חומר אנושי רע
"הרצוג לבכיר אמריקאי: עמיר פרץ נתפס בציבור כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי", לשון הכותרת הראשית של גליון "הארץ" הבוקר. עופר אדרת מדווח, על סמך מברק שנשלח משגרירות ארה"ב בישראל, כי כחודשיים לפני הבחירות לכנסת בשנת 2006 נפגש ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג עם "דיפלומט אמריקאי בכיר" ואמר לו, בין היתר, כי כוחה של מפלגת העבודה נסוג משום "התפיסה הציבורית של פרץ כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי". עוד מדווח כי הרצוג שמר על אופטימיות ביחס לסיכויי ההצלחה של המפלגה, וזאת משום שלדבריו, הרשימה שהציגה לבחירות "כוללת חברים אשכנזים, כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ".
אדרת מכנה את סגנון ההתבטאות של הרצוג "בלתי תקין פוליטית בעליל". מתבקש כמעט לומר כי דגל שחור מתנוסס מעל ההתבטאות הזו, אך מיד עולה הרהור שמא נכון היה יותר להניף מעליה דגל אפרו-ישראלי. כך או אחרת, התבטאות זו נחשבת כיום למגונה, ועיתון "הארץ" מפרסם אותה משום כך בבולטות, אך התקינות הפוליטית, מעצם טבעה, הינה תלוית הקשר. במקרה הזה, בן השיח ומידת הפרטיות של השיחה, במקרה אחר, התקופה. בשנת 1949, למשל, פירסם עיתון "הארץ" את רשמיו של העיתונאי אריה גלבלום בעקבות ביקורו במחנות המהגרים הראשונים מצפון אפריקה.
גלבלום כתב עליהם כך: "לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. בכל אופן זוהי דרגה נמוכה עוד ממה שידענו אצל ערביי ארץ-ישראל לשעבר. בניגוד לתימנים, הללו נעדרים גם שורשים ביהדות. לעומת זאת הם נתונים לגמרי למשחק האינסטינקטים הפרימיטיביים והפראיים". היו זמנים במזרח התיכון.
שליפת ההתבטאות של הרצוג על פרץ מארכיון המברקים של מחלקת המדינה האמריקאית, שהגיע לאחרונה לידי "הארץ", באה בעקבות הכרזתו של פרץ אתמול על החלטתו לרוץ לראשות מפלגת העבודה. "פרץ, בן 59, נשמע אתמול הרבה פחות מתלהם ויותר רגוע משהיה בעבר", מדווחת מזל מועלם בידיעה המתפרסמת בתחתית עמ' 4 של "הארץ", בלי לומר במפורש כי פרץ "השתכנז".
על-פי מועלם, פרץ "נמנע מלתקוף ישירות את יריביו בהתמודדות על ראשות המפלגה – יחימוביץ' והרצוג", אך דווקא הרצוג שיגר מה שמכונה "עקיצה" כלפי פרץ (יש להניח בטרם ידע על הציטוט מפיו שעתיד להתפרסם בכותרת הראשית של "הארץ"). "במפגש סגור", מדווחת מועלם, אמר הרצוג כי "העבודה בראשות פרץ תהיה מפלגת נישה, כמו סיעת עם-אחד". לא מצוין מי הדליף את ההתבטאות הזו מ"המפגש הסגור", ואם היה זה דיפלומט אמריקאי בכיר או לא.
"משום מה התקבעה מאז פרסום המסמכים [של ויקיליקס] הנחת עבודה כאילו חשפו המשתתפים בשיחות הללו את השקפת עולמם האמיתית, במקום את הסיסמאות שאותן הם מוכרים לציבור הישראלי", כותב אורי משגב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "למה בעצם? הם ישבו שם מחוברים לפוליגרף? מי אמר שהמצב אינו הפוך בתכלית? אפשר הרי דווקא לטעון שעל ספת השגרירות נטו אנשים להשמיע דברים שינעמו לבני שיחם, ויציגו אותם באור נאור וחיובי.
"[...] זו אולי הנקודה המרכזית בכל הסיפור של פטפטת ויקיליקס. האנושות מייחסת חשיבות גדולה מדי לדיבורים. [...] הדבר היחיד שחשוב באמת הוא פעולות בשטח, כאלו שקובעות מציאות או משנות אותה".
