גופות אנשי הג'יהאד-האסלאמי שנהרגו בידי צה"ל, אתמול ברפיח (צילום: עבד רחים כתיב)

בדרום (ענייני ביטחון)

"כשעוטים אותן, הקשקשים מלטפים ברכות את עור כף היד, אבל אני לא חושב שתוכל להסיר אותן", מספר ("בהתרגשות") המעצב הישראלי-אוסטרלי-איסלנדי שרולי רכט ליוג'ין ריבקין בכתבת השער של "ז'ורנל", מוסף "מעריב", על כפפות שתפר מעור כריש ("חלקו הפנימי רך והחיצוני, שפיצים חדים כתער").

כותרות העיתונים עצמם אינן עוסקות במטפורות לסכסוך הישראלי-ערבי, אלא בו עצמו: "מאמץ לרגיעה בדרום", נכתב בזו של "מעריב". "רגיעה במבחן", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "מתח בדרום", נכתב בזו של "ישראל היום". ב"הארץ" המצב בדרום מובלט על השער באמצעות התצלום המרכזי, שבו נראים ילדים באשדוד מביטים בשלדי מכוניות שרופות מפגיעת טילים. "הירי מעזה נמשך, מצרים לוחצת להפסיק את האש", נאמר בכיתוב התמונה.

"מדברים ויורים" היא כותרת הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". כתבי העיתון איתמר אייכנר, יוסי יהושוע ורוני שקד מתארים את סיכום ימי האש האחרונים בדרום כך: "ההסלמה בדרום הגיעה לנקודת רתיחה בשעות הלילה המאוחרות בשבת, בסבב שיחות בין ישראל, מצרים, חמאס והג'יהאד-האסלאמי. הרגיעה הגיעה לאחר שאור ליום ראשון הניחו בירושלים על השולחן איום מפורש, שטרף את הקלפים: הפסקת הירי או מבצע צבאי ברצועת עזה" ("עופרת יצוקה 2", נכתב על שער העיתון).

סבב הדמים מתואר לפי כתבי "ידיעות אחרונות" כך: "בעקבות חיסול בכיר בג'יהאד-האסלאמי נורו במהלך השבת עשרות רקטות קסאם וגראד מעזה אל עבר יישובי הדרום. בתגובה חיסלה ישראל במהלך הלילה בין 10 ל-12 פעילי ג'יהאד", ובהמשך כך: "בצה"ל העריכו כי למרות הירי, סבב ההסלמה קרוב לסיומו. גורמי צבא טענו כי חוסר התגובה עלול להוות שלב נוסף בהצגתה של ישראל כחלשה אל מול חמאס, לאחר עסקת שליט. גם בשל כך חוששים כעת בירושלים מכך שזהו רק הסיבוב הראשון, וכי ההסלמה הבאה מחכה מעבר לפינה.

ב"מעריב" מתוארת מציאות שונה, מעורפלת יותר. אחיקם משה דוד, רונן דמארי, יובל גורן, אלי ברדנשטיין ועמית כהן ספקנים יותר באשר לחוסנה של הפסקת האש, עוסקים בעיקר בבירור השאלה מי יזם אותה, לא מדווחים על איום ב"עופרת יצוקה 2", אולם קובעים כי הפלסטינים "לא התרשמו מהאיום", ומדגישים כי צה"ל "נקט מדיניות של תקיפה רק במקרה שהיה ברור שעומד להתבצע ירי".

הערפל שאופף ממילא את המאורעות, ושב"מעריב" לא מצליחים לפזרו, הופך סמיך עוד יותר ב"ישראל היום", שעורכיו כאילו מתאמצים לפזר ערפל משלהם. כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" משליכה על הקורא את תמצית פרטי המידע הגלויים, ללא כל ניסיון ליישב את הסתירות ביניהם: "במערכת הביטחון מעריכים כי ההסלמה מאחורינו, אבל הכוננות בדרום בשיאה. הירי לעבר ישראל נמשך; צה"ל חיסל מחבל בכיר. נתניהו: 'אין הפסקת אש'. מצרים: עושים מאמצים להביא לרגיעה".

אם ההסלמה בדרום מאחורינו, מדוע הכוננות בשיאה? ואם הירי לעבר ישראל נמשך וחוסל מחבל בכיר, כיצד זה יש הפסקת אש? ואם אין הפסקת אש והירי לעבר ישראל נמשך וצה"ל חיסל מחבל בכיר – מדוע נתניהו צריך להודיע כי אין הפסקת אש? "אין הפסקת אש", מודיעה כותרת הידיעה הפותחת של העיתון, הנמתחת לרוחב כל הכפולה הפותחת. הידיעה עצמה, של שלמה צזנה, דניאל סיריוטי, לילך שובל ודני ברנר, מורכבת בעיקר מציטוט כמה מהגורמים המעורבים ("נתניהו", "המצרים", "ארגון החזית-הדמוקרטית", "צה"ל"), ולכן לובשת צורה של דיווח מסוג "המציאות היא כזו, כפי שטוען מאן דהוא, או אחרת, כפי שטוען מאן דהוא אחר".

