אם לא עכשיו – אימתי?
הכותרת הראשית שפרושה לרוחב עמוד השער של "ישראל היום" קוראת: "נתניהו: לא תהיה הקפאה בירושלים". גם ב"הארץ" מצטטת הכותרת הראשית את ראש ממשלת ישראל, שמבטיח: "נמשיך לבנות בירושלים". הצהרה זו של נתניהו נכללה בנאום שנשא אתמול לרגל ביקורו של נשיא ברזיל בישראל, אך מקריאת הידיעות המלאות על המעמד (וכותרת המשנה לראשית ב"הארץ") עולה כי ההכרזה אינה נחשבת בעיני האמריקאים לתשובת ישראל לדרישות הממשל להפסיק את הבנייה בשטחי ירושלים שנכבשו בשנת 1967. "שרת החוץ הציגה לראש הממשלה את מה שמטריד אותנו וביקשה תגובה רשמית. כשנקבל אותה, נגיב", מצוטט דובר משרד החוץ האמריקאי בדיווח מאת ברק רביד, נטשה מוזגוביה, מזל מועלם וניר חסון ב"הארץ". בכל העיתונים, כולל ב"ישראל היום", מדווח כי ביקור מיטשל באזור נתון בספק. הבוקר התפרסם כי השליח האמריקאי החליט לדחות את ביקורו.
פסקה אחת מבין עשר בידיעה הראשית של "הארץ", פסקה הכוללת משפט אחד בלבד, מזכירה כי לא רק מעשי ישראל מנותחים בארה"ב מבעד לפריזמה ביקורתית: "אתמול האשים הממשל האמריקאי דווקא את הפלסטינים בחימום האווירה באזור, בתגובותיהם לחנוכת בית-הכנסת חורבה בירושלים". משפט זה נותר מבודד בידיעה ואינו מלווה בהרחבה או פרשנות, אך ידיעה צמודה בעיתון מוקדשת לבית-הכנסת חורבה ולהכרזת הפלסטינים על "יום זעם" בתגובה לחנוכתו. "מעריב" הופך את קריאת הגיוס הפלסטינית לכותרת הראשית: "בכוננות שיא". עמית כהן, רוני מלול ואלי לוי מדווחים כי "הנהגת החמאס – מעזה ועד דמשק – מאוחדת בדעתה: זה הזמן להצית מלחמת דת בירושלים".
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית קוראת: "נתניהו ביקש פגישת פיוס" (עם ביידן). פרט זה מופיע גם בידיעה הראשית ב"הארץ", בלי שיהפוך לכותרת ואף לא יוזכר בכותרת המשנה. התוכן הבלעדי שמציע הבוקר "ידיעות אחרונות" לקוראיו, בכל הנוגע למשבר עם ארה"ב, מתפרסם בכפולה השנייה של קונטרס העיתונות. בראשה מודפסת השאלה, "למה אנחנו צריכים אותם?". אנחנו, כלומר הישראלים. הם – האמריקאים.
"ישראל יכולה להסתדר בלי אמריקה?", שואלת כותרת הגג לכפולה. "פרשני 'ידיעות אחרונות' מעריכים שזה כמעט בלתי אפשרי. אבל יש דעת מיעוט". הנה תמצית מיזם עיתונאי מיוחד בעיתונות היומית שנועד, כך נראה, לספק מעט עומק לקוראיו: הכותרת למאמר מאת הפרשן לענייני ביטחון אלכס פישמן קוראת "כדי שלא נהיה חלשים", הכותרת למאמר מאת הפרשן המדיני שמעון שיפר קוראת "קשה בלעדיה", ואילו הפרשן לענייני כלכלה סבר פלוצקר מסביר לקוראי "ידיעות אחרונות" כי "אם נסתכסך קשות עם אמריקה, עם הנשיא ועם הקונגרס, נידרש כולנו להידוק חגורה כואב". דעת המיעוט היא של חנוך דאום, הפרשן לענייני בנימין נתניהו בעיתון. "ישראל זקוקה לאמריקה", כותב דאום, "אבל היא זקוקה יותר לעצמאות באשר לעקרונותיה המקודשים".
