מה יעשה עכשיו ניר גילעד משהתפרקו האופציות שלו. אחרי שטען בראיון כי בעבור תגמול נמוך יותר הוא לא יעבוד ומחירי האשלג כפי שהיו הם תוצר חוכמתו (נועם לניר, טוויטר)

השלום

"פתיחה אופטימית", מפרגן היום "ידיעות אחרונות" בכותרת הראשית לשיחות השלום שנפתחו אתמול בוושינגטון – הד לכותרות הענק החיוביות על רקע כחול מתקופת המשא-ומתן בזמן שאהוד אולמרט היה ראש ממשלה. "היעד: הסכם באביב", נכתב בכותרת הדיווח של אורלי אזולאי. העורכים הוסיפו לעמוד תמונה חיובית ומחויכת מאין כמותה, איור של יד לוחצת יד, וכותרת המדווחת על "חיוכים מקיר לקיר" ו"חיבוק מפתיע מאובמה".

מה קרה לשערים שהוקדשו לקינת משפחות נפגעי הטרור שרוצחי יקיריהן שוחררו כתנאי פלסטיני לקיום השיחות? להיכן נעלם האדום הזועק, המתריס, שכוון כלפי החלטתו של נתניהו, ברקע מאמרים מתריסים ומאשימים? היכן רשימות הרוצחים ומעלליהם המפורטים? ובכן, היום מודפסת על שער העיתון תמונתן של שלוש דמויות: שתיים מהן בעלות קשר קלוש, אם בכלל, למפת האינטרסים, האהבות והשנאות של "ידיעות אחרונות". השלישית היא ציפי לבני.

עוד כותרת ראשית

"מספר אנשי הקבע גדל ב-12% בתוך שש שנים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "צה"ל מנסה לבלום את הקיצוץ בתקציב הביטחון, אך לא מציין שמאז מלחמת לבנון השנייה תפח מספר משרתי הקבע – בניגוד להתחייבויות לוועדת ברודט", נכתב בכותרת המשנה לכתבה, של עמוס הראל.

שלום קר

"זה פוצע את הלב של כל אחד מאיתנו", כתב שלשום שלום ירושלמי ב"מעריב" על שחרורם המתוכנן של 104 מחבלים ערבים, ובהם רוצחים, כדי לרצות את הרשות הפלסטינית לפתוח בשיחות שלום. בפני נתניהו עמדה אפשרות נוספת, כתב ירושלמי, להכריז על הקפאת הבנייה בהתנחלויות בזמן המשא-ומתן. "עכשיו יקום מישהו ויסביר לי מדוע משחררים אסירים ולא עושים הקפאה?", שאל. "נפתלי בנט והבית-היהודי מאיימים לפרוש? אדרבא. [...] בכלל, הכניעה של ראש הממשלה לבנט וחבריו יצרה מצב מוזר. דווקא הבית-היהודי, שמתנגד להקפאת הבנייה, מעודד בעצם את האלטרנטיבה הנוראה והמיותרת". ההחלטה של נתניהו, כתב ירושלמי, אינה "מנהיגותית", אלא "פחדנית לעילא, אנטי-מוסרית, מטופשת ונעדרת מעוף".

היום מתממשת הפרשנות של ירושלמי לכדי כותרת ראשית ב"מעריב": "הסיכום החשאי בין נתניהו לבית-היהודי: שחרור מחבלים תמורת הפשרת בנייה ביו"ש". לפי כותרת המשנה, המפנה לידיעה של זאב קם, "ההבנות שאיפשרו לראש הממשלה לרכך את ההתנגדות בקואליציה לשחרור אסירים הושגו לאחר העברת מסרים בין הצדדים במעטפות חתומות מחשש שיודלפו".

