אנחנו נוטים לחשוב שתוכניות רדיו וטלוויזיה משודרות בשל אינטרסים מסחריים וכלכליים, שהן נענות לחוקי השוק החופשי. ואולם הטלוויזיה מציגה לא מעט תוכניות שמשמשות כלי חינוכי בידי זרועות השלטון, ובייחוד זרוע האכיפה והשיטור.
תוכנית הריאליטי הוותיקה ביותר בארה"ב נקראת "Cops". התוכנית, ששודרה לראשונה במרץ 1989 ברשת פוקס ומאז נוספו לה יותר מ-850 פרקים, עוקבת אחר פעולותיהם של כוחות המשטרה בזמן פעילותם השוטפת. צוות התוכנית מתעד מרדפים, עימותים, ויכוחים, מעצרים ושאר פעולות שמבצעים כוחות שיטור ביותר מ-140 ערים ברחבי ארה"ב, אך גם במדינות כמו אנגליה, הונג-קונג ורוסיה. הרעיון של התוכנית הוא שצוות הצילום משמש "זבוב על הקיר", כלומר הוא אינו מתערב, אינו שואל שאלות, אינו מראיין ואינו מבצע שום פעולה חוץ מלצלם את המתרחש.
אפשר להתווכח אם התוכנית הזו היא בגדר "טלוויזיה טובה" או לא, אבל קשה להכחיש את הערך החינוכי המקופל בה. מיליוני אמריקאים לומדים שכדאי לציית לשוטרים, שהשוטרים הם על-פי רוב מנומסים, מבצעים עבודה קשה ומתסכלת, ובעיקר, שכמה טוב שאנחנו לא הפושעים, המסוממים, הזונות, הגנבים והמופרעים שמופיעים בה. היא מציגה נארטיב פשוט, שלא לומר פשטני, של "אנחנו" נגד "הם", "הטובים" מול "הרעים" (שהם לא פעם שחורים ועניים).
במאי השנה החליטה פוקס להוריד את הסדרה והיא נרכשה על-ידי רשת Spike המשדרת אותה כיום. גם תוכנית אחרת של פוקס, "מרדפי המשטרה הפרועים ביותר", בוטלה על-ידי הרשת ונמכרה ל-Spike. סדרה זו מציגה מרדפי משטרה כפי שנקלטו על-ידי עדשות המצלמות שממוקמות במכוניות המשטרה או כפי שצולמו על-ידי מסוקי משטרה, מצלמות במעגל סגור וכדומה. המסר בתוכנית הזו פשוט אפילו יותר מזה של "Cops": "אל תברחו מהמשטרה כי היא תמיד תתפוס אתכם". למעשה כל מרדף משטרתי בתוכנית מסתיים בכך שהחשודים הבורחים נתפסים.
הרעיון שהשוטרים תמיד מנצחים אינו חדש. בשנים 1933–1936 יצא ראש ה-FBI האגדי של ארה"ב, ג'יי אדגר הובר, בקמפיין תקשורתי נגד הפשיעה, וזאת בניסיון לקדם את הסוכנים הפדרליים ולפעול נגד ההערצה הציבורית לחברי המאפיה. כחלק מהקמפיין נוצר ב-1935 קשר בינו למפיק הרדיו פיליפס לורד. השניים החליטו על פיתוח סדרת רדיו בשם "G-Man", שתהיה מבוססת על תיקי FBI, כל עוד מדובר בתיקים שנסגרו לאחר שהפושעים נתפסו. הובר אף הצמיד ללורד כותב מטעמו שהיה אחראי על כתיבת התסריט. שיתוף הפעולה בין הצדדים הסתיים כיוון שהכתיבה היתה יבשושית, אבל התוכנית לא הסתיימה ולמעשה גלגול שלה, "Gang Busters", הפכה לאחת מתוכניות הפשע הפופולריות ביותר בהיסטוריה של הרדיו האמריקאי ושודרה ברציפות במשך 21 שנה.