ב"ישראל היום", שכולו מתפקד בימים האחרונים כפרשן לענייני נתניהו, מובלטת הביקורת על הממשל האמריקאי. אחרי שאתמול ציטטו העיתונים בישראל ממאמרו הביקורתי של תום פרידמן, בכיר פרשני ה"ניו-יורק טיימס", כותב הבוקר יעקב עמידרור במאמר פרשנות ב"ישראל היום": "קריאת מאמריו [של פרידמן] במשך שנים מביאה למסקנה העגומה שהוא, ברוח חלק מעיתוני אירופה, מחבב את ישראל כשהיא מדממת ולא כשהיא חזקה ובעלת דעה המנוגדת לדעתו. זאת, כמובן, זכותו, אבל צריך להבין את עמדותיו ומעמדו, ולא להתייחס ברצינות גדולה מדי להמלצותיו. אין הוא שונה מכמה עיתונאים חשובים בישראל שדעתם כדעתו, אך הם מיעוט שהשפעתו דלה בקרב העם בישראל".
זו אינה התשובה היחידה שמספק "ישראל היום" לפרידמן ול"ניו-יורק טיימס". יוני הרש מצטט בעיתון בהרחבה יתרה מתוך מאמר המערכת של ה"וול-סטריט ג'ורנל", התוקף את אובמה ומגן על עמדת ישראל. "כיוון שאיש, ובראש וראשונה הממשלה הישראלית השרויה במבוכה גלויה לעין, אינו יוצא להגנת ההודעה על הבנייה – קשה להבין למה בחר הממשל לנצל את האירוע הזה כדי להצית משבר דיפלומטי חמור עם בעלת הברית האמינה ביותר שלו במזרח התיכון", נכתב ב"ג'ורנל", ומצוטט ב"ישראל היום".
ה"ג'ורנל", נזכיר, שייך לאיל המדיה רופרט מרדוק, הבעלים (בין היתר) של רשת החדשות הפופולרית פוקס-ניוז. סיסמת רשת החדשות, "להיות הוגנים ומאוזנים", מתנוססת מדי בוקר בראש הכפולה הפותחת של "ישראל היום", באישורו של מרדוק.
לקראת חג האביב
בדיון על עתיד העיתונות המודפסת שנערך השבוע בבית סוקולוב בתל-אביב מנה עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע את התכונות המבדילות את "ישראל היום" מרוב מוחץ של החינמונים בעולם. בין היתר ציין את עוביו היחסי ואת שירות המנויים שלו, המפיץ גליונות עד לפתח בית הקוראים. הבוקר ניתן למנות פרמטר ייחודי נוסף לחינמון הישראלי: בדרך כלל, חינמון שנדחף לידי עוברים ושבים בתחנות רכבת תחתית נראה כמוסף פרסומי – דל בידיעות ועמוס ב"תוכן שיווקי". ב"ישראל היום" המצב, כמובן, אחר. עד כדי כך אחר שהבוקר קיבלו מנויי העיתון את גיליון מס' 1 של "המדריך לכלכלת המשפחה", "מוסף פרסומי מיוחד" בעריכת אלון גל. ניתן לשער כי המוסף הפרסומי יוצא לאור כעת, לקראת חג הפסח והקניות הנלוות לו.