"התיק הישראלי של ויקיליקס", כפי שהוא מכונה ב"הארץ", מספק הבוקר עוד שתי כותרות לעיתון, הפעם על אודות פעילויות בשטח, לא התבטאויות. ברק רביד מדווח על פעולות הממשל האמריקאי נגד האלוף (מיל') ישראל זיו, שעומד בראש חברה לייעוץ בטחוני ואימונים צבאיים. יוסי מלמן מדווח כי ישראל חתמה על עסקאות נשק במאות מיליוני דולרים עם אזרבייג'ן, וזאת במטרה להשיג דרכה מודיעין על איראן.
חבל שמיזם "התיק הישראלי של ויקיליקס" אינו כולל את הטקסטים המלאים של המברקים שעליהם מבוססות הידיעות, לפחות באתר "הארץ", שם אין הגבלת מקום. מצד אחר, הסיקור התדיר של המברקים מעניק ל"הארץ" הזדמנות לסקר גם את ההתפתחויות בחיי מקבל ההדלפה, ג'וליאן אסאנג', והחשוד בהדלפה, ברדלי מאנינג. נטשה מוזגוביה מדווחת הבוקר כי "מתרחבת הביקורת על תנאי מעצרו" של מאנינג, אשר לדברי מקורביו מוחזק מאז מאי 2010 "בתא מבודד, ללא חפצים אישיים, ונאלץ לפשוט את בגדיו לעתים תכופות".
חומר אנושי טוב
את העולים מצפון אפריקה העלו על משאיות שהגיעו ליעדן בשעות הלילה, כדי שלא תיווצר בקרבם התנגדות להוראה לרדת מההסעה באמצע המדבר הצחיח. את העולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר הונו באופן אחר, כך עולה מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר – "שיקרנו לעולים הרוסים".
"מיליון איש היו יכולים לנשור לארצות-הברית בדרך לארץ, אבל מנענו זאת מהם בהונאה", מצוטט יעקב קדמי, לשעבר ראש הארגון נתיב, בשער "ידיעות אחרונות". תמצית ראיון שערך עימו רונן ברגמן מתפרסמת בעמ' 4 של העיתון. קדמי מספר לברגמן כי בישראל היה מי שחשש שהמוני יהודים יעדיפו להגר לארה"ב ולא לישראל, ועל כן הוחלט להונותם, וזאת באישור ראש ממשלת ישראל דאז יצחק שמיר.
"העיקרון היה שמי שקיבל במוסקבה אשרת יציאה לישראל יקבל גם אשרת עלייה לישראל", אומר קדמי לברגמן, "בלעדיה הוא לא יוכל לצאת מברית-המועצות וגם לא להיכנס לאף מדינה, אלא אם יציג כרטיס טיסה להונגריה או לרומניה. דאגנו שהסידורים בתחנות המעבר בבוקרשט ובבודפשט לא יאפשרו להם להגיע לשום מקום אחר, זולת ישראל".
"דאגנו"? על-פי קדמי, שיתוף הפעולה עם רודן רומניה, ניקולאי צ'אושסקו, הושג באמצעות עסקה סיבובית שבמרכזה התחייבות לתשלום מלווה אמריקאי לרומניה בסך 100 מיליון דולר. לא מפורט כיצד הושג שיתוף הפעולה עם בודפשט. "כיום אני ספקני יותר", מצוטט קדמי ביחס למעשיו, "האם לא עברתי את הגבול המותר לבני אנוש להשפיע בצורה כל-כך קיצונית על גורלם של מאות אלפי אנשים?". הראיון המלא, כך מודגש ב"ידיעות אחרונות", יתפרסם בגליון סוף-השבוע של העיתון.
החופש לקרוא "מעריב"
הכותרת הראשית של "מעריב", "חג בלי חירות", מודפסת מעל טקסט מאת חן קוטס-בר, הכותבת על גלעד שליט, החייל הישראלי השבוי בידי חמאס זו השנה החמישית. ביתר דיוק, קוטס-בר כותבת כביכול אל שליט: "בשבוע הבא נחגוג את ליל הסדר. ההורים שלך יושבים עדיין באוהל המחאה בירושלים. כבר עשרה חודשים. חול-המועד הוא הזדמנות טובה לעלות אליהם שוב לרגל. ביבי (לא היית כאן כשהוא נבחר לראש ממשלה) לא אומר לא, אבל גם לא אומר כן. זאת הסיבה שאתה עדיין לא בבית".
כך זה נמשך ונמשך. "שוב אתה לא בבית", כותבת קוטס-בר. "אתה לא תשתה ארבע כוסות ולא תצא מעבדות לחירות ולא תקרא בהגדה של פסח. אף אחד לא ישאל אותך, גם השנה, 'אז איפה אתה בחג?'. אנחנו נמשיך להגיד, גם בחג הזה, שאתה הילד של כולנו, אבל לנשום לרווחה שאתה ילד של מישהו אחר".
