בשדה הקרב

האם ישראל מתקדמת לקראת התערבות צבאית במלחמת האזרחים בסוריה? קורא קונספירטיבי שיפתח הבוקר את "מעריב" עשוי להשיב בחיוב. "הקיצונים משתלטים על המרד", מכריזה כותרתה הראשית של הכפולה הפותחת של העיתון [אסף גבור], שבמרכזה סקירה אינפורמטיבית על טיבן וטבען של הקבוצות האסלאמיות החמושות המעורבות בלחימה נגד משטר אסד.

"מאות דרוזים מהצפון ששירתו בצה"ל מתכוונים להצטרף ללחימה בסוריה", מודיעה כותרת גדולה על שער היומון, המודפס הבוקר בפורמט ברודשיט. כתבת "מעריב" בצפון, עדי חשמונאי, שוחחה עם מנהיגים דרוזים-ישראלים המעידים כי צעירי העדה "מוכנים לכל דבר", ובכלל זה לעלות צפונה ולהצטרף ללחימה – וזאת בעקבות התקפה של קבוצה אסלאמית חמושה על כפר דרוזי בדרום סוריה.

"אני מקווה שלא נגיע למצב שבו נצטרך לחצות את הגבול כדי לעזור לאחינו הדרוזים", מאיים-מרגיע השיח' מואפק טריף. "אנחנו אזרחים שומרי חוק ואנחנו בקשר עם הצבא ועם כל הגורמים הרלבנטיים כדי לא להגיע למצב הזה". סלים ספדי, לשעבר ראש מועצת הכפר מסעדה, שולח מסר פחות דיפלומטי: "מי שייגע בדרוזים בסוריה, דמו בראשו", הוא אומר. "אם יתחיל חיסול פיזי, לא יהיו מבחינתנו גבולות. הרבה גברים שלנו מוכנים להקריב את עצמם למען אחינו הדרוזים בסוריה".

הידיעה הראשית של "הארץ", העוסקת בחרחורי המלחמה של דיקטטורה גרעינית במזרח הרחוק, מוגשת בצירוף מנגנון צינון עצמי. "מתח שיא בין שתי הקוריאות: הצפון הכריז על מצב מלחמה", מודיעה הכותרת הראשית, שעליה חתומים "'ניו-יורק טיימס' ורויטרס". "זהו שיא חדש באיומים שמשמיעה פיונגיאנג, שהתגברו מאוד מאז הידקה מועצת הביטחון של האו"ם את העיצומים הבינלאומיים עליה בעקבות הניסוי הגרעיני שערכה באמצע פברואר", מוסבר בידיעה.

מנגד, מופיע בה מיד גם ההסבר הבא: "יודגש כי שתי הקוריאות נמצאות טכנית במצב של מלחמה, למרות סיומה של מלחמת קוריאה ב-1953, כך שלהכרזת הצפון אין משמעות אופרטיבית או משפטית". לצד הדברים הללו נדפסת גם תזכורת שניפקה המועצה האמריקאית לביטחון לאומי, ולפיה מדובר ב"דפוס מוכר" מצדה של צפון-קוריאה. הרקע לאיום השגרתי הוא תרגיל שגרתי שעורכים באזור צבאות דרום-קוריאה וארצות-הברית.

ענייני מלחמה כובשים גם את שערו של מוסף החג המצורף הבוקר ל"ישראל היום", המוקדש לכתבת פרופיל רחבת היקף ומתקתקה על מפקד סיירת מטכ"ל הנכנס, המכונה בה "סא"ל ש'" משום ששמו אסור בפרסום [אורי שבתאי ורועי עמוס].

"לטענת חבריו, ש' תמיד רצה להיות לוחם, 'ומכיוון שהוא גם מאוד דיסקרטי, נראה שהיחידה, שאפף אותה מסתורין רב, התאימה לו'", נכתב בכתבה, שנראית על פניה כמסמך שחובר בשיתוף עם מושאה. "שניהם בני-אדם רוחניים מאוד, אבל גם מעשיים ועם רגליים על הקרקע", מעידה שכנתו של המפקד החדש עליו ועל רעייתו. "גם אם יהפכו את כל השטיחים – לא ימצאו עליו שום דבר רע", מעיד אחד השכנים. "אני מתה על ש'", מעידה שכנה אחרת.

