בהמשך היום
"תן לי דוגמה אחת מהעיתון למשהו שהתרחש היום", איתגר ג'ייסון ג'ונס, כתב "הדיילי שואו", את אחד מבכירי העורכים ב"ניו-יורק טיימס", בעת שביקר במערכת העיתון לפני שנתיים. העורך השתתק. בעיתון שלו, כמו בכל יתר עיתוני הבוקר המודפסים, החדשות הטריות ביותר הן מיום אתמול. "חדשות מיושנות" (Aged News), להבדיל מ"חדשות אמיתיות", כפי שניסח זאת ג'ונס.
בימים שלאחר אירועים דרמטיים ניתן למצוא היגיון רב בקריאת "חדשות מיושנות", אבל אתמול לא היה יום דרמטי במיוחד. משום כך עיתוני הבוקר מציגים מציאות בהמתנה. באין כותרת ראשית טבעית מאירועי אתמול, מביטים עורכי העיתונים קדימה ומדווחים על מה שאמור להתרחש בעתיד הקרוב.
הכותרות הראשיות של "הארץ" ו"ישראל היום" מבשרות על דחייה מסתמנת של ההצבעה על "חוק החרם" שהיתה אמורה להתקיים היום, הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לדיון של שרי השמינייה שנערך לקראת כינוס הקווארטט בהמשך היום, ואילו הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מקציבה ארבעה ימים להכרעתו של אבו-מאזן לגבי פנייה לאו"ם להכריז על הקמת מדינה פלסטינית.
כמו כן, בכל העיתונים מדווח על התפתחות נוספת שאמורה להתרחש בהמשך היום – הסרת צו איסור פרסום מ"פרשת הטרדת העדים החמורה" הקשורה ל"משפט חשוב", שלא לומר, "משפט פלילי מתוקשר". מהו המשפט, מיהו המטריד ומי המוטרד? אם המציאות תתפתח לפי התחזיות, נוכל כולנו לקרוא על כך בעיתוני מחר (ומי שאינו סובל ממחסום דיגיטלי, כבר בהמשך יום זה).
"בית-משפט השלום בראשון-לציון ידון היום בצהריים בבקשת 'הארץ' להסיר את צו איסור הפרסום מעל הפרשה שבמסגרתה נבדק חשד שגורמים בעלי אינטרסים הטרידו עדים וניסו להדיח נחקרים במסגרת הליך פלילי שנדון בבית-המשפט העליון", מדווח תומר זרחין ב"הארץ". אגב, "הארץ", שהגיש את הבקשה, הוא היחיד שאינו מקדיש לדיון הצפוי כותרת בשערו.
על-פי דיווחו של זרחין, החשד להטרדת עדים היא "הסתעפות דרמטית של אחד התיקים המתוקשרים שנדונו בישראל בשנים האחרונות", והדיון היום, לגבי היקף איסור הפרסום, יתקיים "בין השאר על רקע העובדה כי ידיעות בנושא כבר נפוצו בימים האחרונים באמצעי תקשורת שונים באופן מרומז". בהמשך מקדיש זרחין מקום נרחב יחסית לדיון על חלקם של חוקרים פרטיים בפרשות הטרדות עדים. "החוק רואה בחומרה את עבירת הטרדת העד", מזכיר אבי אשכנזי ב"מעריב", העיתון ששניים מבעליו הורשעו בעבר בין היתר בהטרדת עד, יעקב ועופר נמרודי.
כבודו של העם היהודי
"מסתמן: ההצבעה על חוק החרם תידחה כדי למנוע מבוכה בקווארטט", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". יהונתן ליס מדווח כי השר דן מרידור ביקש אתמול מראש הממשלה לדחות את ההצבעה על החוק, ו"בתום התייעצויות, נראה כי ההצבעה אכן תידחה זמנית". החוק, נזכיר, מאפשר להטיל סנקציות על אדם או ארגון שקוראים להטיל חרם על ישראל או על ההתנחלויות.
"הקרב על החרם: ההצבעה תידחה", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום" במהדורתו הראשונה. "סמוך לחצות ביקש רה"מ לדחות את ההצבעה שתוכננה להיום בכנסת". גדעון אלון ושלמה צזנה דיווחו כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש אמש לדחות את ההצבעה על 'חוק החרם' השנוי במחלוקת, שאמור היה לעלות הערב לאישורו הסופי במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית".