בפועל, כמובן, קוטס-בר לא כותבת לחייל השבוי, אלא לישראלים שאינם כלואים בשבי חמאס, חיים במדינת ישראל החופשית ובוחרים לנצל את החופש שלהם כדי לקרוא בעיתון "מעריב".
רשימתה נועדה לסחוט את רגשותיהם של הקוראים, אם בשל הרצון להשפיע על ממשלת ישראל לפעול ביתר מרץ למען שחרור גלעד שליט ואם בשל עצם הרצון לעורר בקרב קוראי העיתון תגובה. הרשימה מתפרסמת לצד ידיעה מאת עדי חשמונאי ולפיה "בעוד מספר ימים עם ישראל יחגוג בחיק המשפחה את ליל הסדר, אבל משפחת שליט תציין את חג החירות החמישי שלה בלי בנה גלעד". בני משפחתו של החייל מצוטטים בידיעה בהרחבה.
גם ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת הכפולה הפותחת לגלעד שליט, אך לעיתון זה מידע משמעותי יותר מאשר אי-השתתפותו של החייל בסדר הפסח הקרוב. רוני שקד מדווח כי "חמאס שוקל לתת אות חיים מצולם מהחייל החטוף גלעד שליט". על-פי הדיווח, כוונה זו הובעה בביטאון הרשמי של הארגון, "אל-ראסלה".
"קלטת ובה תמונות של גלעד שליט תהווה (גורם) לחץ של החברה הישראלית על נתניהו להתחיל לפעול למען ביצוע עסקת החילופין עם החמאס", מתרגם שקד את ציטוטי בכירי חמאס בבטאונם. עוד מציין שקד כי "בחמאס עוקבים בדריכות אחר כל הפרסומים בישראל בסוגיית גלעד שליט, וכלי התקשורת שבשליטת הארגון מצטטים בהבלטה כל ידיעה על החייל החטוף המתפרסמת בתקשורת הישראלית".
ג'סטין ביבר נקלע לתקרית דיפלומטית
הכותרת הראשית של "ישראל היום" – "ישראל לטורקיה: תעצרו את המשט" – מובילה לידיעה קצרה המתפרסמת בטור צדדי בעמ' 6. כותרת אחרת על שער העיתון – "נתניהו: אלך עם התביעה עד הסוף" – מובילה לסיקור נרחב התופס את כל הכפולה הפותחת של העיתון.
בעמ' 2 מדווחים עדנה אדטו ומתי טוכפלד כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה הגישו אתמול לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעת דיבה בסך 3.5 מיליון שקלים נגד ערוץ 10, חברת החדשות של הערוץ והעיתונאים רביב דרוקר ומיקי רוזנטל". בדיווחם מצטטים אדטו וטוכפלד את עו"ד דוד שמרון, המייצג את הזוג נתניהו, שאמר כי "משנות ה-50 לא היתה הוצאת דיבה כזאת בישראל". אדטו וטוכפלד נמנעים מלצטט את הסייג שהוסיף עו"ד שמרון מיד לפני שהתבטא כך – "אני לא רוצה להפריז".
כל עמ' 3 ב"ישראל היום" מוקדש להצגת 15 הטענות העומדות במוקד התביעה של בני הזוג נתניהו.
"נתניהו שייך לזן הפוליטיקאים העושים שימוש סדרתי בתביעות לשון הרע", טועןיובל יועז ב"גלובס". "לא תמיד, אם נאמר בעדינות, התביעות הללו מסתיימות בניצחון, או אפילו מגיעות לקו הסיום. גם לא צריך: המסר הציבורי עובר בעצם הגשת התביעה".
נתניהו מצוטט ב"ישראל היום" כמי שאמר "שיהיה ברור – אנחנו הולכים עד הסוף", אך על-פי יועז, "ניתן להניח כי גם הפעם התביעה של בני-הזוג נתניהו לא תגיע לבירור. כי אם כן, יוכל דרוקר להעלות לא רק את בנימין נתניהו על דוכן העדים לצורך חקירה נגדית על תצהירו, אלא גם את הגברת שרה נתניהו. הראיון המנומר וההיסטרי שהעניקה רעיית ראש הממשלה לערוץ 2 לפני עשרה ימים עדיין לא נמחה מהזיכרון, אבל הוא יהיה רק הקדימון למופע האימים שיתרחש בבית-המשפט, היה ונתניהו יתעקש למצות את התביעה".
