במלאת שנה ל"מדד הייצוג", המיזם הבודק מדי שבוע את מספר הדוברים והמרואיינים הערבים בשידורי החדשות והאקטואליה של הערוצים המרכזיים בישראל, נערך לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב כנס בשיתוף קרן פרידריך אברט והחוג לתקשורת באוניברסיטה, שבו נפגשו עיתונאים ומומחים, ערבים ויהודים, כאלה שמופיעים לעתים רחוקות בתקשורת הישראלית וכאלה שמקבלים את ההחלטות מי יופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה.

המדד, מיזם מתמשך של "העין השביעית" בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי והמחלקה לתקשורת של אוניברסיטת בן-גוריון, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, החל את דרכו בתחילת השנה שעברה (אז היתה קרן ברל כצנלסון מממנת שותפה שלו), ומאז הצליח להביא לעלייה של ממש בשיעור הדוברים והמרואיינים בתוכניות הטלוויזיה והרדיו המרכזיות, ובמיוחד במספר המומחים הערבים שמופיעים בתוכניות אלה.

בדיון שפתח את הכנס, שאותו הנחתה ד"ר ענת באלינט, מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב וחברת הוועד המנהל של עמותת "העין השביעית", השתתפו דרור זרסקי, עורך "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, התוכנית שסיימה את השנה הראשונה של המדד במקום הראשון; נורית קנטי, עורכת "מה בוער" בגלי-צה"ל, התוכנית שסיימה את השנה הראשונה של המדד עם שיעור הייצוג הגבוה ביותר מבין תוכניות הרדיו; ח'ולוד מסאלחה, עורכת באתר "בוכרא" וחוקרת תקשורת במרכז אעלאם; ועידן רינג, מנהל הפעילות הציבורית בעמותת סיכוי ומי שמלווה את המדד מתחילתו.

נורית קנטי: "אני יושבת בקונטרול, ואני יודעת שאם אביא את מנהל רמב"ם או מישהו יותר מקובל ומוכר, בדרך כלל גבר אשכנזי לבן, אף אחד לא יתקשר לצעוק עלי. אם אני רוצה לחולל שינוי, זה דורש מאמץ"

קנטי סיפרה לאורחי הכנס כי כשהחלה לעבוד ככתבת באחד מערוצי הטלוויזיה המסחריים נאמר לה כבר ביום הראשון של העבודה כי "כשאת עושה כתבה אל תראייני רק בדואים/ערבים/רוסים/אתיופים. תמיד שישראלים ותיקים יהיו עיקר המרואיינים, כי אחרת זה לא יעבור את העריכה".

קנטי הסבירה כי מאחורי ההוראה המפלה הזו לא הסתתרה עמדה אידיאולוגית של העורכים, אלא רק שיקולי רייטינג. "אני חושבת שזה מה שהתקשורת חושבת שהציבור רוצה לראות", אמרה. לדברי קנטי, "התקשורת הרבה פעמים נמנעת מלייצר סדר יום, אלא מנסה לחזות מה יהיה נוח למאזינים או לצופים, ולהעניק את זה כדי לשמור על לגיטימיות".

לדברי קנטי, הרצון לא לעצבן את הקהל נובע הן מתחרות עזה בין הערוצים, והן מהביקורת העקבית שחוטף מי שמעז לחרוג מהקונצנזוס. "יש עמותות שרק מחכות לתפוס את השדרנים והעורכים והמרואיינים בהשתייכות לקרן החדשה", אמרה. לפיכך, הוסיפה, אדם שעובד בכלי תקשורת עם עודף משימות ומעט שכר תמיד יעדיף לשבץ מרואיין שקל להשיג ושלא ירגיז אף צופה.

גם על עצמה העידה קנטי: "אני יושבת בקונטרול, ואני יודעת שאם אביא את מנהל רמב"ם או מישהו יותר מקובל ומוכר, בדרך כלל גבר אשכנזי לבן, אף אחד לא יתקשר לצעוק עלי. אם אני רוצה לחולל שינוי, זה דורש מאמץ. אני לא מדברת על להביא ערבי שידבר על ערביותו, אני מדברת על להביא פרופסור או מדען ערבי, עובדת סוציאלית אתיופית, קצת לנסות לגוון. המוטו שלי הוא You can't be what you can't see. אני רוצה שהציבור שלי ישמע מה יכולה ילדה אתיופית להיות, מה ילדה ערבייה יכולה להיות, מה יכול להיות עולה חדש-ישן מרוסיה שמגיע מהפריפריה ומרגיש שאין לו סיכוי בעולם התקשורת. וזה קשה".