ב"הארץ", שאינו מחויב לדברור של ראש ממשלה, להפחת רגשות פטריוטיים או לקיצור נמרץ, מדווחים אנשיל פפר, יניר יגנה, ברק רביד ואלי אשכנזי על המאורעות בדרום בפירוט רב יותר מזה של כל העיתונים יחדיו. עמוס הראל ואבי יששכרוף, בטור פרשנות, מספקים פרטים רבים ומשרטטים את תמונת המאורעות הבטחוניים בגבול הדרום, כולל ניתוח תצלומי האוויר שסיפק דובר צה"ל ותשובה חד-משמעית לשאלה "מי התחיל" בסבב הנוכחי ("הם").

ברם, בסופו של דבר, אחרי שצלחו את ההתלהמות המילולית של מנהיגינו ושל מקביליהם מהצד הפלסטיני, ואחרי שניפו את העובדות מתוך המלל, השורה התחתונה של פרשני "הארץ" דומה לזו של פרשני "ידיעות אחרונות": "ישראל קונה בינתיים זמן ושקט [באמצעות ההבלגה המתמשכת שלה על ירי על יישובי הדרום], אך הסיכון הבטחוני שנשקף מהרצועה הולך וגדל. לא רק חמאס, אלא גם הג'יהאד מחזיקים כעת ביכולת שיגור רקטות למרכז הארץ. במוקדם או במאוחר, שני הארגונים עלולים להתפתות ולהפעיל את היכולת הזו – וישראל תצטרך אז להגיב".

במדור "הראיון היומי" ב"מעריב", שמתכונתו הועתקה לא מזמן מ"הארץ", מראיין חנן גרינברג את השר להגנת העורף מתן וילנאי. "צריך להסתכל מה קורה בצד השני", נכתב בכותרת הראיון, "על כל רקטה שיורים לעברנו, אנחנו זורקים פצצה גדולה פי 50. אז אצלנו מתלוננים לפעמים על חלונות שנשברו, ואיני מזלזל בכך, אבל הצד השני משלם מחיר הרבה יותר כבד".

במאמצי השלום (ענייני ביטחון)

"הארץ" הוא היחיד שאינו מקדיש את כותרתו הראשית למאורעות בדרום, אלא למאורעות באופן הכללי ביותר: "שליח האו"ם ל'הארץ': יש להתייחס ברצינות לאפשרות של פירוק הרשות", נכתב שם. בשבוע שעבר הבליט "מעריב" דיווח על הצהרה של "גורם פלסטיני בכיר" בדבר כוונות רציניות ("תוכנית מגירה") לפרק את הרשות. כאן בסקירת העיתונות הערתי כי איום כזה נשמע בעבר כבר כמה פעמים מאז ראשית שנות ה-2000. רוברט סרי, שליח מזכ"ל האו"ם למזרח התיכון, מכיר כנראה את ההיסטוריה הזו, ולכן משתדל לשכנע את הישראלים כי הפעם יש "לקחת ברצינות" את האיום. "הארץ", כאמור, מעניק לו את מרכז הבמה.

"הציבור הישראלי חושב שהמצב טוב כי אין אלימות, אבל כדי שההנהגה הפלסטינית תמשיך להיות מחויבת לשיתוף הפעולה הבטחוני עם ישראל, חייב להיות אופק מדיני", הוא אומר ומספק גם איום משל עצמו: "אם הרשות אכן תפורק, הקהילה הבינלאומית לא תחלץ את ישראל". בראיון, שערך ברק רביד, לא מוסבר מהי המציאות שתיווצר ושבעטיה תזדקק ישראל ל"חילוץ", ולא מוזכר מתי "חילץ" האו"ם את ישראל בעבר, כפי שמשתמע מאיום השליח.

"הפלסטינים דחו הצעה לשיחות חשאיות", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "כך עולה משיחות שקיימו באחרונה בכירים בלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם דיפלומטים בכירים בישראל", כותב אלי ברדנשטיין, הממשיך לצטט בגנותם של הפלסטינים והיותם "סרבני שלום" מדבריהם של "אנשי לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאותם דיפלומטים". מתעתעות הן דרכי העיתונות.

