בבחירתם להשתתף במסיבת יום ההולדת של השר בן גביר, ניצבי המשטרה העבירו מסר שהם אינם עוד משרתי ציבור ועובדי מדינה, אלא משרתים אישיים של בן גביר וראש הממשלה נתניהו.
אין עוד צורך בדיווחים בתקשורת ממקורות על המתרחש מאחורי הקלעים, שדוברות המשטרה בדרך כלל מכחישה או טוענת שמדובר ברכילות ושקרים. הניצבים "יצאו מהארון" כמי שקיבלו החלטה לכרוך את גורלם המקצועי והאישי עם הגורל הפוליטי של בן גביר ונתניהו, ובכך שהם ינצחו בבחירות הקרובות והבאות. מה הם מוכנים לעשות כדי להבטיח את הניצחון הזה? נגלה בחודשים הקרובים.
המשטרה אמורה להיות גוף אזרחי שמשרת את האזרחים. כפיפות מלאה של המשטרה וקציניה לפוליטיקאים, במקום לחוק ולעקרונות של דמוקרטיה, זכויות אדם, אזרח וחשודים, הינה סימן להתבססות מדינת משטרה. כך הזהיר נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית: "אין חולק כי על המשטרה לנהוג במקצועיות, בממלכתיות ובאופן עצמאי בכפוף לדין, שהרי למדינה דמוקרטית יש משטרה, אך משטרה שיש עליה מרות פוליטית עלולה להפוך חלילה למדינת משטרה".
למרבה הצער, מדינת ישראל מכירה היטב את ה"מתכון" למדינת משטרה. מלבד הדיקטטורה הצבאית שהקימה בשטחים הפלסטינים הכבושים, ישראל עזרה מאז הקמתה לבסס דיקטטורות בעשרות מדינות בעולם. אחת המדינות בהן ישראל עזרה בהקמה מלאה של מדינת משטרה הייתה גינאה המשוונית, כפי שחושפים תיקי משרד החוץ בארכיון המדינה שנפתחו לציבור.
עד לגילוי מאגרי הנפט העצומים של גינאה המשוונית בשנות ה-90, זו נחשבה לאחת מן המדינות הנחשלות ביבשת אפריקה. החולשה שלה הפכה אותה לאטרקטיבית עבור מדינות אחרות שתמורת השקעה יחסית קטנה היו יכולות לזכות בתמיכתה בפורומים בינלאומיים. זו גם הייתה הסיבה שבסמוך לאחר עצמאות המדינה מהשלטון הקולוניאלי הספרדי ב-12.10.1968, ישראל החליטה לקחת אחריות על הנושא החשוב ביותר למשטרו החדש של הנשיא פרנסיסקו מסיאס נגמה – ביטחון הפנים.
הנשיא מסיאס הודה מקרב לב לישראל על סיועה בביטחון הפנים ולא היה אכפת לו מהכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטינים, הסורים והמצריים במלחמת 1967, שהוביל לגל ניתוקי יחסים עם ישראל מצד מדינות אחרות באפריקה. למשל, במברק ששלח ב-18.3.1970 למשרד החוץ השגריר בקמרון שלמה חביליו, שמונה לשגריר (לא תושב) בגיניאה המשוונית, הוא כתב שנפגש עם הנשיא מסיאס, וזה אמר לו ש"ידידותנו תלך ותגבר במידה ויזדקק לה והראיה נכונותנו לסייע לו בארגון כוחותיו המזויינים".
חביליו כתב ש"מסיאס קפץ מכיסאו, חיבקני ונשקני פעמים רבות באומרו: הרי ישראל היא ידידתנו הכנה והנאמנה ביותר, יודעים אנו שלא תתנו יד למזימות נגדנו" והוסיף ש"לילה, לילה מתפלל אני לשלומה של ישראל" שדאגה לשלומו האישי. באותו המברק חביליו עדכן שנפגש עם נציג של ארה"ב למדינה שאמר לו שהמשטר מטיל טרור ו"משתולל ברחובות".
