הדו"חות הכספיים של "מעריב" לשנת 2008, שנמסרו אתמול לבורסה, מגלים תמונה מדאיגה של הפסדים וקשיים תפעוליים בעיתון, הנלחם על חייו זה זמן רב. אבל בין כל הנתונים הקשים בולט לרעה נתון אחד – עלות שכרם של שני העורכים, דורון גלעזר ורותי יובל. לפי הדיווח של "מעריב" לבורסה, שהתפרסם אתמול (בעמ' 120), עלות השכר של עורכי "מעריב" בשנה האחרונה עמדה על כמעט 2.5 מיליון שקל (1.263 מיליון שקל לגלעזר ו-1.148 מיליון שקל ליובל). חישוב פשוט מראה כי מדובר בעלות שכר של כ-100 אלף שקל בחודש לכל אחד מהעורכים הראשיים של העיתון, וזאת נוסף ל"זכאות לתנאים נלווים".
ניתן לתרץ ולומר כי מדובר בעלות שכר, ולא בסכום הכסף שנכנס לחשבון הבנק. ניתן להוסיף גם כי העורכים הראשיים היו הראשונים לקצץ בשכרם, וכי נטלו על עצמם קיצוץ גדול יותר באופן אבסולוטי כמו גם באופן יחסי מאשר העובדים הזוטרים. ניתן היה להתנחם בכך שעורכים ראשיים בעיתונים אחרים אינם מרוויחים פחות (לו גם נתוני השכר שלהם היו גלויים), וכי גם שם הפער בין שכר העומד בראש הארגון ובין שכר העובדים הזוטרים גדול ביותר. נוסף על כך ניתן להזכיר כי סכומים אלה נכונים לפני הקיצוץ של 20%, שנכנס לתוקפו בינואר 2009.
דורון גלעזר בכנס ייסוד החטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים, תל-אביב, יולי 2008
כל זה אינו משנה את הדיכאון שבוודאי שורה לנוכח נתון זה על העיתונאים בתחתית הפירמידה של "מעריב", בין אם הם כתבים שנדרשים, בשל סבבים חוזרים ונשנים של קיצוצים, להשקיע שעות נוספות בלא תגמול כספי (או עבור פחות משהרוויחו בעבר), גרפיקאים שמתרוצצים ממחלקה למחלקה בעיתון עד שעות מאוחרות כדי לחפות על מחסור בכוח אדם, או עורכים במערכת שמתבקשים להסתדר כרגיל עם פחות ופחות משאבים (ותמורת פחות שכר).
מדרגה מסוימת של עלות שכר, המשמעות למידת הקיצוצים שביצעת בשכרך שלך הולכת ופוחתת; השכר נותר גבוה מכדי להעניק לעובדים הזוטרים תחושה של שיתוף אמיתי במאמצים האישיים להציל את הארגון מכליה. והרי בעיתון חשובות שותפות הגורל ותחושת השייכות של כלל העובדים עוד יותר מאשר במפעל תעשייתי רגיל שבו המנהל מרוויח פי עשרה, או יותר, מהעובד הפשוט.
להבדיל מהמו"ל, שיכול להרשות לעצמו לוותר על מרבית שכרו מהעיתון ועדיין לגרוף מאות אלפי שקלים בחודש מעיסוקים אחרים ולחיות חיי מותרות, העורך הראשי הוא מי שבא במגע יומיומי עם העיתונאים, ומי שברגעים קשים נואם בפניהם על חשיבות הקיצוצים בשכרם בניסיון לגייסם להמשיך להתאמץ למען הצלת העיתון.
בלא הנכונות שלהם להשקיע מעל ומעבר למקובל, בלא הרוח הגבית שהם חשים מהממונים עליהם, קטנים סיכוייו של עיתון להינצל. העובדה שהיה ברור מראש כי סופם של נתונים אלה לצאת אל האור בוודאי מחדדת את תחושת העלבון שחשים הבוקר עיתונאי "מעריב".