עיתון, אבל פחות

"מחאה, אבל הרבה פחות", זו לשון הכותרת בתחתית שער "ישראל היום", המדווחת על אירועי המחאה החברתית אתמול ("אכזבה למארגנים: פחות מ-20 אלף הפגינו אמש ברחבי הארץ", פותחת כותרת המשנה). מדובר בהסלמה מילולית מצד הביטאון הנפוץ במדינה, שבדיוק לפני שבועיים דיווח על הפגנות מוצ"ש תחת הכותרת "הפגינו, אבל פחות". היכונו לכותרות השבועות הבאים: "הפגינו, אבל הרבה הרבה פחות", ו"מחאה, אבל יותר הרבה פחות".

"הם", כותב פרשן "ישראל היום" דן מרגלית על המוני עם ישראל, "הדירו את רגלם מכיכר העיר לא מפני ששינו את דעתם, אלא כיוון שהבינו כי המארגנים איבדו את הקשר אל המציאות, שדווקא איפיין אותם בראשית דרכם". עמוד קודם לכם יודע יהודה שלזינגר לדווח על "פילוג במאהל המחאה בתל-אביב".

ב"הארץ" – תמונת מראה. ההפגנות אתמול תופסות את הכותרת הראשית, ומספר המשתתפים בהן מוצג כגדול (הוא אכן גדול יותר מזה של השבת שעברה, אז התחוללו חילופי אש בדרום): "המחאה חוזרת: כ-20 אלף איש יצאו להפגין", נכתב בה. תוכן כותרת המשנה לראשית של "הארץ" – "נועם שליט הופיע לראשונה בעצרת בתל-אביב וקרא לראש הממשלה: צדק חברתי הוא גם להחזיר את גלעד" – דווקא תואם את זו של "ישראל היום", שאף מדפיס תצלום של בני משפחת שליט על השער.

לא רק הדגש על עניינו של החייל החטוף, גם אווירת הנכאים של "ישראל היום" מצליחה לחלחל לדפי "הארץ", הנלהב במסקרי המחאה. "העם דורש, אבל פחות", נכתב בכותרת טורו של גדעון לוי על שער העיתון (מחווה?). "העם שוב דרש אמש צדק חברתי, אבל פחות", פותח לוי. "אחרי שהמחאה יצאה להפסקת פיגועים קצרה (ומיותרת) לרגל המצב בדרום, היא חזרה אמש, אבל לא בגדול. לא המספרים הגדולים של ההפגנות הגדולות הקודמות, רק רבבת אנשים ברחובות הכרך התל-אביבי, ובעיקר לא הרוח הגדולה שאיפיינה את ההפגנות הקודמות ואמש היא קצת נבלמה".

האם שיטת המספרים היא השיטה הנכונה לאמוד את היקפה של המחאה? עיתונאים, ובני-אדם בכלל, אוהבים לעסוק במספרים. "לעסוק במספרים" זה אומר להקיף את הסוגיה, לחתוך אותה לחלקים ניתנים למדידה, לכמת אותה לנתחים ראויים לניתוח. אבל הסוגיה הרי תמיד רחבה יותר. האם המחאה דועכת, או שאולי להפך – המחאה כבר פעלה את פעולתה והיא הולכת וגוברת?

"העשירים פשוט התחילו לפחד", נכתב בהפניה על שער "דה-מרקר" למאמר של איתן אבריאל, הכותב על "גל של פילנתרופיה, אהבת הזולת ודאגה לאחר מצדם של העשירים", כזה ש"לא ראינו מעולם". אבריאל מביא כמה דוגמאות של בעלי הון, גם בארץ, שקראו לממשלות לקחת מהם יותר כסף, וטוען כי הסיבה החשובה ביותר לתופעה היא כי "הם מבולבלים, ולעתים פשוט מפחדים".

"אף אחד מהם אמנם לא יודה בכך", הוא כותב, "אבל בשפת הגוף ובמבטים של חלק מאנשי האלפיון העליון ראינו בשבועות האחרונים חוסר ביטחון – ובמקרים מסוימים פחד של ממש. מדובר באנשים שבמשך שנים ארוכות היו משוכנעים שפיצחו את השיטה. [...] והנה, לפתע, על רקע מחאת האוהלים ומאות האלפים שיצאו לרחובות, הביטחון שלהם נסדק. בבניין הכנסת מספרים, למשל, שהלוביסטים הרבים, שבדרך כלל שורצים במסדרונות, נעלמו מהשטח. בנוסף, לפתע הצגה לראווה של עושר אישי נחשבת לחסרת טעם, ולא מעט אירועים נוצצים שתוכננו בקפידה במשך חודשים נדחו או בוטלו לאחרונה".

ומי שאין לו סבלנות לשינויים תרבותיים עמוקים, יכול להסתפק בכותרת מהסוג הזה, המתפרסמת היום ב"ממון" של "ידיעות": "אפקט המחאה: גם טרה תגדיל אריזות בלי להעלות מחירים".