שר המסחר נפתלי בנט, יו"ר הבית-היהודי, אתמול בטקס הסיום של המכבייה (צילום: יונתן זינדל)

קם, הנסמך על "גורמים בכירים בבית-היהודי", כותב כי נתניהו ושר השיכון מטעם הבית-היהודי, אורי אריאל, מנהלים מגעים "באמצעות מכתבים שנמסרים לכל אחד מהם באופן אישי, במעטפות חתומות שמונחות על שולחנותיהם" (האם ראש הממשלה חושש כי ה-NSA מאזין לטלפון שלו ומנטר את תיבת הדואר האלקטרוני שלו?), וכי "ההבנות בעניין עדיין לא נחתמו באופן סופי, אך ככל הנראה כבר בתקופה הקרובה יאושרו לבנייה אלף יחידות דיור, ובחודשים הקרובים יתווספו אליהן בין 3,500 ל-4,500 יחידות נוספות".

על אף שהמקור לידיעתו של קם הוא בבית-היהודי, וחרף העובדה שההדלפה נדמית כמכוונת לסנדל את נתניהו כך שיקשה עליו להתחמק מההבטחה שנתן לכאורה למפלגה הדתית-לאומית, ב"מקור ראשון" בעל האוריינטציה הדתית-לאומית (שקם הוא כתבו המדיני) הידיעה נדחקת לשולי עמ' 6, מנוסחת בלשון שאלה והחלטית פחות מהנוסח ב"מעריב". ואולם, כשמדובר במהדורה היומית של "מקור ראשון", הנערכת במשאבים מצומצמים אפילו ביחס לנהוג בשוק העיתונות המתמוטט העכשווי, ייתכן שמדובר במקרה שאין מאחוריו שיקול זה או אחר. העובדה שהמעטפות החתומות הופכות בידיעה של "מקור ראשון" למעטפות חומות מעודדת הנחה כזו.

החופש הגדול (בחסות קוקה-קולה ומשרד החינוך)

החופש הגדול מככב על שער המוסף היומי, "24 שעות". כתבת השער, מאת איריס ליפשיץ-קליגר, מוקדשת לשמירה של מעסיקים על זכויות בני נוער היוצאים לעבוד בתקופת החופש. הכתבה בנויה בסגנון עדות הריאליטי, ז'אנר ש"ידיעות אחרונות" אימץ עוד לפני שהפך למותג משודר, ונדמה שגם היא בנויה על בסיס שיתוף פעולה עם ארגון (הזוכה לאזכור בכתבה), אולם יש בה עניין עיתונאי ושירות חשוב לציבור המועד לניצול (וגם תיעוד מעניין של נוער ישראלי חלול ובהמי). כתבה כזו והבלטתה הן חלק ממגמה מבורכת במוסף היומי, של עיסוק עיתונאי בחומרים בעלי חשיבות על חשבון ההתמכרות הרגילה להבלים. חבל רק שהיא באה על רקע של התמסרות מתגברת של העיתון לגורמים משלמים.

מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", 31.7.13

שני קמפיינים פרסומיים מפוקפקים מלווים את "ידיעות אחרונות" בתקופת "החופש הגדול". האחד הוא שיתוף פעולה עם משרד החינוך, השני עם החברה המרכזית למשקאות קלים, המוכרת בישראל בעיקר בשל הזיכיון להפצת המשקה קוקה-קולה. שיתוף הפעולה הראשון הוא קמפיין מודעות לגיטימי שרכש משרד ממשלתי כדי ליידע את הציבור על פרויקט לתקופת החופש, כשבמקביל לו מקיים העיתון שגרה רציפה של פרסומים עיתונאיים לכאורה העוסקים בפרויקט, במשרד ובעומד בראשו (השר שי פירון, ממפלגתו של יאיר לפיד). זאת, תוך הכחשה מגוחכת של עורכי העיתון כי יש קשר בין הדברים. היום זוכה המיזם לעמוד שלם במוסף היומי, הממותג בלוגו שיצר משרד החינוך.

המוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות", 31.7.13

שיתוף הפעולה השני אינו מוכחש, אלא נחגג מעל המקפצה: קוקה-קולה, שבשנים האחרונות שינתה את האסטרטגיה השיווקית שלה לטובת אירועי קידום מכירות גדולים על חשבונם של תשדירי פרסום ומודעות, מקיימת גם הקיץ אירוע שיווקי כזה, בשם "קוקה-קולה סאמר לאב". "ידיעות אחרונות" קידם את האירוע בסדרת ידיעות הנחזות לעיתונאיות, ואף הגדיל לעשות כשמינה "כתבים צעירים" מבין בני הנוער הפוקדים את האירוע כדי שאלו ימסרו לו "דיווחים" שיודפסו בעיתון. תמנון התוכן השיווקי הזה מציץ בגליון היום מהמוסף השבועי "זמנים מודרניים", שכותרתו הראשית מבטיחה "כוכבות ילדים עונות על שאלות של בני נוער הלומי נופש".

הכוכבניות, המקבלות שלושה עמודים במוסף, מרואיינות על-ידי "עיתונאים לרגע", כמה מהם לפחות הם שוחרי העיתונות ממחנה הקיץ של קוקה-קולה (שאלות לדוגמה: "אתן מגגלות את השם שלכם הרבה?", "באיזה גיל התנשקת?", "הייתן יוצאות עם מעריץ?") המחלטרים, מסתבר, גם בקידום כוכבות ילדים, תוכניות טלוויזיה ושלל ספרים, מאפרות וחייטים הזוכים לקרדיט נאה במסגרת הפרויקט. בכך, אין לכחד, זוכים העיתונאים הצעירים בשיעור שוודאי יוכלו לנצל אם יחליטו בעתיד על קריירה ב"ידיעות" ובמתחריו.

קריסה, רעדה, טלטלה

העיתונים הכלכליים (מלבד הקטן שבהם, המוסף "ממון") מאוחדים היום במיקוד תשומת הלב באחת החברות הגדולות והיציבות בשוק ההון הישראלי, החברה-לישראל שבשליטת משפחת עופר. האירוע עצמו הוא אמנם רק שינוי במחירה של המניה, וההתרחשות הריאלית היא ברוסיה – אולם הכלכלונים משתדלים להעביר לקוראיהם את המסר כי מדובר בדבר מה חשוב במיוחד: קריסה ("גלובס"), רעדה ("כלכליסט") וטלטלה ("דה-מרקר").

"כיל ורעדה" היא כותרת משחק המלים של "כלכליסט". "ההודעה על פירוק קרטל האשלג הרוסי והצניחה הצפויה במחיר האשלג מ-400 דולר לטונה ל-300 דולר זיעזעו אתמול את תעשיית הכימיקלים העולמית. כיל הישראלית עתידה לאבד נתח ניכר מהכנסותיה. מנייתה, שהיא אחת מהנסחרות ביותר בבורסה המקומית, הגיבה בצניחה דרמטית. מבחינת החברה-לישראל מדובר במכה קשה לאחזקה החשובה ביותר שלה, שמתווספת אל פירוק בטר-פלייס והסדר החוב בצים", נכתב בכותרת המשנה. לצד הכותרות מתפרסמות תמונותיהם של המנכ"ל ניר גלעד ובעל השליטה עידן עופר, לצד אינפוגרפיקות שעליהן המספרים מינוס 41 אחוז ומינוס 18 אחוז.

