מפגינה צעירה מוטלת על הרצפה. דם ניגר מפיה. סביבה מתגודדים אנשים. התמונות אילמות, הפסקול מחריש אוזניים. המראות שזרמו בסוף השבוע מטהרן, שיראז, איספהן וערים אחרות באיראן מכאיבים, מכוננים, עוצרי נשימה. רגעי העימות בין המפגינים לכוחות המשטרה והמיליציה צולמו במצלמות דיגיטליות ובטלפונים ניידים והופצו ברשת למרות האיפול התקשורתי שניסה להטיל המשטר.

ההתקוממות באיראן היא הניצחון הגדול אי-פעם של המדיה החברתית. מועמד האופוזיציה מיר חוסיין מוסאווי בחר בפייסבוק כמקום שבו יכריז על נכונותו למות אם ייעצר. אתרי הווב 2.0 הפכו לכלי דיווח יעילים במעקב אחר החדשות באיראן. האיראנים הצעירים השתמשו ברשת כדי להכריז "אנחנו רוצים להיות חופשיים", וגולשים ברחבי העולם מזדהים איתם באמצעות הוספת רקע ירקרק לתמונות הפרופיל שלהם ברשתות חברתיות. הרב-שיח הזה מתנהל ישירות בין אנשים, ללא תיווך של רשתות תקשורת או ממשלות.

וב-CNN? ב-CNN משתדלים להזכיר את טוויטר בתדירות גבוהה מאוד. ברשת הטלוויזיה של טד טרנר כבר יודעים שהובסו. משתמשי טוויטר היו הראשונים להציב בפני CNN את מראת הכישלון, לאחר שצופים פתחו את הטלוויזיה כדי לראות דיווחים שוטפים מהאירועים וקיבלו את לארי קינג בתוכנית שגרתית.

בכירי הרשת טענו כי סיקרו את המשבר האיראני טוב יותר מכל המתחרות. הם צודקים. CNN לא הפסידה בדיווח ל-ABC ,CBS ,NBC, פוקס ניוז או כל רשת אחרת. אלא ששידורי המחאה מופצים ביוטיוב, בפליקר ובטוויטר (האחרון ריכז את הדיווחים מכל המקורות הרלבנטיים והוסיף עדויות אותנטיות של מפגינים מהשטח). כל מה שנותר לכלי התקשורת המסורתיים הוא לחזור אחריהם כהד.

עדיין, יותר אנשים מבקרים באתר של CNN מאשר בזה של טוויטר, אך המגמה ברורה. הימים האלה עשויים לבשר על נצחונה הגדול של העיתונות 2.0 על פני העיתונות המסורתית, או לפחות לרמוז לנו כי לעיתונות המקצוענית לא יהיה בעתיד כל יתרון יחסי בתחום הדיווח. כדי לשרוד, עליה להתמקד בפרשנות ובהנגשת המידע מכל המקורות לקוראים. אמנם כיום פליקר, טוויטר ויוטיוב מקשים מאוד על איתור חדשות אקטואליות באתרים שלהם ואינם יכולים לשמש מקור חדשות בלעדי, אך מה יהיה ביום שבו יפתחו האתרים האלה אתרי חדשות? אין ספק שזה יקרה.

מצייצים בתשלום

טוויטר ממלא תפקיד כה חשוב באיראן עד כי משרד ההגנה האמריקאי ביקש מהחברה, ככל הנראה, לדחות השבתה מתוכננת של השירות לצורך תיקונים. אין ישות מקוונת שמילאה תפקיד כה חשוב במאורעות פוליטיים אי-פעם. בשלב זה לא ידוע עדיין אם המהפכה הירוקה תתממש, אך כבר כעת ברור שהמהפכה של טוויטר כבר התרחשה.

העוצמה של טוויטר היא גם מקור לחשש: איך ייתכן כי לסטארט-אפ בן שנתיים תהיה השפעה כה רבה על מהומות במדינה גדולה, מהומות שיש להן משמעות בינלאומית מרחיקת לכת? האם ריכוז כוח רב כל-כך בידי גוף אחד אינו מדאיג? גם טכנית, מחשש להתקפות שינסו לחבל בשירות, אולם גם תוכנית, מחשש להטיות.

הופעה ברשימת המצייצים המומלצים של טוויטר יש בה כדי להפוך אדם למומחה בתחומו, כך על-פי ה"ניו יורק טיימס". כמה זמן יחלוף עד שהמומחים האלה יצייצו בתשלום ממטעם חברות גדולות וממשלות, עם גילוי נאות או בלעדיו?

ועוד שאלה היפותטית: מדוע שטוויטר לא תמכור את תג הדיון iranelection#, המלווה את הטוויטים על המהומות, לממשלת איראן? הם לא יעשו את זה, תאמרו לעצמכם, אך מאין הביטחון? אין להתרשם יותר מדי מאווירת הדמוקרטיה בטוויטר, שבה מיעוט של המשתמשים נעקבים על-ידי הרוב הדומם.

טוויטר עשתה טעות קשה עם רשימת המצייצים המומלצים שלה. נקווה שזו הטעות הכי גדולה שתעשה.

לדיון בבלוג "חורים ברשת" >>