רוח רוח

תגידו מה שתגידו, אבל עד רעידת האדמה הצפויה, אפשר להתנחם במנת חלקנו הקטנה באסונות טבע. הכותרות הראשיות של כמעט כל העיתונים עוסקות היום במי שלא שפר גורלם וחווים את סופת הוריקן שקיבלה את השם "איירין", המשתוללת בחופה המזרחי של ארה"ב. "חרדה בניו-יורק", טוענת הכותרת הראשית של "ישראל היום"; "ניו-יורק במצור", מדווח "ידיעות אחרונות"; "ההוריקן מכה בארה"ב", מרחיב "מעריב"; "ניו-יורק נערכת למבצע הגדול בתולדותיה", מבשרת הכותרת על שער "הארץ", שכותרתו הראשית מוקדשת למחאה, אולם בתמונה במרכז עמוד השער שלו נראים תושבים בצפון-קרוליינה מנסים לתפוס מחסה מהסופה.

"סופת ההוריקן איירין מכה בארה"ב – וגורמת נזק במיליארדי דולרים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מיליארדים עפים ברוח", נכתב בכותרת הראשית של "ממון". "ידיעות אחרונות", מעשי כתמיד, מציע לקוראיו "מדריך לביטולי הטיסה".

במהדורה המוערת של הספר "הקוסם מארץ עוץ" (בהוצאת אריה ניר), באחת ההערות לפרק הראשון, מוזכר מכתב "מיואש" שכתב פרופ' ויליס ל. מור, מנהל הלשכה הממשלתית האמריקאית למזג האוויר, למוציאים לאור. בפרק מסופר על הסופה שסחפה את ביתה של דורותי מקנזס אל ארץ הפלאות עוץ, וכך מלין מור:

"בהתחשב בתפוצה שבוודאי תהיה לספר, צר לי שבאום השתמש במלה 'ציקלון' במקום שבו הכוונה היא לטורנדו. מאמץ רב השקעתי בניסיון לתקן את השימוש הקלוקל במושגים הללו. טורנדו הוא כמעט תמיד תופעת לוואי של ציקלון, ולרוב מתרחש ברבע הדרומי-מזרחי של סערה ציקלונית. ציקלונים אינם בהכרח מסוכנים, בעוד שסופות טורנדו הרסניות תמיד. ציקלון מכסה תמיד שטח אדמה רחב, לפעמים עד כדי 1,500 קילומטרים, בשעה שמסלולו של הטורנדו צר מאוד, כמעט לעולם אינו חורג מקילומטר בודד ולעתים קרובות אינו אלא כ-100 מטרים.

"הטעות אינה באשמתו של הסופר, שכן הציבור מתעקש להשתמש באופן שגוי במושגים, עד שלעתים אני חושש שהמדענים הם שייאלצו לשנותם. אילו פירסם ספרכם הקטן את המושג הנכון, היה זה מסייע למדע במקום להנציח שגיאה מצערת", מסתיים המכתב, והמעיר מעיר: "נציג הוצאת הספרים הבטיח לפרופסור ויליס שהטעות תתוקן בהדפסות עתידיות, אך היא מעולם לא תוקנה. עד עצם היום הזה משמש בשפה העממית המושג ציקלון לציון סופות טורנדו, הוריקנים או כל סופת רוח הרסנית אחרת".

אגב, כותרת אחת הידיעות בכפולה הפותחת של "ישראל היום" היא "הסופה שמאיימת על הכי הרבה אנשים בהיסטוריה". הצעה לכותרת לגליון מחר: "הסופה שמאיימת על הכי הרבה אנשים בהיסטוריה, אבל פחות". ומחרתיים: "הסופה שמאיימת על הכי הרבה אנשים בהיסטוריה, אבל הרבה פחות". כותרת הידיעה המרכזית היום באותה כפולה היא "לך תמצא עכשיו פנס בניו-יורק". עוד כותרת אידיוטית, אבל פחות.

ובינתיים, בדרום

"מרגול בדרך למעצר בית", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות" (כותרת המשנה: "אחרי הגשת כתב אישום מחר"). את רוב השער תופסים הכותרות והתצלומים בנוגע להוריקן והפניות למוספים השונים. בתחתית השער, לצד הכותרת והתצלום של הזמרת צנעני, מופיעה כותרת נוספת: "ישראל תיכננה לחסל את הנייה" ("דיווח: מצרים התערבה, והמבצע בוטל").

