ביום ראשון השבוע התחדדו האוזניים בפליאה. רון קופמן התראיין ברדיו 103 אצל מי שכינה "זונה של עיתונות, זבל, טמבל, סמרטוט וחתיכת אפס". בן כספית מצדו ריאיין את מי שהוא לדעתו "בהמה, איש ביבים, שממאיס את החיים על כולם". ביולי 2012 השיחה ביניהם, בתוכניתו של קופמן באותה תחנת רדיו, הניבה את חילופי דברים הללו מתחתית החבית, כולל איום בתביעה. השבוע הלך הקוף אצל הבן כדי לדבר על ניב בורסוק, שעקץ אותו וכעת נעצר. הילה קורח, המגישה שלצד כספית, התפלאה איך עבדו ככה על הקוף השואג. כספית העיד בטוב לב: "הוא נראה איש מפחיד, אבל הוא תמים. גם אני נאיבי מאוד".
אז לפני שנה התמים עלב קשות בנאיבי, שהגיב בגידופים משלו. חילופי הדברים הפכו ללהיט רשת, ורבים בברנז'ה איחלו הצלחה לשני הצדדים. השבוע שוחחו השניים בנעימים, ואז התברר שכספית דווקא די מסמפט את קופמן: הוא לא הרשה לעצמו לפתוח בראיון לפני שימליץ ברוחב לב על תוכנית הספורט שלו – אותה תוכנית שלפני שנה תיאר ב"מעריב" כ"תרבות הצרחות" עם ניבולי פה ומראיינים שאין להם מושג. "צריך לבדוק מה עושה לבני נוער שמיעת תוכנית הספורט שלכם בשש בערב, עם הצעקות, שאני שומע ועושה כמעט שלוש תאונות הביתה כל יום", פירגן היום. תוכנית הספורט ב-103 לא שיפרה מאז סגנון כמו שכספית היה רוצה. רמות הדציבלים וזיהום האוויר שלה עדיין בספירות עליונות, אבל כש"הבהמה" מסכים להתראיין אצלו, אפשר לשכוח.
בשבועות האחרונים תפס קופמן עמדה נחרצת בקרב שבין משרד הספורט ומועצת ההימורים לבין יו"ר ההתאחדות לכדורגל. מי שבמשך שנים דיבר על התאחדות רקובה בראשותו של לוזון ותקף בחריפות את היו"ר, הפך למליץ יושר של לוזון תוך שהוא ממטיר גידופים לעבר פרופ' זליכה, שאיתו גם התעמת בתוכנית בסגנון שכל-כך דוחה קולגות בתחנה.
אבי לוזון בטדי, 3.6.13 (צילום: פלאש 90)
קופמן האשים בעבר את לוזון בשחיתות בכל הנוגע לכספי ציבור, אמר שההתאחדות היא "מוסד משוקץ" וכינה את התנהלותה "מסריחה כמו ביוב". היה כמעט ברור מאליו שדו"ח זליכה יקבל אצלו תמיכה גורפת, אלא שקרה בדיוק ההפך: קופמן נכנס בפרופ' זליכה ומחרף ומנאץ את מועצת ההימורים. אין כמעט תוכנית שבה הוא לא יורד על המועצה ועל העומד בראשה, מכנה את הדירקטוריון שלה "דרעקטוריון", את היו"ר יצחק פישביין "הסנג'ר של לבנת", וביום חמישי האחרון גם אמר עליו שהוא "לא אמין, גנגסטר וכלומניק".
ההתאחדות לכדורגל ואבי לוזון גילו לשמחתם שהאופוזיציונר חסר הרחמים עבר לנגוס באכזריות ברגלי אויביהם. לוזון, שפעם אמר שהיה שולח את קופמן לאי בודד ומרוחק, היה בוחר בו כיום כפרטנר בלב ים.
לפני כשבועיים חשף קופמן את נתוני החלוקה של תקציב הפרסום של הטוטו לגופי תקשורת. התברר ששני גופי תקשורת קיבלו בשלוש השנים האחרונות את רוב הכספים: one, המתחרה בערוץ הספורט שבו עובד קופמן, ותוכנית הספורט ברדיו תל-אביב (המזוהה עם one), המתחרה ברדיו שבו עובד קופמן. את קופמן זה הרתיח, ובצדק. וכשקופמן זועף וכועס, לשון הביבים שלו זוכה להשחזה מסיבית.
אהובי, מתוקי, מחמלי
מועצת ההימורים היא בעיני גוף תאב בצע ומתועב. הטיפול בפינצטה שקופמן מעניק לה בשבועות האחרונים בשל התנהלות בעייתית בנושאים שונים הוא נכון וראוי. בהערת אגב אפשר להביע תמיהה ואכזבה על שהמתלונן הסדרתי נגד מועצת ההימורים ממשיך לקחת חלק בפינת ההימורים בתוכנית הרדיו, שהיא למעשה פרסומת בכסות מערכתית לגוף שהוא מנאץ.