"הקרב על החרם", לשון הכותרת הראשית במהדורה השנייה של "ישראל היום". "אחרי השעה 1:00 נמסר: "יש 'אור ירוק' להצבעה". במהדורה זו מדווחים גדעון אלון, מתי טוכפלד ושלמה צזנה כי "בתום לילה של הודעות סותרות, הודיעה אמש לשכת ראש הממשלה ליו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין (ליכוד), כי מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו אין מניעה להביא היום את 'חוק החרם' לאישורו הסופי במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, כמתוכנן. כמו כן נמסר לאלקין כי ראש הממשלה תומך בחוק".
כל הכבוד ל"ישראל היום" (באמת, לא בלשון סגי נהור), שמשתדל פעם אחר פעם להביא לקוראיו את החדשות הטריות ביותר, במגבלות המדיום, ומוציא בעת הצורך מהדורה מעודכנת של העיתון. עם זאת, המהלך האחרון מאפשר לקוראים ללמוד משהו על טיבן של ההחלטות שמתקבלות באישון לילה לא רק בממשלה, אלא גם במערכת "ישראל היום". מה מופיע בנוסח הידיעה המקורית של העיתון אך נעדר מנוסח הידיעה המעודכנת? נכון, הגדרת החוק כ"שנוי במחלוקת". כך הם פני הדברים ב"ישראל היום" – כשראש הממשלה מחליט לדחות הצבעה על חוק, הוא שנוי במחלוקת, כשראש הממשלה מחליט לאשר הצבעה על חוק וקובע כי הממשלה תעמוד מאחוריו, המחלוקת מתנדפת לה.
את שתי הידיעות ב"ישראל היום", על החוק השנוי במחלוקת והחוק שאינו מוגדר ככזה, מלווים שני טורי פרשנות, מאת ד"ר חיים שיין, שתומך בחוק, ומאת דן מרגלית, שמתנגד לו. הנה כי כן, החוק בכל זאת שנוי במחלוקת, בטורי הדעה, גם אם לא עוד בידיעה החדשותית. "חוק החרם הוא דבר בשעתו", כותב שיין. "מדינה המכבדת את עצמה אינה יכולה להרשות פעילות חתרנית". "אני מציע לבחון את חוק החרם לפי חשבון רווח והפסד", כותב מרגלית. "הוא יוציא לישראל שם רע בממדים סיטוניים, ויביא לה תועלת קמעונאית בלבד".
ב"הארץ", לעומת זאת, אין מחלוקת: החוק רע. "הארץ" בולט בהתגייסותו נגד החוק ובאזהרות שהוא מפיץ בדבר השלכותיו. העיתון אינו מתעניין באיזון, הוא מתעניין במה שנתפס בעיניו כסכנה לחופש הביטוי. "מחטף אנטי-דמוקרטי", מכנה את החוק מאמר המערכת של העיתון. "ברוח זו ירחף מעל כל חרם, עצומה, ואפילו מאמר בעיתון, צל מאיים של עבירה. עד מהרה יושתק הדיון הפוליטי בכלל". מאמר נוסף במדור הדעות, מאת טליה ששון, מגנה אף הוא את הצעת החוק. "החוק פוגע באושיות המשטר הדמוקרטי: בעקרון חופש הביטוי", כותבת ששון.
בכפולה הפותחת של קונטרס החדשות מביא תומר זרחין דברים מפי פרופ' אמנון רובינשטיין, מבית-הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, ופרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה), המתנגדים אף הם להצעת החוק. "טעות פטאלית מבחינת הכנסת והממשלה", מגדיר את החוק פרופ' ניר גוב, מיוזמי החרם על המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון, בשיחה עם ליטל לוין.
במדור "שיחת היום", המתפרסם בחלק ב' של "הארץ", משוחח יהונתן ליס עם אורי אבנרי, תחת כובעו כמייסד תנועת גוש-שלום, על ההשלכות האפשריות של החוק. בתשובה לשאלה אם ימשיך לקרוא להחרמת מוצרי התנחלויות גם אחרי העברת החוק, אומר אבנרי: "חוק החרם הוא חוק מתוחכם. הוא לא מטיל סנקציה פלילית על מי שקורא להחרים את ההתנחלויות. אם זה היה המצב, לא היתה לנו שום בעיה והיינו הולכים לכלא. במקום זאת, החוק הזה חושף כל אחד מאיתנו שיקרא לחרם על ההתנחלויות לשלם פיצויים של מיליונים למתנחלים".