לא רק במערכות העיתונים מתכוננים לפסח. כנען ליפשיץ מדווח ב"הארץ" כי רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול מנהלת בימים אלה, בשיתוף עם יחידת עוז של משרד הפנים, "מבצע לאיתור עובדים לא חוקיים לקראת חג הפסח". ליפשיץ מדווח כי עובדים אפריקאים חשו עלבון למשמע השם שהוענק למבצע – "נקי ומסודר". "אם זה מבצע ניקוי, הוא הופך אותנו ללכלוך", מצוטט סווארי אלוסין, מייסד איגוד העובדים האפריקאים. "לא היתה כל כוונה לרמז כי המלה ניקיון מתייחסת לאנשים כלל וצר לנו על השיוך שנעשה", נמסר בתגובת משרד הפנים. מוזרה האפולוגטיקה של משרד הפנים. פעם היתה די גאווה ציונית כדי לכנות מבצע צבאי בגליל "מבצע מטאטא", בלי כל הצטדקות. מי שזה לא מצא חן בעיניו – טואטא.
חדשות הקיצוניים
עמית כהן מדווח ב"מעריב" כי חרף הבטחת הרשות הפלסטינית לסגן נשיא ארה"ב שלא לחנוך כיכר ברמאללה על שם דלאל מוגרבי, שהשתתפה לפני כשלושים שנה בפיגוע "אוטובוס הדמים", ערך אתמול ארגון הפת"ח "טקס הנצחה אלטרנטיבי", שבמהלכו הוצבה בכיכר אנדרטה לזכרה של מוגרבי.
אפרת זמר מדווחת ב"מעריב" כי עיריית אריאל החזירה להוצאת הספרים כנרת מאות עותקים של ספר המאגד את סעיפי הצהרת זכויות האדם של האו"ם. ההחלטה נפלה בשל ציור מעורר מחלוקת, שבו "ניתן לראות פרופיל חלקי של חזה אשה חשוף", אך גם בשל שני סעיפים שלא מצאו חן בעיני מפקחות של משרד החינוך והעירייה. זמר מדווחת כי סעיף אחד התייחס ל"זכות להשתייך לדת כלשהי לפי רצוננו ולהמיר אותה כרצוננו", ואילו הסעיף השני נסב על "זכות לעבור לארץ אחרת במידה שהאדם אינו חש מוגן בארצו". ראש עיריית אריאל, רון נחמן, מוסר בתגובה כי "העירו את תשומת לבנו לשני משפטים שהם לא בדיוק מה שאנחנו מלמדים את הילדים".
חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" על "עלייה חדה במספר אירועי 'תג מחיר' בימים האחרונים". בין היתר מונה לוינסון הצתת כלי רכב וכריתה, תלישה והשחתה של עשרות עצים השייכים לפלסטינים. האם שוב מפרסמת התשקורת, בלי יכולת בדיקה עצמאית, מידע מטעם ארגוני שמאל השואפים לחסל את המדינה? לא בדיוק. הדיווחים המוזכרים לעיל, נכתב בידיעה מאת לוינסון, מתבססים על מידע שהועבר על-ידי המינהל האזרחי והארגון יש-דין. נוסף עליהם מדווח לוינסון על שריפת מכונת חפירה ומבני מגורונים, פיזור נינג'ות על כביש עצירה-עוריף ושריפת טרקטורון. המקור למידע זה הוא עלון "הקול היהודי", שיוצא על-ידי תלמידי הרב גינזבורג. עלון זה, כותב לוינסון, "תומך באופן מפורש באירועים אלה".
טחנות הרוח טוחנות בהצלחה מרובה
העמודים הראשונים במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשים למאבקה של "התנועה להפחתת מעמד ההודאה", הנלחמת בריבוי כתבי אישום המתבססים על הודאות החשודים בלבד, בלא ראיות תומכות. בכתבה, מאת משה רונן, מוזכרות דוגמאות להרשעות בולטות בישראל שהסתמכו אך ורק על הודאת החשודים והתבררו מאוחר יותר כשגויות מן היסוד. מיכל רייזל, המובילה את המאבק בכתבי אישום המתבססים על הודאות החשודים, מתראיינת בהרחבה ומספרת על נסיונותיה לקדם הצעת חוק שתמנע מהודאה לשמש ראיה מספקת להרשעה אלא אם כן תהיה לצדה ראיה נוספת, עצמאית. מאבקה של רייזל, שעליו מדווח היום לרגל מה שמכונה "יום החפות הבינלאומי", מדומה בכתבה ל"מאבק מתמשך בטחנות רוח".