בסוף-השבוע האחרון יצאו הדברים משליטה, ותהום חדשה נפערה ביחסי הצדדים. לטענת קופמן, בשיחה טלפונית בינו לבין פישביין כינה האחרון את אבי לוזון "פרענק". תוכן השיחה הגיע לידיעתו של לוזון. עמוס לוזון, אחיו של היו"ר, חשף את ההתבטאות הזו בתוכנית "קבלת שבת" בערוץ הספורט, בניסיון להצית אש נוספת, הפעם מתחום הגזענות הבין-עדתית. את המקור להתבטאות שלח לוזון את העיתונאים לחפש אצל קופמן ("הכל מוקלט").
כותרת הטור של קופמן באתר האינטרנט של "סופהשבוע"
בטור ב"סופהשבוע", נקודת השפל האחרונה בפואטיקה הקופמנית שמריחה הפעם מז'רגון עברייני שאין לטעות בו, פרע הקוף חשבון אישי עם פישביין. העילה: יו"ר מועצת ההימורים אמר לו, לטענתו של הקוף, "אל תדאג, אני ורמי [יהושע, איש הפרסום] נזיין אותך".
עיתונאי ששומר מרחק מקצועי ממושאיו היה מטפל בהתבטאות מאיימת כזו באיפוק, אולי אפילו מתלונן במשטרה. אבל קופמן קפץ על האיום הדוחה כעל הזדמנות להפגין את מכמני ארסנל הגסויות שלו עצמו, ובכך הפך את האיום של פישביין לעילה לקטטת רחוב פרועה, שבה ידו, וליתר דיוק לשונו, על העליונה.
"צחיל'ה מתוק", "אהובי", "מתוקי" ו"מחמלי", פנה שוב ושוב לפישביין בלשון משפילה, "אתה זוכר מה עניתי, נכון יקירי? איפה לבוא ובעיקר מתי? זה יקרה עם שניכם ביחד או כל אחד לחוד? יש לכם דרישות מיוחדות, כגון שאעבור טיפול דפילטורי להסרת שערות מהגוף? להשתזף? או שאולי אתם רוצים אותי עם בגד גוף מלטקס?".
במין הפוך על הפוך, תוך שהוא מנפח ומקצין את המשפט הירוד של פישביין, הוכיח קופמן שהבוץ המבאיש הזה הוא משכנו הטבעי. "קטן עלי להיות דולציניאה", התפייט ערס הרדיו על המקלדת, "רק תודיע לי מתי אתם באים, כדי שאבקש מכיפוש לנסוע לבקר את אמא באשדוד. חבל שהיא תיבהל מהשפריצים של דם על הקירות, רחמנא ליצלן. גם אתה חושב כמוני?".
ההרעשה נמשכת גם בפסקה הבאה: "לדרוש ממעסיקי שיפסיקו לי את הזרם? לא, אתה לא עד כדי כך נואש. נכון קושקוש? הרי אנחנו רק בתחילת הקשר, כבר אתה פונה להורים?".
מי שמכיר את הסחורה של קופמן ודאי לא הזדעזע מהז'רגון שהשפריץ. קופמן במירעו, כפי שכבר נכתב כאן בעבר, לא חדל לטפח את תדמית הפה-הגדול, הילד הרע שאינו חושש לירות ולירוק לכל עבר, זה שיהפוך כל פאנל מנומנם לשדה מוקשים נפיץ. העורכים שלו אוהבים את זה, גם הקהל שמח לקצת דם. אלא שבכך קופמן – אחד הפרשנים היותר אינטליגנטיים של תקשורת הספורט, המתלונן ללא הרף על שחיתות וסיאוב במוסדות הספורט – עושה שירות דוב לאג'נדה שלו.
צחי פישביין, יו"ר מועצת ההימורים, בדיון בוועדת הכנסת על אודות דו"ח זליכה, 24.7.13 (צילום: פלאש 90)
האיום השערורייתי של פישביין הפך, במחי טור זבלוני אחד, להרמה להנחתה, לא יותר. הבחירה של קופמן להגן על לוזון רק משום שהדשא של יריביו רקוב יותר, לדעתו, היא בחירה פופוליסטית. הטון האישי, המעורב, השש אלי קטטה שנקט, הוא תמצית הרעה החולה של עיתונאות הספורט: עסקנים ועיתונאים זוחלים באותו סחי רוחש אינטרסים.
שאלות עקרוניות הנוגעות לקבוצות ולשימוש שנעשה בכספי הציבור הופכות לסיטקום ערסי, בידור נחות להמונים, ריאליטי שעניינו למי יש גדול יותר; לא אינטגריטי, לא כבוד מקצועי – אלא לוע. המרחק בין קופמן הפובליציסט, הפרשן והעומד בשער, נכסים שהוא הולך ומתפשט מהם – לבין החיקוי הנלעג שלו ב"בובה של לילה" ("סמרטוטיאדה אחת גדולה", בכיכובו של ירון ברלד) הולך ומצטמצם.
מי מרוויח מהקצה המילולי האלים שקופמן מינה את עצמו למשרטטו העיקרי? אף אחד, גם לא קופמן עצמו, שפוסל במומו באין מכלים. וכשגם מבקריו המזועזעים א-לה כספית מתייחסים לביקורתם שלהם כאל אפיזודה חולפת ביחסי אחוקים מהמסטינג ללא הפסקה של הרדיו, לא נותר מי שיאיר את עיניו של הקוף לראות שהפך מפקח הניקיון הזועם של גן החיות – לאחרון מטנפיו.