רגע לפני שחרור החטופים, העיתונאית דפנה ליאל דיווחה ב"אולפן שישי" על האפשרות שהשר לשעבר משה כחלון יחזור לפוליטיקה וכי הוא לא יצטרף למפלגות שמסרבות לשבת בממשלה של נתניהו.
מזה חודשים ארוכים ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, מקיים מגעים על כניסתו לפוליטיקה ומתראיין ללא הפסקה תוך שמירה על עמימות לגבי שאלת הצטרפותו לממשלה של נתניהו.
בספטמבר, השר לשעבר יועז הנדל הקים את מפלגת ה"מילואימניקים" והודיע כי זו תעסוק ב"עקרונות ולא בחרמות פוליטיים".
בחמשת מערכות הבחירות הקודמות – תוך מראית עין של ניטרליות – מרבית התקשורת נהגה לשאול מועמדים לכנסת וראשי מפלגות אם יישבו או לא בממשלה של נתניהו, בסגנון שדומה לשאלות אם אדם אוהב כוסברה. כאילו מדובר בסוגיה של טעם וריח ולא קיימות סיבות רציונליות, ערכיות ואידיאולוגיות מוצקות לסירוב להצטרפות לנתניהו.
החל מהעובדה שהוא נאשם בפלילים חמורים במספר פרשיות, דרך אחריותו לשורה של מחדלים ביטחוניים ואזרחיים החמורים בתולדות ישראל, עבור לקריעת החברה הישראלית עד לסף מלחמת אזרחים וכלה בניסיון מתמשך להפר את השיטה הדמוקרטית הנהוגה בישראל.
חלק מהעיתונאים אף הציגו את הסירוב לשבת עם נתניהו כפוגע ב"אחדות בעם" וכינו בזלזול את המפלגות הסרבניות "גוש רק לא ביבי".
כמובן שלא מדובר באמת בניטרליות: שאלות הכוסברה פגעו באופוזיציה ובאמינותה ושירתו את נתניהו. הן סללו את הדרך ל"גילוי" בדיעבד של גדעון סער כי הוא בעצם כן אוהב כוסברה ואת חזרתו לחיק נתניהו. הן הכשירו את התופעה של בני גנץ – כמו עש עם תשע נשמות, הוא נמשך לאור של נתניהו עד שנשרף, וחוזר חלילה.
גישת הכוסברה של התקשורת היא גם זו שיכולה להבטיח את המשך שלטונו של נתניהו.
מאז טבח ה-7.10, הסקרים עקביים בכך שאין לנתניהו יכולת להקים קואליציה חדשה וחלק משותפיו לא עוברים או מגרדים את אחוז החסימה. לכן, במקביל לשיבוש הבחירות – באמצעות רדיפה פוליטית של האופוזיציה והחברה האזרחית, דיכוי ההפגנות נגד הממשלה וגם של ההצבעה בציבור הערבי, ניהול קמפיין דיסאינפורמציה ושימוש במשטרה – אחד הפתרונות עבור נתניהו הינו להקים "מפלגות קש". אלה ישאבו קולות ממפלגות האופוזיציה האמיתיות ולאחר הבחירות יצטרפו לקואליציה בראשותו, וגם יאפשרו לשמור על מראית עין של משטר רב-מפלגתי.
ולדימיר פוטין במהלך ראיון שקיים עמו איש התקשורת האמריקאי טאקר קרלסון. הקרמלין, 6.2.2024 (צילום מסך)
השיטה של הקמת "מפלגות קש" הקשורות למפלגת השלטון או מנוהלות על ידיה, מוכרת במשטרים סמכותניים בכל רחבי העולם. בין היתר: הנשיא ולדימיר פוטין לא רק הוציא מחוץ לחוק מפלגות ורצח פוליטיקאים מהאופוזיציה האמיתית, אלא גם דאג להקים "מפלגות קש" נושאיות, כגון מפלגה "ליברלית" או "נגד שחיתות". באוזבקיסטן הוקמה מפלגה "אקולוגית", ובטורקמניסטן המשטר הקים את מפלגת ה"תעשיינים והיזמים".
