הרבה קרדיטים מלווים את הראיון עם גלעד שליט שהתפרסם ביום שישי ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות": רמי זרנגר אחראי על הצילומים והסטיילינג, טלי אברהם על האיפור, האביזרים הם מעשי ידיה של מסגריית נ.ע. לספורט, עוזר הצלם הוא אלון מצקין. צוות שלם גויס אפוא כדי להציג לקוראים פוזה המתיימרת להיות כתבה עיתונאית. הרכב הצוות מעיד על המוצר – הצגה מבוימת המתחזה לראיון, או מעין דו-שיח, בין "החייל של המדינה", ששב הביתה מכלא חמאס, לאיש הספורט אריה הניג. הבמאי והמפיק הם עורכי "העיתון של המדינה", שנותן לחמם הוא גם בעליה של הוצאת ידיעות-ספרים.

הראיון עם גלעד שליט, המתנוסס על שער "7 ימים" ומתפרש על פני ארבעה עמודים בקדמת הגיליון, מזיע ממאמץ. מאמץ להציג את הצעיר הנבוך כחובב ספורט מושבע שהכדורסל הוא בדמו, מאמץ ליצור קשר בין חיבתו המוצהרת לספורט לקורותיו בשבי, מאמץ ללכוד את שימת לבו של הקורא לאוצר העיתונאי המקופל כביכול בין דפי המוסף. לכן לא צילמו את גלעד משחק במגרש כדורסל באזור מגוריו במצפה-הילה, ולא הסתפקו בתצלום שבו הוא לבוש באימונית רגילה, ולא בחרו לתעד אותו בהיכל נוקיה צופה במשחק חשוב. לא, המפיקים הממולחים של "ידיעות אחרונות" ביימו סצינות שבהן שליט הצעיר לבוש בבגדים מסוגננים כשהוא מכדרר כביכול מול הניג המקשיש, או מתייצב בתנוחת כדורסלן מיומן מול המצלמה. בכך, בלי משים, עשו פעלולני העיתון שירות מועיל לקוראיהם: הם הצהירו שההפקה העיתונאית שהם מגוללים היא הצגה גרידא. לא מסמך תיעודי של ממש, ולא שיחת נפש בין מרואיין למראיין, אלא העמדת פנים, גימיק תקשורתי, מבצע יחצני שיש לו מטרה אחת בלבד – להפיק רווח כספי לעיתון, ומן הסתם גם טובת הנאה לגיבור הכתבה.

מאז שוחרר גלעד שליט משבי החמאס מטפח "ידיעות אחרונות" את תדמיתו. העיתון עוקב אחר תהליך שיקומו, מפרסם את תצלומיו במעמדים שונים, מדווח לקוראים בדבקות על הקורה אותו. אני חושד שהסיקור הזה לא נעשה לשם שמים. גלעד שליט הוא ביצת זהב: סיפור שביו וכליאתו יוצג יום אחד בספר שגלום בו פוטנציאל להיות רב-מכר. "ידיעות אחרונות" מתנהל כמי שפורש את חסותו על החייל המשוחרר ועל סיפורו. העיתון נראה כמי שחותר לשים את ידו על זכרונותיו ורשמיו של שליט הצעיר. לשם כך הוא משעבד את עמודי המערכת שלו להאליל את דמותו של הצעיר, לשמר אותו בתודעת הציבור וליצור ציפייה מתמשכת למוצא פיו. שוקי טאוסיג כבר עמד על כך באתר זה בחודש שעבר, והמגמה הזו קיבלה אישוש השבוע בפרסומים רעשניים בעמודי השער של "ידיעות", שבישרו על הכתבה ב"7 ימים".