לדבריה, לתחרות הקשה ולביקורת מבחוץ מתווספים קשיים נוספים המגבילים את השתתפותם של דוברים ומרואיינים מקבוצות שוליים בתוכניות החדשות והאקטואליה המרכזיות, כגון קשיי שפה ואף חוסר רצון מובהק לשתף פעולה עם כלי התקשורת. "אחרי הרבה מאוד שנים בקונטרול של 'מה בוער', הרבה מאוד פעמים נתקלתי במרואיינים, בעיקר ערבים, שלא עונים לטלפון או שקובעים איתנו ומבריזים", אמרה קנטי.

"יש איזושהי הבנה שמרואיין או מרואיינת יהודייה מתל-אביב יתראיינו בגלי-צה"ל וכולם יתקשרו ויגידו 'היי, שמענו אתכם', וזה יוסיף לפרסטיז' המקצועי שלהם", הוסיפה. "אם אני אדבר עם מדענית ערבייה, הסביבה שלה ברובה לא מאזינה לגלי-צה"ל, כנראה, ולכן היא לא תקבל שום פידבק. אז בשביל מה לה להתאמץ? בשביל מה לה עכשיו להיות זמינה בטלפון, ולעבור תחקיר עם תחקירנית בת 20, ואחר-כך שנתקשר ונגיד לה שזה מתעכב, ולדבר עם מראיין שהיא לא מכירה? אז מבריזים לנו, לא עונים לנו לטלפון, קובעים עם X ופתאום Y עונה, ואומר שמה פתאום זה הטלפון שלו, ובכלל לא דיברתם איתי עד עכשיו, קרה לנו המון פעמים". היא מוסיפה בחיוך: "משהו בתודעת השירות של המרואיינים כלפינו קצת לוקה".

מימין לשמאל: דרור זרסקי, עידן רינג, ח'ולוד מסאלחה, נורית קנטי וענת באלינט. כנס שנה למדד הייצוג באוניברסיטת תל-אביב, 3.4.17 (צילום: יוסי זמיר)

מימין לשמאל: דרור זרסקי, עידן רינג, ח'ולוד מסאלחה, נורית קנטי וענת באלינט. כנס שנה למדד הייצוג באוניברסיטת תל-אביב, 3.4.17 (צילום: יוסי זמיר)

זרסקי נשאל על-ידי מנחת הדיון ד"ר באלינט האם ביום שבו מתפרסם, למשל, דו"ח העוני, הוא יעדיף לראיין ערבי או ערבייה. "אם יוצא דו"ח כזה ויש לי כמה משבצות שאני יכול להתלבש עליהן, אני תמיד אנסה שתהיה העדפה מתקנת", השיב עורך "לונדון את קירשנבאום".

כמו קנטי, גם זרסקי הדגיש בדבריו את הקשיים הנובעים מהתנאים הקשים שבהם פועלים עיתונאים בכלי התקשורת. מערכת התוכנית, הסביר, מוגבלת לא רק בזמן, אלא גם בכוח אדם. אם יורה לתחקירניו לחפש עובדת סוציאלית ערבייה כדי לדבר על דו"ח העוני, זה יגזול מהם זמן ממושך יחסית, ובסופו של דבר עלול גם לפגוע בליין-אפ של התוכנית. לפיכך, אמר זרסקי, הוא מקציב להם פרק זמן מוגבל, כשעתיים נניח, למצוא את המרואיין או המרואיינת המתאימים, ואם אין כזה בנמצא עוברים לאפשרות אחרת.

ח'ולוד מסאלחה: "יש דה-לגיטימציה לעמדות של המגזר הערבי. הם לא חלק מהקונצנזוס וגם כשננסה להכניס אותם לקונצנזוס זה יהיה בקטע של 'להיות ערבים'"

אשר להחלטה העקרונית לשלב יותר דוברים ומרואיינים ערבים הבהיר זרסקי כי היתה זו החלטה אישית שקיבל יחד עם מגיש התוכנית ירון לונדון, אולם היא דרשה גם התגייסות של כל התחקירנים והעובדים במערכת. "אני בסך הכל זה שמחלק את ההוראות", אמר, "אבל אם לא יהיה גם רצון שלהם אנחנו לא ממש נגיע לשם".

זרסקי נתן דוגמה מהיום שבו התרחש הכנס, שבו אירע רצח נוסף של אשה ערבייה, הפעם בכפר ראמה, ומנגד אירע פיגוע רב נפגעים ברוסיה. "ביום כזה", אמר, "אף שיש לנו פיגוע גדול ברוסיה, אנחנו נשארים לפתוח עם הרצח בראמה, כי זה הסיפור המרכזי וזה מה שחשוב שאנשים ידעו. הרבה יותר חשוב לציבור שיידע שיש לנו פה מכת מדינה, וזה כמובן לא רק נוגע לציבור הערבי, לעומת פיגוע שנמצא בסנט-פטרסבורג, שעם כל הכבוד והרצון והכפר הגלובלי הרבה פחות משפיע על אנשים".

