"פרשנות", נכתב באותיות אדומות מתחת לכותרת הראשית של "הארץ", מעל לידיעה הראשית, המבשרת, כמו הכותרות והידיעות הראשיות בכל העיתונים היום, על מהלך פוליטי של שר הביטחון, אהוד ברק. "התדהמה שאחזה אתמול בבוקר במערכת הפוליטית בישראל היתה מוחלטת וגורפת", פותח יוסי ורטר את הידיעה ב"הארץ". לא רק במערכת הפוליטית: גם במערכות העיתונים וכלי התקשורת האחרים: פרישת ברק ממפלגת העבודה תפסה את הכתבים הפוליטיים בלי מכנסיים, עם העט ביד.

"אהוד ברק עשה מעשה מכוער", כותב ארי שביט בפתח מאמרו ב"הארץ", אלא שהוא מחלק לו מחמאות ומכתיר אותו כמי שיביא שלום לישראל. המעשה המכוער, כך אפשר לחוש בין השורות, הוא עצם הסודיות שבה נרקם המהלך. "כמו מבצע של סיירת מטכ"ל" היא המנטרה המשומשת ביותר בעיתוני היום לתיאור ההכנות לפירוק העבודה, הכנות שבסודן היו לא רק הפורשים, אלא גם נתניהו ולשכתו, זו שכבר שנים משמיצים אותה הפרשנים – כמעט כל הפרשנים ללא יוצא מן הכלל – כעלובה, דולפת, בלתי מתפקדת.

הלשכה הזו, בראשות נתן אשל המושמץ, הלשכה שרק לאחרונה כיכבה בשרשרת של ידיעות על חקירת שב"כ שנתניהו הזמין כדי לחקור דליפות ממנה, הלשכה הזו הצליחה להסתיר מצבא הכתבים והפרשנים המנקרים בה מדי יום את המהלך הפוליטי הדרמטי ביותר שהתחולל מאז הקמת הממשלה. מה שנשאר כעת לתקשורת להציע הוא "פרשנות". זו נפרשת היום ביד נדיבה בעיתונים. לכל דעה – פרשן.

הכותרות

המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח כי מחירי הביצים יעלו היום ב-7%. לפי המוסף "עסקים" של "מעריב", ההתייקרות תהיה רק ב-6.8%. האם לאיבה שנזרקת כלפי ברק מרוב הפרשנים בעיתוני היום יש קשר לעליית המחירים? מחירי העגבניות נותרו ללא שינוי. אלמלא "ישראל היום" וארי שביט (וירון דקל, שגיחותיו לעולם הדפוס מוציאות ממנו מתינות מיוחדת), ייתכן שגם אלה היו עולים.

"אהוד ברק פירק את העבודה והקים סיעה חדשה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "יושב-ראש המפלגה היכה אתמול את המערכת הפוליטית בתדהמה, כשהודיע שהוא פורש יחד עם ארבעה ח"כים ומקים סיעה בשם 'עצמאות'. השרים בן-אליעזר, הרצוג וברוורמן התפטרו: 'רבין מתהפך בקברו'. נתניהו היה בסוד התוכנית, שתתרום ליציבות ממשלתו. ארבעה ח"כים נוספים מהעבודה צפויים לפרוש ממנה בקרוב", נכתב בכותרת המשנה. כותרות הטורים: "מעשה מכוער" (ארי שביט), "ממשלת איראן" (אלוף בן) ו"חיקוי זול" (גדעון לוי).

"החמקן" היא הכותרת הראשית של "מעריב"; "רעידת אדמה פוליטית: הפרישה של ברק, המעורבות של נתניהו, ההשפלה של השרים, הזעם במפלגה", לשון כותרת המשנה. כותרות הטורים ממשיכות את החבטות בקברניט העבודה לשעבר, המצולם על השער כשהוא מחייך ("לא מחק את החיוך", לשון הכיתוב): "קברן בלתי נלאה" (בן כספית), "איש ההרס" (עפר שלח), "סמל הכישלון" (שלום ירושלמי), "געגועי למפא"י" (בן דרור ימיני), "ניצחון לטווח קצר" (מיה בנגל), "קיבל מועד ב'" (ירון דקל).