"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מסויגים הרבה יותר. הם אינם מעניקים בולטות גדולה להצעת "חוק החרם" ואינם רואים את עצמם, כפי ש"הארץ" רואה את עצמו, שותפים למאבק נגדו. "הצעת 'חוק החרם' היא בעייתית וגבולית מבחינה משפטית", כותב נועם שרביט בטור פרשנות משפטית המתפרסם ב"מעריב", "אך נראה כי השינויים הרבים שהוכנסו לנוסח המקורי שלה יסייעו להביא אותה לאיזון שיעמוד במבחן בג"ץ".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע כי חרם מזכיר לו, בין היתר, "כתובות 'יודֶה' ומגיני-דוד על חלונות ראווה של חנויות יהודים בגרמניה הנאצית" (אסוציאציה דומה עולה בראשו של עמיתו/יריבו – מרגלית). ברנע טוען כי "החוק רע", ויחד עם זאת הוא מדגיש כי קשה לו "לקדש את החרם כמדיניות, כאידיאולוגיה".
ב"הארץ" רבים המזכירים הבוקר כי החוק הזה הוא רק אחד מקבוצה של חוקים שעלולים לסכן את חופש הביטוי בישראל. בעמ' 13 של "ידיעות אחרונות" מדווחים טובה צימוקי וצביקה ברוט על דוגמה נוספת. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול הצעת חוק שהגיש ח"כ יעקב כץ מסיעת הבית-הלאומי (בידיעה נכתב, ככל הנראה בטעות, כי ההצעה הוגשה על-ידי ישראל כץ).
לפי הצעת חוק זו, מי שיתבטא באופן המייחס תכונה שלילית מסוימת לציבור שלם, יהיה חשוף לתביעת דיבה. עוד כוללת הצעת החוק השוואת דין לשון הרע על המדינה או על גוף שלטוני לדין לשון הרע על תאגיד. המשמעות: ניתן יהיה להעמיד לדין פלילי כל אדם שישמיץ את מדינת ישראל, צה"ל, משטרת ישראל וגופים דומים. "הצעת החוק נועדה לשמור על כבודו של העם היהודי", מצוטט כץ בידיעה.
ענייני חברה
המחסור באירוע מדיני או בטחוני דרמטי מאפשר לעיתונים להקדיש את הכפולה הפותחת שלהם לנושאים הנדחקים בדרך כלל לעמודים אחוריים. "ידיעות אחרונות" בוחר בקשישים. דוד רגב וטובה צימוקי מדווחים כי ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול יוזמה של השר משה כחלון, ולפיה אדם בן 80 יהיה זכאי להיבדק על-ידי רופא גריאטרי לצורך קביעת זכאות לסיוע סיעודי, ולא רק על-ידי אחות בריאות הציבור.
"עד היום", מסבירים השניים, "כתנאי לקבלת הגמלה, נשלחו אחיות בריאות הציבור אל בתי הקשישים במטרה לערוך בדיקות ולבחון את רמת התפקוד שלהם בעבור הביטוח הלאומי. הבדיקות, שנודעו בכינוי 'מבחן הריצ'רץ', כללו בקשה מהקשיש לבצע פעולות שגרתיות כגון רכיסת רוכסן המכנסיים". על-פי הידיעה, קשישים רבים ראו בבדיקה השפלה, ורבים מהם אף סירבו לשתף פעולה וכך נמנעה מהם הגמלה. את הידיעה מלווים תצלום וציטוט של השר כחלון ("חלק מרפורמה מקיפה, שאותה אני מקדם במכלול התייחסות המדינה לאוכלוסיית הקשישים בכלל ולזקנים הסיעודיים בפרט").
"לפעמים הזקן או הזקנה כה מבוהלים וכה מושפלים, שהם טועים כמו ילד בעת מבחן וכושלים או נוטשים את הקרב. ומוותרים", כותב יגאל סרנה על "מבחן הריצ'רץ'" בטור נלווה. "ומה ביקשו בסך-הכל: עזרה וסיוע שמגיעים לכל ישיש במדינה".
"מעריב" מקדיש את הכפולה הפותחת לרכבת הקלה בירושלים. יוסי אלי נסע ברכבת ומדווח על בעיה מהותית: "למרות שהובטח שהרכבת הקלה תחצה את העיר ב-44 דקות בלבד, משך הנסיעה יותר מכפול: 93 דקות. הסיבה: בניגוד לתוכניות, הרכבת לא מקבלת עדיפות ברמזורים על פני כלי הרכב – וזוחלת לאטה".
יש לציין כי בעיתון "דה-מרקר" פירסם אבי בר-אלי את דבר חוסר התיאום בין הרכבת לרמזורים בשבוע שעבר. למרות הפרסום המוקדם, "מעריב" מאמץ לעצמו את המידע ומביא אותו בפני הקורא תחת הכותרת "בדיקת 'מעריב' מגלה".