התקציב של לפיד

"טרכטנברג, בן-בסט, אקשטיין, הבר ולוין מייעצים לשר האוצר לפיד", מודיעה כותרת בעמודי החדשות של "דה-מרקר". "לפיד גייס את היועצים האישיים כדי שיסייעו לו לגבש את עמדתו מול המלצות אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר", מוסבר בכותרת המשנה [נחמיה שטרסלר]. בידיעה המופיעה בתחתית העמוד מדווח מוטי בסוק כי השבוע יוצגו קווי המתאר של תקציב המדינה שיגיש לפיד לראש הממשלה בנימין נתניהו.

"משרד האוצר לוחץ לקיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון ב-2013 וב-2014", כותב בסוק. "במערכת הביטחון דורשים מאידך הגדלת התקציב בהשוואה לתקציב בפועל ב-2012 בשל הצרכים הבטחוניים של ישראל, ועל בסיס הבטחות קודמות של האוצר".

חדשות העצמאות האנרגטית

על הכותרת הראשית של "מעריב" חתום הבוקר כתב "גלובס". "מאגר תמר החל להזרים גז, אך תעריפי החשמל יעלו", מדווח עמירם ברקת, כתב האנרגיה של יומון הערב הכלכלי במעלה עמוד השער של "מעריב" (באופן חריג, שמו של ברקת אינו מופיע על השער).

הידיעה של ברקת, שהתפרסמה כבר אתמול בצהריים באתר "גלובס", מקבלת ב"מעריב" מסגור אמביוולנטי; הצהרותיהם החגיגיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ("זהו יום חשוב לכלכלת ישראל") ושל בעל השליטה בחברה הקודחת יצחק תשובה ("אנו יוצאים פעם נוספת מעבדות לחירות") מובאות לצד המידע המודגש על העלאתם הצפויה של תעריפי החשמל.

ההתפתחות החלוצית אך הצפויה כובשת גם את שער "ידיעות אחרונות". "מעצמת גז", נכתב שם בגופן אדום גדול על רקע של אסדת קידוח נושפת אש ועשן. גם ב"ידיעות אחרונות" מצאו טעם להתייחס לתעריפי החשמל: "למרות הבשורות הטובות, זה לא ימנע את העלאת מחירי החשמל הצפויה בחודש הבא", נכתב בכותרת המשנה של ההפניה בעמוד השער [עמיר בן-דוד].

"הגז זורם, אבל מחירי החשמל יעלו", מודיעה כותרת בעמ' 4 של "הארץ", והכתב, איתי טרילניק, מזכיר כי חובות עתק שצברה חברת החשמל הלאומית ימנעו את הוזלת תעריפי החשמל. התחזית של טרילניק פסימית: "גם לאחר שנתיים, ייתכן כי הוזלת הגז לא תתורגם ישירות לכיסי האזרח. באוצר מתוכננת רפורמה בחברת החשמל, הכוללת, בין היתר, מענקים בסך מיליארדי שקלים לעובדים שייצאו לפנסיה מוקדמת, וכן לעובדים שיישארו בה. על-פי התכנון, חלק מהמענקים ימומן על-ידי תעריף החשמל, שאמור לשקף את עלות ייצור החשמל בלבד".

ב"ישראל היום" נקברת התייקרותם של תעריפי החשמל במעבה פסקאותיה האחוריות של הידיעה הראשית בכפולה הפותחת, בלא אזכור בכותרות ובכותרות המשנה. ההתייקרות, החלטה רשמית של רשות החשמל שהתקבלה לפני כשבועיים, מונמכת בחינמון הפרו-ממשלתי לרמה של שמועה. "למרות ההודעות בעבר בעניין ייקור נוסף של החשמל, בשנה הקרובה נראה מגמה הפוכה", מצוטט שם "גורם בכיר במשק האנרגיה", הממהר להמתיק את הגלולה: "ייתכן שבסופו של יום הרגולטורים יצליחו לפעול, ואפילו להוריד את המחירים".