האם אפשר להציג חזית שלילית יותר כלפי ברק? כן. אפשר. בהחלט. "ידיעות אחרונות" לא חובט בברק, אלא יושב לו על הראש, עד כדי חשש למעשה מגונה. הכותרת הראשית של העיתון היא "אהוד ברח", אותה סיסמה ידועה שטבעו מתחריו של ברק באחת ממערכות הבחירות. המלה "ברח" מודפסת באותיות אדומות גדולות והמלה "אהוד" מודפסת בגופן כחול על רקע לבן לצד סמל תנועת העבודה. התצלום המלווה את הכותרת יכול להיכנס לפנתיאון השלילה לצד הצילום של יוסי שריד משתין לצד הדרך, שבחר העיתונאי יאיר קוטלר לשער ספרו על שריד: ברק נראה בו כשלשונו משתרבבת ומידלדלת על שפתו התחתונה. לא נשלפת החוצה במעשה משובה, אלא חשופה בתנועה של היסח הדעת, שהצלם, עטא עוויסאת, לכד במקרה, או שלא במקרה, במצלמתו.

"המפלגה שהקימה את המדינה ושלטה בה עשרות שנים נראית הבוקר כמו אזור אסון", נכתב בכותרת המשנה, "ברק בישל תרגיל שמשאיר אותו על כיסא שר הביטחון, אבל מסמן את סופה של העבודה. כך תפר עם נתניהו את הנטישה. מה יקרה אם יפרשו היום 4 ח"כים מה-8 שנותרו בעבודה. ומדוע ליברמן הוא המרוויח הגדול".

כותרות הטורים הן "משותף למשת"פ" (נחום ברנע), "ברק למען ברק" (סימה קדמון), "צוחקים על כולם" (איתן הבר) ו"הפירוק הבא" (סבר פלוצקר). כדי לסיים את המלאכה מודפסת במעלה השער, מופיעה מעל לשונו של ברק הכותרת "מפלגת ברק בקושי עוברת את אחוז החסימה. 82 אחוז: הוא העדיף את טובתו האישית". 82 אחוז ממה? ממי שענה על "סקר 'ידיעות אחרונות' ומינה צמח", כך על פי הלוגו שלצד הכותרת (501 נשאלים, מדגם של האוכלוסייה הבוגרת בישראל).

ב"ישראל היום", כרגיל בדיווחים פוליטיים, עולם הפוך. "המהפך של ברק" היא הכותרת הראשית (כמעט התבלבלו וכתבו "מפץ"), לצדה תמונה של ברק מחייך בשפתיים סגורות, בלי לשון, מרים ידיו בניצחון ("ברק, בעת שהודיע על הפרישה"). הכותרות: "מכת המנע של ברק: הקים את סיעת 'עצמאות'. מפלגת העבודה התפרקה, הממשלה התחזקה, קדימה – במבוכה". "בהפתעה גמורה, פרשו ברק, שמחון, וילנאי, נוקד ווילף. שרי העבודה – פואד, הרצוג וברוורמן – התפטרו. המשמעות: הקואליציה תקטן ל-66 ח"כים, אבל עשויה ליהנות מיותר יציבות ומשילות, גם בעניין המדיני. מסתמן: שמחון לתמ"ת, נוקד לחקלאות".

כותרות הטורים על השער: "מהלך מבריק" (מתי טוכפלד), "רק יחימוביץ' יכולה" (מרדכי גילת), "גירושים נחוצים" (דן מרגלית), "חבר לצד הנכון" (דרור אידר). איך כותב אידר? "למרות הציניות שהטיחו הפרשנים".

רחמים

דוד בן-גוריון, משה דיין, אריק שרון, שמעון פרס או רחמים כלנתר? בעקבות ברק עצמו, שהזכיר בנאומו את בן-גוריון, פרס ושרון שפיצלו מפלגה, הפרשנים מתמקדים היום במשחק ההשוואות. "דיין, לא בן-גוריון", נכתב בכותרת מאמר של אמיר אורן בעמוד הדעות של "הארץ". הכותרת לא מדויקת. אורן כותב: "ברק לא ויתר אתמול על ראשות מפלגה גדולה, שאותה עזר להקטין. בוחריו ויתרו עליו כשמאסו בתחבולותיו. בתולדות הפוליטיקה הישראלית ייזכר לשלילה, מתחת לדיין".