בדבריו התייחס עורך "לונדון את קירשנבאום" גם לבדיקה החודשית של מדד הייצוג, שבמסגרתה נבחנת כמות המומחים הערבים שמשובצים בתוכניות החדשות והאקטואליה לא בשל ערביותם אלא בשל תחום התמחותם. "טבעי הדבר לערביי ישראל שכשהם מגיעים לבמה שכולם בה ישראלים-יהודים והטלוויזיה משדרת בעברית, יש חוסר ביטחון מובנה", אמר זרסקי.

"אם אתה מנתק אותם רגע מהציבוריות, ואתה שם אותם במגרש הביתי המקצועי שלהם, אתה מקבל בעצם את מי שהם", הוסיף. "אתה לא מכניס אותם עכשיו לגורל הסכסוך, ואתה מקבל אותנטי את מה שאתה אמור לקבל, בין אם הוא מומחה לפוריות או לארכיאולוגיה, ואתה מוציא את המיטב גם בשביל התוכנית וגם בשבילם. וזה מבחינתי לב העניין".

כשהשיחה נסובה לפרסומי המדד עצמם העיר זרסקי: "אני שחקן כדורגל שכונות, אז ברגע ששמים לי טבלה ומדרגים אני כולי בפנים, ועובדה שזה עובד. אלון מזרחי של העיתונות".

דרור זרסקי, על מדד הייצוג: "אני שחקן כדורגל שכונות, אז ברגע ששמים לי טבלה ומדרגים אני כולי בפנים, ועובדה שזה עובד. אלון מזרחי של העיתונות"

קנטי הוסיפה בהקשר זה שכאשר החלו פרסומי המדד נוכחה לדעת כי התוכנית שהיא עורכת, שאותה מגיש רזי ברקאי, נמצאת במקום גבוה יחסית. היא שמחה על כך, אמרה, אבל הבהירה שלפני כן לא ספרה ראשים ולא עקבה אחר המספרים. "אני עורכת, וזה לא כזה גליק גדול", אמרה על המוטיבציה שלה לשבץ יותר דוברים מהשוליים. "זה לא כיף, לא מתגמל, ואנחנו חוטפים המון מכל הכיוונים, אז לפחות הדבר היחיד שמתגמל זה לחולל איזשהו שינוי קטן במקום שבו אני יכולה, וזה מה שהניע אותי עד שהגיע המדד. ופתאום גיליתי שאני עושה משהו".

עוד אמרה קנטי כי למחמאות ולביקורות האישיות שפורסמו במדד היתה השפעה עליה ועל עמיתיה. "אנחנו עורכים ואנחנו נמצאים בדרך כלל מאחורי הקלעים, ולא מקבלים הרבה הכרה", הסבירה. "מי שמקבל את ההכרה זה האנשים שאנחנו שולחים לחזית [...] אנחנו עיתונאים, אנחנו צמאים לאהבה והכרה. מישהו פירגן לנו, כתבו את השם שלנו בראש טבלה, ואנחנו כמו ילדים טובים רוצים עוד".

לדברי עורכת "מה בוער", לפני זמן מה אירע אירוע חריג בקונטרול של התוכנית. "הרבה פעמים מתקשרים אנשים להעיר הערות", אמרה קנטי, "בדרך כלל ההערות הן מימין, למה אתם מדברים עם הערבי הזה או השמאלני הזה וקללות וכו', אבל פה ושם גם מתקשרים אנשים ונותנים הערות מקצועיות, שפה נפלנו, פה טעינו". במקרה הזה, בעקבות אייטם על הרמדאן שבמסגרתו ריאיינו מומחה ערבי, התקשר לתוכנית נהג משאית, גם הוא ערבי, וביקש לתקן את דברי המומחה. "אני בקונטרול של 'מה בוער' כמעט שמונה שנים, וזו פעם ראשונה שהתקשר מאזין ערבי כדי להגיד משהו, להגיב על מה שהוא שמע. ואני מה זה שמחתי. כי מבחינתי אנחנו עושים משהו בזה שבכלל מאזינים לנו בכל המגזרים", אומרת קנטי.

ח'ולוד מסאלחה (צילום: יוסי זמיר)

ח'ולוד מסאלחה (צילום: יוסי זמיר)

ח'ולוד מסאלחה, לעומת זאת, הביעה עמדה פסימית יותר. מסאלחה, שבעבר הקדישה את מחקריה לייצוג ערבים בתקשורת הישראלית, אמרה כי לאחר 15 שנות מחקר בתחום, בלי שניכר שום שינוי בתוצאות, החליטה לחדול מלחקור את סוגיית הייצוג. "הגעתי למסקנה שזהו. מיצינו", אמרה. "הייצוג אינו רלבנטי", הוסיפה.