ערבים ושיכורים

ב"הארץ" מדווחת נירית אנדרמן על תקיפתו של הבמאי יריב הורוביץ בשבוע שעבר בצרפת. "באה מולנו חבורת צעירים והחלה לצעוק לעברי 'פאק יו' במבטא ערבי", סיפר הבמאי לכתבת. "בסופו של דבר צעקתי לעברם 'פאק יו טו', ואז הם קפצו עלי". הורוביץ שהה בצרפת לרגל פסטיבל שבו הוקרן סרטו "רוק בקסבה", המגולל את קורותיה של יחידת חיילים ישראלית ברצועת עזה בימי האינתיפאדה הראשונה. "היה ברור שהם היו ערבים ושיכורים", הוא אומר.

הבמאי מספר כי למחרת התקיפה ניגש אליו אחד מעובדי הפסטיבל וסיפר כי שמע על התקיפה מבתו. "הוא ערבי, וסיפר שבחבר'ה של הבת שלו היו הודעות טקסט על התקיפה. לדבריו, לפחות אחד או שניים מבין התוקפים היו קודם לכן בהקרנה של הסרט בפסטיבל, וראו אותי עולה שם על הבמה".

לרקע הפוליטי המשוער של התקיפה ראוי להצמיד את קביעתו של מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, שלפיה "סרטו של הורוביץ חף מכל הקשר היסטורי, פוליטי או אידיאולוגי". "דומה כי רק לסרט המבקר את ישראל והמהדהד בחשאי עמדות אנטישמיות יש סיכוי בחו"ל", מציין ד"ר רמי קמחי, חוקר קולנוע מאוניברסיטת אריאל, במאמר המתפרסם באותו עיתון. הידיעה על תקיפת הבמאי מודפסת הבוקר, יומיים לאחר שפורסמה באתר "הארץ".

סיפור עם טחינה

"הייתי בוכה לבד בכנסייה, מנגבת את הדמעות וחוזרת למפעל", קוראת הכותרת של הכתבה המרכזית ב"ממון", ראיון עם ג'וליה זהר, "ערבייה נוצרייה ילידת נצרת", המנהלת את מפעל הטחינה אל-ארז. זהר מספרת שהתגלגלה לשוק הטחינה במקרה: בעלה המנוח, אסעד, שהחזיק בית-מלאכה לשיפוץ מנועים, רכש בהזדמנות מנועים ששימשו מפעל לייצור טחינה שנסגר. בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, כשעסקי המנועים שלו נקלעו לקשיים, החליט לעשות הסבה לטחינאות.

"אמרתי לו: דחילק, תעזוב, אתה תכניס אותנו לחובות. מה אתה מבין במזון?", מספרת אלמנתו, מורה בהכשרתה. כשמת, נכנסה לנעליו. "הייחודיות שלנו היא שייצרנו את הטחינה בשיטה מסורתית עם אבני ריחיים", מספרת זהר. עילת הראיון היא הקמתו של מפעל טחינה חדש וממוכן יותר, בהשקעה מוצהרת של 25 מיליון שקל.

ואיך הטחינה? "הטחינה הזאת היא אחת היותר עקביות ובעלות המרקם היציב שאני מכיר בארץ", מחמיא באיפוק השף רפי כהן, המשתמש בה בבישוליו. "גם מבחינת הטעם אין תנודות, והוא מאוד יציב". בהמשך מוסיף כהן כי הטחינה הטובה שטעם מימיו מקורה בשכם. "הייתי במפעל קטנטן, משפחתי, עשרה דורות, שקוראים לו 'התרנגול' (יש להם נטייה לקרוא למפעלים בשמות בעלי-חיים – התרנגול, היונה) – הם עושים שם דברים מדהימים".

