ושוב חוזר הניגון. כמו כל שנה לפני יום הכיפורים, מתקיים הטקס הקבוע שבמסגרתו מנסים לקעקע את הטענה שבכיר הממסד המצרי, ד"ר אשרף מרואן, היה אחד המרגלים האיכותיים ביותר שהמוסד גייס אי פעם. מחנה האנטי-מרואן, או שמא יש לומר, חסידי ראש אמ"ן הכושל אלי זעירא, מנסה להציגו כסוכן כפול שהזין את ישראל במידע כוזב, ובכך תרם לעיוורונה במלחמה לפני 52 שנים.
ראש החץ, הראשון שהחל בהפצת הגרסה הכוזבת של זעירא, הוא העיתונאי ד"ר רונן ברגמן, כיום ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס". בהמשך הצטרפו גם החוקר הצבאי אבירם ברקאי, החוקר ד"ר יגאל קיפניס וד"ר אהרון ברגמן מקינגס קולג' בלונדון, וגם אנשי אמ"ן – סגן אלוף בדימוס שמעון מנדס ואלוף משנה פסח מלובני. כעת הצטרף אליהם גם מפקד חיל האויר לשעבר אלוף איתן בן אליהו.
בסוף השבוע פרסם רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", יחד עם ד"ר יובל רובוביץ, שתחום התמחותו הוא גרמניה, מאמר מקיף, עמוס בפרטים ובציטוטים ממסמכים ודו"חות מודיעין, על מרואן, תחת הכותרת "סוכן הכאוס".
"סאדאת ונשיא סוריה סיכמו בפגישתם בדמשק בסוף אוגוסט כי המלחמה תפרוץ ב-6 באוקטובר", נכתב באחת מכותרות המשנה, "מרואן נכח אישית בפגישה זו ובעוד אינספור פגישות פנימיות בנושא. אבל 'המלאך' לא התריע ולא מסר למפעיליו את התאריך החדש האמיתי". בפועל, "המלאך", כשם אחד מכינוייו של מרואן, דווקא כן מסר את התאריך החדש, כפי שיובהר בהמשך.
ברקאי פרסם מאמר ארוך ב"מעריב" שמסכם 35 ראיונות שניהל עם זעירא, מ-2014 ועד אפריל 2025. ברקאי מתגאה שהצליח לחלץ מזעירא היהיר הודאה כי טעה בהערכת המודיעין שניפק (תודה רבה), אך ממשיך לדבוק בטענה כי מחדל המודיעין של יום הכיפורים נבע בעיקר מההונאה כביכול של מרואן.
אשרף מרואן, יליד 1944, היה בנו של קצין בצבא המצרי. הוא התחתן עם מונה, בתו של נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר. אך המחותן התנכל לו ולא מינה אותו לתפקידי מפתח בממסד. מרואן נסע ללונדון והשלים שם תואר שלישי בכימיה, הימר בבתי קזינו והתהולל. כתוצאה משילוב של סיבות - נקמה בנאצר, בצע כסף, רדיפת כבוד, רצון להפגין את יכולותיו - פנה לישראל על מנת להציע את שירותיו.
מרואן התקשר לטלפון של שמואל איל, הנספח הצבאי של ישראל בבריטניה, אך איל התעלם משיחות הטלפון. רק בזכות תושייתו של שמואל גורן, שהיה אז ראש מוקד אגף "צומת" של המוסד, לא הוחמצה ההצעה. גורן הגיע לביקור בשלוחת המוסד בלונדון והתברר לו משיחת אקראי עם איל שמרואן צלצל. גורן נזעק ומיהר לתאם פגישה. מכיוון שקציני האיסוף (קצ"א) הבכירים של השלוחה היו עסוקים, הטיל גורן את משימת הפגישה עם מרואן על דובי, סגן ראש השלוחה שהיה עדיין קצ"א צעיר.
הפגישה בין דובי דובר הערבית ומרואן התקיימה במלון רויאל לנקסטר, לא הרחק מגני קנסינגטון, בדצמבר 1970, שלושה חודשים לאחר מותו של נאצר. מחליפו, אנואר סאדאת, קידם את מרואן והפך אותו לאיש סודו. גורן עצמו תצפת על המפגש.
האקדח שמרואן מסר למפעיל דובי
מאז אותה פגישה ראשונה ועד למלחמה, העביר מרואן מידע חשוב ביותר לישראל, שכלל את תוכנית המלחמה המצרית, סדר הכוחות של צבא מצרים ואת שמות מרבית היחידות בצבא, פרוטוקולים של שיחות של סאדאת עם מנהיגי מדינות ערביות וברית המועצות ודיווחים על עסקאות נשק. לחלק מהמפגשים שהתנהלו בלונדון, בפריז ובבירות אירופאיות אחרות, הצטרף גם צבי זמיר, ראש המוסד.
