ספונים לאור הניאון

שר האוצר יאיר לפיד השווה את עצמו למשה רבנו והבטיח לעשות את הדבר הנכון והלא פופולרי, מדווחת הכותרת הראשית בעיתון "גלובס". זו כותרת כל-כך מדהימה, שאין טעם להתעכב עליה. מי שמצליח להתמודד עם העובדה שיאיר לפיד הוא שר האוצר ומסוגל לקרוא ברצף את המשפט שלעיל גם אחרי ארבע המלים הראשונות, שלא יתפלא לנוכח ההשוואה למשה רבנו וההבטחה להוציא את עם ישראל פעם נוספת מעבדות לחירות.

צמוד לכותרת הראשית של "גלובס" מתפרסם תצלום של שר האוצר יאיר לפיד מבסוט מהחיים [פלאש 90]. הוא לבוש חליפה ועניבה, מחייך למצלמה חיוך רחב, ובידו מזוודה שחורה. בתוכה, יש לשער, מצויה התורה שקיבל בסיני - התוכנית לקיצוצים במשק שחיכתה לו במשרד האוצר.

יאיר לפיד (צילום: מרים אלסטר)

בכפולה הפותחת של "גלובס" מצטטת לילך ויסמן מברכת החג שהעלה לפיד לאתר פייסבוק. כל כולה ססמאות וחנופה, ללא בדל מידע, אולם ב"גלובס" מדווחים כי בדברי לפיד על "הדבר הנכון" כוונתו לתוכנית גזירות זהה לזו שהציג משרד האוצר טרם הבחירות. עיקרה: קיצוצים במשרד הביטחון וקצבאות הילדים, הקפאת תוספת השכר במגזר הציבורי, ובמקביל העלאת המע"מ ומס ההכנסה והטלת מסים על פירות וירקות וקרנות ההשתלמות.

אבי טמקין טוען בטור פרשנות נלווה כי ההדלפות האחרונות ממשרד האוצר באשר לצעדים המתוכננים לא נועדו לציבור הכללי, "אלא למערכת הפוליטית, ולאותן קבוצות וגופים אשר הסכמתם חיונית לאישור תוכניות האוצר". מי יסכים ומי יעמוד בהתנגדותו? טמקין מעריך כי בסופו של דבר תקציב הביטחון לא יספוג כל קיצוץ, העלאות השכר במגזר הציבורי אכן יוקפאו, המע"מ יעלה ובקצבאות הילדים יתבצעו "צעדים סמליים".

בעיתון שבו כתב עד לאחרונה יאיר לפיד מוזכרים הצעדים הלא סמליים שמתכנן משרד האוצר, אולם ידיעה מאת גד ליאור, המתפרסמת בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות", מתמקדת בשני צעדים סמליים שכלל אינם נוגעים לקהל היעד של העיתון. מחד, מדווח ליאור, לפיד יפעל להכנסת 50 אלף חרדים וערבים למעגל העבודה (על-ידי הקטנת תשלומי הביטוח הלאומי והקשחת התנאים לקבלת הבטחת הכנסה ודמי אבטלה). מנגד, ממשיך ליאור, "לפיד הורה לאנשי רשות המסים לנקוט צעדים נמרצים נגד תכנוני המס, בעיקר של האלפיון העליון, שנועדו להפחית את תשלום המס".

איכשהו, מתוך רשימת הצעדים הארוכה שמתכנן שר האוצר ואשר עתידים להשפיע על כל אזרחי מדינת ישראל, הדרישה להעמיק את גביית החובות באלפיון העליון הצליחה להגיע לכותרת ידיעה במדור הכלכלי של "ישראל היום" ולהפניה בראש עמוד השער של העיתון. "שר האוצר הורה אתמול לראשי רשות המסים לנקוט פעולות נמרצות נגד תכנוני המס האגרסיביים", מדווח זאב קליין. במקביל, נמצא בידיעה מקום למידת רחמים כלפי שר האוצר ואנשי משרדו ("בזמן שמרבית עם ישראל מבלים בחול-המועד תחת השמש בשמורות הטבע, בכירי האוצר ספונים לאור הניאון ומקיימים מרתון דיונים בניסיון לסכם את חבילת הגזירות והקיצוצים לנוכח הגירעון העצום בתקציב").