מתחת לדיין? אורן, למרות חיבתו למשחקי לשון, נדיב היום מאוד לברק. "עזות מצח בלתי נתפסת", כותב ב"מעריב" בן כספית על ההשוואה שערך ברק בינו ובין המנהיגים הפוליטיים האמורים. "הוא עשה את זה בלי להסמיק, בלי למצמץ, בלי להתבייש", מתלהט כספית המלוהט תמיד. "שרון יצא לדרך חדשה מרצונו, מתוך מעמד של ראש ממשלה חזק ופופולרי", כותב שלום ירושלמי באותו עיתון, "[...] מבחינת שרון זה היה ניצחון גדול. מבחינת ברק זהו סמל הכישלון". "מישהו צריך להראות את ההקלטה לשרון, אולי הוא יתעורר מרוב כעס", כותב כספית (אם רבין מתהפך בקברו ב"הארץ", מדוע ששרון לא יתעורר ב"מעריב").

"ההשוואה מופרכת", כותב ב"ידיעות אחרונות" נחום ברנע על הדברים שאמר ברק, "בן-גוריון ושרון פרשו על רקע של עימות פנימי, אידיאולוגי ופוליטי. פרס פרש לאחר שמפלגתו התנערה ממנו. ברק פרש למען סידור עבודה, הוא לא דומה אפילו למשה דיין", משום שזה "וידא שבגין מתכוון ברצינות להיענות ליוזמת השלום של סאדאת". למען ההגינות, אפשר היה לציין כי שני התיאורים הראשונים של ברנע מתאימים גם הם למקרה הנדון. ברנע מוצא מכנה משותף אחר: "תחושת המיאוס". המיאוס של ברק מחבריו למפלגה, וברובד אחר, אולי המיאוס של רוב הפרשנים מברק עצמו. בעוד ש"הארץ" בוחר בכינוי המצוחצח "אהוד ברק, שנכנס לפוליטיקה ככוכב זוהר, דחק את עצמו לעמדת הסייען של נתניהו, אביגדור ליברמן ואלי ישי", בכותרת הטור של ברנע נכתב בפשטות הכינוי "משת"ף".

ברנע הוא היחיד כמדומני שגם טרח להביא דברים מפי הסוס. הסוס אומר שהמפלגה הקודמת שלו, העבודה, נעשתה פוסט-ציונית, אנטי-ציונית; "הסיבה האמיתית למשבר של מפלגות השמאל היא שהן מדברות בשפה שהאזרח הרגיל לא מקבל כרלבנטית. ליברמן מעלה את עניין הנאמנות. ברור שזה מעשה נוכלות. אבל התגובה של העבודה זהה לתגובה של אחמד טיבי". "במשרד הביטחון יושב מישהו שמחבל בפעילותו", כותב גדעון לוי ב"הארץ", "הוא פועל בחשאי, מכה באופן בלתי צפוי ופוגע באוכלוסייה אזרחית. כווירוס תולעת הוא חדר לפני כ-15 שנה לשמאל והחל להשמידו".

כתבת השער של המוסף "24 שעות" מוקדשת ל"רקוויאם מצולם למפלגת העבודה", כולל תמונות מחתונתו של בייגה שוחט. בעמ' 12, לצד פתרון הבגרות באנגלית, מתפרסמת כתבה קצרה של דני ספקטור על מכירה פומבית שתיערך מחר בתל-אביב, "של למעלה מ-700 פריטים היסטוריים מתולדות העם היהודי", תחת הכותרת "מוכרים את ההיסטוריה". "משה דיין, הנרייטה סאלד ולאה גולדברג מחכים לכם שם", נכתב בכותרת המשנה, הנחתמת בציווי: "רק אל תשכחו את הארנק בבית".

מלחמה ושלום

הכתבים, ורבים מהפרשנים, עסוקים במשמעויות הקרובות ואפילו המיידיות של מהלך ברק, ובעיקר ברובד הפוליטי שלו. יש גם מי שמסתכל הלאה. "שר הביטחון אינו טיפש", כותב ארי שביט, "מן הסתם הוא מאמין שמה שיצדיק בדיעבד את פשיטת הסיירת בעורף העבודה הוא הישג היסטורי גדול: מלחמה או שלום". שביט קובע כי מדובר בשלום. מדוע? משום שממשלת נתניהו-ברק איבדה את הלגיטימציה לפתוח במלחמה.

הקולגה של שביט, אלוף בן, כותב באותו עיתון דווקא על האופציה השנייה: "ברק ונתניהו חולקים השקפת עולם זהה, שניהם אוהבים לעשן סיגרים ולקרוא ביוגרפיות של צ'רצ'יל. שניהם לא מאמינים לערבים ושניהם רואים בגרעין האיראני סכנה גדולה לישראל ותומכים בפעולה צבאית נגדה. מחוזקים ברמטכ"ל חדש הנחשב לתומך בעמדתם, הם יחתרו לסכל את הפרויקט האיראני. המהלך שרקמו נועד להשאיר את ברק בכסאו. בלי ברק לצדו, נתניהו יתקשה לקדם מהלכים תוקפניים בחזית האיראנית. השניים ידברו בשבועות הקרובים על התהליך המדיני, ובוודאי ינסו להפתיע. אבל גם אז, תשומת לבם תופנה לאיראן. זו מטרתם האמיתית".