מילות הצופן שנבחרו לתקשורת היו של שמות חומרים כימיים. שיטת הצפנה זו נועדה להעניק למרואן, שלמד כימיה, הסבר וסיפור כיסוי, למקרה ששואל חשדן או אוזן סקרנית יתעניינו לדעת על מה הוא משוחח בטלפון. הערוץ להעברת שמות הקוד היתה ס', יהודייה בריטית שהיתה פעילה בקבוצת נשים למען העלייה מברית המועצות. מרואן נהג להתקשר לטלפון בביתה של ס' והיא היתה מעבירה את תוכן השיחה לשגרירות ישראל ולדובי.
שמות החומרים הכימיים היו צופן שנועד להעביר מידע כגון אפשרות של פתיחה במלחמה, מתי הדבר ייארע והאם היא תיפתח בהרעשה ארטילרית או בתקיפה מהאוויר וכדומה. השימוש במושג הכללי "כימיקלים" היה הנחרץ מכל. פירושו התראה למלחמה.
ביום חמישי לפנות ערב, ה-4 באוקטובר, התקשר מרואן מטלפון בפריס לטלפון של ס' ומסר את מילת הקוד "כימיקלים". בדירה נכח דובי. "איזה כימיקלים?", מיהר דובי לשאול. "הרבה כימיקלים, הרבה מאוד", ענה מרואן, כדי להדגיש את דחיפות העניין.
בשיחת הטלפון הסביר מרואן כי אינו יכול להאריך משום שיש בקרבתו אנשים וסיכם על פגישה למחרת, בלונדון, שבה ישתתף גם "הגנרל", ראש המוסד זמיר.
למחרת ביום שישי, ה-5 באוקטובר, לאחר חצות, הגיע מרואן לדירת הסתר ונועד בה עם זמיר ודובי. בשיחה שב ופירט מרואן כי "מחר תפרוץ מלחמה". זמיר התקשר לישראל ודיווח על המלחמה הצפויה ביום הכיפורים.
כל המידע הזה ופרטים נוספים מופיעים בראיון הראשון ובלעדי עד אז, שהעניק לי דובי בינואר 2020 (הריאיון זכה מאז לאזכורים, חלקם בלי קרדיט).
איש המוסד דובי (צילום: יוסי מלמן)
ועדת החקירה הממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט, קבעה כי זעירא אשם במחדל המודיעין. יחד עמו הואשמו גם הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר, אלוף פיקוד דרום שמואל גורודיש וקצינים בכירים נוספים. הוועדה לא דנה באחריות הדרג המדיני, בראשות ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין. אלו נאלצו להתפטר באפריל 1974 בלחץ ציבורי.
בעקבות מסקנות אגרנט התפטר זעירא מתפקידו ופנה לעשות לביתו בסחר בנשק והיה לאיש אמיד. כ-20 שנה גזר על עצמו שתיקה, אך בהדרגה, כדי לנקות עצמו מאחריותו ולהטילה על המוסד וזמיר, החל להדליף לעיתונאים וחוקרים זרים וישראלים (גם לכותב שורות אלה, שסירב לקנות את הלוקש) כי מרואן היה סוכן כפול.
ב-1998 כתב רונן ברגמן מאמר במוסף "הארץ" על סוכן כפול שהוא כינה "בבל". בשלב מסוים פרסם גם החוקר הבריטי-ישראלי אהרון ברגמן רמזים בולטים מהם היה ניתן ללמוד כי הסוכן הכפול הוא אשרף מרואן. עיתון מצרי פרסם את שמו.
ב-2004 עדכן זעירא את ספרו "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס ומציאות", שבו חזר על תזת הסוכן הכפול. הדבר עורר את זעמו של צבי זמיר שכינה את זעירא "שקרן". השניים הגישו תביעות דיבה הדדיות. כדי לצמצם נזקים, ראש המוסד מאיר דגן ונפתלי גרנות, ראש "צומת", האגף האחראי להפעלת סוכנים, פעלו להעביר את בירור התביעות מבית משפט לבוררות פרטית.
אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום-כיפור (צילום: משה שי)
הבורר, שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון תיאודור אור, פסק במפורש ב-7 ביוני 2007 כי זמיר לא הוציא את דיבתו של זעירא כשכינה אותו שקרן. במילים אחרות, השופט קבע כי אין שום ראיה שמרואן היה סוכן כפול.
שמו של מרואן היה צריך להימחק מפרוטוקול החלטת אור, אך עקב תקלה באבטחת מידע הוא לא הושחר ופורסם ברבים. 20 ימים לאחר פרסום השם, מצא מרואן את מותו בנפילה ממרפסת דירתו בשכונת צ'לסי בלונדון.
אלמונים חיסלו אותו וניסו ליצור מצג שווא כאילו מרואן התאבד. משטרת לונדון חקרה בפרשה אך לא הגיע למסקנה חד משמעית בדבר זהות הרוצחים. הערכת המודיעין הישראלי היא שסוכנים מצרים חיסלו אותו משום שבגד במולדתם כשעבד עם המוסד.
