מסמך ה"מדיניות" בעניין הפגנות שפרסם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כולל איסור לחסום כבישים וגם הוראות נוספות שיאפשרו למנוע מראש או לפזר באופן גורף כל הפגנה של האופוזיציה נגד הממשלה. למשל, באמצעות טענת שווא ש"יש יסוד סביר לחשד שהיא מהווה תמיכה בארגון טרור או בפעילותו, במעשי טרור, תמיכה במאבק מזויין כנגד מדינת ישראל, תמיכה בפגיעה בכוחות הביטחון או באזרחים".

בהקשר זה כדאי לזכור שראש הממשלה נתניהו, שרים בממשלתו וחברי כנסת מהקואליציה, חוזרים וטוענים שפוליטיקאים, מפגינים, פעילים וארגונים בגוש הדמוקרטי, מבצעים פעולות טרור או תומכים בארגוני טרור.

למשל, ב-24.7, סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן, דרש משר הביטחון וממלא מקום ראש השב"כ להכריז על ארגון "אחים לנשק" כארגון טרור. ב"יום העצירה", ב-17.8, שרת התחבורה מירי רגב צייצה שהמשתתפים בו "מחזקים את חמאס!", וראש הממשלה נתניהו אמר בפתח ישיבת הממשלה שהמפגינים "מקשיחים את עמדת החמאס ומרחיקים את שחרור חטופינו".

שופטי בג"ץ צפויים לדון בתקינות ה"התייעצות" שקיים השר בן גביר עם המפכ"ל והיועצת המשפטית לממשלה, וכן בהתאמת הסעיפים במסמך להוראות החוק ופסקי הדין ולהנחיות היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם שפרשו את ההוראות.

אבל השר בן גביר מבצע באמצעות המסמך מהלך גדול יותר מאשר לקבור את זכות ההפגנה בישראל. הוא השר הראשון בממשלה שהפך באופן מלא ליועץ המשפטי של עצמו: לאחר שהממשלה החליטה לאשר פה אחד את הדחת עורכת הדין גלי בהרב-מיארה, שר התקשורת שלמה קרעי שלח מכתב לעובדי משרדו בו הודיע להם ש"כל ייעוץ מטעמה בטל מעיקרו ומשולל תוקף", אך השר קרעי טרם פרסם את תוכן התחליף להנחיותיה. לעומת זאת, השר בן גביר הודיע שתוך חמישה ימים ישליך לפח את הנחיות היועצת המשפטית לממשלה בעניין חופש ההפגנה וייכנסו לתוקף ההנחיות שהוא קבע במקומן.

השר בן גביר מבצע את המהלך הזה למרות שטרם אושרו בכנסת הצעות החוק להחלשת מעמד היועצת המשפטית לממשלה, וכן להפיכת תפקידי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון הכפופות לגורמים פוליטיים. הצעות שעל פיהן השרים והממשלה יהיו ליועצים המשפטיים של עצמם ויוכלו לקבוע דין לעצמם.

אין לשר בן גביר סיבה להמתין לכנסת. מאחר שהוא שולט באופן מלא במינויים ובקידומים של הקצינים במשטרה – הרי שלמרות שהיועצת המשפטית לממשלה כבר הודיעה שאין למסמך תוקף וגם המפכ"ל הודיע על התנגדותו, ואף אם בג"ץ יפסול אותו בהמשך – הקצינים במשטרה יודעים שקידומם תלוי במילוי ה"צ'ק-ליסט" שמופיע במסמך. הרי לא השופטים או עו"ד בהרה-מיארה הם אלה שיראיינו אותם למשרה הבאה ויאשרו את המינוי שלהם.

המהלך של השר בן גביר נותן לגיטימציה לשרים נוספים לפעול באופן דומה. למשל, מדוע השר דוד אמסלם  צריך לטרוח לאשר בכנסת את הצעת "חוק הג'ובים", שתאפשר לשרים למנות לדירקטורים ולתפקידים אחרים בחברות ממשלתיות מקורבים ואת חברי מפלגותיהם? השר אמסלם יכול פשוט לפרסם מסמך שיקבע את ה"חוק החדש" שחל בעניין.

לכן חשוב שבהתייחסות הציבור והשופטים לכל ה"עצים" במסמך של השר בן גביר, הם לא יפספסו את היער הסמכותני.