בינתיים, בירושלים
שר החוץ של ישראל, אביגדור ליברמן, ממשיך לעמוד במרכזו של סיקור תקשורתי, לפחות בכמה מעיתוני ישראל, בשל הסתבכויותיו עם חוקיה של מדינת ישראל. ליברמן נחשד בכך שקיבל מהשגריר זאב בן-אריה חומרי חקירה בעניינו. קבלתם תניב, באופן אירוני, כתב אישום נגד שר החוץ אחרי שהחקירה עצמה, שעסקה בחשדות חמורים בהרבה של שחיתות ממונית ופוליטית ענפה, נסגרה לאחר שנים על-ידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין.
העיתונים מסתגלים למציאות החדשה, "תיק ליברמן" נסגר ו"תיק ליברמן" נפתח. "ברגע האחרון: הפרקליטות שוקלת לגבות עדויות נוספות בתיק ליברמן", מודיעה כותרתו הראשית של "הארץ". "הגשת כתב האישום נגד שר החוץ לשעבר נדחתה אתמול, אחרי שהתברר כי עדים מרכזיים בפרשת השגריר לא נחקרו", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית, של עפרה אידלמן. העדים האמורים הם חברי ועדת המינויים שבחרו בבן-אריה לשגריר בלטביה. אידלמן מעניקה את הקרדיט לחשיפה לערוץ 10, אחרי שכמה מחברי הוועדה אמרו לחדשות הערוץ כי "הופעל עליהם לחץ לבחירת בן-אריה, וכי הופתעו שלא התבקשו למסור עדות בפרשה". מי שעמד בראשה של הוועדה הוא סגן שר החוץ דני איילון, מי שהודח באחרונה, במפתיע ובבוטות, מרשימת המפלגה על-ידי ליברמן.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על ההתפתחות טובה צימוקי ואיתמר אייכנר (שהתפנה מהקריירה האחרת שלו כמתחרה על תואר מחבר הידיעה המביכה ביותר עבור ספר השיאים של גינס). הם אינם מעניקים קרדיט לערוץ 10, אולם מוסיפים סיבה נוספת לדחיית הגשתו של כתב האישום: "המשך המגעים לעסקת טיעון שתהיה מקובלת על שני הצדדים". במסגרת מעל לידיעה מדווח איתן גליקמן על הכחשה של ליברמן כי הוא מעוניין בעסקת טיעון שבמסגרתה לא יוטל עליו "קלון". ב"מעריב" הכותרת הראשית היא "חברים בוועדת המינויים במשרד החוץ: 'הבנו שבן-אריה צריך להיבחר'". לפי כותרת המשנה, ליברמן לא שוחח עם חברי הוועדה, אלא איילון.
"בנייה להכעיס" היא כותרת מאמר המערכת של "הארץ". "תוכניות הבנייה החדשות במזרח ירושלים, מעבר לקו הירוק, סוללות נתיב התנגשות עם הרשות הפלסטינית ועם מדינות המערב ובראשן ארה"ב", נכתב בפתח המאמר. "ארה"ב: 'ישראל פרובוקטיבית סדרתית'", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "הממשל מגנה בחריפות חסרת תקדים את מדיניות הבנייה בשטחים של נתניהו", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לדיווח של אורלי אזולאי. "בליכוד מודים: 'ריבוי אישורי הבנייה ביו"ש ובירושלים הוא קמפיין הבחירות שלנו'", נכתב בכותרת בולטת על שער "מעריב", המובילה לידיעה מאת זאב קם. "למרות הגינויים: הבנייה תימשך", מאששת כותרת על שער "ישראל היום" את הדיווח של קם.
"מסתמן: הוועדה תפסול; בג"ץ יאשר", נכתב בכותרת הראשית של החינמון. "בקואליציה מעריכים: יש רוב לפסילת התמודדותה של חנין זועבי", נכתב בכותרת הגג. "פסילת מפלגות ערביות מובילות תדחק את הרוב לזרועות המיעוט הבדלני", כותבים אמנון בארי-סוליציאנו ומוחמד דראושה במאמר ב"הארץ". עוד על שער "ישראל היום": תצלום יחצנות של ראש הממשלה בנימין נתניהו אוכל פלאפל בעכו, ב"פלאפל הטורקי". "המנה של רה"מ", נכתב באותיות כחולות על גבי התמונה. "גם להם יש פלאפל", נכתב בתחתיתה.
עצמאות מלאה
כתבת השער של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", מוקדשת לסיפורה האישי של שחקנית ישראלית שהיא אם לילד אוטיסט. "בנה האהוב של השחקנית עידית טפרסון נולד עם אוטיזם", נכתב בכותרת המשנה על השער. "כשיגיע לגיל 21, המדינה תפסיק לתמוך בו. עכשיו היא יוצאת לקרב על עתידו". "הילד שלי לעולם לא יוכל לחיות בעצמאות מלאה. הוא תמיד יצטרך לחיות במסגרת שתשמור עליו. עצוב ומתסכל שמדינת ישראל פשוט לא דואגת לאוכלוסייה הזו", אומרת טפרסון.