במדור הדעות של "מעריב" מזכיר הסופר ועורך-הדין ליעד שוהם מדוע חשוב לציין את יום החפות דווקא בישראל: "לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז התיקים שמסתיימים בהרשעה במדינת ישראל (כולל עסקות טיעון) הוא כ-98".
48 שעות חסד
מאמר המערכת של "הארץ", "חשודים באפלה", מוקדש להצעת החוק המגבילה את פרסום שמות חשודים למשך שתי יממות מהמועד שבו נמסר להם על קיום חקירה נגדם. "ההצעה מגבילה את חופש המידע בצורה חסרת תקדים", נכתב במאמר, ובהמשך נטען כי "מהחיסוי ייהנו בעיקר נושאי משרות ציבוריות בכירות כראש ממשלה, שרים, ח"כים וראשי רשויות מקומיות, או אנשי עסקים ועורכי-דין בכירים שיש בחקירתם עניין ציבורי".
במדור הדעות של "מעריב", לעומת זאת, מפרסם הכתב והפרשן המשפטי של העיתון נועם שרביט מאמר תחת הכותרת "תנו להם יומיים". "למרות היותי עיתונאי", כותב שרביט, "אינני נעמד דום למשמע הביטוי 'זכות הציבור לדעת', שהתקשורת הישראלית מפרשת לעתים כחובה לספק את יצר הרכילות והמציצנות של הציבור בכל רגע נתון". בהמשך כותב שרביט כי "אי-אפשר להשלים עם מצב שבו עיתונאים יודעים על חקירה או כוונה לעצור חשודים [...] עוד בטרם הם עצמם יודעים".
ברוח דומה כותב הבוקר באתר זה השופט בדימוס גבריאל שטרסמן על הצעת החוק.
ענייני תקשורת
מעצרו של העיתונאי יותם פלדמן, שנתפס כשהוא מנסה להסיג את הגבול בין מצרים לישראל בשליחות התוכנית "המקור" של ערוץ 10, מגיע הבוקר לשער עיתון אחד בלבד, "ישראל היום".
בשער "ידיעות אחרונות" מופיעה עיתונאית אחרת, אילנה דיין. תצלומה מופיע גם בשער המוסף "24 שעות" של העיתון. העילה – רז שכניק מדווח כי בקשת, זכיינית ערוץ 2, המסוכסכת זה זמן רב עם "ידיעות אחרונות", יש "אכזבה" מ"עובדה", תוכנית התחקירים שמנחה דיין. שכניק מצטט "גורם בזכיינית" שמצהיר על כוונה לקצץ משמעותית בתקציב התוכנית ואולי אף לבטלה. עוד מדווח שכניק כי עורך התוכנית, דורון גלעזר, לא ימשיך בתפקידו בעונה הבאה. מקשת נמסר לעיתון בתגובה כי התוכנית תמשיך לעונה נוספת.
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי משה שלונסקי קיבל הצעה להיות חבר במועצת הכבלים והלוויין.
במסגרת מדור הרכילות "הסיטי" במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת ענת שיחור-אהרונסון על דחיית תביעתו של הזמר המזרחי לירן טל נגד רשת ג' בטענה שהופלה על רקע עדתי.
נתח נאה משער "כלכליסט" מוקדש הבוקר לקידום "באזז 2010" – מוסף הפנאי שיצורף מחר לעיתון. עמוד שלם בעיתון "גלובס" ורצועה על השער מקדמים את "גליון 'באזז' – גיליון מורחב וחגיגי" של המוסף "ליידי גלובס", שיופץ מחר בקרב מנויי העיתון.