זמיר ושני בכירים לשעבר באמ"ן, תא"ל עמוס גלבוע ואל"מ יוסי לנגוצקי, דרשו ב-2004 שזעירא ייחקר ויועמד לדין על חשיפת שמו של מרואן וגילוי סוד חמור, שכמוהו כבגידה. לאחר גרירת רגלים של הרשויות נפתחה רק ב-2008 חקירת משטרה קצרה, בסיומה המליצה המשטרה להעמיד לדין את זעירא בחשד של עבירות על בטחון המדינה וגילוי סודות מדינה.
למרות זאת, המשיך היועץ וינשטיין להתמהמה. רק ביולי 2012, כשמונה שנים לאחר הגשת התלונה וארבע שנים לאחר חקירת המשטרה, קיבל וינשטיין החלטה. הוא הודיע כי לא יגיש כתב אישום נגד זעירא וגנז את תיק החקירה. וינשטיין כתב כי אף שאין לגרוע "מחומרת המעשים" שנטענו כלפי זעירא הוא החליט להתחשב בגילו (אז 84) ובכך שהוא "אדם עתיר עשייה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת בטחונה".
צבי זמיר, ראש המוסד במלחמת יום הכיפורים (צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)
החלטת השופט אור, פסיקתו המאוחרת של היועץ וינשטיין, כמו גם ספר רשמי של המוסד במלאת 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, קובעים במפורש כי מרואן היה סוכן אמת ולא כפול, כפי שטוענים זעירא וחסידיו בתקשורת.
ברור שכמו רוב הסוכנים והמרגלים הבוגדים במולדתם, גם מרואן היה אדם בעייתי. ככל הנראה עבד או היה בקשר גם עם שירותי ביון נוספים, של בריטניה, ארצות-הברית וערב הסעודית. אפשר אפילו שהוא לא סיפר תמיד לדובי מפעילו במוסד ולזמיר את כל מה שידע.
אך בסופו של דבר, הוא סיפק את הסחורה. כמעט 48 שעות לפני שפרצה המלחמה, מסר מרואן את ידיעת הזהב: ההתראה למלחמה, וחזר על כך גם למחרת בפגישה בלונדון.
אם היה סוכן כפול, כלום נשיא מצרים, שתכנן במשך זמן רב את יציאת צבאו למלחמה כדי לכבוש מחדש את סיני, היה מאפשר להעביר את המידע דרך מרואן לישראל? האם סאדאת, שחשש מנחת זרועו של צה"ל וחיל האוויר שהוכיחו את עליונותם בתבוסה שהנחילו למצרים רק שש שנים קודם לכן, היה מסתכן ומאפשר לישראל לדעת מראש את מועד התקיפה? לשם מה?
מה עוד שלממשלת ישראל ולצה"ל היה די זמן לגייס מילואים ולהנחית מכת מנע על מצרים, שאפשר שהיו משנים את מהלך המלחמה. מפקד חיל האוויר דאז אלוף בני פלד הודיע לממשלה כי המטוסים מוכנים לתקיפה ב-11 בבוקר. גם הרמטכ"ל דדו ביקש לתקוף. אך ממשלת גולדה ודיין נמנעה מכך בשל החשש מתגובת ארצות-הברית ובעיקר משום שהיתה שבויה ב"קונספציה", תפיסת-היסוד של זעירא ואמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים.
לפי אותה קונספציה, מצרים לא תצא למלחמה נגד ישראל לפני שתחזיק ביכולות אוויריות שיאפשרו לה להתמודד עם חיל האוויר הישראלי (בעיקר מטוסי קרב מודרניים וטילים ארוכי טווח), ואילו סוריה לא תצא למלחמה לבדה – היא תצטרף למערכה רק אם מצרים תוביל. כתוצאה מכך, כל סימן להיערכות מצרית או סורית בשטח נתפס כאיום מוגבל או תרגיל, ולא כהכנה ממשית למלחמה כוללת.
במדינה אחרת, אולי בישראל בעידן שלפני שחצנותו של זעירא, אדם שהוא מאבות מחדל אוקטובר 1973 היה גוזר על עצמו שתיקה לנצח, ולא הופך לפרשן של מחדל אוקטובר 2023. "הדבר העיקרי שגרם לכשל ה-7 באוקטובר", אמר זעירא בראיון לברקאי, "זו חוסר מקצועיות. מדובר בפשלה של שנים". נכון, זעירא הוא מומחה לכשלונות, אך כשזה מגיע מפיו - האירוניה מתה מצחוק. חבל רק שעיתונאים וחוקרים לא חדלים מלתת לו שוב ושוב במה.
* * *
דו"ח שחיבר דובי בכתב ידו, על הפגישה המכרעת בלונדון בין צבי זמיר ודובי עצמו עם אשרף מרואן
