בשנים האחרונות ערב הסעודית חווה פתיחות חסרת תקדים לתרבות המערבית. כוכבי תרבות וספורט מהבולטים בעולם נוהרים לממלכה ונהנים משכר עתק, והיא מארחת אירועים בקנה מידה עולמי. מאז 2019 הגיעו להופיע בפסטיבלים בסעודיה אומנים כמו אמינם, טיילר, דה קריאייטור, מיוז ולינקין פארק, ובשנה הקרובה עתידים להופיע קארדי בי, פיטבול, פוסט מאלון ורבים אחרים.
בריאד התקיים שבוע אמנות באפריל האחרון, והיא משקיעה כספים רבים במוסדות אומנות מערביים. אבל ההשקעה הבולטת ביותר היא בתחום הספורט, עם סכומי עתק שהליגה הסעודית מציעה לשחקני כדורגל, לרוב בשלהי הקריירה שלהם, כמו כריסטיאנו רונאלדו וניימאר. בנוסף, אירוח מירוצי גראנד פרי ופורמולה 1, תחרויות טניס ובראש ובראשונה - אירוח המונדיאל הצפוי בשנת 2030, שבו תנסה סעודיה להתעלות על קטאר כראש החץ של הספורט הבינלאומי בעולם הערבי.
הדבר מתחבר גם לחזון 2030 הידוע, שמוביל יורש העצר והשליט בפועל של המדינה, מוחמד בן סלמאן, ושמטרתו גיוון הכלכלה והתרבות של סעודיה וסיום התלות ברווחי הנפט כדי לשמור ולחזק את הדומיננטיות ואת ההשפעה של סעודיה בעולם. החזון, שזכה בעבר לביקורת רבה מצד שמרנים ואנשי דת במדינה, מובל בצורה אגרסיבית ומשנה מהותית את התרבות הסעודית ואת תדמיתה בעולם.
במאמר שפורסם ב-15 באוקטובר 2025 במגזין "פוריין פוליסי" (Foreign Poicy), מבקר טהא אל-חאג'י, גולה סעודי, מתנגד משטר ועורך דין לזכויות אדם הפועל למען נידונים למוות, את היחס המלטף של אנשי התרבות והספורט במערב למשטר הסעודי.
אל-חאג'י תוקף את העלמת העין שלהם מפגיעתו הקשה של המשטר בזכויות האדם של האזרחים בממלכה, ומתמקד במאמרו באירוע חסר תקדים שנערך בסעודיה בסוף ספטמבר ותחילת אוקטובר 2025: פסטיבל הקומדיה בריאד, שאירח קומיקאים ואמני סטנד-אפ מהשורה הראשונה בעולם, כגון דייב שאפל, פיט דייווידסון, ביל באר, ג'ימי קאר ואחרים.
ייחודיותו של האירוע, מסביר אל-חאג'י, אינה רק עצם קיומו אלא דווקא התגובה אליו. לרוב, השיח הציבורי סביב הפריחה התרבותית-ספורטיבית בסעודיה הוא דוגמה ומופת להצלחה של "ספורטוושינג" - טיוח פשעים באמצעות השקעה בתרבות ובספורט - אך דווקא פסטיבל הקומדיה פתח תיבת פנדורה של ביקורת כלפי הממלכה - ועוד יותר כלפי הקומיקאים שהחליטו להשתתף בו.
כותרות המאמר ב"פוריין פוליסי"
במערב התעורר גל של התנגדות לנרמול שיתוף הפעולה התרבותי עם החזון המהפכני של מוחמד בן סלמאן ומשטרו, שמקדם "פתיחות וקדמה" ביד אחת, ושובר שיאי הוצאות להורג באחרת.
אל-חאג'י מכיר לעומק את המערכת הזו. הוא גלה מסעודיה לאחר שחייו היו נתונים בסכנה עקב ניסיונו להגן על נערים צעירים ולמנוע את הוצאתם להורג. בריאיון שנתן לערוץ נבא בחודש ינואר, הוא סיפר כי המשטר הסעודי נוהג להמציא אישומים חדשים שיצדיקו הוצאות להורג, כמו מעורבות פוליטית או "בגידה סמויה", וקבע כי בפועל לא קיימת מערכת משפטית עצמאית בסעודיה, אלא רק ממסד ביטחוני שמקבל החלטות בכסות משפטית.