במברקים ששלח כשנה קודם, ב-1.4 ו-5.5 בשנת 1969, השגריר חביליו דיווח שהנשיא מסיאס טוען שב-4 במרץ בוצע ניסיון הפיכה כושל נגדו שהוביל שר החוץ שלו. הדבר שימש כתירוץ לחיסול הפיזי של "יריביו העיקריים" כולל השגריר של גינאה המשוונית לאו"ם ש"מת בעינויים", שר החוץ עצמו וגם היו "עשרות אם לא מאות, אסירים פוליטיים, ביניהם מרבית אנשי משרד החוץ".
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (צילום מסך)
על הרקע הזה, במברק ששלח ב-28.3.1969 השגריר חביליו הוא דיווח שהנשיא מסיאס ביקש מישראל עזרה מיידית "להכין כוח משטרתי לשמירת הסדר". במברק נוסף מ-13.5 השגריר חביליו המליץ להיענות בחיוב לבקשה מאחר שלסיוע כזה "יהיה ערך מעשי ופסיכולוגי העולה בהרבה על כל תחום אחר, מבחינת המשך יחסינו עם הנשיא".
לצורך כך, ישראל שלחה ביוני 1969 לגינאה המשוונית את ניצב משנה יחזקאל קרתי – שכיהן בשלל תפקידים בכירים במשטרת ישראל, כולל עוזר המפכ"ל וראש לשכתו, היועץ המשפטי של המשטרה וראש מחלקת חקירות במטה הארצי – כדי שיכין סקר על כוחות הביטחון.
בדו"ח של 110 עמודים, קרתי תיאר את שלל כוחות הביטחון שנותרו עוד מימי השלטון הקולוניאלי הספרדי, ובמיוחד את היחידות הרבות שנועדו בעיקר לשמור על הסדר הציבורי הפנימי, לבצע פיקוח פוליטי על האזרחים ולמנוע התקוממות שלהם, לחקור ולהעמיד לדין על עבירות נגד המשטר.
ניצב משנה קרתי תיאר בדו"ח את הפוליטיזציה: "המפקד העליון של כוחות הביטחון והממונה הישיר עליהם הוא נשיא המדינה המשמש גם כשר ההגנה הלאומית. בהעדר דרגי פיקוד גבוהים, הוא מקיים מגעים, ביוזמתו, עם מפקדי המשנה, הן לשם קבלת דיווח שוטף להן להורדת הנחיות ופקודות".
רה"מ בנימין נתניהו (מימין) והשר לביטחון פנים איתמר בן-גביר, פברואר 2024 (צילום מסך מסרטון של לשכת העיתונות הממשלתית)
הנשיא מסיאס היה המפקד בפועל של המשמר הלאומי, המשמר הנשיאותי והמשטרה ויחידות המשנה והמודיעין שלהן. קרתי הוסיף שמאחר שכל הקצינים והמפקדים הספרדים עזבו והוחלפו על ידי מקומיים, "כ-30% מכוח האדם חסר השכלה כלשהי והיתר בעלי השכלה יסודית מממוצעת של 2-3 כיתות בית ספר עממי. כל האנשים חסרי הכשרה מקצועית למילוי תפקידם".
במקום להציע להקים מחדש את המשטרה ככוח אזרחי ומקצועי עם ערכים דמוקרטיים, ניצב משנה קרתי המליץ לבצע ארגון מחדש של כוחות המשטרה באופן שירכז עוד יותר את השליטה בהם בידי הנשיא מסיאס, כולל להעביר לידיו את האחריות לכלל החקירות של המשטרה שבחלקן היו עד אז תחת אחריות משרד הפנים.
ישראל הסכימה לשלוח לגינאה המשוונית צוות מעורב של כשישה אנשים (משטרה, צבא, שב"כ ומוסד) לצורך הדרכה, וכן לתת סיוע בציוד של מערכת קשר למשטרה, נשק וקורסים משטרתיים בישראל. עוד הוחלט להעניק במתנה לנשיא מסיאס שני ג'יפים של חברת לנדרובר ושישה אופנועים של חברת הונדה שכללו סימון וציוד משטרתי, מדים וכומתות ל-120 שוטרים.
ב-31.5.1970 אושרו גם שליחת סגן ניצב ממשטרת ישראל לגיניאה המשוונית, למשך שנתיים, לצורך ייעוץ שוטף למשטרה המקומית, וכי יחד איתו יישלח לתקופה קצרה יותר איש משטרה נוסף.