העיתון ממצב את שליט כמי שמבין בספורט וכמי שהחיבה לכדור גרמה לו להחזיק מעמד בכלא. בכך הוא מבקש ליצור אצל הקורא קשר תודעתי בין התירוץ לפרסום הכתבה – טור שבועי בענייני ספורט ששליט יפרסם ב"ידיעות אחרונות" בשיתוף עם אריה הניג – ובין הסיפור שהעיתון משתוקק, וכנראה גם מתכוון, לפרסם: קורותיו במרתפי חמאס. בטקסט שהופיע אתמול, המידע שמנדב שליט על תקופת שביו מתמצה בקביעה אחת בלבד: המעקב אחר שידורי הספורט למיניהם עזר לו להחזיק מעמד והיה בסיס נינוח יחסית לשיחותיו עם שוביו. אך די במידע הדל הזה כדי לגרום לעורכי "ידיעות אחרונת" להעמיד פנים כאילו דפי "7 ימים" מזמנים חוויית קריאה מרתקת ורבת חידושים.

אלון עידן עמד השבוע ב"הארץ" על זילותה של פרשנות הספורט כפי שהיא מתבטאת (בין השאר) בהחלטת "ידיעות אחרונות" להפוך את גלעד שליט לפרשן ספורט. אני מבקש להאיר כאן היבט אחר של ההתנהלות התקשורתית הזו: עד כמה לגיטימי מצד כלי תקשורת מרכזי לנכס לעצמו, כדי לשרת את האינטרסים העסקיים שלו, את מי שנתפס כחייל שהמדינה כולה התגייסה כדי להצילו מציפורני המוות. שליט שוחרר במחיר שנוי במחלוקת, שהושת על המדינה כולה, ועתה בא עיתון אחד וחותר להוון לטובת עצמו בלבד את תוצאתה הפיננסית של עסקת חילופי השבויים. שהרי אין ספק שמניעיו של "ידיעות אחרונות", בניפוח תדמיתו של שליט ובשכירת שירותיו כ"פרשן ספורט", לא נועדו אלא כדי להפיק רווחים כספיים מסיפורו – אם מעל דפי העיתון ואם בספר בהוצאתו.

לכאורה, הטענה שלעיל מופרכת. זכותם של גלעד שליט (ומשפחתו) להפיק תשואה מהסבל שעבר עליו בהיותו בשבי, וזכותו של "ידיעות אחרונות" לנצל את ההזדמנות העסקית הזו לקצור רווחים. ממילא סיפורו של שליט ראוי לחשיפה, ואחת היא מי המו"ל ומיהו כלי התקשורת שיפיץ אותו. מה גם שכבר היינו בסיפור הזה: רכישת ראיונות בכסף הפכה למכת מדינה, ועיתונאים וכלי תקשורת התחרו גם בעבר על סיפוריהם של שבויים ישראלים או של משפחות שכולות שיקיריהן עמדו במרכז מאמץ לאומי להשיבם הביתה (עזאם עזאם, קרנית גולדווסר ואחרים). אלא שמשקפיים פורמליסטיים אינם כלי העזר הבלעדי, בוודאי לא המועדף, להתבונן באמצעותם על המקרה של שליט.

משפחת שליט תויגה על-ידי מערך היחצנות המשוכלל שעטף אותה כמשפחה צנועה שהושלכה שלא בטובתה למרכז הזירה התקשורתית. כל שביקשה היה להחזיר את גלעד הביתה ולהניח לה לנפשה. גלעד הוחזר כתוצאה מקמפיין תקשורתי תוקפני, בעיקר מפני שהוצג כנער תמים ופגיע שנסיבות אכזריות שלא היתה לו שליטה עליהן קלעו אותו אל בין מלתעות הכרישים של חמאס. מששב גלעד להוריו, הוא חדל להיות אדם שיש בו עניין ציבורי אמיתי. דעותיו לא מעניינות, אבחנותיו אינן חשובות, כישורי כתיבתו טעונים הוכחה. הוא צעיר ישראלי מן השורה שמוטב לאפשר לו לחזור לעצמו בדלת אמותיו. במקום זאת, מפתה אותו "ידיעות אחרונות" להפוך לסלב, משקיע ממון לא מבוטל בהקפצתו לכל קצווי תבל כדי לצפות באירועי ספורט, מצמיד לו פרשן ספורט מיומן – והופך אותו לפוחלץ. זה כשר, אבל מסריח.