"קרטל האשלג העולמי מתפרק: מניית כיל צנחה היום בכ-20%, איבדה כ-50% מהשיא ומחקה כ-40 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס", המעומד בדרמטיות הגדולה ביותר. "החברה הרוסית אורלקלי החליטה לפרוש מהקרטל ולגרום להורדת מחירי האשלג, מרכז הרווח של כיל", מסבירה כותרת המשנה. "מניית כיל קרסה; המשקיעים בחברה איבדו כ-8 מיליארד שקל", נכתב בכותרת המדור "שוק ההון". גם כותרת "גלובס על הבוקר" היא "יום שחור לכיל: המניה צנחה ב-18% ומחקה 8 מיליארד שקל". כותרות דומות, בעיצוב מעט פחות דרמטי, מופיעות גם על שער "דה-מרקר". ב"ממון" נדחקת ההתפתחות שמסעירה את עולם העסקים לידיעה בינונית בעמ' 7, עם הפניה קטנה מהשער. זו אינה הפעם הראשונה שמשפחת עופר זוכה ליחס VIP ב"ידיעות".

"ממון", 31.7.13

"כאב ראש נוסף – וגדול מקודמיו", מגדיר רון שטיינבלט ב"גלובס" את השינויים בשוק האשלג עבור כיל. על השער חובטת סטלה קורין-ליבר בשר האוצר יאיר לפיד, שעם כניסתו לתפקיד הביע התנגדות לעסקת המיזוג בין כיל לבין החברה הקנדית פוטאש. "זו היתה יכולה להיות הזדמנות פז לפרק את החבילה שנתפרה בחוסר מחשבה רב, תוך ניצול נכס ציבורי לטובת בעלי הון מאז 1992", היא כותבת. "[...] המדינה היתה מנצלת את ההזדמנות לפתוח את ההסכם הראשוני שחתמה עם החברה, קובעת מבנה חדש של יחסים שגם הציבור היה נהנה ממנו, וגם מבטיחה בחוזה את הפעילות בנגב והשכר לעובדים, וכל זה כשבסיס החישוב הוא שווי שוק גבוה במיוחד".

ב"גלובס" כותבת אפרת פרץ על סוגיית שכרו של ניר גלעד, מנכ"ל החברה-לישראל, שכיל היא הנכס העיקרי שלה (יחד עם ניר גלעד עצמו, לפי גלעד). גלעד צפוי לקבל מענק מיוחד, נוסף על המענקים ושכר המיליונים שהוא מקבל ברגיל, בסך 4 מיליון שקל. כותרת הכתבה על המשבר בחברה-לישראל (ניר צליק) ב"כלכליסט" היא "פירוק קרטל האשלג חושף למה באמת הצליחה כיל".

אתה לא תגיד נגיד

"אחרי כשלון המינוי של פרנקל: נתניהו יצטרך לשלוף שפן מהכובע במהירות", נכתב בכותרת כתבה של מוטי בסוק בעמוד הפותח של "דה-מרקר". "פתרון פשוט ומהיר לתסבוכת הנגיד יהיה מינויה של ממלאת-המקום בפועל, קרנית פלוג", נכתב בכותרת המשנה. "בבורסת השמות לתפקיד מוביל גם פרופ' ליאו ליידרמן, ויש עוד שמות נוספים שמוזכרים ועשויים להפתיע. בסופו של דבר, אחד האתגרים החשובים ביותר שיעמדו בפני מי שייבחר לנגיד יהיה למלא את תפקיד המבוגר האחראי במשק ולפצות על חוסר נסיונו של שר האוצר".

"נתניהו חוזר לשולחן השרטוטים עם שני השמות המוכרים מהעבר", נכתב בכותרת כתבה של אמנון אטד ב"כלכליסט", המעריך כי נתניהו יבחר כעת במועמד ישראלי ולא ישלוף שפנים מעבר לים. גם אטד נוקב בשמות פלוג וליידרמן. משה גורלי, בטור פרשנות בפריסה רחבה אך בירכתי הגיליון, מצר על פרישתו של פרנקל, קושר אותה לזו של המיועד לרמטכ"לות יואב גלנט, וטוען כי אנשי הממשל נכנעים לתכתיבי התקשורת. איתן אבריאל, לעומתו, כותב בעמ' 3 של "דה-מרקר" כי "נגיד בנק ישראל ב-2013 נדרש לשתי תכונות, החשובות יותר מכל יכולת מקצועית או ניסיון בכלכלה מוניטרית – עצמאות מוחלטת ויכולת עמידה בלחצים. פרנקל הוכיח שאין לו את התכונות הללו".

