תקופת פיגועי המחבלים המתאבדים של שנות האלפיים אילצה את אמצעי התקשורת המסורתיים, בעיקר את האלקטרוניים, להסתגל לשגרת דיווחים שעניינה היה הדבר הכי לא שגרתי בעולם: דיווח על אדם שעלה על אוטובוס או נכנס למסעדה כאשר הוא לבוש בחגורת נפץ, ופוצץ את עצמו.
כרוניקת הדיווחים נראתה כך: דיווח טלפוני (עדיין אין צילומי וידיאו, יש רק איור של מפה); דיווח הכולל תמונות ראשונות, מטושטשות ותזזיתיות; תמונות ברורות יותר (אמבולנסים ושוטרים). רק לאחר מכן מגיע הכתב מתנשף ומזיע לאזור ומדווח בשידור חי. כעבור זמן קצר, כאשר נגמרת הכרוניקה הטכנית (המחבל הגיע מכאן, נכנס לכאן, פוצץ את עצמו כאן, הפצועים פונו לבית-החולים), מתפנה הכתב לאתר אדם שהיה עד לאירוע. השאלה הראשונה שהעד נשאל היא אחת: "מה ראית?", והתשובה הבלתי נמנעת: "הסתובבתי לרגע ופתאום היה בום".
תשובת ה"פתאום היה בום" הפכה להמחשה בנאלית לאירועים קשים מנשוא שנראים, פחות או יותר, אותו הדבר: "הכל היה רגיל, סתם יום של חול, ופתאום היה בום". אין בדיווח הזה כל מידע חשוב, הכרחי או כזה שמפזר את הערפל הסמיך מעל האירוע. עיקר חשיבותה של העדות בכך שהיא נשמעת בטלוויזיה.
היא אינה עדות למה שהתרחש במקום (אנחנו יודעים מה התרחש במקום – בום התרחש במקום), אלא ליכולות התחקיר של הכתב שהצליח בתוך הבלגן והמהומה לאתר את העד, להצמיד מיקרופון לפיו, למקד את המצלמה בעיניו המתרוצצות כדי שיתאר את מה שכולם כבר יודעים שקרה. קרה בום. אבל צריך למלא זמן אוויר, גם אם האוויר מתמלא בעוד אוויר שאין בו כלום חוץ מאוויר.
ובכל זאת יש בעיה: תשובת "פתאום היה בום" אינה תשובה מרגשת; היא יבשה, אינפורמטיבית. אם בתחילה אמצעי התקשורת התרשמו מהתשובה, בתוך זמן מה כולם הבינו שכאשר פצצה מתפוצצת יש בום. זה חלק מהעניין. משום כך העדות לקיומו של הבום כמוה כעדות לכך שאחרי הבום הגיעו אמבולנסים. גם זה חלק מהעניין.
באתר ynet, שעובר בשנים האחרונות תהליך הצהבה וסנסציונליזציה זוחל, מבינים שכבר אי-אפשר להסתפק בתיאורים פלסטיים, אודיו-ויזואליים אך בנאליים של המתרחש. משום כך נראה שהאתר מחפש יורש ראוי לתשובת "פתאום היה בום". נראה שהוא מצא אותו.
היום בבוקר (ה') נדקרה חיילת ברכבת הקלה בירושלים בשעה שהיתה בדרך לבסיסה. מצבה של החיילת הוגדר בינוני, ו-ynet עקב אחרי הסיפור המתפתח כפי שמצופה מאתר חדשות. רק שיש בעיה: אין דרמה. לא רק שאין דרמה, אפילו "בום" אין, כיוון שלא מדובר במחבל מתאבד, אלא במחבל דוקר. מה עושים? כיצד מסובבים את חוגת הסנסציה, איך מזייפים רעש מלאכותי, כיצד יוצרים דרמה?
בואו נחשוב כמו צהובון. כידוע, "הילדה היא הכותרת", אבל החיילת נדקרה ומצבה בינוני. המשמעות: אי-אפשר לראיין אותה. מה באשר לעדים לאירוע? יש כאלה, אבל הם מספקים פרטים עבשים: "ישבתי ברכבת. לא היתה שום צעקה או משהו מקדים שיכול להעיד על האירוע. כשהסתכלתי אחורה פתאום ראיתי המולה, וכשהתקרבתי ראיתי את החיילת שותתת דם. היא מילמלה, 'למה זה קרה לי, למה זה מגיע לי". זה הכי קרוב שאפשר ל"פתאום היה בום" ("לא היתה צעקה או משהו מקדים"). ועדיין, זה לא זה. חסר שם משהו, חסר שם רגש. כן, זה לא מרגש.
הפתרון: קרובי משפחה, אבל לא סתם קרובי משפחה – אמא. כי אבא, אתם יודעים, הוא גבר, ויכול להיות שהוא עוד ינסה לעשות פרצוף אמיץ או משהו מעין זה. אבל האמא, הו האמא, שם יש סיכוי למשהו שיכול לתת משהו שיכול לגרום למישהו, ללחוץ על משהו, שיניב איזשהו משהו, שדומה להכנסה ממשהו, שדומה לפרסומת. אז מדברים עם האמא.
משום כך, הכותרת הראשית של ynet (הראשית, זו שפותחת את האתר, זו שמקבלת את מלוא תשומת הלב של הגולש) במשך כל שעות אחר הצהריים היתה זו: "אם החיילת: הודיעו שהיא נדקרה, הפסקתי לתפקד". ללקק את האצבעות. זו כותרת שהיא אנטי-כותרת, כותרת שאין בה מידע, כותרת ריקה. בדיוק מהסיבה הזו היא כל-כך מתאימה למגמת ה"תרגשו אותם" של ynet.
האם, שמזוהה בידיעה תחת השם "האם", מגיבה כמו כל אם מצויה ששומעת שבתה נדקרה: היא נכנסת להלם. מה רצו ב-ynet, שהיא תצא לג'וגינג? לקניות? שתשב מול "The Voice"? כמובן שהיא הפסיקה לתפקד עד ששמעה מה מצבה של בתה. מהי התרומה החדשותית של הכותרת הזו? איזה הישג עיתונאי רשמו כאן? מה אנחנו יודעים עכשיו שלא ידענו קודם? איזו אינפורמציה עיתונאית הועברה לקורא?
השאלות האלו הן רטוריות כיוון שהתשובה היחידה לכל השאלות האלו היא "אפס". אפס מידע, אפס תרומה, אפס הישג עיתונאי. מילא היו מכניסים את ציטוט האם כחלק מידיעה גדולה יותר, ארוכה יותר, ידיעה שמסכמת את אירועי היום. אבל לא, זו ידיעה שעומדת בפני עצמה, ככותרת הראשית של האתר. כך כנראה אמורים להגיב הגולשים לאחר שהם קוראים אותה: "שמעת?! שמעת?! האמא הפסיקה לתפקד! היא הפסיקה לתפקד, אני אומר לך, זה לא להאמין, פשוט לא להאמין!".
נראה שנמצא מחליף ראוי ל"פתאום שמעתי בום". מעתה ניתן למחזר את "הפסקתי לתפקד" בכל אירוע בטחוני ובכל מקרה שבו מישהו מקבל בשורות איוב בנוגע למשהו. עצרו את מכונות הדפוס: הוא שמע את הבשורה הקשה והפסיק לתפקד.
ואחרי זה יש מי שמעז לטעון שהעיתונות החוקרת פסה מהעולם.