עיבוד לקומיקס של סדרת הרדיו "Gang Busters" (ג'ון פרנטיס, DC Comics, אוגוסט-ספטמבר 1955)
נזכרתי בהיסטוריה המעניינת הזו כשצפיתי בפרק של אחת התוכניות ההזויות ביותר שבהן נתקלתי לאחרונה. שמה "משטרת הגבולות", והיא משודרת בערוץ דיסקברי. צוות הצילום, שבדומה לנהוג ב"Cops" אינו מתערב בנעשה אלא רק מתעד אותו, עוקב אחר עבודתם של שוטרי משטרת הגבולות בשדה התעופה של סידני שבאוסטרליה ובאתרים אחרים. במסגרת התוכנית רואים הצופים כיצד פקידי ההגירה עוצרים אנשים חשודים ומתחילים בחקירתם. הם בודקים בכליהם, בודקים בגופם, מראיינים אותם, בודקים את הסיפור שהם מספרים (אנחנו יודעים שהם משקרים. כולם שקרנים), ובכמה מהמקרים עוצרים אותם, קונסים אותם או מגרשים אותם (בגין הכנסת תרופות מרשם ללא אישור מתאים, הכנסת סכומי כסף העולים על 10,000 דולר, הברחת סמים וכדומה).
מטרת התוכנית ברורה: להציג את פקידי ההגירה כגיבורים שמגינים על גבולותיה של אוסטרליה. כך לדוגמה, בפרק שבו אני צפיתי, נוסע מאחת ממדינות אפריקה נעצר כיוון שהתנהגותו היתה חשודה. הנוסע טען שההחלטה לעצור אותו היא גזענית וכי הוא לא מבין מדוע נעצר. הוא הסביר שהוא היה בעברו דיפלומט וכי הוא אינו אגרסיבי, אבל כועס על כך שמכל הנוסעים, דווקא אותו, השחור, עצרו. קצין ההגירה מסביר לו באדיבות ובסבלנות כי הוא בסך-הכל מבצע את עבודתו, ולאחר שנעשה חיפוש בכליו, מזוודתו מפורקת ועל גופו נעשה חיפוש מדוקדק, הוא משוחרר לדרכו.
על פניו, זה מסוג הסיפורים שאמורים להישאר על רצפת חדר העריכה, שכן בניגוד, למשל, לסיפור אחר, מפרק אחר, שבו נתפסה נוסעת כשהיא מבריחה סמים בסוליות נעליה, הנוסע האפריקאי היה חף מכל פשע. הסיבה שהמקרה שודר בכל זאת מתפענחת בכתוביות המופיעות בסופו של כל אירוע מצולם ומספרות כיצד הסתיים. כך לדוגמה, במקרה של הנוסעת שהבריחה סמים, סיפרה הקריינית על רקע הכתוביות כי הנוסעת נעצרה ולאחר מכן נשלחה לעשר שנות מאסר. במקרה של הנוסע האפריקאי נאמר משהו בנוסח זה: "על אף שהנוסע טען שהוא דיפלומט לשעבר, הוא לא קיבל טיפול מועדף, ולאחר שנמצא שהוא לא ביצע כל עבירה, הוא שוחרר לדרכו".
"הישארו שלווים והמשיכו בדרככם". כרזה, בריטניה, 1939
"KEEP CALM AND CARRY ON" היה הכיתוב על סדרת פוסטרים מפורסמת שהופקה על-ידי הממשלה הבריטית ב-1939, כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, במטרה להרגיע את הציבור. תוכנית כמו "משטרת הגבולות" שייכות לאותו ז'אנר. אין מדובר בתוכניות ריאליטי, אלא ב"טלוויזיה לימודית". באמצעות התוכניות הללו האזרחים לומדים, בדרך אגב אך באופן שרחוק מלהיות מתוחכם, שצריך לשמור על החוק, צריך לכבד סמכות, צריך לעשות מה שאומרים לך, צריך לדעת שאם תעבור על החוק תיתפס, צריך לדעת שיש מי ששומר עליך, שמי ששומר עליך הוא בעדך, שאנשים שלא עוברים על החוק לא מואשמים על לא עוול בכפם, שהמערכת עובדת.
כאשר מתחילים לבחון את מה שמשודר בטלוויזיה דרך פריזמת "המערכת עובדת" מגלים שבכמעט כל תוכנית ריאליטי זרוע זרע הקונפורמיזם, שמונבט, מטופח ומוצג לראווה. הטלוויזיה בהקשר הזה אינה שונה מזו שמשדרת את מסרי "האח הגדול" ב"1984" של ג'ורג' אורוול. רק שבניגוד למסרים הדידקטיים והקשים אצל אורוול, הטלוויזיה שלנו מציגה אותם בצורה רכה, נוחה לעיכול ובאמצעות פורמט מוכר. כעת חזרו לעבודתכם ואל תשכחו לשלם מסים.