אגב, לפי דיווחים בעיתונות האמריקאית, הבעלים של "ישראל היום", איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, נהנה אף הוא לאחרונה מתכנון מס מפוכח. חברת לאס-וגאס סאנדס שבשליטתו הזדרזה לחלק לבעלי המניות שלה דיבידנד מיוחד לפני תום שנת 2012, אז נכנסנו לתוקפן תקנות מס חדשות. כתוצאה מהדיבידנד גרף לכיסו אדלסון, בעל המניות הגדול בחברה, 1.2 מיליארד דולר.

תחושת הקלה

"כלכליסט" ו"גלובס" מתמקדים הבוקר באפשרות שלפיד יחליט להוציא אל הפועל את הקיצוץ בקצבאות הילדים. מיקי פלד מדווח ב"כלכליסט" בהרחבה על ממצאי מחקר חדש, מאת ד"ר אלמה כהן מאוניברסיטת תל-אביב, ד"ר דמיטרי רומנוב מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וד"ר רג'יב דהג'יה מאוניברסיטת ניו-יורק, וממנו עולה כי יש קשר ישיר בין גובה קצבת הילדים לסיכוי שבני זוג יחליטו להביא ילד לעולם, למעט בקרב בני זוג חרדים (השפעה ניכרת נמצאה בקרב משפחות ערביות).

שי ניב מדווח ב"גלובס" על שני מחקרים אחרים, האחד מאת אסתר טולידנו וד"ר דניאל גוטליב מהמוסד לביטוח לאומי ונעם זוסמן ורוני פריש מבנק ישראל, והאחר מאת חוקרי בנק ישראל ניצה קסיר וערן ישיב. לפי המחקרים הללו, קיצוץ חד בקצבאות הוביל בעבר לירידה קלה בילודה (והשפיע עוד פחות בקרב חרדים). הן פלד והן ניב מזכירים כי שר הרווחה לשעבר, יצחק הרצוג, הוביל תוכנית לביטול קצבאות הילדים לטובת חיסכון ארוך טווח שישמש את הילדים בבגרותם. התוכנית נגנזה.

הכותרת הראשית ב"דה-מרקר", "מדינת ישראל איבדה את הכלים לסייע לחלשים", מובילה לראיון שערך חיים ביאור עם צפרא דוויק, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. דוויק מתנגדת נחרצות לקיצוץ הצפוי בקצבאות הילדים ומתחייבת להילחם על תנאי השכר של העובדים הסוציאליים.

לפי תיאורו של ביאור, דוויק נבחרה לתפקיד אחרי שקוֹדמה בתפקיד, איציק פרי, שנחשב לנציגו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, חטף ביקורת קשה מהעובדים בעקבות הסכם השכר האחרון, שלא שיפר את מצבם די הצורך. יחד עם זאת, מצוין, דוויק לא מיצבה את עצמה כאופוזיציונית גמורה לעיני כמו יריבתה במירוץ. "לכן", כותב ביאור, "נצחונה הברור של דוויק [...] יצר תחושת הקלה בסביבתו של עיני".

בידיעה נפרדת ב"דה-מרקר" מדווח ביאור כי הסתדרות העובדים בראשות עופר עיני "לא תצא למאבק בעניין פגיעה בסעיפים חברתיים שונים, כמו קיצוץ בקצבאות הילדים, אלא תתמקד במאמץ לבלום פגיעה אפשרית בשכרם של 750 אלף העובדים [במגזר הציבורי]". לפי ביאור, לפיד צפוי להיפגש בקרוב עם עיני בניסיון להגיע להבנות.

עמיתו לעיתון, מוטי בסוק, ממליץ ללפיד לפעול לקיצוץ תקציב הביטחון ב"מסלול עוקף נתניהו". אחרת, הוא מתריע, הקיצוץ לא ייצא אל הפועל. תקציב הביטחון בשנת 2012, מזכיר בסוק, עמד על למעלה מ-60 מיליארד שקל. ידיעה אחת מקדיש בסוק לקיצוץ ב-60 המיליארד. ידיעה אחרת מקדיש בסוק לטיסה בשמי הארץ, שלפי דיווחו עלתה 6,000 שקל. "שר הביטחון טס במסוק צה"לי לחתונת בתו בעלות של אלפי שקלים - על חשבון הציבור", לשון הכותרת. בשער העיתון נכתב בגופן אדום: "במשרד הביטחון דווקא יש כסף".

