כפייה דתית
"שש שנים נלחמים שבעה בעלי מרכולים שכונתיים נגד רשתות השיווק הגדולות AM:PM וטיב-טעם ונגד עיריית תל-אביב, עד שרשמו אתמול ניצחון בבית-המשפט העליון, שקבע: על העירייה לאכוף את החוק האוסר על פתיחת עסקים בשבת גם נגד רשתות אלה ולא להסתפק בקנסות בלבד". כך פותח יוחאי עופר את הידיעה הראשית (והיחידה) בכפולה הפותחת של "מעריב". "יותר מניצחון של בעלי מרכולים שביקשו להגיע לתחרות צודקת מול גופים חזקים מהם", כותב עופר, "מדובר בפסק דין המשפיע על חייהם של תושבים רבים בתל-אביב בפרט, ובהמשך עשוי להשפיע על חייהם של תושבים בכל הארץ. אלה שמגיעים בשבתות למרכזי קניות גדולים דוגמת געש, ראשון-לציון, צומת ביל"ו ואחרים, שמגלגלים כסף גדול בימי המנוחה הרשמיים".
ואכן, כל העיתונים מקדישים את כותרותיהם הראשיות לפסיקה של בית-המשפט העליון. "העליון לעיריית תל-אביב: לסגור עסקים בשבתות", נכתב בזו של "הארץ". "פסיקת בית-המשפט עשויה להוביל למבול עתירות נגד עבודה בשבת", נכתב בזו של "מעריב". "סגור בשבת", הכריזו ב"ידיעות אחרונות". "חולדאי: תל-אביב תמשיך להיות עיר חופשית", נכתב ב"ישראל היום", ו"בית-המשפט העליון: 'אסור להפעיל סופרמרקטים בתל-אביב ביום שבת'".
לצד הדיווחים מספקים העיתונים גם טורי פרשנות – ב"ידיעות אחרונות" אלה מובאים בפורמט המאוס של "בעד" ו"נגד" (שהעורכים באתר האינטרנט של "מעריב" כפו גם על הטור הדלוח של גיא מרוז והפרשנות המשפטית של ברוך קרא). כמה מהפרשנים, בעיקר אלה שמלאכתם פרשנותם, בכל נושא שהוא, מתייחסים לסוגיית העבודה בשבת בישראל, כמה מהם מעלים טיעונים מעניינים ואחרים מקשקשים הבלים, כל אחד בהתאם למשקלו הסגולי (בולטים הטורים הקצרים של חן ארצי ומרב בטיטו ב"ידיעות", שיש להם קשר עקיף בלבד לפסיקה שאליה הם מתייחסים).
הפרשנים המשפטיים (קרא ב"מעריב", אייל גרוס ב"הארץ" וגם אביעד הכהן ב"ישראל היום") מעמידים דברים על דיוקם: בניגוד לכמה מהכותרות (במיוחד אלו המתלהמות של "ידיעות", כדוגמת זו שהודפסה על השער וקראה: "מכה לחילונים: התרגלתם לקפוץ לסופרמרקט ביום השביעי כדי להשלים קניות? תשכחו מזה"), פסיקת בית-המשפט כלל לא התמקדה בענייני דת ומדינה. ריחות הזיעה החגיגית שכמה מהעיתונים מדיפים היום הופכים לשלוליות לא גדולות כשמגיעים לאותיות הקטנות.
"בית-המשפט העליון [...] הורה לעירייה לפעול ביתר שאת לאכיפת החוק האוסר להפעיל עסקים בשבת [...] השופטים הדגישו כי העירייה יכולה לשנות את חוק העזר ולאפשר פתיחת עסקים בשבת, אם אופיה של העיר מחייב זאת", מדווחים רויטל חובל ואילן ליאור בידיעה ב"הארץ".
"הפסיקה מאתמול אינה בענייני דת ומדינה", כותב קרא ב"מעריב", "היא בראש ובראשונה עוסקת בעובדה שחוק לא נאכף באופן שיטתי. אחר-כך היא עוסקת בהפרה של התכלית הסוציאלית של אותו חוק, אחר-כך בפגיעה הקשה בפרנסתם של בעלי המכולות אל מול המרכולים הגדולים, שסופגים את הקנסות המגוחכים מדי שבוע. ולבסוף היא דנה במנגנון גביית הקנסות המקומם שפיתחה העירייה – כסף שזורם לעירייה מדי שבוע בצורת קנסות, במקום להפעיל את אמצעי האכיפה החמור יותר נגד הפרת חוק שנחקק כדי להגן על ערכים מסוימים. כך קרה שבפועל בית-המשפט העליון יצק אתמול תוכן אזרחי-חילוני לאחד מהערכים הדתיים היסודיים והעמוקים ביותר של היהדות – יום מנוחה שבועי מעבודה ומתחרות כלכלית".
