ביום ראשון בבוקר, בשבוע שעבר (6.10.13), פירסמתי בבלוג שלי את הטקסט הזה והלכתי לענייני. בתוך שעה הטלפונים החלו לזרום: גלי-צה"ל, רשת ב', גלי-ישראל, קשת, ערוץ 10, "ידיעות אחרונות", "הארץ" – כולם רצו לדבר עם האבא הכועס. האמת היא שיותר משכעסתי נדהמתי. הבת שלי בת התשע חזרה הביתה עם חוברת שנכתבה על-ידי פיקוד העורף וחולקה להם בכיתה על-ידי חיילת צה"ל. במשך שבוע שלם, שעתיים מדי יום, עברה איתם החיילת על 100 העמודים שמכילים הסברים, עצות ודרכי התמודדות עם כמעט כל מצב חירום שאפשר להעלות על הדעת: מחבל מתאבד, מתקפה כימית, צונמי, שריפות, רעידות אדמה ועוד.
בכל פעם שדיברתי עם כלי תקשורת כלשהו התראיינה מנגד אותה גברת ממשרד החינוך, יוכי סימן-טוב, מנהלת היחידה להתמודדות עם מצבי לחץ וחירום במשרד החינוך, כשהיא מצוידת באותו סל טענות: אי-אפשר להגן על הילדים מהמציאות כיוון שהם ממילא שומעים מלים מפחידות בתקשורת; עדיף להסביר להם ולא להסתיר מהם; יש בחוברת מידע חשוב שייתן לילדים ביטחון; אנחנו יודעים שכמה מהילדים יילחצו, אבל הסברנו למורים איך להתמודד במקרים שכאלה; המטרה היא להכניס בילדים פחד בריא, שבניגוד לפחד לא בריא הוא, ובכן, בריא. לסיכום – יכול להיות שקצת הגזמנו. ממש טיפה. אבל רק אולי.
מתוך החוברת לילדי כיתה ה', "אני ת(ל)מיד מוכן"
התגובות של הקוראים, הצופים והמאזינים שזרמו אלי איימו להטביע אותי תחתן, ואפשר לחלק אותן בצורה גסה לשני סוגים. הסוג הראשון נזף בי והסביר לי שאנחנו לא חיים בשווייץ, שזו מדינה שחיה על חרבה, שטוב שמערכת החינוך מסבירה לילדים את עובדות החיים, שאני מגזים, היסטרי, פחדן, יפה נפש, שמאלן ובאופן כללי עוכר ישראל. הסוג השני היה של הורים לילדים שעברו את ההדרכה או כאלו שעומדים לעבור אותה ושהיו מזועזעים עד עמקי נשמתם. כמה מהם סיפרו סיפורי זוועה, כמו אמא אחת שכתבה: "אצלנו החיילת גם הסבירה לפרטי פרטים את הסימפטומים המתעוררים עקב מתקפה כימית וביולוגית. התאומים שלי התווכחו בבית האם איבוד שליטה על הסוגרים בא לפני או אחרי שמתים".
מחרידה במיוחד היתה תגובתו של מורה בשם אמיר, שכתב כך:
בשנה שעברה חינכתי את הכיתה שלי, ה' הם היו. הפילו עלינו משמים את השבוע הזה, שאגב, נקרא 'שבוע חירום'. וזה מה שיש לי לומר ולהוסיף:
1. כמישהו שעבר שירות קרבי ומבין דבר ישבתי שם ושמעתי חיילת צעירה שלא מבינה כלום מהחיים שלה ומעבירה מידע לא אמין לילדים. לעתים היא אף נתנה דוגמאות על עצמה שלילדים היה ברור שהן שקריות.
2. אצלנו היא אף עשתה להם 'דמיון מודרך', ביקשה שיעצמו עיניים וכביכול שידרה קטע מתוך חדשות שבו מודיעים על התקפה כימית! לשמחתי פה הילדים לא רצו לשתף פעולה ואמרו לה שהם לא מעוניינים. היא ניסתה בכוח, אבל אני לא הסכמתי.
3. המדריכה עשתה שימוש באמירות מוחלטות כמו 'אתם צריכים להבין שאנו בסכנה תמידית', ופה מצאתי עצמי קוטע ומתקן אותה שוב ושוב. ואני מזמין מורים אחרים לעשות כן.
4. המון מידע לא רלבנטי כפי שצוין פה, ולא רק צונמי.
5. ומעבר לכל – חוסר יכולת התאמה והבנה של הגיל. בכיתה ה' (ואולי אף כמבוגרים) אין שום יכולת להבין באמת את המשמעות של הדברים הללו. מעבר לכך, משרד הביטחון באופן מפתיע לא מסוגל להבין שהאמירה המטופשת 'קשה באימונים קל בקרב' כלל לא רלבנטית בגילים האלו.
6. לחיילת הנחמדה לא היה שום ניסיון אמיתי בהוראה. שזה דווקא אולי דבר טוב, שכן הילדים מאוד השתעממו".