ב"ישראל היום" הכותרת על צנעני מופיעה ככותרת האחרונה מתוך ארבע על השער, אולם לא נמצא שם מקום לדווח על המצב הבטחוני בדרום. כותרת בתחתית עמ' 11 מבשרת כי "למרות הרגיעה: 3 קסאמים בסופ"ש". גם על שער "הארץ" אין מקום לדיווח על הנעשה בדרום. יניר יגנה מדווח בעמודים הפנימיים על רקטת גראד בבאר-שבע. על שער "מעריב" מופיעה הכותרת "חוזרים לכיתה בצל הטילים". "4 ימים לפתיחת שנת הלימודים: החששות והפחדים של ילדי הדרום", נכתב בכותרת המשנה של העיתון, הממשיך להחזיק בסדר יום אזרחי בדיווחיו על מצב הביטחון בנגב.

שבר גדול

"לפעמים אי-עשייה היא העשייה הנכונה, ונאום משעמם ונטול בשורה הוא הבשורה הגדולה", כותב סבר פלוצקר ב"ממון" על נאומו של בן-שלום ברננקי, יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי. לפי פלוצקר, העובדה שברננקי לא הודיע על צעדים מיידיים חדשים של הממשלה לטיפול במשבר היא זו שהביאה לעליות בבורסות.

פלוצקר מתייחס גם לביקורת שמתח חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' פול קרוגמן על ברננקי, ש"לא מיישם בפועל את העצות שהוא עצמו נתן, כפרופסור באקדמיה, לבנק המרכזי של יפן, בעיצומו של המיתון העמוק במדינה, מפני שהתחיל לפחד מהימין האמריקאי הקולני".

נובליסט אחר, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, מככב בכותרת הראשית של עיתון אחר מקבוצת "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", עם הציטוט "לצעירים בישראל יש סיבות טובות לכעוס". "חתן פרס נובל לכלכלה אמר בשיחה עם 'כלכליסט', במסגרת כנס חתני פרס נובל בגרמניה: 'בישראל נרשמה עלייה משמעותית באי-השוויון, שחלקה קשור להפרטה המואצת. ברור שהשאיפה בזמן הקמת מדינת ישראל – להפוך אותה לסמן עולמי של צדק חברתי – לא התממשה'".

"בנאומו בכנס דיבר שטיגליץ על 'שבר גדול במדע הכלכלה' והזהיר כי 'המצב הכלכלי בארצות-הברית ובעולם חמור, עם סיכוי גבוה למיתון כפול", מסתיימת כותרת המשנה, המפנה לכתבה של תומר זלצר.

סליחה מראש

"ההתנצלות היחידה שלא התבצעה זו ההתנצלות הטורקית על השואה הארמנית. זה מראה איזו צביעות יש לטורקים. לדעתי, אנחנו לא צריכים להתנצל בפניהם", אומר ד"ר אהוד פוקס לכרמית ספיר-ויץ בכתבת השער של המוסף היומי של "מעריב", העוסקת בסקירה היסטורית של התנצלויות בינלאומיות.

ואם כבר התנצלויות, ד"ר זוהר קמפף, שחקר את נושא ההתנצלויות כפי שהוא מסוקר בתקשורת, סיפר לאורן פרסיקו על "אירוע התנצלות שנוצר כולו על-ידי עיתונאים, ללא הצדקה של ממש. בשנת 2001, לאחר חילופי אש בין ישראלים לפלסטינים, דרש מזכיר המדינה האמריקאי קולין פאואל הסברים מממשלת ישראל. בעקבות הדרישה שיגר ראש הממשלה אריאל שרון מכתב שבו הביע צער על המקרה, אך הטיל את האחריות על הצד הפלסטיני. בכך עשוי היה הסיפור להסתיים, אלמלא יוזמת עורכים ב'מעריב'.

"'העורכים בחדר החדשות של 'מעריב' באינטרנט יצרו סקנדל מומצא', אומר קמפף. 'הם לקחו את הבעת הצער הכללית של שרון ודיווחו כי 'שרון התנצל בפני האמריקאים'. אחר-כך התקשרו לקצינים בכירים ולחברי-כנסת מהמפד"ל כדי לקבל תגובות על ההתנצלות של ראש ממשלת ישראל בפני האמריקאים. אלה כמובן תקפו את ההתנצלות. אז פנו חזרה ללשכת שרון, ושם הוציאו מכתב הבהרה נוסף שהסביר שהם כלל לא התנצלו ולא מבינים מאיפה הגיעה כל הפרשה".

עולם הפוך

"סיכום שערוריות האופנה שהפכו את עונת המלפפונים לחמוצה במיוחד: מהתביעה של הארגון להפרעות אכילה בארה"ב נגד יצרני אופנה המעודדים רזון, דרך חקירה של משרד התעסוקה בברזיל כנגד קבלן משנה של זארה בגלל העסקה בתנאי עבדות, ועד המחאה נגד מעצבי-העל העושים שימוש פרובוקטיבי בילדות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של מיכל לוי במוסף היומי של "ידיעות אחרונות".

אם כן: אנורקסיה, עבדות ופדופיליה הן התופעות שהפריעו לעיתונאי האופנה בסיקור האין-התרחשות של הקיץ האחרון. כותרת הכתבה, אגב, היא "מלפפונים חמוצים".