"סיכומו של דבר", כותב אייל גרוס ב"הארץ", "להבדיל ממקרים בהם עסק בית-המשפט העליון בהקשר של מכירת חזיר בשאלה האם נעשה איזון נכון בחוקי עזר שאכפו נורמות דתיות, פסק הדין הנוכחי הוא אודות חובתה של רשות לאכוף את החוק הקיים, ועל פניו לא על תוכן החוק", ומסכם: "אין ספק שדרך המלך לגישור על הפער בין החוק למציאות היא תיקון חוק העזר. הכדור מצוי כרגע בידי העירייה".
אגב, זו אינה הפעם הראשונה ש"ידיעות" מצטיינים בסיקור מוגזם, סנסציוני ומנותק מהמציאות של הווי השבת של תל-אביב. בפברואר אשתקד הכריזו עורכי העיתון בכותרת ראשית כי בתל-אביב תחל לפעול תחבורה ציבורית בשבת – הגם שלעירייה, שהחלטה שלה היא שהניבה את הידיעה, אין כלל סמכות לעשות כן. בשנה שעברה הסנסציה פעלה לטובת העירייה, השנה ב"ידיעות" הסנסציה פעלה לרעתה, אבל זה כבר סיפור מעניין אחר, שאולי יקבל עוד טוויסט עם ההודעה על הוצאת מוסף מיוחד של העיתון שיוקדש לאירועי "לילה לבן" שמקיימת העירייה.
למה לי פוליטיקה עכשיו
"דנון על הליכוד בהנהגת נתניהו: 'תנועה שהוזנחה במשך שנים'", נכתב בכותרת על שער "מעריב" המפנה לדיווח של זאב קם על היבחרו של סגן שר הביטחון דני דנון לנשיא ועידת הליכוד. "עריקאת: 'אבו-מאזן לא יוותר על גבולות 67'", נכתב בכותרת דיווח של אסף גבור באותו עיתון ("הממונה על המו"מ מטעם הפלסטינים דוחה את הפרסומים בישראל").
"נתניהו מוצא את עצמו במצב הכי גרוע ליו"ר מפלגה: לא סופרים אותו", נכתב בכיתוב התמונה הראשית על שער "הארץ", המראה את דנון לוחץ את ידיהם של פעילי ליכוד. "דנוניזם" היא כותרת ההפניה לטור הפרשנות של יוסי ורטר, שממנו נלקחה התובנה המחכימה. "קרי לוחץ, עבאס מתרכך, אך המו"מ עדיין רחוק", נכתב בכותרת ידיעה של ברק רביד בעמ' 4.
"ניצחון ידוע מראש" היא כותרת הדיווח של יובל קרני ב"ידיעות אחרונות" על היבחרו של דנון. "רגע אחרי שגבר בקלות על המתמודדים האחרים, נשיא ועידת הליכוד החדש, דני דנון, מיהר לעקוץ את ראש הממשלה: 'הפעילים שלנו הם נכס ולא נטל'". "מחכה לתשובות" היא הכותרת לצד תמונתו של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, המעטרת ידיעה בעיתון על הגעתו לישראל בעוד יומיים.
סוגיות שלא מעניינות איש
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מאיר סבר פלוצקר זווית אחרת של חגיגות יום ההולדת של פרס. "מה שבלט בוועידת הנשיא השנה", כותב הפרשן הכלכלי, "היה מיעוט משתתפים בולטים מחו"ל". בעוד שעיקר הביקורת על האירועים היה עודף הטקסיות, השמאלץ, ההוצאות והטעם רע – פלוצקר מעיר כי ביחס לשנים קודמות, לחגיגות השנה, שהיו אמורות להיות גרנדיוזיות עוד יותר (יום הולדת 90 עגול), לא הגיע אף ראש מדינה או איש רוח נחשב. אפילו כוכבי הבידור היו "שחקנים מעבר לשיא הקריירה שלהם". לפיחות המשתמע במעמדה של ישראל, קובע פלוצקר, יש שתי סיבות.