"השאלה היא למה הוא נדבק לכיסא במחיר כל התבזות, אם משערים שיש כאן משהו חוץ מחוסר הרצון לחזור הביתה", תוהה עפר שלח ב"מעריב", "שהרי האמת היא שברק הוא שר ביטחון חסר חשיבות. השפעתו על המהלכים העיקריים של תקופתו, כעופרת-יצוקה, היתה מינורית. הוא לא הוביל שום שינוי משמעותי בצה"ל, פרט לקלקול נורא של היחסים עם הרמטכ"ל. הוא לא הפריח במטכ"ל רוח חדשה, לא שינה את העיוותים בגיוס ובשירות, לא קיבל החלטה אחת שתיזכר. לנוכח כל אלה, כדאי לקוות שכל מה שמחזיק אותו שם הוא אכן חוסר רצון להיעלם מהבמה, ולא החלטה לרדת ממנה באקט מלחמתי הרה אסון, כזה שראש המוסד הזהיר מפניו רק באחרונה".

האם צודקים הפרשנים המבלים מדי פעם במגדלי אקירוב, החולמים על יונה לבנה גם כשלשולחן מוגש דווקא חזיר? האם מי שקולע הם הפרשנים הרואים בכל מהלך המתרחש בקצה הצמרת הבטחונית-פוליטית נגזרת של הוויכוח בדבר פעולה צבאית נגד איראן? ואולי צודק צבא הפרשנים שרואה בברק ובנתניהו פוליטיקאים שהמשמעות העמוקה של מעשיהם היא שרידותם האישית במשרה ותו לא?

גז, גלנט

"ועדת הכלכלה של הכנסת חזרה בה מהתנגדותה לוועדת ששינסקי", מדווח יהודה שרוני במוסף "עסקים" של "מעריב". בהצבעה שנערכה אתמול הצביעו תשעה חברים בעד אימוץ המלצות הוועדה ושניים התנגדו.

"מינוי גלנט עלול להתעכב בשל ממצאים חדשים בפרשת הקרקעות", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "היועץ המשפטי הודיע לבג"ץ כי קיבל ממבקר המדינה חומר חדש הנוגע לטענות שהרמטכ"ל המיועד פלש לשטח ציבורי סמוך לביתו בעמיקם", נכתב בכותרת המשנה.

ב"מעריב" מדווחים על החדשה ברצועה בתחתית עמוד השער, תחת הכותרת "המינוי בסכנה" והלוגו "בעקבות תחקיר 'מעריב'", ובליווי הפניה שלשונה "סותם החורים" לטור של קלמן ליבסקינד, התחקירן שחתום על התחקיר. "כאשר לינדנשטראוס יתפנה מבדיקת פרשת גלנט", כותב ליבסקינד, "כדאי לכולנו שיפתח בבדיקת מערכת הכיסוי והחיפוי שקיבל הרמטכ"ל המיועד לכל פעולותיו. ממינהל מקרקעי ישראל, דרך פרקליטות המדינה ועד לחברי ועדת טירקל".

קורבנות השלום

אהוד ברק כבש את חלק הארי של עמודי החדשות בעיתונים, ודחק מהן את המצב בלבנון (הוגשה טיוטת כתב אישום בפרשת חרירי) ובטוניס ("הארץ": "המהפכה הצליחה, וכולם שואלים מה עכשיו"), ואת הרצח של יו"ר חברה-קדישא בחיפה. ב"מעריב" הידיעה על "צאתו לדרך של מסע האלונקות" נגד ההשתמטות מצה"ל נדחקת לעמ' 25.