לדברי יועז, המניע להגשת התביעה עשוי להיות בדיקת מבקר המדינה. בדיקה זו, הוא כותב, "עשויה להוביל בבוא העת את היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להורות על חקירה פלילית נוכח ממצאי התחקיר. הימנעות מתביעת דיבה כמוה כהודאה פומבית בנכונות העובדות".
בכפולה הפותחת של "הארץ" מדווח "כתב 'הארץ'" (שבזמן האחרון תופס יותר ויותר מקום בעמודי החדשות של העיתון) על התביעה שהגישו בני הזוג נתניהו בהרחבה. שני העיתונים האחרים, לעומת זאת, מדווחים על התביעה כאילו אין מדובר בהוצאת הדיבה החמורה ביותר שהיתה במדינת ישראל מאז שנות ה-50 (היועץ המשפטי לממשלה נגד מלכיאל גרינוולד?): תיבה קטנה מאת דני אדינו אבבה בתחתית עמ' 10 ב"ידיעות אחרונות" וידיעה מעט גדולה יותר [אלי ברדנשטיין ושמואל מיטלמן] בתחתית עמ' 8 של "מעריב".
שני העיתונים מקדישים את מרבית הכפולה המרכזית בקונטרס החדשות ליחסים בין ראש ממשלת ישראל לזמר ג'סטין ביבר. את העבודה העיתונאית הרצינית יותר מבצעים כתבי "ידיעות אחרונות" רז שכניק ואיתמר אייכנר, המפרסמים את ממצאיהם תחת הכותרת "ביבי נגד ביבר". כותרת הגג קוראת: "כך הצליחה לשכת רה"מ להפוך פגישה מחויכת עם אליל ילדות לתקרית דיפלומטית".
שני כתבי העיתון מתעמקים ב"קרב גרסאות" בין לשכת ראש הממשלה ובין "גורמים מטעמו" של הזמר הצעיר בנוגע לפגישה שביבר ביקש כביכול לקיים עם ראש הממשלה, והסיבות לביטולה. מתן צורי מוסיף ידיעה נפרדת על הבדלי גרסאות בין לשכת ראש הממשלה ל"ילדי הדרום".
לעומת כתבי "מעריב", שכניק ואייכנר עשו עבודה מופתית. ידיעה מקיפה ומפורטת. לתשומת לב אנשי "ידיעות אחרונות", בעמ' 8 של "הארץ" מתפרסמת מודעה שלפיה נפתחה האפשרות להגיש מועמדות לפרס סוקולוב לשנת תשע"א.
ליברמן, הולילנד, טלנסקי
"תיק ליברמן: היועץ שוב החליט שלא להחליט", מבשרת כותרת ידיעה מאת עדנה אדטו ב"ישראל היום". על-פי דיווחה, "היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין החליט בינתיים, בתום ישיבה נוספת עם הצוות הבכיר בפרקליטות המדינה, שלא לפרסם את החלטתו בעניין תיק החקירה נגד שר החוץ אביגדור ליברמן", וזאת בשל "הצורך לברר עובדות נוספות".
שלשום דיווח אמיר אורן ב"הארץ" כי "היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, צפוי להודיע היום או מחר על הגשת כתב אישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן בסדרת עבירות וביניהן מרמה, הלבנת הון והפרת אמונים". ואתמול דיווח "ישראל היום" שההחלטה תתפרסם "כנראה עוד היום".
"הלשכות של וינשטיין מזה ופרקליט המדינה משה לדור מזה חייבות להתגבר על מחלוקות זוטא ועל פערי חשיבה ולהגיע להחלטה מחייבת", קובע דן מרגלית ברשימה המתפרסמת ב"ישראל היום". מרגלית מכנה את התנהלותם של השניים "דשדוש המעורר לעג או חשדות כבדים אחרים כלפי הממונים על שלטון החוק".
"יזם הולילנד תובע 2.65 מיליון שקל מעד המדינה", מדווחת שרון שפורר ב"הארץ". את הידיעה מלווה תצלום של התובע, הלל צ'רני. לידיעה דומה מאת יורם ירקוני המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" נלווה גם תצלום מפוקסל של עד המדינה, בשל האיסור לחשוף את זהותו.
"חברת הולילנד-תיירות תובעת משמואל דכנר 2.7 מיליון שקל", מנוסחת כותרת ידיעה מאת הילה רז הבוקר ב"דה-מרקר", המוסף הכלכלי שמצורף לכל מי שמנוי על "הארץ" וקורא את הידיעה מאת שפורר. לצד ידיעה זו מדווחת רנית נחום-הלוי כי תוכנית מתאר חדשה שנקבעה למתחם הולילנד כוללת ביטול שמונה מגדלים.