מודעה אחת ופרכה אחת

"גיור בר-השגה", קוראת כותרתה של מודעה המופיעה הבוקר בפינת עמ' 4 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". מתחת לתמונה של אשה המחבקת אשה אחרת באושר מופגן מופיע הביאור: "התוכנית הממלכתית לגיור נותנת לך ליווי צמוד וגישה אישית בכל שלבי התהליך". על החתום: משרד ראש הממשלה.

"נעליים הן לא התמונה המלאה. הן רק חלק ממנה" (מעצב הנעליים רם קולהאס, אחיינו של האדריכל הידוע בעל אותו השם, מגדיר את המובן מאליו בראיון ל"גלריה").

ענייני תקשורת

כל הכתבות המתפרסמות הבוקר במוסף הכלכלה המצורף ל"מעריב" התפרסמו כבר לפני שלושה ימים בגליון יום חמישי של העיתון "גלובס".

ב"ידיעות אחרונות" שוב מתפרסמת ידיעה פרסומית בלתי חתומה המקדמת את קמפיין היחצנות העכשווי של קוקה-קולה, שמטרתו מיצובה של חברת המשקאות הקלים כגוף ידידותי לסביבה. "מפעל המחזור יפעל עד יום שלישי", מודיע הכתב האלמוני לקוראיו, וזאת על אף שכל הכרטיסים אזלו וחרף העובדה שאין מדובר במפעל, אלא בתערוכה של פסלים העשויים בחלקם ממכלי משקה ריקים. הקמפיין הירוק של קוקה-קולה, מהלך חובק עולם, הוא תגובה (מאוחרת) לקמפיין ביקורתי של חברת סודה-סטרים, שבמרכזו היתרון הסביבתי שבצריכת משקאות מוגזים מתוצרת עצמית, שמטבעם חוסכים לבעליהם ולכדור הארץ את השימוש במכלים חד-פעמיים.

בקשה שביקש איל התמרוקים והתקשורת רון לאודר מראש ממשלת יוון אנטוניס סמאראס מזכה אותו בידיעה פינתית [יצחק הילדסהיימר] בעמ' 7 של "מעריב". על-פי הידיעה, לאודר הציע לראש ממשלת יוון להוציא אל מחוץ לחוק את מפלגת הימין הקיצוני שחר-זהוב, המכונה ב"מעריב" "ניאו-נאצית". כעת קוראים פעילי המפלגה להחרמתם של מוצרי הקוסמטיקה של חברת אסתי לאודר, בעקבות "ההתקפה הארסית" על ריבונותה של יוון.

מנויי המהדורה המודפסת של "הארץ" מקבלים הבוקר חבילת נייר דלה יחסית לנהוג בשוק התקשורת. ל"מעריב" ול"ידיעות אחרונות" מצורפים הבוקר שני מוספי חג, המתווספים למוספים היומיים הקבועים. החינמון הקומפקטי "ישראל היום" מעניק גם הוא לקוראיו מוסף חג. קוראי "הארץ" נאלצים להסתפק היום בקונטרס החדשות היומי, במוסף "גלריה" ובגיליון של "דה-מרקר", המוקדש ברובו לכתבות מגזיניות על האספקטים הכלכליים של תחום המזון והמסעדנות.

אחד משני מוספי החג של "מעריב" מוקדש לראיונות שערכו חברי-כנסת שהיו עיתונאים עם חברי-כנסת אחרים שהיו עיתונאים [עפר שלח, ציפי חוטובלי, אורי אורבך, ניצן הורוביץ, סתיו שפיר, ישראל אייכלר, נחמן שי, עליזה לביא]. "יש קסם רב בדיבורים על 'פוליטיקה חדשה', אבל פוליטיקה היא פוליטיקה: אמנות ההסכמה, גיבוש הקואליציות, הדילים והפשרות", כותב ד"ר רפי מן במאמר הפותח. "מי שהביא כישורים כאלה מהמערכת או מהאולפן עשוי להצליח. אחרים עלולים להישכח בתום קדנציה אחת".