לטענתו, למרות התדמית הפתוחה וההתמערבות שמובילים המלך סלמאן ובעיקר בנו מוחמד, השליט בפועל, אין כל סימן או סיכוי לרפורמות פוליטיות או לשיפור אמיתי, שאינו תדמיתי, במצב זכויות האדם בממלכה. לא כל עוד השלטון הנוכחי נותר על כנו.
לאורך מאמרו, אל-חאג'י מזכיר דוגמאות רבות של הוצאות להורג שרירותיות על ידי המשטר הסעודי, ומגבה אותם בנתונים. בשנת 2024 הוצאו להורג בסעודיה 345 איש. לפני כן, השיא השלילי היה בשנת 2022, אז הוצאו להורג 196 אנשים. זאת כאשר עד עלייתם לשלטון של המלך סלמאן ויורשו מוחמד, הממוצע - הגרוע כשלעצמו - היה 71 מוצאים להורג בשנה.
אך הנתון החמור ביותר הוא של השנה הנוכחית, כאשר בתשעת החודשים שחלפו מתחילת השנה עד כתיבת המאמר של אל-חאג'י, הוציא השלטון הסעודי להורג 292 אנשים, ויד התליינים עוד נטויה. בין המוצאים להורג ב-2025 היה טורקי אל-ג'אסר, עיתונאי מוכר שהפעיל חשבון טוויטר אנונימי ובו העביר ביקורת והתלוצץ על חשבון השלטונות.
במאמר מובאים דבריו של אנדרו לבר, חוקר במכון קרנגי, שציין כי פסטיבל הקומדיה הוביל לשיח עולמי נרחב יותר על חופש הביטוי בסעודיה ממה שהובילה הוצאת העיתונאי להורג לאחר עינויים רק כי העז לירות חיצי לעג על השלטון. אל-חאג'י מסכם כי כמו כל דיקטטור אחר, מוחמד בן סלמאן ושלטונו אינם יכולים לסבול לגלוג, ביקורת והומור על חשבונם.
פסטיבל הקומדיה היה חלק מהמאמץ השלטוני להסתיר את המציאות הזאת. הוא נועד להפגין לעולם ולמערב בפרט פנים אחרות, להשקיע בעיצוב התדמית של השלטון הסעודי כתומך באמנות, תרבות וספורט, ולהתחבר כך לציבורים ולממשלות מערביות. כרגע, אישור עסקת ה-F35 מול ארצות הברית וההכרזה על סעודיה כבעלת ברית משמעותית שאינה בנאט"ו (בדומה לישראל), מראים כי היחס של הממשל האמריקאי לממלכה אכן שובר שיאי ידידות חדשים.
אך באותה מידה, חלקים גדולים בציבור המערבי לא קיבלו את המאמצים הסעודיים בעין יפה. אל-חאג'י מתאר כיצד קומיקאים כמו אצוקו אוקטסוקה ושיין גיליס סירבו לקבל סכומי עתק כדי להופיע בסעודיה, ושחקנים כמו דייוויד קרוס וסטיוארט לי תקפו את האמנים שהסכימו להשתתף בפסטיבל והאשימו אותם בבחירה בכסף על פני ערכים ובעבודה בשירות תדמיתו של שלטון טוטליטרי ואכזר.
חלק מהמשתתפים בפסטיבל ניסו להצדיק את השתתפותם בפסטיבל בכך שהדבר ישרת "את קידום הפתיחות בחברה סגורה" או את "הרחבת התחומים המותרים לביקורת", כפי שטענו אמני הסטנד אפ לואי סי. קיי ואומיד ג'לילי. אחרים, כמו השחקן והקומיקאי עזיז אנסארי, התגוננו באמירה שאפשר "לחלוק על עמדות השלטון הסעודי מבלי להעניש את העם הסעודי".
