חדירתה העמוקה של פייסבוק למרחב התקשורתי לא רק משפיעה על הדרך שבה הצרכנים נחשפים לחדשות, אלא גם דוחפת את נבחרי הציבור אל המרחב (הלא כל-כך) חדש. מישהו מתישהו אמר להם שהם חייבים להיכנס לפייסבוק כיוון שציבור הבוחרים שלהם נמצא שם, ולא פחות חשוב מכך, הם לא יכולים להרשות לעצמם להיראות כמי שאינם שולטים במדיום הכל-כך "מגניב" הזה, הכל-כך "היפ" הזה, הכל-כך "מודרני" הזה. נו, אם חייבים אז חייבים.

ניר הירשמן, הדובר האישי של מיקי איתן, השר הממונה על הקשר עם הציבור, הכין עמוד מיוחד בפייסבוק המורכב מעדכוניהם של 44 שרים וחברי-כנסת, כמו גם מהעמודים הרשמיים של המפלגות השונות. בין השאר מופיעים בעמוד עדכונים מבוגי יעלון, שלי יחימוביץ', אריה ביבי, נחמן שי, עינת וילף, עמיר פרץ, דניאל בן-סימון, רוני בר-און, דניאל הרשקוביץ, סילבן שלום, גדעון סער ואחרים.

העמוד אינו פופולרי ומספר המנויים עליו (נכון לשעת כתיבת שורות אלו) עומד על שמונה. ובכל זאת, ריכוז העדכונים הזה הוא לא פחות מחוויה תקשורתית-אנתרופולוגית. אפשר ללמוד ממנו לא רק על האופן שבו חברי-הכנסת תופסים את תפקידם (או את האופן שבו דובריהם תופסים את תפקידם של הבוסים שלהם), אלא גם על האופן שבו הם מבינים את המדיום החדש ואת מקומם בתוכו.

למשל, נראה שרבים מהפוליטיקאים הישראלים סבורים שהמטרה העיקרית של עמוד הפייסבוק שלהם היא לעדכן את אלה שמנויים עליו מתי הם מתראיינים בכלי תקשורת אחר. כך, לדוגמה, מפעילי העמוד של גדעון סער מדווחים: "שר החינוך גדעון סער יתראיין הערב בשעה 18:00 בתוכנית 'לונדון וקירשנבאום' בערוץ 10, ובשעה 20:30 בתוכנית 'המוסף' בערוץ 1. שר החינוך יציג את עמדתו בנושא המרכז האוניברסיטאי באריאל".

סילבן שלום במבזק דחוף מספר: "ברגעים אלו מופיע בתוכנית 'שאלה משפטית' בערוץ 2... בתוכנית מדבר על תקציב המדינה, פרויקטים לאומיים, ענייני דיומא, למעשה על הכל... צפייה מהנה". עוד קודם לכן רוני בר-און כתב: "בוקר טוב, מקליט ראיון לרינו צרור על ועדת פלסנר, תוצאותיה ואיך הסיטואציה הפוליטית עשויה להתפתח. יותר ממוזמנים להאזין. רינו צרור, 'מה בוער', גל"צ, החל מהשעה 09:05". ובכלל, סיפורים על המתרחש בתוכנית "מה בוער" מאוד פופולריים. אבישי ברוורמן מדווח: "התראיינתי עכשיו לרזי ברקאי ב'מה בוער' לגבי ועדת פלסנר ואמרתי כי ברור לכל שהוועדה הזו היא ספין תקשורתי שנועד להצדיק את הכניסה של שאול מופז לממשלה ותו לא". ציפי חוטובלי מעדכנת ב-07:07: "נכנסת כעת לאולפן 'העולם הבוקר' של ערוץ 2. מי שרוצה לשמוע אותי בעניין סערת הגיוס, מוזמן לצפות!".

לצד עדכונים אובססיביים על הופעות בתקשורת ("טוב שאתם פה בפייסבוק, עכשיו לכו לראות אותי שם! בטלוויזיה! ברדיו! אני מדבר/ת עכשיו! ממש עכשיו! נו, אני אעשה לכם שלום!"), חברי-הכנסת והשרים נדמים כילדות נרגשות שחייבות לדווח בכל רגע נתון על מעשיהן הנורא משמעותיים.

דניאל הרשקוביץ: "ביקרתי היום בישיבת ההסדר בשדמות מחולה ושוחחתי עם התלמידים על חשיבות ההתפקדות לבית-היהודי ועל סוגיית התרומה למדינה". גלעד ארדן: "התרגשתי לחנוך הערב את אתר הר גריזים הרווי כל-כך בהיסטוריה של עם ישראל". נינו אבסדזה: "אתמול היה דיון ביוזמתי בוועדת הכלכלה בנושא 'חברה ציבורית מטעה את הציבור'...". יוליה שמלוב-ברקוביץ: "אתמול השקתי את השדולה לביטחון סוציאלי". סילבן שלום: "אפתח בשבוע הבא (10.7) את יריד התעסוקה הענק של הגליל שיתקיים במגדל-העמק". איתן כבל: "לפני מספר דקות אמרתי בנאום במליאה: 'שאול מופז, מפקדי הנערץ, הפך ממפקד אמיץ שהסתער מול פני האויב לסגן מפקד חוליה מצומצמת. אני מביט בהתבזות שלו בכאב גדול. בכניסה שלו לממשלה יצא שאול לחפש מלוכה ומצא אתונות'". עינת וילף: "משתתפת עכשיו בדיון בכנס 'יוצרים עתיד' של הסתדרות המורים בישראל בנושא הקשר בין הורים ומורים במערכת החינוך". אפשר להמשיך כך עוד ועוד – זה אינסופי.

השימוש הזה של שרים וחברי-הכנסת בפייסבוק הוא שימוש מצומצם, שלא לומר שטחי ומטופש. בעוד שיש נבחרי ציבור שמשתמשים בעמוד הפייסבוק שלהם כדי להביע את דעתם ובניסיון לייצר שיחה (שלי יחימוביץ' נוהגת לעשות זאת עם פתיחתה הקבועה, "היי, זאת שלי", בניסיון להדגיש שזו היא שכותבת את הדברים ולא מישהו מטעמה), הרוב המכריע של נבחרי הציבור משתמש בפייסבוק כלוח מודעות: "תראו אותי פה", "זה מה שאמרתי במליאה", "השתתפתי בישיבה הזו", "בכוונתי ליזום דיון" ושאר עדכונים שנראה שנשלפו מעידן הטלטקסט. אין כאן שום ניסיון לאינטראקציה, שום מאמץ ליצור קשר שיוביל לאיזשהו דיאלוג.

יש שיטענו שזה אופייני: גם כאשר ניתנת לנבחרי הציבור פלטפורמה המאפשרת להם לדבר עם הציבור, הם מעדיפים לעדכן אותו בעדכונים יבשים ומשמימים הנגועים בהתפארות עצמית בלתי נלאית ויחסי-ציבור בגרוש שאין בהם לא תועלת, לא עניין ואף לא ערך מוסף. איזה בזבוז.

זה מזכיר לי כיצד נחשפתי לראשונה לעמוד הזה. הוא הופיע בעדכון של אחד החברים שלי בפייסבוק. בעדכון נכתב: "הדף הכי מדכא בפייסבוק", ולצדו ניתן קישור לעמוד המדובר.