לחם ושעשועים

"התחרות המסחרית בין רשת שיווק-השקמה של רמי לוי לרשת אושר-עד הגיעה אתמול לסף אלים", נכתב בפתח כתבת השער של המוסף "עסקים". "בשעות הצהריים החלה קטטה בין עובדי הרשתות, שכללה שימוש בסכינים ובאלות והסתיימה ביריות באוויר שירה מאבטח אושר-עד", מדווחים נורית קדוש ואבי אשכנזי. "המשטרה עצרה 11 מעובדי רשת החנויות של רמי לוי בחשד שהיו מעורבים בקטטה ובניסיון לפגוע בעובדי אושר-עד. במהלך העימות בין קבוצות שני המרכולים נשלפו סכינים מצד חלק מהחשודים מעובדי רמי לוי. בתגובה שלפו המאבטחים של רשת אושר-עד את אקדחיהם וירו מספר רב של קליעים כירי אזהרה באוויר. במשטרה אומרים שרק בדרך נס הסתיימה התגרה בלי נפגעים בנפש".

יהודית יהב מציעה לקוראי "ממון" את רשימת 20 המוצרים הנמכרים ביותר ברשתות השיווק בשנה שעברה, על-פי נתוני חברת סטורנקסט, "האוספת נתוני קופה של מוצרים מבורקדים מרשתות השיווק והמרכולים". במקום הראשון: קרטון חלב תנובה 3%. במקום השני: קוטג' 5% 250 גרם של תנובה, ובמקום השלישי: בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה.

בהמשך: שקית חלב של תנובה 3% בהכשר הבד"ץ; גבינת עמק של תנובה 28% במשקל; יחידה של 12 ביצים של תנובה, לארג'; שישיית קולה 1.5 ליטר; לחם אחיד פרוס 750 ג'; כד 2 ליטר חלב 3% של תנובה; 1 ק"ג סוכר של סוגת; שישיית מים 2 ליטר של עין-גדי; קפה טסטרס-צ'ויס 200 ג' של אוסם; 1 ק"ג אורז פרסי של סוגת; גבינת גלבוע במשקל 22% של תנובה; נסטי 1.5 ליטר (של קוקה-קולה); קפה נמס 200 ג' של עלית; קפה טורקי 100 ג' של עלית; מילקי שוקולד של שטראוס; שישיית מים 1.5 ליטר של מי-עדן. כעת דרוש סוציולוג.

הניגוד הזה

"ארונופסקי, בן 41, ששפם נוסח קלארק גייבל מעטר את שפתו העליונה, מספר שמאז ומעולם אהב את עולם הבאלט. אחותו היתה בצעירותה רקדנית באלט", כותב אורי קליין בראיון המתפרסם על שער מוסף "גלריה" של "הארץ" עם דארן ארונופסקי, במאי הסרט "ברבור שחור", שהשחקנית הראשית שלו, נטלי פורטמן, זכתה אתמול בפרס גלובוס-הזהב על משחקה בסרט. כמה כתבות אחרות במוסף מוקדשות גם הן לסרט ולעולם המחול שהוא מתאר.

"נעשו מעט מאוד סרטים רציניים על עולם הבאלט", אומר ארונופסקי לקליין. "כשאתה נמצא באולם בזמן מופע באלט, הכל נראה לך יפהפה, מושלם, מבוצע כאילו בלי שום מאמץ מצד הרקדנים. אבל כשאתה הולך אל מאחורי הקלעים של מופע באלט, אתה מגלה את המאמץ והלחץ העצומים שהושקעו כדי ליצור את אשליית השלמות הזאת. הניגוד הזה בין מה שקורה מאחורי הקלעים לבין מה שנראה לבסוף על הבמה, הפרדוקס הזה, הוא זה שעיניין אותי כשבאתי לעשות את 'ברבור שחור'".

לא רק בישראל

אחת הכתבות במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לתוצאות חקירה משטרתית נגד ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני, ש"חושפת את האמת מאחורי השמועות, והיא יותר חמורה ממה שחשבנו". ואכן, אחרי תקופה ארוכה שבה מטפטפים פריטי מידע, דיווחים ותצלומים על קשריו של ברלוסקוני עם זונות צעירות, טוענת כעת המשטרה האיטלקית, כך מדווח מנחם גנץ, שראש ממשלת איטליה שיכן ושילם משכורת לשמונה נערות כדי שיהיו זמינות לתת לו שירותי מין, והשתמש בשירותיהן של שש זונות נוספות.

"אתמול העבירה התביעה האיטלקית לבית-הנבחרים ברומא את ממצאי החקירה נגדו, לפיה הוא חשוד בקיום יחסי מין עם קטינה, שידול לזנות ומעילה באמון איש ציבור". עוד לפי הכתבה, לפחות אחת מתושבות בית-הזונות של ברלוסקוני הוצבה אחר-כך במקום ריאלי במפלגתו ואף כיהנה במועצת לומברדיה.