בתגובה לכך, אל-חאג'י מזכיר את גורלם של מי "שחלקו על עמדותיו של השלטון הסעודי": במקרה הטוב - גלות, בדומה לו עצמו, ובמקרה הרע - עינויים והוצאה להורג כמו שאירע לאל-ג'אסר, או אף התנקשות בחו"ל, בדומה למקרה הידוע של עיתונאי ה"וושינגטון פוסט" ג'מאל ח'אשוקג'י, שנרצח בשנת 2018 באישורו של מוחמד בן סלמאן וגופתו בותרה והוברחה כדי שרוצחיו לא ייתפסו.
לאור זאת, אל-חאג'י מוצא אירוניה מיוחדת בהופעתם בפסטיבל של קומיקאים כמו דייב שאפל וג'ימי קאר, שידועים בעמדתם נגד "תרבות הביטול" ובעד חופש הביטוי. קאר הצהיר על עצמו כתומך מוחלט בחופש הביטוי, ושאפל, שזכה לכותרות בעקבות התנגדות לצנזורה ומתקפותיו השנויות במחלוקת על הקהילה הטרנסג'נדרית, אף טען באמירה מפורסמת כי "קל יותר לדבר בסעודיה מאשר בארצות-הברית".
קשה, לטענת אל-חאג'י, לקחת ברצינות טענה כזו לגבי מדינה שבה הוצאו להורג נערים על אישומים פליליים פשוטים כמו עבירות סמים קלות יחסית או באישומי "מעורבות בטרור", שלרוב משמעותם בפועל היא גזר דין מוות על השתתפות בהפגנות נגד משפחת המלוכה.
מעבר לכך, מזכיר אל-חאג'י, אפילו במסגרת הפסטיבל נשמרה הצנזורה: הקומיקאי ג'ים ג'פריס הוסר מרשימת המופיעים בעקבות הערה אגבית מצידו על עיתונאי ש"נהרג על ידי השלטון" בהתייחסו לג'מאל ח'אשוקג'י.
במספר שורות, אל-חאג'י מספק הצצה אל מאחורי הקלעים המבעיתים והטראגיים של השמירה על "ביטחון המדינה" בסעודיה. הוא מזכיר כיצד רק בחודש אוגוסט האחרון הוצא להורג צעיר בשם ג'לאל א-לבאד בעוון השתתפות בהפגנות למען זכויות אדם, והוא בן 15 בלבד, לאחר שנים ארוכות של עינויים וסבל בכלא.
ב-2019 הוצא להורג גם אחיו פאדל על "פשעים" דומים, ואח שלישי, מוחמד, ממתין להוצאתו להורג לאחר שבית משפט גזר את דינו למוות יחד עם צעיר נוסף, יוסף אל-מנאסף, שנחטף על ידי מנגנוני הביטחון, עונה עד למסירת הודאה כפויה, ונידון למוות על כך שהשתתף בהפגנות נגד דיכוי המיעוט השיעי בשנים 2012-2011 בהיותו בן 16 בלבד.
אך גם גיל מבוגר אינו מציל מהאשמות בטרור ומגזר דין מוות - המטיף המוכר סלמאן אל-עודה ממתין לביצוע גזר דינו כבר שנים, לאחר שנעצר בעקבות ביקורת סרקסטית שמתח על השלטון הסעודי.
ראוי לציין שאל-חאג'י מתמקד במאמרו במניעת הביקורת על השלטון הסעודי, אך בשולי הדברים עולה נקודה חשובה נוספת - האיסור כולל כמובן גם ביקורת או סאטירה על דת האסלאם השלטת במדינה. הדבר בלט גם בביקורות שעלו בארצות-הברית.