לפי הידיעה של בסוק, יעלון היה עסוק במשך יום חמישי האחרון "בדיונים מבצעיים והערכות מצב דחופות", ועל כן נדרש לשימוש במסוק כדי להגיע בזמן לחתונת בתו, שנערכה בקיבוץ גרופית שליד אילת. "המסוק הוטס על-ידי אנשי מילואים במסגרת שעות האימון השבועיות שלהם", מדווח בסוק. "[...] הטיסה לחתונת הבת, בנסיבות המיוחדות של המקרה [...], נראית לגורמים המכירים היטב את הנהלים תקינה". בניגוד לחלק מהמידע שבגוף הידיעה, כותרת הידיעה וההפניה מעמוד השער מציגים את הטיסה כמהלך בלתי תקין בעליל, על סף המושחת.

לפי דיווח מאת לילך ויסמן בשער האחורי של "גלובס", עלות שעת טיסה במסוק עומדת על כ-20 אלף שקל, ועלות הטסת השר יעלון לחתונת בתו עמדה על כ-100 אלף שקל. אנשים המכונים "גורמים במערכת ביטחון" הגדירו באוזניה את הטיסה כ"שערורייה".

"השר יעלון הוטס במסוק לחתונת בתו מחוסר ברירה" היא הכותרת האפולוגטית שנבחרה להתנוסס מעל ידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום". כמו רבות מהידיעות בעיתון זה, גם ידיעה זו היא "ידיעות תגובה", שעיקרה צמצום נזקים שנגרמו ליחסי-הציבור של הממשלה ונציגיה הבכירים בשל דיווחי כלי התקשורת העוינים. רובה ככולה מוקדשת לעמדת "גורמים בסביבתו של השר", שמסבירים מדוע הטיסה היתה נחוצה, סבירה ובלתי חריגה.

ב"ידיעות אחרונות" הצליחו לנסח כותרת הנשמעת כמעט כמו משולש רומנטי: "בוגי, החתונה וסערת המסוק". ראובן וייס ודני שדה מדווחים על המחלוקת, ומתחת לידיעה מתפרסמים שני טורי דעה. חנוך דאום חושב שהמבקרים את יעלון הם צדקנים כפויי טובה, ואילו אודי עציון חושב שיעלון יכול היה לעלות על טיסה מסחרית רגילה ולחסוך כסף רב. שניהם מסכימים שלא ממש משנה אם הטיסה עלתה 6,000 שקל או יותר. העיקרון הוא מה שחשוב.

במדור הדעות של "ישראל היום" מקדיש הפרשן הכלכלי של העיתון, חזי שטרנליכט, 535 מלים למזג האוויר.

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות ב"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" עוסקות במותם של שבעה בני-אדם מתאונות דרכים ביממה האחרונה. "חג קטלני בדרכים", נכתב בשער "ישראל היום", ובכותרת שמתנוססת לרוחב הכפולה הפותחת מצאו את הדרך לקשר בין המוות לחג: "המכה ה-11 - תאונות".

ב"ידיעות אחרונות" הופכים את הסטטיסטיקה לאסון אישי. "טרגדיה של שתי אמהות", נכתב בעמוד השער, מתחת לתצלומיהן של שתיים מקורבנות אחת התאונות. בכפולה הפותחת מנסחת הפואטיקה של הטבלואיד את מטבע הלשון "תאונת האמהות".

"ישראל הקימה בית-חולים שדה בגולן, 11 סורים טופלו בארץ בחודש האחרון", נכתב בכותרת הראשית האינפורמטיבית של "מעריב" [אחיקם משה דוד ועדי חשמונאי]. "0.7% מאדמות המדינה בגדה הוקצו לפלסטינים", נכתב בזו של "הארץ" [חיים לוינסון].