הסיוע הישראלי לארגון מחדש של כוחות המשטרה של הנשיא מסיאס ניתן אף שמשרד החוץ ידע היטב על אכזריותו ובעיותיו הנפשיות.
ב-18.5.1970 הנציג בשגרירות ישראל בקמרון השכנה י. קינן דיווח שהשגריר של גיניאה המשוונית לקמרון אמר לו ש"הנשיא אינו שפוי בדעתו ושולט כרודן בעמו ובממשלתו". ב-23.11.1970 השגריר (לא תושב) לגינאה המשוונית ד"ר שאול לוין דיווח ש"הנשיא מסיאס הגיע למצב נפשי המתקרב להתמוטטות עצבים וסובל מתסביך 'רדפת'. על כן באו המאסרים ההמוניים, הפעם בין בני שבטו וגם נעצרו שרים רבים ומושלי מחוזות – הכל מתוך חשד חולני".
רה"מ בנימין נתניהו (מימין) והשר לביטחון פנים איתמר בן-גביר, פברואר 2024 (צילום מסך מסרטון של לשכת העיתונות הממשלתית)
ב-25.5.1971 הנציג בשגרירות ישראל בקמרון השכנה י. קינן דיווח למשרד החוץ שהוא ביקר בגיניאה המשוונית וכי "הבעת כל דעה פוליטית כרוכה בסכנה לאומרה אם אינה ברשות ואינה תואמת ב-100% את המדיניות הרשמית של הנשיא".
במברק ששלח ב-7.9.1971, י. קינן דיווח שהנשיא מסיאס טען לניסיון הפיכה נוסף ובתגובה "הורה על פעולת דיכוי אכזרית ולאחרונה נודע על מותם של חמישה שרים, סגן הנשיא, מושל והשגריר בקמרון. כמו כן מספרים גם על מעצרים נרחבים המלווים בעינויים. קורבנות נוספים הם מהקהילה ההודית והניגרית".
במברק ששלח ב-17.9.1971 השגריר בזאיר (קונגו) חיים יערי למשרד החוץ, הוא כתב ששגריר ארה"ב אמר לו שהנשיא מסיאס סובל מ"פרנויה" וכי הוא "חושב שנרקמים קשרים שונים ומשונים לרוצחו או להפילו ומשוכנע שמאחוריהם עומדים גם דיפלומטים זרים". הדבר גרם לכך ש"אנשים נאסרים, מעונים ומוצאים להורג ללא משפט [...] למעשה אין איש נאמן למסיאס אך אמצעי הטרור שבהם הוא נוקט לא מאפשרים כרגע את הדחתו או חיסולו".
במברק נוסף, ששלח ב-19.10.1971, י. קינן דיווח שב-12.10 התקיימה צעדת יום העצמאות בגיניאה המשוונית שבמהלכה כל קבוצה של צועדים נעצרה מול הבמה בה היה הנשיא וקראה "יחי הנשיא, אנו מגנים בחירות לנשיאות עד מותו של מסיאס".
בעקבות מלחמת יום הכיפורים גיניאה המשוונית הצטרפה למרבית המדינות ביבשת אפריקה וניתקה את יחסיה עם ישראל. כך סוכמו שנותיו של הנשיא מסיאס בסקירה שהוכנה במשרד החוץ ב-10.9.1986, מבלי להכות על חטא בעניין הסיוע הישראלי שניתן בהקמת מדינת המשטרה שלו:
"גיניאה המשוונית שהייתה מושבה ספרדית נידחת זכתה לעצמאותה רק ב-1968 אך כעבור מספר חודשים הנהיג שליטה הנבחר מסיאס משטר אימים [...] משטר האימים הרצחני דילל את האוכלוסייה (לפי הערכה) בשליש, המדינה הפכה לאחת הנחשלות ביותר באפריקה".
מדינת ישראל אינה גיניאה המשוונית ונתניהו ובן גביר אינם מסיאס, אך הסכנות ברורות. כדי למנוע הקמה מלאה של מדינת משטרה גם בישראל – יש להדיח בבחירות הקרובות את נתניהו ובן גביר ומיד אחר כך את הניצבים והקצינים במשטרה שהפכו למשרתיהם האישיים, ולהקים מחדש את משטרת ישראל כגוף אזרחי עם ערכים דמוקרטיים.