בניגוד להנחה המקובלת, מספר האייטמים ב"ידיעות אחרונות" העוסקים בפלילים, כמו גם אחוז האייטמים העוסקים בפלילים מכלל האייטמים בעיתון, ירד במהלך שני העשורים האחרונים. זאת ועוד: מידת הנוקשות בדיווחים החדשותיים בעיתון "הארץ" דומה באופן כללי למידת הנוקשות של הדיווחים המתפרסמים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". כך עולה ממחקר שחיבר שגיא המל, בהנחיית פרופ' שמואל ליימן-ווילציג ובעזרת הסטטיסטיקאי ד"ר שמעון פרידקין, מהמגמה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.
המל, שערך את המחקר לצורך קבלת תואר מוסמך במדעי החברה, עיין בגליונות אקראיים של "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" בשנים 1993–2011, בהפרשים של כחצי שנה בין גיליון אחד לאחר. מטרתו היתה להבין טוב יותר כיצד השתנה העיתון המודפס בישראל על רקע עליית האינטרנט. לצורך המחקר בחן המל את כל האייטמים בלמעלה מ-100 קונטרסי חדשות של שלושת העיתונים וקיטלג אותם לפי שמונה פרמטרים עיקריים – מהיקף האייטמים והעמודים בכל גיליון, עבור בנושא הסיקור וסוג הכתיבה (מידע/פרשנות), וכלה במידת ה"נוקשות" של האייטם (ראו הסבר להלן).
ישראלית מעיינת בגליון "הארץ" שכותרתו הראשית מוקדשת לרצח ילדה, 27.8.08 (צילום: מיכל פתאל)
לפי בדיקתו של המל, בשלושת העיתונים עלה מספר העמודים לגיליון, אך צומצם מספר האייטמים בגיליון ובכולם חלה לאורך השנים עלייה במספר האייטמים הפרשניים וירידה במספר האייטמים החדשותיים. כמו כן, בשלושת העיתונים חלה עלייה במספר התמונות והעזרים הגרפיים (בעיקר ב"הארץ", שהציג עלייה בשיעור חריג של 2400%), ובכולם חלה ירידה בחדשות הפלילים (אם כי ב"הארץ" חלה ירידה מתונה יחסית, ורק ב"ידיעות אחרונות" ניכרת ירידה גם באחוז האייטמים הפליליים מכלל הדיווחים בעיתון).
"הציפיות שתהיה עלייה באייטמים כאלו [פשע ומשטרה] נובעות בין השאר מהתחושה שיש יותר כתבות המסקרות פלילים", כותב המל בעבודתו. "אך מדוע נדמה לנו כך אם הממצאים של מחקר זה מראים ירידה? הסבר אפשרי הוא שידיעות וכתבות העוסקות בפלילים פשוט קיבלו דגש רב יותר – כותרות גדולות, מיקום טוב בעמודי החדשות וכיוצא בזאת".
בהמשך תוהה המל "כיצד ייתכן ש'הארץ', עיתון אליטיסטי, קיצץ הכי פחות מהידיעות העוסקות במשטרה ופלילים לאורך השנים?". תשובתו: "אם נבחן את ממוצע אחוז הפלילים בשנה הראשונה נראה ש'הארץ' מלכתחילה הכיל פחות כתבות העוסקות בנושא זה: 8.8% מהידיעות שלו עסקו בפלילים לעומת 16.7% ב'ידיעות' ו-14.3% פלילים ב'מעריב' בשנים 1993–1994". בהקשר זה חשוב לציין גם כי לצורך הבדיקה המל לא הבחין, למשל, בין כרוניקת עבריינות חדשותית לבין תחקירי הון-שלטון וכלל אותם יחדיו בז'אנר עיתונות הפלילים.
"הארץ": יותר בידור, רכילות ותרבות
ממצא מעניין נוסף נוגע למידת הנוקשות של החדשות. המל מיקם כל אייטם שבחן על סרגל בן חמישה שלבים, מחדשות קשות לחלוטין ועד חדשות רכות לחלוטין. לפי הסבריו, חדשות קשות עוסקות בנושאי פוליטיקה, חברה וכלכלה ויש לפרסמן מיד; חדשות כלליות עוסקות בנושאים חשובים, אך אינן דורשות פרסום מיידי; ואילו חדשות רכות עוסקות בהיבטים אנושיים של סיפורים ואין דחיפות בפרסומן.
לפי בחינתו, בשני הטבלואידים, "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", חלה עלייה מועטה במידת הנוקשות של החדשות וירידה מסוימת בדיווחים על בידור. "הארץ", לעומת זאת, ירד ברמת הנוקשות של הדיווחים והראה עלייה משמעותית בדיווחים על בידור, רכילות ותרבות.
ישראלית מעיינת בגליון "מעריב" ששערו מוקדש לרצח ילדה, 27.8.08 (צילום: מיכל פתאל)
"הממצאים אומרים לנו, לכן, שהעיתונים הפופולריים דומים, בכל הנוגע למדד זה, לעיתון העילית, וכי שלושת העיתונים מציגים תמהיל דומה, למרות ההבדלים שציפינו שיהיו בין עיתון פופולרי לעילית", כותב המל. "'מעריב' ו'ידיעות', כפי שנשקף בתוצאות אלו, אינם עיתונים כה צהובים, אלא בעלי אופי היברידי של עיתוני חדשות, כלומר, מכילים חומר צהוב המעורבב עם תכנים 'רציניים'".
כדי להסביר את השינויים שחלו בתקופת המחקר כותב המל כי "האיום המתגבר של כלי תקשורת דיגיטליים ואלקטרוניים בסביבה שהופכת תחרותית יותר ויותר, נוסף לשיעורי קריאה, תפוצה והכנסות הולכים ומידלדלים של העיתונים (והעובדה שעיתון הופך בעידן האינטרנט לעסק שכמעט אינו משתלם כלכלית), גרמו לכך שהעיתונים נאלצו לבצע שינויים בתכניהם על מנת להתאים את עצמם לעידן החדש, שינויים שהם מעין 'פרפורי גסיסה' של מדיום הולך ונעלם".
לדבריו, מצד אחד נעשה ניסיון להידמות לכלי התקשורת הדיגיטליים והאלקטרוניים, לדוגמה באמצעות עלייה בשיעור התמונות והעזרים הוויזואליים. מנגד נעשה ניסיון להבדיל את העיתון המודפס מכלי התקשורת האחרים, וזאת, בין היתר, באמצעות עלייה במספר מאמרי הפרשנות.