"פרנקל לא הבין שמשהו יסודי השתנה בציבוריות של אזרחי ישראל", מדגישים העורכים ב"דה-מרקר" ציטוט מתוך מאמרו של אבריאל. "בשנות ה-90, ישראל היתה מקום שבו הציבור קיבל באופן פסיבי כל החלטה של השלטון. כיום, לאחר המחאה, הסיפור שונה לחלוטין".

ב"ידיעות אחרונות", שראש מערכת החדשות שלו בעבר, הדס להב, אמרה בזמנו כי "נקודת המוצא של העיתון היא ההנחה כי המדינה או כל גוף רשמי אחר אומרים אמת, אלא אם יוכח אחרת", נוקטים קו לוחמני יחסית בסיקור פרשת פרנקל. "גם אם פרנקל לא היה פורש, לא בטוח שהמינוי שלו היה מאושר", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "ממון". "גורם בוועדת טירקל: לא הגענו להסכמות על מינוי פרנקל לנגיד, יש עוד סוגיות שהתכוונו לבדוק", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בהודעה כי "וינשטיין הפסיק את החקירה בפרשת הונג-קונג".

ובינתיים, באי.די.בי

"היום: דיון מפתיע בבית-המשפט בעניין אי.די.בי", נכתב בכותרת קטנה בתחתית שער "כלכליסט". "כפי שנחשף באתר 'כלכליסט'", מודיע הלוגו הבינתחומי המצחיק לצד הכותרת. "כונס הנכסים הראשי קובע כי ניגוד העניינים של המחזיקים במקביל באג"ח אי.די.בי פיתוח ואחזקות חלש יחסית", נכתב בכותרת המשנה. "לבית-המשפט הוגשה תביעה נגזרת לחיוב הדירקטורים בתשלום הנזק שגרמו לכאורה לקופת הקבוצה". בניגוד להערכות של גולן חזני, השופט אורנשטיין לא הודיע היום הודעה דרמטית, אלא דווקא דנקנר הוא זה שטען כי חברת כלל-ביטוח על סף מכירה.

כלל תימכר לחברה תאילנדית כפי שטוען "דה-מרקר"? אי.די.בי תימכר בכל זאת לאדוארדו אלשטיין, כפי שמציע "ממון"? אלביס יתעניין בגנדן? עוד שפן יצטרף לשורת השפנים מרוטי האוזניים שדנקנר שולף ללא הרף? אם כן, הוא אולי ימצא מקום לצד הברווזים שקנו עיתונאים מדנקנר. האחרון הבולט שבהם היה זה של חזני בכותרת הראשית של "כלכליסט", בשבוע שעבר, על מכירת כלל-ביטוח לחברה סינית.

ענייני תקשורת

כמה ימים לאחר פרסום דו"ח נציב תלונות הציבור של רשות השידור, שמתח ביקורת חריפה על אגף הגבייה ברשות, התפרסם סוף-סוף מכרז לראש האגף. העורכים ב"ידיעות אחרונות" מתעקשים להציג תדמית של אנשים אטומים, שאין להם בעולמם דבר מלבד עצמם, ועל אף שהדו"ח זמין לכל דכפין וזכה לסיקור בשלל כלי תקשורת, הם מתהדרים בידיעה מיוחדת כי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" הוא שהביא להתעוררות המאוחרת (מאוד, כרגיל) ברשות.

"ידיעות אחרונות" מדווח על פסק דינו של ברדלי מנינג תחת הכותרת "לא בוגד, כן מרגל".

עוד כותרת מ"ידיעות אחרונות": "זה היה סיפור סינדרלה: צעיר הודי שטיפס עד לתפקיד המשרת של מלכת אנגליה".