על הראיון חתומה נעם ברקן, שדיווחה אתמול בעיתון על עלייה במספר האוטיסטים המאובחנים, והוא מקודם גם בעמודי החדשות. הדיווחים הם חלק ממסע יחסי-ציבור הבא לביטוי גם בכלי תקשורת אחרים, של הורים לילדים אוטיסטים המעוניינים להגדיל את התקציב המוקדש לטיפול בתסמונת. כך התפרסמו אתמול והיום דיווחים בעניין של טלילה נשר ב"הארץ", בערוצי הטלוויזיה (יקי מנשנפרוינד כתב כאן על הבעייתיות שבבסיס כמה מהדיווחים הללו והקשר לעיסוק ברוצח הילדים אדם לנזה) וב"ישראל היום", שפירסם היום הפניה בשער לטור של כתבת העיתון שהיא גם אם לילד אוטיסט.
גם את הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" תופסת ידיעה המקודמת כחלק ממסע יחסי-ציבור, הפעם של עמותה: "אני והאחים שלי, אנחנו הילדים הרעבים מהדו"ח", נכתב בה, ציטוט של "נ', בן ה-12", ש"כותב על המציאות האיומה שמאחורי הנתונים של המועצה לשלום הילד". לצד המונולוג המודפס בכפולה הפותחת מופיעה ידיעה שעליה חתומים ארבעה מכתבי העיתון, שעיקרה סיקור טקס הענקת הדו"ח האמור לנשיא שמעון פרס וסקירת כמה מהנתונים העיקריים המוצגים בו, ובראשם הקביעה כי "ב-30 השנים האחרונות אחוז הילדים העניים בישראל עלה פי 4". במסגרת אחרת מראיינת ברקן בקצרה מומחה לרווחת הילד המדבר על ההשלכות הנפשיות של מצוקה כלכלית. ידיעה על דו"ח המועצה, בראשותו של ד"ר יצחק קדמן המפורסם, מופיעה גם על שער "הארץ", בחתימתה של טלילה נשר ("זינוק במספר הילדים בבתים חד-הוריים").
במציאות שבה דפי העיתון מאוכלסים בהתאם ללחץ של קבוצות או יחידים בעלי עניין השוכרים משרד יחסי-ציבור (או שלושה), יש לברך על כך שהיחצנים העובדים עבור מטרות אלטרואיסטיות "מנצחים" את אלו הפועלים בשירותם של גורמים מסחריים וכיוצא בהם. ואולם, זו אינה מציאות אידילית מלכתחילה, ויש בה מימד מגוחך ומקומם. האופן שבו העיתונים, ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מטפלים לרוב בנושאים חברתיים מעלה את המחשבה כאילו במקום איברים פנימיים, מושתל אצל עורכי העיתונים וו גרירה. זה הצד המגוחך. הצד המקומם הוא זה שבמסגרתו העורכים, במקום למלא את תפקידם ולקבוע סדר יום בעל ערך, פועלים כלקוחות בבזאר, הבוחרים בכל יום מחדש את המוצר שיגישו לקוראים לפי ההיצע בדוכנים (השבוע: הסכנות באחזקת נשק ביתי, תקציבי טיפול באוטיסטים וילדים עניים. בשבוע הבא: מי יודע).
אם עורכי "ידיעות אחרונות" סבורים שנ' בן ה-12 הוא סיפור עיתונאי ראוי, וכי מצבם הכלכלי והנפשי של ילדי ישראל העניים הוא נושא שיש לטפל בו, מדוע דיווחים בנושא מופיעים בדרך כלל כהתגלמות של דו"ח, הודעה לעיתונות או פעולת לובי אחרת? מציאות נרחבת של עוני בקרב ילדים אמורה להיות נושא סיקור ראשון במעלה עבור עיתון המונים הגון, לא רק כשיצחק קדמן מרים טלפון.
סדקים בחיבורים
שלושת העיתונים הכלכליים מציעים היום כותרות ראשיות שונות לגמרי. זו של "גלובס" מודפסת על גבי שער שנראה כמו פאזל שמישהו שכח לאסוף. "פוצץ המו"מ עם האחיות; 'האוצר מתייחס אלינו כאל עבדים'", נכתב בכותרת העיתון, המפנה לידיעה של שי ניב. ב"דה-מרקר" מספרת הכותרת הראשית על "הטריק של רשתות השיווק: 'אריזות החיסכון' יקרות יותר". ואילו "כלכליסט" מספק מבט לעולמם של העשירים והכושלים: "לבן-דב היה צורך נפשי עז להתערב יותר מהנחוץ", ציטוט של "דוד אבנר, מנכ"ל פרטנר לשעבר, בראיון ראשון מאז שפרש".