אם אותם אנשי לשכה היו מפיצים הודעה לעיתונות עם אותם המסרים, הרי שמחוץ ל"ישראל היום הם היו מצוטטים, אם בכלל, באמצע הפסקה השלישית של הידיעה בעניין (איזה עניין בדיוק?). אבל כשהדברים מוצגים כ"הדלפה", נראה כאילו הוכשרו לשמש ידיעה בולטת. נדמה שעיתון "איכות" היה צריך להתנגד למה שנראה כמו מהלך יחצני של לשכת ראש הממשלה, ולו כדי למנוע מראית עין (הרי העורך הראשי של העיתון – וזו עובדה בלתי נתפסת – היה עד לא מזמן היחצן של ראש הממשלה), ולפחות לבדוק כמיטב יכולתו את העובדות (מאמץ כזה אינו מוזכר בכתבה).

ענייני ביטחון – ממזרח

"ידיעות אחרונות" ממשיך גם היום את הקמפיין שלו נגד הפצצה ישראלית באיראן. "דאגה בארה"ב: צה"ל יתקוף באיראן", נכתב בכותרת מעל לכותרת הראשית. "בכיר אמריקאי: אנו לוחצים על האו"ם להחריף את הסנקציות נגד איראן כדי שישראל תוותר על פעולה צבאית", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של אלכס פישמן.

לא ידוע כיצד נערכים באיראן לפרסומים ב"ידיעות אחרונות", אולם ב"ישראל היום" התגובה גלויה ומובלטת: "למה מפחידים אותנו בעניין איראן", שואלת כותרת הגג לתמצית טורו של בועז ביסמוט, המתפרסמת על שער העיתון. "תיאוריות 'היום שאחרי' פוגעות בביטחון", קובעת הכותרת עצמה. לטור עצמו ניתן מקום של כבוד: הוא מקבל עמוד כמעט שלם בעיתון שהטקסטים בו סובלים בדרך כלל מאנורקסיה.

הטור עצמו מצליח להתעלות מעל הדמגוגיה הרגילה, לפסגות של קיטש (עורך חדשות החוץ של "ישראל היום" מצטט את פאולו קואלו), ויוצא בחריפות (הרגילה) נגד הניסיון להפוך את הדיון באפשרות הפצצה ישראלית באיראן לפומבי.

ההיגיון המעגלי של ביסמוט הוא כזה: ביטול הדיון הציבורי ישאיר את אופציית המתקפה הצבאית באוויר, ממילא היא תמשיך להפחיד את האיראנים (כאן מגיע הציטוט מקואלו), ממילא אלו יפסיקו את תוכנית הגרעין שלהם, שהיא האיום האמיתי על ישראל, ולא "היום שאחרי" ההפצצה האפשרית (מה יכלול אותו יום? ביסמוט לא כותב, כנראה גם לא קואלו, אבל לפי פרסומים זרים – עיתונים שאינם "ישראל היום" וההיגיון הסביר – הוא כולל היתכנות של מתקפת טילים רבת עוצמה על ישראל ומלחמה אזורית בסדר גודל של יום כיפור).

ומה אם האיראנים לא ישתכנעו מההיגיון הביסמוטי ולא יפסיקו את תוכנית הגרעין שלהם למרות האיום הפוטנציאלי? ביסמוט אינו מתייחס גם לאפשרות הזו. איך אמר פאולו קואלו? "מה שקורה פעם אחת אינו יכול לקרות שוב, אבל מה שקורה פעמיים יקרה גם בפעם השלישית".

פסקת קישור

"הצדק החברתי זה הביטחון. הנושאים האחרים צריכים להימחק. פשוט אין כאן ביטחון, והעובדה שזה קרה יותר מפעם אחת היא מחדל חסר תקדים. בן-אדם נוסע בלילה ומת – מה יותר גרוע מזה?", אומרת "סופי מעתוק, אם לשישה מאשקלון", לכתב "מעריב" רונן דמארי, המדווח מהלווייתו של משה עמי, שנהרג מפגיעת גראד פלסטיני במוצאי-שבת. עורכי "המגזין" של "מעריב" בחרו בציטוט כליד המודגש של הכתבה.

ענייני כלכלה

"תנועת המחאה 'לכבוש את וול-סטריט' צריכה ללמוד מיריביה, אנשי 'מסיבת התה'. מהפכות מתרחשות בקלפי ובבחירות, לא רק ברחובות", כותב שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב". "בכיר בליכוד: נקדם רק חלקים מהמלצות טרכטנברג, וננצל אותן לכלכלת בחירות", נכתב בכותרת דיווח של יהונתן ליס על שער "הארץ". "עיריית תל-אביב לדרי האוהלים: קחו מענק של אלפי שקלים – והתפנו", נכתב בכותרת דיווח אחר, של אילן ליאור, על אותו שער.