המגיש הידוע ביל מאהר תקף את המשתתפים בפסטיבל וציין כי אמירות כמו של שאפל (המוסלמי בעצמו) על חופש הביטוי בסעודיה יקרסו מול המציאות ברגע שמי מהמשתתפים ינסה להתלוצץ על חשבונו של הנביא מוחמד. חשוב לציין שעזיבת האסלאם בסעודיה היא פשע שדינו מוות, ובתקופתו של המלך הקודם עבדאללה יצאה הוראה של משרד הפנים הסעודי (בשנת 2014) המגדירה אתאיזם כסוג של טרור.
האשמות בטרור ובפגיעה בביטחון המדינה הסעודית עקב השתתפות במחאות הן כה נפוצות, עד שאפילו במהלך הפסטיבל עצמו, שארך כשבועיים, הוצאו להורג שמונה אנשים, מתוכם שלושה באישומים הקשורים למחאות נגד הממשלה.
בין המוצאים להורג, כפי שאל-חאג'י מספר, היה מוחמד אל-עמאר, שהוצא להורג בעקבות חלקו בהפגנות באזור קטיף שבצפון מזרח סעודיה במהלך תקופת האביב הערבי בתחילת העשור הקודם. ואם הנתון נשמע מזעזע, הרי שאל-חאג'י מזכיר לנו כי מדובר בתקופה "שקטה" יחסית בהשוואה לממוצע מהשנים האחרונות: יותר מהוצאה להורג אחת ביום.
לאורך כתיבתו של אל-חאג'י עולה במובהק הבוז שלו לניסיונות להציג באור חיובי או לתת צידוק מוסרי או חברתי להשתתפות של קומיקאים בפסטיבל. הוא רואה זאת כצביעות ופחדנות בזויות וחסרות עמוד שדרה שלא ניתן לתת להן הסבר ראוי, אם מדובר באמירות צבועות וחסרות בסיס כמו זו של "אביר חופש הביטוי" דייב שאפל, ואם מדובר במתרצים ומתגוננים כמו עזיז אנסארי ואומיד ג'לילי.
לאור זאת, אל-חאג'י, בסנטימנט מעניין, מביע העדפה למשתתפים שהיו כנים מספיק כדי להודות במניע האמיתי להשתתפות - כסף. הוא מצטט את הקומיקאי המוכר פיט דייווידסון, שהשיב שהוא ראה את הסכום שהוצע לו ומיד השיב שישתתף בפסטיבל, ואת טים דילון שהצהיר "משלמים לי מספיק כדי להעלים עין". מדובר בכנות שאינה אופיינית לסלבריטאים אמריקאים, אך היא מכתימה עוד יותר את צביעותם של אלו שטענו כי מדובר בניסיון לשנות את החברה הסעודית או בחגיגה של ביקורת וחופש ביטוי.
ומה האלטרנטיבה הראויה? אל-חאג'י מבהיר כי אין ברצונו לקרוא לחרם על סעודיה ועל הסעודים, שראויים גם הם להשתתף בחוויות תרבותיות וספורטיביות ברמה הגבוהה ביותר. עם זאת, הוא קורא לאמנים וספורטאים המגיעים לסעודיה לפקוח את עיניהם לעוולות שהמשטר מבצע, להודות בבעייתיות שבשיתוף פעולה איתו ולקבל את הביקורת הנלווית לכך.
לחילופין, הם יכולים להשתמש בבמה שניתנה להם כדי להילחם בפשעים ולהעלות את המודעות אליהם. כך עשה למשל נהג המירוצים הידוע לואיס המילטון, שלאחר שהתחרה באירוע בסעודיה הזכיר את עבדאללה אל-חוויטי, נידון למוות שנמצא בכלא מאז נעצר בהיותו בן 14, עונה ועשוי להיות מוצא להורג בכל רגע.
המילטון קרא בפומבי לסעודיה לשנות את יחסה לזכויות אדם ולהפסיק את ההוצאות להורג, והביא לכותרות בעניין ברחבי העולם. המילטון ודומיו מזכירים לנו כיצד לעשירים ולמפורסמים יש היכולת להביא לשינוי, אם רק ירימו את עיניהם מהמספר על הצ'ק ויגרמו לציבור ולתקשורת לראות את המציאות כפי שהיא.
טל שוורץ כותב בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון-ליר