ציטוטים נוספים של אבנר המובלטים על השער: "על נסיבות העזיבה: 'כדי שאני ובן-דב נעבוד ביחד הוא היה צריך לקחת משרד בעזריאלי ולצפות אותו בעופרת'", "על תגמול בכירים: 'הבוננזה של הבכירים היתה במס המופחת על אופציות. זה רע, מגדיל פערים, לא הגיוני ולא נכון'". "על עתיד הסלולר: 'בתוך כמה שנים המחירים יעלו, לפחות אחת החברות החדשות תיעלם'". למעשה, מלבד הציטוטים הללו, אין מלה נוספת מהראיון עם דיאנה בחור-ניר בעיתון, אלא רק הפניה למוסף שיתפרסם מחר. ממילא אי-אפשר לקבוע אם נאמרים בו דברי טעם או אם הוא מעניין.
כן ניתן לתהות על המשתמע מתוך עצם קיומו של הראיון. כיצד זה חבר בקליקת המנכ"לים מתנגח עם חבר בקליקת הטייקונים? התבטאויות פומביות כאלו מערערות את השיטה הנהוגה בין מקבלי השכר המופקע לבעלי העניין המעניקים אותו. האם מדובר ביריבות אישית שהניבה חריגה מן הכללים המקובלים, או אולי היחלשות כללית במארג הקליקאי? "בלי בונוסים מוגזמים, בלי חוזים ארוכים ובלי תעלולי אופציות", נכתב בכותרת סמוכה לראשית על שער "כלכליסט", המפנה לידיעה שלפיה חברת הייעוץ אנטרופי, שספגה בעבר ביקורת בשל גושפנקה שהעניקה לחבילות שכר שערורייתיות, "תעצב מחדש את עולם התגמול של הבכירים". "חלק גדול מהסכמי השכר שעברו כאן בשנים האחרונות לא יקבל את אישור המוסדיים שלהם מייעצת אנטרופי", מבטיחה כותרת המשנה, המפנה לידיעה של רחלי בינדמן.
האייטם הראשון בכפולה הפותחת של העיתון הוא ראיון של ענת ציפקין עם פרופ' קולין מאייר, הדיקן לשעבר של בית-הספר למינהל עסקים באוקספורד. כותרת הראיון היא ציטוט: "משפחות ההון בישראל ניצלו במשך שנים לרעה את הפוזיציות שלהן". כנראה יש בזה משהו. אפילו המנהלים שלהן מתחילים לפשפש בשק הכביסה.
ענייני תקשורת
"עד כאן שידורינו", נכתב בכותרת באוזן שמאל של שער "מעריב", סמוך ללוגו. "אחרי שעובדי ערץ 10 קיבלו מכתבי פיטורים, החליט ערוץ 2 לבטל את 'שש עם עודד בן-עמי' ו'פגוש את העיתונות'. עשרות עיתונאים הפגינו אתמול בתל-אביב", נכתב בכותרת המשנה. "קיצוצים בערוץ 2: 'שש עם' ו'פגוש את העיתונות' בוטלו", נכתב בכותרת על שער "הארץ", המפנה ל"דה-מרקר". נתי טוקר מדווח כי רשת וקשת דורשות מחברת החדשות של ערוץ 2 לקצץ 20 מיליון שקל מתקציבה השנתי. גם ב"ידיעות" ממשיכים לנסות לא להתעלם מהנעשה בחלקים האחרים של התקשורת הישראלית. ידיעה בעמ' 24 מוקדשת למשבר בערוץ 10 ולקיצוצים בערוץ 2 תחת הכותרת "ביבי מנסה לסתום לכולם את הפה".
עיתונאים מוחים על הכוונה לסגור את ערוץ 10 ואת החדשות המקומיות, אתמול (צילום: יוסי זליגר)
המגזין "פירמה" המצורף היום ל"גלובס" מציע כתמיד מגוון תכנים בענייני תקשורת ועיתונות.
"חברות ניקיון נגד רשות השידור: מתעלמת מזכויות העובדים", מדווחת טלילה נשר ב"הארץ".
"מה שאתה בעצם אומר זה שאפשר להירגע ושכל הכותרות מהשבועות האחרונים לא מדויקות", אומר משה רונן לד"ר ברק אפיק, "חוקר תרבויות אינדיאניות" שהוא מראיין "על סוף העולם הקרב לפי שבט המאיה" בפתח המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "נכון", משיב החוקר.
"מהבחינה הזאת, התרבות ה'נמוכה' היא סטמפה שמאשררת את האיכות של התרבות ה'גבוהה'", כותב מורן שריר בטור ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ".
"בשלב זה נראה שמיצינו את השיחה על 'ארגו'", כותב ז'אן ברוקס בכתבת השער המתורגמת מ"הגרדיאן" של "גלריה", המוקדשת לראיון עם השחקן ג'ון גודמן. "אבל לא ברור לאן בדיוק נתקדם מפה. גודמן נראה כל-כך עייף, כל-כך עוין, כל-כך מרוחק, עד שנעשה קצת מפחיד לדבר איתו. הוא מרגיש טוב? 'כן'. אולי הוא רוצה כוס מים? 'לא', הוא אומר ומאותת לי בנפנוף יד להמשיך".
"לאן נעלמה איראן?", שואל צבי בראל במדור הדעות של "הארץ".