בוונצואלה המשטר הפך מפלגות אופוזיציה קיימות ל"מפלגות קש". בית המשפט העליון שנמצא בשליטת הנשיא ניקולאס מדורו, הדיח ראשי מפלגות ומינה במקומם את מי שתמכו ב"דיאלוג" וב"פיוס" עם משטרו. בקמרון רשומות 330 מפלגות, שחלק ניכר מהן תומכות בנשיא פול ביה אשר מכהן ברצף מאז שנת 1982. לקראת הבחירות שהתקיימו ביום 12.10, ביה בן ה-92 אמר "אין ספק שכבר נעשה הרבה. אבל אני יכול להבטיח לכם שהטוב ביותר עוד לפנינו". אולי אחרי שיגיע לגיל 120.
"מפלגות קש" נושאיות, משמשות במצב בו מפלגת השלטון הפכה לחלולה ונטולת אידאולוגיה למעט התמיכה בהמשך כהונתו של העומד בראשה ולכן מפסיקה לעורר את התלהבות הציבור. המפלגות הנושאיות נותנות מענה לציבור שמתחבר למסרים בנושאים ספציפיים מבלי לחלוק על המשך כהונתו לעד של השליט.
בהתאם, הנשיא פוטין נאלץ להקים כאלה כאשר התמיכה במפלגת השלטון שלו ירדה, ונראה שגם נתניהו נדרש להקים כאלה לאור השינויים שעברה מפלגת הליכוד – אין לחברי הכנסת והשרים בה שום אידיאולוגיה מלבד התמיכה בנתניהו ודף המסרים היומי מלשכתו.
רה"מ בנימין נתניהו (מימין) סועד עם הרמטכ"ל בני גנץ, 6.4.2012 (צילום: לע"מ)
נראה שגנץ מתנדב, שוב, לתפקיד הזה. לאחרונה – באסיפה הכללית של מפלגתו שאינה עוברת בסקרים את אחוז החסימה – הוא אמר ש"אסטרטגיית הגושים חוסמת את ישראל וטובה רק לקיצוניים. בבחירות הבאות צריך לעבור מרק לא ביבי לרק לא קיצוניים". כלומר, גנץ מאותת לנתניהו שיעזור לו לעבור את אחוז החסימה והוא יוכל לסייע לו להרכיב קואליציה. כפי שהמפלגה נגד שחיתות ברוסיה תומכת בפוטין המושחת, כך המפלגה ה"ממלכתית" של גנץ תתמוך בראש הממשלה הכי לא ממלכתי שהיה בתולדות מדינת ישראל.
לתקשורת יש תפקיד חשוב בחשיפת הבלוף לציבור. בעוד שחברי הכנסת והשרים במפלגת הליכוד מעדיפים להתראיין אצל ה"שופרות" והנציגים המוסמכים של "מכונת רעל", במקרה של מפלגות הקש האינטרס הפוך: כדי שהן יוכלו לעבור את אחוז החסימה ולשרת היטב את נתניהו באמצעות העברת קולות בין הגושים, נציגיהן חייבים את הבמה בגופי התקשורת האחרים, וכך להגיע לציבור שמחוץ ל"בייס" הביביסטי.
יש לקוות כי בעקבות ההפיכה המשטרית, אסון ה-7.10 וחוסר התפקוד של הממשלה המושחתת, במקום שאלות כוסברה, במערכת הבחירות הקרובה עיתונאים ישאלו שאלות עקרוניות וערכיות לגבי הנכונות או הסירוב של מועמדים לכנסת וראשי מפלגות לשבת בממשלה של נתניהו. זאת כדי שהציבור הישראלי יוכל לדעת טרם ההצבעה בקלפי מי הן מפלגות האופוזיציה האמיתיות ומי הן "מפלגות הקש".
במערכת הבחירות הקודמת מועמדי הליכוד לכנסת הסתירו את תוכנית ההפיכה המשטרית, וזו נחשפה רק לאחר הקמת הממשלה. אם גם לאחר שהוסרו כל המסכות ונגמרו התירוצים, עדיין עיתונאים לא יעשו את עבודתם העיתונאית, שלא יתפלאו אם ימצאו את עצמם בין הקורבנות הראשונים של השלמת המעבר של מדינת ישראל למשטר של מפלגה אחת עם תקשורת אחת.