שואה ותקומה

כפולת האמצע ב"מעריב" עוסקת הבוקר בשואת יהודי אירופה, שהיום הרשמי לזכרה יצוין בישראל בעוד פחות משבועיים. אלכס דורון ודליה מזורי מדווחים על מותו של הרב הרשל שכטר, מהראשונים שנכנסו למחנה הריכוז בוכנוואלד עם שחרורו. הרב ישראל מאיר לאו כותב טור פרידה מיוחד משכטר, שאותו פגש במחנה לפני קרוב ל-70 שנה. יובל גורן מדווח בידיעה נפרדת על ישראלי המתנדב לסייע לניצולי שואה לקבל פיצויים מגרמניה.

כפולת העמודים השלישית ב"ידיעות אחרונות" עוסקת בתקומת העם היהודי. "לראשונה מאז קום המדינה, יותר משישה מיליון יהודים, המספר הכל-כך סמלי, חיים בישראל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מאת גד ליאור, תלם יהב ודני אדינו אבבה. הנתונים שמתפרסמים בידיעה, ובעוגה אינפוגרפית צמודה, מערבבים משום-מה בין גזע לדת: בישראל 6 מיליון יהודים, כ-1.6 מיליון ערבים, וכ-350 נוצרים שאינם ערבים וחסרי דת.

טעם החיים

אם שמים את האינטגריטי העיתונאי של עורכי "ידיעות אחרונות" בכוס של קוקה-קולה, הוא נמס ונעלם תוך 7 שניות.

גם הבוקר מקדם העיתון את מיזם המחזור החגיגי שיזמה חברת קוקה-קולה ישראל. זו הפעם הרביעית בימים האחרונים שמתפרסם תוכן מערכתי כביכול על מפעל המחזור שהקימה החברה לרגל חג הפסח.

הפעם מדובר בידיעת תצלום לא חתומה שמתפרסמת בתחתית עמ' 26 של העיתון ובמרכזה פסלון עשוי פחיות קוקה-קולה. באותה מידה אפשר היה לתת דוגמה אישית ולמחזר את אחת הידיעות הקודמות על מפעל המחזור שראו אור בעיתון. ממילא כל הידיעות הן בעלות ערך אפסי זהה לקורא, כולן קידמו כניסה למיזם אחרי שכל הכרטיסים לו אזלו, וכולן ביטאו קודם כל את שיתוף הפעולה בין כלי תקשורת גדול לחברה מסחרית ומפרסמת גדולה, ורק אחר-כך את האג'נדה הסביבתית של מוזי ורטהיים והחברה שבשליטתו.

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ארגון העיתונאים בישראל הקים ועד באתר נענע10.

ב"מעריב" מדווח יובל גורן כי עמיתתו לעיתון, ליאת שלזינגר, זכתה בפרס פראט לתקשורת סביבתית. בידיעה לא מצוין כי לצד שלזינגר זכו השנה בפרס גם כתב ynet ארז ארליכמן ואתר "בידיים".

ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי סגן שר החוץ זאב אלקין דורש לחקור הדלפה של מברקים דיפלומטיים מהמשרד, על אף שלא היו מסווגים. "יש תחושה שאלקין ממשיך את מורשת ליברמן: ציד מכשפות של כל מי שדיבר אי-פעם עם עיתונאים", אמר לרביד מקור במשרד החוץ.

עקיבא נוביק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי העיתון החרדי "בקהילה" טישטש את פניהן של נשים שהופיעו בתצלום הנודע מגטו ורשה שבו נראה ילד יהודי מרים ידיו. "הנשים לא היו הפוקוס בכתבה, ולכן טושטשו", הסביר לו עורך "בקהילה", אברהם גרינבוים.

שני מאמרים במדור הדעות של "דה-מרקר" עוסקים בשקיפות ובחופש המידע. ח"כ זהבה גלאון כותבת על החשאיות שמאפיינת את דיוני ועדת הריכוזיות. מנכ"לית התנועה לחפש המידע, אלונה וינוגרד, כותבת על חשיבות חשיפתם של הפרוטוקולים מדיוני ועדת טרכטנברג.

בשער המוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסם ראיון שערך יובל סער עם פיטר אוֹרנטוֹפט, המגדיר את עצמו "עיתונאי חזותי".