[תיקון, 11.7.11: עוד לפני "דה-מרקר" פורסם ב"מעריב" כי הרכבת עתידה לעצור ברמזורים.]
"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי
תקציר הפרקים הקודמים: "מעריב" מדווח בקמצנות בולטת ובנוסחים הנוחים לרשת שופרסל ולחוגלה-קימברלי על המאבק המתרחש בימים אלה בשוק החיתולים. סיבה אפשרית: עורכיו אינם סבורים שיש בכך עניין רב לציבור. סיבה חלופית: העיתון שייך, כמו רשת שופרסל וכמחצית מיצרנית החיתולים חוגלה-קימברלי, לנוחי דנקנר.
הבוקר תופס המאבק על שוק החיתולים את הכפולה הפותחת של העיתון "כלכליסט". רוני קורן־דינר וגיל קליאן מראיינים את ירון אדיב, שהחל לאחרונה לשווק מותג חדש של חיתולים בישראל, על רקע הורדות המחירים של המותגים הוותיקים.
בתשובה לשאלה "איך זה שאף אחת מהרשתות לא ייצרה איתכם מותג פרטי?" משיב אדיב: "לכל אחת יש סיבות משלה". הכתבים מפרשים את תשובתו כך: "אדיב לא שש לענות, אבל הסיבה היא שהרשתות לא רוצות להסתכסך עם שני ספקי-על כמו חוגלה-קימברלי ופרוקטר אנד גמבל, ומוכנות לשלם על כך מחיר. לכך יש להוסיף את העובדה ששופרסל וחוגלה חולקות אותו בעל שליטה – אי.די.בי של נוחי דנקנר".
"נייר-חדרה, מקבוצת אי.די.בי, הבעלים של חוגלה-קימברלי – יצרנית האגיס בישראל – ירדה אתמול בבורסה בתל-אביב ב-3.4%, לאחר שמחיר חבילת האגיס-פרימיום ירד בימים האחרונים לשפל של כ-38 שקל ליחידה", מדווחת נווית זומר בידיעה המתפרסמת בתחתית הכפולה הפותחת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות".
"דה-מרקר" מקדיש את כל הכפולה החמישית לניתוח המצב בשוק החיתולים. גם לעיתון זה מתראיין אדיב. "זה שוק קשה מאוד כי יש בו מותגים חזקים", הוא אומר בשיחה עם עדי דברת-מזריץ. "[...] אין שום מדינה שיש בה כמעט מונופול ושני שחקנים שתופסים 95% מהשוק. זה הביא לכך שהאיכות שמוצעת כיום לצרכן היא לא הכי גבוהה".
"מלחמת החיתולים הצליחה לערבב את שופרסל וריבוע-כחול, ובעליהן דודי ויסמן ונוחי דנקנר, ואת המותג הבינלאומי האגיס – שמתחרה בעצמו", כותב רותם שטרקמן בטור פרשנות נלווה. "המלחמה החדשה כוללת הפעלת נשק שלא ראינו קודם – הפחתת מחירים מיידית ודרמטית וגם ציטוטים מתלהמים ומודעות גדולות בעיתונים. אבל לא כדאי להתבלבל – מדובר בדיוק באותו סיפור כמו סיפור החלב – מבנה שוק שאינו תחרותי מספיק, המאפשר לרבים לחגוג על חשבון הצרכן הסופי".
גם ב"גלובס" דווח אתמול כי "מלחמת החיתולים מתחממת", אך היא הורחקה מאי.די.בי ומנוחי דנקנר. אדם שהוגדר כ"בכיר באי.די.בי" אמר לכתבת אילנית חיות כי "המלחמה בין ריבוע-כחול לחוגלה-קימברלי על האגיס לא הגיעה לקומה ה-44 של קבוצת אי.די.בי. יש ויכוח מסחרי בין חוגלה לריבוע-כחול ואין לו שום קשר לאי.די.בי ולנוחי דנקנר". עוד אמר הבכיר כי "גם השמועות כאילו הדברים יגיעו לבית-המשפט הן קשקוש מוחלט". על ה"שמועות" (ההערכה כי המאבק יגיע לפתחי בית-המשפט) דווח אתמול ב"דה-מרקר". על הקשר לדנקנר דווח שם בשבוע שעבר.
במוסף "עסקים" של "מעריב", לעומת זאת, אין דיווח על המאבקים בשוק החיתולים. הגילוי הנאות "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", שנעדר אתמול מהמוסף, שב הבוקר למקומו, בתחתית העמוד הפותח.