"דו"ח טרכטנברג עלול ללכת לגיהנום בגלל ראשי המחאה", נכתב בכותרת בשולי שער "דה-מרקר", ציטוט של "שחר כהן, החבר הצעיר ביותר בוועדת טרכטנברג", ש"מסביר למה לא השתתף בהפגנה". מתחת למלים הללו – תצלום של משתתפים בהפגנת המחאה החברתית שלשום. "משתתפי ההפגנות מבטיחים להישאר ברחוב עד שישנו את סדר העדיפויות בישראל", נכתב מתחת לתצלום.

"ספק לגבי תוכנית החילוץ באירופה הפיל את הבורסה", נכתב היום בכותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר". כזכור, ביום שישי בישרה הכותרת הראשית של "ישראל היום" כי "הבורסות חוגגות את הצלת אירופה". לא נכון יהיה להשוות את עבודתם של רוב העיתונאים העוסקים בבורסה לזו של פרשני כדורגל; אצל האחרונים הזיקה בין הסיבה והמסובב הרבה פחות דמיונית. השוואה לכותבי מדור האסטרולוגיה תהיה מתאימה הרבה יותר. כעת נותר רק לתהות מדוע העיתונים לא מציעים מדור (ובעצם, למה לא מוסף שלם?) שיוקדש לניתוח תחום הלוטו והפיס.

פרשיות פליליות

"4.5 שנות מאסר לענת קם על הדלפת חומרים סודיים", נכתב בכותרת על שער "הארץ", מעל לתמונה של קם אתמול בבית-המשפט. "השופטים קבעו כי 'האופן והשיטתיות שבהם פעלה קם מצביעים על מעשים מתוכננים'", נכתב בכותרת המשנה. "ארבע וחצי שנות מאסר לענת קם", נכתב בכותרת על שער "מעריב", המודפסת על גבי תמונה דומה של קם. עוד מודפסות על התמונה הפניות לשני טורים, שאם מתעלמים מהפונט השונה שבו נכתבו, הם יכולים להיות שמות של מתאבקי WWF: "בן כספית העונש הראוי" ו"שי גולדן החלטה אומללה".

קדושת האיזון נשמרת גם במדור הדעות: "גזר הדין הקשה שהושת על ענת קם עורר שביעות רצון במערכת הביטחון. מי ששקיפות הצבא חשובה לו אינו יכול לשמוח", כותב חנן גרינברג. בן-דרור ימיני מזכיר כי הטענות בכתבה של בלאו שנשענה על מסמכי קם וטענה כי צה"ל מבצע "חיסולים" ללא רשות נבדקו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ועל-ידי בית-המשפט העליון ונמצאו לא נכונות ("למי ששכח: באצטלה שקרית של 'חופש הביטוי' ניסו ענת קם, אורי בלאו ו'הארץ' לטפול על צה"ל פשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו").

"ענת קם בדרך ל-4.5 שנים בכלא", נכתב בכותרת צוהלת על שער "ישראל היום". "השופטים קבעו פה אחד: לא טיפשות, אידיאולוגיה", חובטת עוד כותרת המשנה וממשיכה לצטט את פסק הדין: "אם צה"ל לא יוכל לתת אמון בחיילים שלו – הוא לא יוכל לתפקד". תמונת ראש של קם מופיעה בתחתית הכותרת, ולצדה תמונת ראש של אורי בלאו, העיתונאי שלו הדליפה קם את המסמכים ומי שפירסם בהסתמך עליהם כתבות ב"הארץ", אחד משלושת עיתוני החדשות היומיים בעברית השנואים על עורכי "ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" לא מקדישים לדיווח מקום על השער.

בתחתית עמ' 8 של "מעריב" מתפרסמת ידיעה של נועם שרביט: "הסדר הטיעון נדחה. כתב אישום יוגש נגד הרב מוטי אלון".

ענייני תקשורת

בכתבה מתורגמת מ"הלוס-אנג'לס טיימס" ב"המגזין", העוסקת בשינוי הרגלי הצפייה בטלוויזיה ודעיכתן של תוכניות "לכל המשפחה", מצטט גרג ברקסטון את מליסה הנסון, "האחראית על התקשורת ב'מועצת ההורים לטלוויזיה'", שאומרת: "יש רעב אמיתי לתוכניות מהסוג הזה. הייתי רוצה שהוליווד תדאג פחות מהצורך להיות חדה ומקורית, ותתרכז בסיפורים ובדמויות במקום בחילוקי דעות ובקונפליקטים".