כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז מלחמה על איראן (בלי הסכמת הקונגרס כמתחייב מהחוק) ייתכן שלא חשב על הסבירות לערעור היציבות של האזור כולו.
ייתכן גם שלא שקל כי תקיפה של איראן תגרום לזינוק במחירי הנפט, ובהתאם לכך גם במחירי הדלק בארצות הברית. ייתכן גם שלא רצה שהמהלך יתפתח לעוד אחת ממלחמות הנצח במזרח התיכון, כאלה שנגדם יצא בקמפיין הבחירות שלו. ייתכן גם שלא בחן כמה חיילים אמריקאים עלולים למצוא את מותם כתוצאה מהחלטתו הבלעדית.
אך כבר לאחר שלושה ימים בלבד, כל אחד מהתרחישים הללו החל להתממש.
לעומת זאת, לפי שעה, הנחת המוצא העיקרית של ארצות-הברית וישראל, שעל פיה הוחלט לכאורה לפתוח במלחמה, אינה מתממשת. חיסולו של חמינאי לא חולל את תגובת השרשרת המקווה. המוני איראנים לא יוצאים לרחובות כדי להפיל את המשטר, ולא נראה לפי שעה שיש מי בצמרת האיראנית שמוכן לבצע הפיכה שתביא לסיום המלחמה.
כעת נתלות ישראל וארצות-הברית בתקווה חדשה – שמתוך המיעוטים האתניים באיראן יצאו ארגונים חמושים שיאבקו בשלטון כוהני הדת. איראן היא מדינת מיעוטים עם פסיפס אנושי מגוון. יש בה קבוצות כורדיות, ערביות סוניות, סוניות בלוצ'יות (על גבול פקיסטאן), טורקמניות ולפחות כרבע מהאיראנים הם ממוצא אזרי - כמו למשל משפחת אמו של חמינאי עצמו.
שלט חוצות מעל נתיבי איילון, תל-אביב, 4.3.26 (צילום: מרים אלסטר)
התקווה שהמיעוטים העוינים את השלטון המרכזי בטהרן ומופלים על ידו לרעה ימרדו בשלטון המרכזי בטהרן, היתה החזון של ראש המוסד מאיר דגן, שהרבה לדבר ולפנטז על כך. ואכן לפי פרסומים זרים, אנשי מוסד וגם CIA יצרו קשרים עם מתנגדי המשטר בני המיעוטים ואף סיפקו נשק לארגונים החמושים שקמו מקרבם, במיוחד קבוצת מחתרת בלוצ'ית, שכוחות הביטחון האיראניים נאבקו נגדה בחורמה.
בעבר פורסם כי אנשי המוסד סייעו למחתרת הבלוצ'ית, ואפשר גם להניח שהמוסד גייס לשורותיו לא מעט מבני המיעוטים והכשירם להיות לוחמים בשליחותו – לוחמים שכבר לפני שנים הגדרתי אותם "לגיון הזרים" של המוסד, או אם תרצו - שכירי חרב.
לפי פרסומים בארצות-הברית, הנשיא טראמפ שוקל לחמש את הכורדים האיראניים ואף שוחח בטלפון עם מנהיגם. זו אולי הסיבה שאיראן מיהרה לשלוח היום כטב"ם לעבר המטה שלהם, כאות אזהרה. לפי דיווחים אתמול (3.3) בערוץ הסעודי אל-ערביה, אנשי מוסד נכנסו גם הם לאיראן.
גם אם זה נכון, עדיין רב המרחק בין המאמצים לשדל את מיעוטים האתניים לצאת נגד המשטר, לבין השגת תוצאות אפקטיביות ממגעים ומרעיונות אלה. "זוהי תקוות שווא", אמר לי בכיר לשעבר במוסד, "אין בכוחן לחולל מהפך שלטוני".
כלכלת החימושים
הפרשנים באולפנים מרבים לדבר על כלכלת החימושים של איראן, בתקווה שלא ירחק היום ומלאי הטילים הבליסטיים, ולא פחות חשוב מכך - המשגרים, יתדלדל ויקרב את סיום המלחמה.
אבל צריך לזכור שגם לישראל ולארצות-הברית אין מלאי בלתי נדלה של טילים, מיירטים ופצצות. לפני המלחמה, רמטכ"ל צבא ארצות-הברית גנרל דן קיין אמר כי החימושים של ארצו יספיקו לניהול מערכה של עד שבועיים. טראמפ טוען מנגד כי התעשיות הבטחוניות של ארצו מגויסות כולן לייצר את מה שנחוץ למכונת המלחמה.
טיל יירוט מעל תל-אביב, 3.3.26 (צילום: חיים גולדברג)
כך גם התעשיות הביטחוניות של ישראל, שעובדות מסביב לשעון וגייסו את כל כוח האדם שלהם. ועדיין, צריך לקחת זאת בחשבון ככל שהמלחמה מתארכת.
יוזכר כי לאחר שחמאס פלש לישראל ב-7.10.23 וחיזבאללה מיהר לפתוח חזית שנייה, ישראל מצאה עצמה עם מלאים מדולדלים. היה זה הנשיא ג'ו ביידן שנחלץ לעזרה ושלח רכבת אווירית עם כל מה שהיה דרוש לישראל להמשך המלחמה. הפעם, ארצות-הברית של טראמפ תהיה פחות נדיבה. היא צריכה קודם כל לדאוג לצבאה ולחייליה שלה עצמה.
מאב לבן
הדיווחים אתמול (כולל ציוץ שלי) על בחירתו של מוג'טבה, בנו של המנהיג העליון עלי חמינאי שחוסל במכת הפתיחה של המלחמה, כמחליף של אביו, היו מוקדמים מדי. מועצת המומחים שאמורה לבחור את יורשו טרם התכנסה, אף שאחד מחבריה הודיע כי הם נערכים לכך.
מוג'טבה נחשב למועמד המוביל לרשת את אביו. בינתיים מתברר כי הוא שהה עם אביו ויועציו בעת ההתקפה אך ניצל בנס. אפשר להעריך כי בהנהגה האיראנית מנסים למצוא תחבולות, כך שהכינוס וההצבעה יתקיימו בתנאים שלא יאפשרו לישראל לתקוף אותם.
הרצון לבחור במהירות יורש, מעיד שהמשטר מבקש להפגין רציפות שלטונית. שר הביטחון ישראל כץ כבר הבהיר כי כל מי שייבחר יהיה יעד לחיסול.