אגב, שלושה ימים לאחר ש"מעריב" פירסם ידיעת תצלום שבה נראה נועם שליט לוחץ את ידו של הרב יעקב ישראל איפרגן ("הרנטגן"), מתפרסמת הבוקר בתחתית עמ' 16 של העיתון ידיעת תצלום תחת הכותרת "ההילולה". שמעון איפרגן מדווח כי נוחי דנקנר, יו"ר קבוצת אי.די.בי, הניח אתמול יחד עם הרב איפרגן אבן פינה לבית-כנסת ומרכז סיוע אזורי שיוקמו בנתיבות. בתצלום [יהודה לחיאני] נראה דנקנר אוחז במרית שטוחה במהלך הנחת אבן הפינה. לדיווח לא נלווה גילוי נאות.
עורכי-דין ויועצי מס
דנקנר אינו פועל הכפיים היחיד שמופיע הבוקר בעיתונים. מוטי בסוק מדווח ב"הארץ" כי הממשלה אישרה הבאת 6,800 עובדי בניין נוספים לישראל "בנימוק של הצורך להגדיל את היקף הבנייה למגורים בשנים הקרובות".
ב"ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב בהרחבה על שביתה של כ-300 עובדים זרים מתאילנד, המועסקים במושב אחיטוב. "אנחנו עובדים שבעה ימים בשבוע, 12 עד 15 שעות בממוצע ביום, וכ-400 שעות בחודש, ומקבלים רק ארבעה ימי חופש בשנה" מצוטט ו', המוגדר כאחד ממובילי מאבק העובדים. "רובנו מרוויחים 116 שקל ליום עבודה של 8 שעות, כלומר 14.5 שקל לשעה. כל שעה נוספת אנחנו מרוויחים 15 שקל. [...] כל מה שאנחנו מבקשים זה את הזכויות הבסיסיות והמינימליות שמגיעות לנו לפי חוק".
ממושב אחיטוב העבירו ל"ידיעות אחרונות" תגובה שלפיה "אנחנו לא אחראים להעסקת התאילנדים, אלא החקלאים הם אלו שמעסיקים אותם. החקלאים מלווים על-ידי עורכי-דין ועל-ידי יועצי מס, ואילו אנחנו דואגים למים ולשירותים בסיסיים. אין לנו כל קשר להעסקתם הישירה".
ענייני תקשורת
אתמול נבחר מיקי מירו לתפקיד מנהל קול-ישראל. גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" על המחלוקת שמאחורי המינוי ועל טענות להתערבות לשכת ראש הממשלה. בשל כך דורשת אגודת העיתונאים להעביר את יו"ר רשות השידור אמיר גילת מתפקידו.
לי-אור אברבך ורועי ברק מדווחים ב"גלובס" כי מבקר המדינה יבחן את המכרזים שהתפרסמו ברשות השידור. בידיעה נפרדת מוסיף ברק כי יוני בן-מנחם, המועדף על ראש ממשלת ישראל לתפקיד מנכ"ל הרשות, נכשל בעבר במבחן פילת.
עוד מדווח אברבך כי פקחים מטעם משרד התמ"ת פשטו אתמול על מערכות החדשות של חדשות ערוץ 10 וערוץ 2 ועל מערכת "ידיעות אחרונות".
ב"דה-מרקר" מדווח [אורה קורן, אופיר בר-זהר, צבי זרחיה, רוני לוין] כי בחברת מפעלי ים המלח החליטו להפסיק את מסע הפרסום שהופיע תחת הכותרת "מזרימים חיים לים המלח". על-פי הדיווח, "בחברה אומרים כי הסרת הקמפיין מתבצעת לפי התוכנית, ולא בשל הלחץ הציבורי שהתעורר נגדו בימים האחרונים. החברה צפויה להתחיל בסתיו בקמפיין המשך, שיעסוק ככל הנראה בתרומתם של מפעלי ים המלח לתעסוקה בנגב".
ב"גלובס" מדווח [רויטרס] כי ארגון ויקיליקס הצליח לחדש את גיוס התרומות באינטרנט לזמן קצר, לפני ששוב נחסם.
במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי איראקלי גדנידז'ה, צלמו האישי של נשיא גיאורגיה מיכאיל סאקאשווילי, נעצר בחשד שריגל לטובת רוסיה. עימו נעצר גם צלם משרד החוץ במדינה וצלם של סוכנות ידיעות.
מורן שריר עומד במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על ההבדל בין תרבות לרכילות.