הסיבה האחת היא שישראל הופכת למקום שמביך להזדהות איתו בפומבי. מדוע? פלוצקר אינו מפרט. אחרי הכל, לא פופולרי להיות שמאלני בימינו, גם אם מדובר בשמאל ישן ורך. הסיבה השנייה, שלה הוא מקדיש את עיקר תשומת הלב, היא הטענה (שאותה שמע מ"אינטלקטואלים יהודים בתפוצות") שישראל "עסוקה בסוגיות שלא מעניינות איש" ו"שקועה בוויכוחי סרק". פלוצקר גם נותן דוגמאות: העיסוק הציבורי בסוגיות הריכוזיות ("תופעה מתחום המיתולוגיה והשדים והרוחות") וייצוא הגז ("שטויות").
העיתונאי הכלכלי הוותיק סבר פלוצקר (צילום: "העין השביעית")
קשה לחשוב היום על עיתונאי כלכלי, בוודאי לא פרשן בכיר, המשרת אג'נדה באופן כה מגושם ומנותק מהמציאות. אם פלוצקר לא היה קיים, עיתונאי הכלכלה הביקורתיים היו צריכים להמציא אותו. קשה לחשוב על אויב רעיוני נוח יותר, המפריח לאוויר העולם הצהרות מופרכות בקלות רבה כל-כך ("יש לנו פחות מדי נוחי דנקנרים" היא המפורסמת שבהן).
כעת מתווספת אליהן הקביעה כי הריכוזיות בישראל היא תופעה דמיונית. זו קביעה שלא נצטרך לחכות שנתיים-שלוש להיווכח בסכלותה: הטיפול הממשלתי בריכוזיות במשק מגיע היום אפילו לשער "ממון", מגרשו של פלוצקר. "שוק המלט נפתח לתחרות", מודיעה הכותרת הראשית. "עיקר ההמלצות נוגעות לשבירת כוחה המונופוליסטי של נשר", מסביר עופר פטרסבורג, כתב "ידיעות אחרונות" לענייני מיתולוגיה, שדים ורוחות.
היה או לא היה
"הצעת חוק: ישראל תהיה יותר יהודית מדמוקרטית", נכתב בכותרת בולטת על שער "ידיעות אחרונות". "בכירים בליכוד ובבית-היהודי גיבשו שינוי דרמטי ב'חוק הלאום': ההגדרה 'מדינה יהודית ודמוקרטית' תשתנה ל'מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי'. המטרה: לחייב את בג"ץ להעדיף יהודים על פני לאומים אחרים", מוסרת כותרת המשנה. לצד הכותרת על השער מתפרסמות הפניות לטורים של יגאל סרנה וחגי סגל, המלווים באיורים של ידיים המחוות תנועת חיוב ("Thumbs up") או שלילה.
"אבקש להוסיף דבר מה הקשור לפרשת רצח ארלוזורוב", נפתח המכתב למערכת ששלח מיכה אנקורי מכפר-ויתקין ומתפרסם במוסף "ספרים" של "הארץ". אנקורי מספר כיצד העיתונאי יחיאל הלפרין התוודה באוזניו בעת ששכב על ערש דווי כי הוא רואה עצמו אחראי למותו של עמיתו למערכת "דבר", העיתונאי משה בן-דור, משום שלא מנע את נסיעתו לירושלים בתקופת הפרעות הערביות שקדמו למלחמת השחרור – נסיעה שממנה לא שב: "אני בטוח שהאנגלים הרגו אותו. ידעתי שהאנגלים מתנכלים להורגו מכיוון שאסף חומר שמוכיח שהם הרגו את ארלוזורוב כדי לסכסך בין חלקי היישוב בארץ.
חיילים בריטים בירושלים בתקופת המנדט, יוני 1936 (צילום: אריק מטסון, לע"מ)
"זמן מה לאחר מותו של הלפרין פרץ שוב הוויכוח סביב רצח ארלוזורוב ושוב הועלו האשמות נגד אב"א אחימאיר וחבריו אנשי בית"ר", ממשיך אנקורי. "פירסמתי את הסיפור הנ"ל בעיתון 'דבר'. למחרת נכנס אצלי ישראל ברסקי, מוותיקי כפר-ויתקין, ואמר לי: 'כל מה שכתבת נכון. אני שירתתי בבריגדה עם משה בן-דור והוא סיפר לי על התעודות והמסמכים שבידו והשתכנעתי שהאנגלים הם שעמדו מאחורי רצח ארלוזורוב'. שאלתי אותו: אם כך, מדוע לא פירסמת את הדבר? הרי יכולת למנוע האשמות והשמצות מיותרות'. ענה לי ברסקי: 'אני צריך לדאוג לרביזיוניסטים שנואי נפשי?".