מסאלחה הביעה בפני זרסקי, עורך "לונדון את קירשנבאום", תרעומת על כך שמערכת תוכניתו פונה אליה פעם אחר בפעם בבקשה שתתראיין בנושאים "בציר אחד שנע בין פלילי לבטחוני". עוד אמרה מסאלחה כי הבעיה הקשה בתקשורת הישראלית כלפי האזרחים הערבים היא בעיה של הזרה, ולא הדרה. "יש דה-לגיטימציה לעמדות של המגזר הערבי", קבעה, "הם לא חלק מהקונצנזוס, וגם כשננסה להכניס אותם לקונצנזוס זה יהיה בקטע של 'להיות ערבים'".

משום כך, במקום לחקור את ייצוגם של ערבים בתקשורת הישראלית החלה מסאלחה, יחד עם פרופ' אמל ג'מאל, לחקור את שיח זכויות האדם בתקשורת הישראלית ולבדוק עד כמה עיתונאים ישראלים מחויבים לזכויות אדם. לדבריה, כדי לשנות את האופי והמסגור של סיקור ערבים בתקשורת הישראלית יש ראשית כל לשנות את יחס הממסד לערבים, ובהמשך "לחנך את העיתונאים הישראלים לערכי זכויות אדם".

פתרון נוסף שהעלתה מסאלחה לבעיית המסגור הלקוי של ערבים בתקשורת הישראלית הוא שילוב עיתונאים ערבים רבים יותר בכלי התקשורת המרכזיים. "כשבא ג'קי חורי וכותב על ההריסות של אום אל-חיראן", אמרה, "הוא משתמש באותם מונחים, אבל הטון וההזדהות משתקפים בכתבה. אנשים באום אל-חיראן עם ג'קי חורי נראים אחרת מאשר עם ג'קי חוגי, למשל. זה ההבדל".

קנטי הציעה ללמוד מהאופן שבו הימין בישראל פועל כדי להחדיר את מסריו לתקשורת, הן באמצעות השתלבות כעיתונאים בכלי התקשורת והן באמצעות דחיפה של עמדותיהם מצד הציבור הרחב

בהקשר זה, של הפתרונות האפשריים לבעיית הסיקור הלקוי של ערבים בתקשורת הישראלית, הבהירה קנטי כי על אזרחים ערבים בישראל להתאמץ יותר כדי "לשווק" את עצמם ולהביא מידע על אודותיהם לעיתונאים. "כולנו עובדים בהצפה של משימות, במינימום של כוח אדם", אמרה עורכת "מה בוער". "כשבאים בטענות לתקשורת חשוב להכיר גם את מגבלותיה. יש המון דברים שעוברים לידנו ואנחנו לא יודעים. בהרבה מקרים התקשורת מפספסת דברים פשוט בגלל שזה לא מגיע אלינו, ומסיבות פרוזאיות לחלוטין".

קנטי הציעה ללמוד מהאופן שבו הימין בישראל פועל כדי להחדיר את מסריו לתקשורת, הן באמצעות השתלבות כעיתונאים בכלי התקשורת והן באמצעות דחיפה של עמדותיהם מצד הציבור הרחב. "אני יושבת בקונטרול של 'מה בוער' הרבה שנים, ואני מקבלת המון טלפונים", אמרה קנטי, "ובמהלך השנים אני יכולה להגיד שעיקר הטלפונים והתלונות שאני מקבלת, והמיילים והמכתבים והפניות למפקד גלי-צה"ל באשר הוא, זה פניות מצד ימין. 'למה אתם מדברים עם האיש הזה?' ו'למה אתם מדברים על הנושא והזה?'. יש איזושהי עבודה ממוסדת, מסודרת, מושקעת, של תשומת לב לכל מה שמשודר בכלי התקשורת".

לדברי קנטי, הביקורת השוטפת הזו מצד אחד מקשה על העבודה, כיוון שפעמים רבות, לדבריה, הביקורת אינה עניינית ורוצה לקדם עמדות צרות מאוד, אולם מנגד יש בה אפקטיביות רבה. "הם לא סתם הצליחו להיכנס לכלי התקשורת", אמרה קנטי על ימנים בישראל, "הם המשיכו להתעקש ולתבוע תשובות ולפנות לאומבודסמן ולכתוב למנהלים וכו' וכו'. ותמיד צריך לתת להם מענה, כי אנחנו בסך הכל משרתי ציבור". גם ערבים ושמאלנים ונשים, הוסיפה, צריכים לפעול באופן דומה. "זו אסטרטגיה נכונה וחזקה, והיא הצליחה", סיכמה, "צריך לאמץ אותה".

לצפייה במושב המלא