ב"גלובס" כותב יובל יועז על חזית אחרת במלחמת רשויות החוק בשחיתות. "רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, טוען כי הפרקליטות – בהחלטתה לזמן את מוריס טלנסקי לעדות מוקדמת בבית-המשפט ב-2008, עוד לפני הגשת כתב האישום נגדו – הפילה ראש ממשלה מכהן", מזכיר יועז. "[...] אם הפרקליטות היתה נמנעת מלזמן את טלנסקי לעדות מוקדמת, אמר פרקליט המדינה משה לדור באחרונה, 'אין מצב שהוא היה נענה להזמנה ומגיע לבית-המשפט ומוסר עדות'.
"האומנם? טלנסקי אכן נמנע מלשוב לישראל ולהשלים את חקירתו הנגדית. ואולם, בשקט-בשקט, ממש בהיחבא, שב טלנסקי לביקורים משפחתיים בירושלים. ולא רק זאת, אלא שבמהלך ביקורים אלה הוא אף זומן למסור עדות משלימה במשטרה, אף שחקירת פרשת טלנסקי הסתיימה מזמן, והמשפט נגד אולמרט בעיצומו".
המתקנים האסטרטגיים של ישראל
יוסי יהושוע מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי "בעקבות ההצלחה המבצעית של מערכת כיפת-ברזל, הוחלט במערכת הביטחון להקדים את קליטתה של סוללה שלישית, שתהפוך למבצעית בתוך כשישה חודשים". על-פי דיווחו, "עד לפני שבוע היתה העמדה העקרונית בצה"ל כי יש להגן קודם כל על בסיסי חיל האוויר כדי לאפשר להם לפעול גם בזמן ירי טילים", אך בימים האחרונים נשמעו קולות המתנגדים לעמדה זו. "כיפת-ברזל תגן קודם כל על המתקנים האסטרטגיים של ישראל – ורק אחר-כך על הערים", מצוטט מתן וילנאי, השר הממונה על הגנת העורף.
כמו כן מדווח יהושוע כי "לפני יומיים אישר הקונגרס את התקציב האמריקאי ל-2011, שכולל הבטחה של הנשיא ברק אובמה להעביר לישראל 205 מיליון דולר המיועדים לרכישת ארבע סוללות של כיפת-ברזל". נזכיר כי הכותרת הראשית של "הארץ" שלשום בישרה כי "ישראל אינה מחכה למימון האמריקאי".
בינתיים, ב"הארץ", מתפרסמת רשימה מאת ראובן פדהצור, מהמתנגדים הבולטים למערכת כיפת-ברזל. "אין ספק שהפסטיבל התקשורתי המלווה את הפעלתה המבצעית של מערכת כיפת-ברזל מעלה את המורל וממלא את הלב בגאווה", כותב פדהצור. "למרבה הצער, השמחה מעט מוקדמת ובמידה רבה גם אינה במקומה".
לדבריו, "כיפת-ברזל אינה הפתרון הנכון והרצוי לבעיית הקסאמים ופצצות המרגמה המשוגרים מרצועת עזה" בשל עלות היירוט, אזור ההגנה המוגבל שמספקת המערכת, ובעיקר אי-היכולת של המערכת להגן על היישובים הסמוכים לרצועת עזה. "מערכת ההגנה אינה נותנת מענה לצורך הבסיסי שלשמו פותחה – הגנה על שדרות ושכנותיה", הוא קובע וממליץ לבדוק מדוע במערכת הביטחון מתעקשים שלא להציב את מערכת וולקן-פלאנקס, ש"מסוגלת להתמודד גם עם האיומים על יישובי עוטף עזה".
ענייני תקשורת
רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי משתתפת בתוכנית "פוליטיקה", ד"ר מור אלטשולר, סטרה אתמול בערב למשתתף אחר בתוכנית, יריב אופנהיימר, זמן קצר לפני תחילת השידור.
שער "כלכליסט" הבוקר מוקדש כולו לכנס שערך אתמול העיתון. העמודים 2–8 בקונטרס החדשות של העיתון מוקדשים לסקירה נרחבת של כניסת מפעילי הסלולר החדשים, מיזם שאינו זוכה ולו להפניה זעירה משער העיתון הכלכלי.
בעיתון "הארץ" מתפרסמת מודעת אבל על מותו של עודד פילבסקי, שהיה, בין היתר, עורך "מצפן".