אריאל שרון "ירה בשני ילדים פלסטינים ממרחק עשרה מטרים באקדח שלו. הוא ירה בהם כמו שיורים בארנבות" בזמן מלחמת לבנון הראשונה, כך נכתב היום ב"ידיעות אחרונות". מי שטען כך, ג'ורג' סלויצר, במאי הוליוודי ממוצא יהודי, מרואיין על פני שני עמודים במוסף "24 שעות" של העיתון לרגל בואו ארצה עם "הסרט האחרון בכיכובו של ריבר פניקס, שלא הוקרן מעולם". "למרות שהגרסה שלו נשמעת מופרכת – אין לו שום כוונה לחזור בו", מתריעה כותרת המשנה, מתחת לכותרת "הפרובוקטור" ותצלומים זהים בגודלם של הבמאי ושל ראש הממשלה השרוי בתרדמת. לאמיר קמינר שמראיין אותו הוא אומר כיום: "אני אומר עכשיו בזהירות ששרון התנהג לא כיאות לנגד עיני. אני חושב שזה מאוד מסוכן לדבר על הפרשה, במיוחד בשיחת טלפון".
"היה או לא היה עם יהודי" היא הכותרת למאמר הביקורת של צביה גרינפילד במוסף "ספרים" על ספרו של שלמה זנד, "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי?". "שלמה זנד מנסה שוב להוכיח שכמעט כל אמת ציונית בשקר יסודה", מסכמת כותרת המשנה, "אבל הפולמוס הרציונלי הזה אינו יעיל, כי קבלתם הרגשית של המיתוסים היהודיים והציוניים היא שיוצרת את מעמדם כאמת נצחית".
ענייני תקשורת
"וינשטיין: הצעת חוק 'ג'נין ג'נין' תפגע בחופש הביטוי", מדווח אריק בנדר ב"מעריב".
"פרקליטות המדינה לא תגן על רשות השידור בבג"ץ משה נסטלבאום", מדווחת גילי איזיקוביץ במוסף "גלריה" של "הארץ". "מחלקת הבג"צים בפרקליטות אינה מוכנה להגן על מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, שנגדו הוגשו תלונות על הטרדה מינית מילולית".
ב"ידיעות אחרונות", באמצעות הכתב רז שכניק, ממשיכים במסע קידום מכירות אגרסיבי למופע מוזיקה (הזמרת ריהאנה). והיום: הפניה מהשער האחורי וידיעה מרכזית במדור חדשות הבידור במוסף היומי, הכוללת סופרלטיבים מביכים ודוחקת בקוראים לרוץ לקנות כרטיסים. שלל חברות הפקה ואמרגנות מפורטות בידיעה כקשורות למופע, למעט החברה של ירון ליכטנשטיין, חתנו של בעל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס. האם ב"ידיעות אחרונות" פשוט קרועים על סליז-פופ אמריקאי? נמשיך לעקוב.
אתמול כתב כאן נועם יורן על מה שקורה "כשהדחף האוטומטי של מערכת 'ידיעות אחרונות' למשחקי לשון, התחכמויות ודו-משמעות נתקל במוקש" (מה שקורה הוא שלידיעה על התעללות בתינוקת שטולטלה בידי דודה עד שספגה פגיעה מוחית ניתנת הכותרת "פרשה מטלטלת"). אחד המגיבים הזכיר את הכותרת הראשית "מחאה בוערת" שנתנו העורכים ב"ידיעות אחרונות" לגיליון שדיווח על מפגין ששרף את עצמו למוות. היום במוסף היומי של העיתון מדגימה כותרת בעמוד הראשון אטימות מסוג אחר: "ליברמן טען שצריך להיכנס לעזה ולעשות שם ניקיון יסודי: האם אתם מסכימים איתו?", היא שואלת. כי לפעמים לא צריך אפילו משחק מלים.