החלק המקומם בסיפור הוא האופן שבו צה"ל שולח את ידיו אל תוך מערכת החינוך היסודית ועושה בה כבשלו. הנה רשימת האנשים מפיקוד העורף המפורטים כמי שהגיבו על החוברת: רמ"ח אוכלוסייה, רע"ן הסברה, רע"ן מד"ה, רמ"ד הדרכת אוכלוסייה, רמ"ד הנדסת מיגון, רמ"ד ק. פניות הציבור רע"ם, רמ"ד אוכלוסייה רע"מ (מעניין מה ההבדל בין רע"ם לרע"מ), וזאת נוסף למנהל תחום ההדרכה בוועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, רב-פקד ממשטרת ישראל וראש המרכז לפסיכולוגיה ויישומיה במכללת לוינסקי, שסייעה ב"התאמת תכנים בנושא אירוע כימי".
מה האנשים האלו רוצים מהילדים שלנו? מדוע ילדים בני תשע צריכים לענות על השאלה הזו: "אם נחשפת לחל"ך, כיצד הוא עלול לחדור לגופנו?" (התשובה למתעניינים: חל"ך עצבים פוגע במערכת העצבים, ולכן לא תתאפשר העברת פקודות מהמוח; נאבד את השליטה על שרירי גופנו, נתקשה ללכת, לנשום ולעכל את המזון. חל"ך כווייה, לעומת זאת, גורם לכוויות בכל חלקי הגוף, "במקום שנוגע שם פוגע").
כיצד משפיעה ההנחיה הבאה על ילדים קטנים: "היות שאנו לא יודעים מתי ניקלע למצב חירום, וייתכן שנצטרך להתפנות במהירות, יש להכין עוד בזמן שגרה תיק לשעת חירום שיכלול: פנס, רדיו, מלאי של מים, מזון משומר, משחה אנטיביוטית, תמיסת חיטוי, כלי רחצה וכסף"?
כיצד משפיע התרגיל הבא על ילדים בגילי בית-הספר היסודי: "משפחת ישראלי צופה בסדרת הטלוויזיה 'הישרדות' כשלפתע סיר הלחץ, שהיה מונח על הכיריים, התפוצץ, ואש פרצה ואחזה מיד בווילון התלוי מעל התנור"?
מה המטרה בסיפור הבא: "הרעש החמור האחרון שפקד את ארץ ישראל והותיר את הנזקים החמורים ביותר התרחש ב-1927", כאשר בעמוד שלאחר מכן מוצגת טבלה שמספרת שהאיטי נפגעה בשנת 2010 מרעידת אדמה והנזק היה: "מעל 230,000 הרוגים, כ-250,000 פצועים, כ-1,200,000 ללא קורת גג". המידע הזה אמור לעשות מה? להכניס בילדים פחד בריא?
"אני ת(ל)מיד מוכן", חוברת לילדים בכיתה ה', פיקוד העורף ומשרד החינוך
לא כל הילדים מגיבים באותו האופן לשיעורים האלו. כמה מהם משתעממים, אחרים נלחצים, אחרים יחצינו את הלחץ ואחרים ינסו להתמודד איתו לבדם. אין לשכוח שמי שמופקדים על העברת התכנים הללו הם חיילים וחיילות בני 18 עם אפס הכשרה להתמודדות עם ילדים. אחד המדריכים כתב לי בטוויטר שכמי שהעביר את התכנים האלו, הוא נאלץ לא פעם לראות כיצד הילדים פורצים בבכי במהלך השיעור. אפשר להבין אותם.
החוברת הזו, ההדרכה הזו והתכנים האלו הם המחשה לאופן שבו בחסות "בטחון המדינה" נשפכים על ראשם של ילדים בבית-ספר יסודי תסריטי אימה וזאת בלי שום הכנה, שום הצדקה ובעיקר בלי שום פרופורציה. לא ברור איזו מערכת חינוך מופרעת סבורה שילדים שבקושי מלאו להם 10 שנים יכולים או צריכים להתמודד עם לחץ פסיכולוגי מהסוג הזה, שנמשך שבוע שלם.
לפני כחודש וחצי הוזמנתי להרצות בפני מורים. הקדמתי קצת. המרצה לפני היה איש מערכת החינוך שעובד ביחידה שאחראית על בטיחות התלמידים כאשר לוקחים אותם לטיול מחוץ לגבולות בית-הספר. במשך שעה הוא הציג בפני עשרות מורים, אנשי חינוך בוגרים ומנוסים, אירועים אמיתיים שהתרחשו בזמן טיולי תלמידים: תיק שנפל על ילדה באוטובוס, ילד ששבר את רגלו בזמן הליכה, ילדים שכמעט טבעו כאשר מיקמו את האוהלים שלהם בתוך נחל יבש שהוצף במפתיע באמצע הלילה וכן הלאה. לקראת סוף ההרצאה כמעט כל המורים היו מחוץ לאולם, מבוהלים עד עמקי נשמתם. הם לא יכלו לשמוע יותר את תרחישי האימה האלו. הם אמרו לי שלעולם לא ייקחו את הילדים לטיול.
אלה היו מורים ותיקים, והם שמעו הרצאה שנמשכה פחות משעה. כעת חשבו על ילדים בני תשע שנחשפים לתכנים הרבה יותר מבהילים שעתיים כל יום במשך שבוע, תכנים שמעבירים להם ילדים קצת יותר גדולים, כשהם לבושים במדי צה"ל.
מישהו חייב לעצור את הטירוף הזה.