מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס טוען כי את ההחלטה למכור לפטריק דרהי אופציות לרכישת מניות HOT במחיר שנוי במחלוקת קיבל מנכ"ל העיתון ינון אנגל, מבלי שקיבל ממנו הנחייה או בקשה, ובפרט לא ביחס למחיר שבו עליו למכור את האופציה, כך לפי כתב הגנה שהוגש לבית המשפט.
בחודש פברואר האחרון הגישה חברת בראון-פישמן תקשורת תביעה בסך כ-20 מיליון שקלים נגד מוזס (העומד לדין באשמת שוחד בפרשת "תיק 2000"), קרובת משפחתו מימי נופך-מוזס ומהמנכ"ל לשעבר ינון אנגל. לטענת חברת בראון-פישמן, מוזס מכר במחטף, בניגוד עניינים ובמחירי הפסד, אופציה שהיתה לחברת ידיעות-תקשורת לרכישת מניות חברת HOT ובכך גרם לבראון-פישמן נזקים כבירים.
במוקד התביעה החלטה של "ידיעות אחרונות" למכור לפטריק דרהי, בעל השליטה ב-HOT, אופציה לרכישה חוזרת של מניות חברת הכבלים במחיר שהיה "נמוך משמעותית משוויה האמיתי וההוגן של האופציה", וזאת "לצרכיו האישיים" של מוזס. לפי בראון-פישמן, מוזס קיבל לכיסו האישי, ישירות ובעקיפין, סכומי עתק מדרהי, ובמקביל מכר לו בנזיד עדשים נכס שהיה ברשות "ידיעות אחרונות".
ירון ליכטנשטיין, חתנו של הבעלים של "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, 14.6.12 (צילום: משה שי)
מוזס, כך נטען בתביעה, נקלע באותן השנים לחובות אישיים של מאות מיליוני שקלים לבנקים, וכדי לפרוע אותם נטל הלוואות מאנשי עסקים שונים, בהם דרהי ויצחק תשובה. במקביל, מימנה בפועל HOT את חברת ההפקות ADD, אשר בבעלות הדס מוזס, בתו של המו"ל הנאשם בשוחד, ובן זוגה ירון ליכטנשטיין.
כך, בעוד דרהי הלווה למוזס סכומי עתק כדי שיוכל להחזיר את חובותיו לבנקים, חברת HOT של דרהי הזמינה מ-ADD הפקות בסכום מצטבר של כ-102 מיליוני שקלים.
בתמורה, כך לפי התביעה, בשנת 2016, כשעמדה לפקוע האופציה לרכוש את מניות HOT, מכר מוזס את המניות של "ידיעות אחרונות" חזרה לדרהי בסכום של כ-62 מיליון שקלים. לטענת התובעים, המחיר הריאלי באותה תקופה היה של כ-121 מיליון שקלים, וכיוון שלחברת בראון-פישמן היתה זכות לקבלת דיבידנד בשיעור של כ-34% מ"ידיעות אחרונות", הרי שהמכירה במחיר הפסד הסבה לה נזק של כ-20 מיליון שקלים.
לפי התביעה, מנכ"ל "ידיעות אחרונות" דאז אנגל קיבל לידיו את הערכת השווי של האופציות, אולם זו הוסתרה מבעלי המניות האחרים ב"ידיעות אחרונות" כדי למכור "במחשכים" את האופציה של החברה לדרהי.
בכתב ההגנה, שהגישו מוזס, נופך-מוזס ואנגל באמצעות עורכי-הדין דוד לשם וד"ר אלעד פלד, נטען כי מדובר בתביעת סרק שנגועה בכשלים בסיסיים המצדיקים את סילוקה על הסף. בין היתר מצוין כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובהיעדר עילה ויריבות, ובהקשר זה מצוין כי דרכם של התובעים חסומה בגין סעיף פטור שנכלל בהסכם מכירת המניות של "ידיעות אחרונות" שהיו בידי כונסי הנכסים לידי החברה עצמה.
מנכ"ל "ידיעות אחרונות" ינון אנגל, 2018 (צילום: שבי גטניו, העמותה לדמוקרטיה מתקדמת)
לגופן של טענות התובעים משיבים הנתבעים כי כל ההחלטות המהותיות בנוגע לעסקת מכירת המניות התקבלו על ידי הנהלת ידיעות אחרונות בראשות המנכ"ל אנגל, ויחד עם סמנכ"ל הכספים איזט מולינה וחשבת החברה מירי אבידור, "וזאת לפי מיטב שיקולה והבנתה המקצועית ולטובת החברה". לפי כתב ההגנה, אנגל טס לז'נבה בדצמבר 2016 לפגישה עם גואי דקסטר, מנהל העסקים בחברה של דרהי. בפגישה הוסכם על סכום מכירת האופציה, כאשר "חסכון המס שנוצר לידיעות [כתוצאה מהעסקה] עמד על סך של מיליוני שקלים".
לפי כתב ההגנה, "מר אנגל לא קיבל כל הוראה, הנחיה או בקשה ממר מוזס בנוגע לעסקה, לרבות בנוגע למחירה. יתר על כן, למר אנגל לא הייתה כל ידיעה בנוגע להלוואה נטענת ממר דרהי למר מוזס". בהמשך נטען כי אנגל "שמע לראשונה על טענות שמר דרהי העניק הלוואה למר מוזס מהפרסום בתקשורת ביוני 2020".
הנתבעים מאשרים כי העסקה לא הובאה לאישור דירקטוריון "ידיעות אחרונות" אך טוענים כי כך נעשה "בהתאם לפרקטיקה רבת שנים שנהגה בידיעות והייתה מקובלת על כל הדירקטורים ובעלי המניות, לפיה מלאכת הניהול של החברה נעשית בעיקרה ברמת ההנהלה הבכירה בהובלתו של מר אנגל, בעוד שהדירקטוריון מתמקד בקבלת החלטות שבסמכותו הבלעדית".
כבר בשנת 2020, טוענים הנתבעים, אחרי שעלו לראשונה טענות בדבר המכירה, שיגר אנגל מכתב לחבר הדירקטוריון שבו הצהיר: "לא קיבלנו מנוני שום הדרכה או בקשה כלשהי. אני זוכר שבדרך חזרה לשדה התעופה בז'נבה טלפנתי לנוני והודעתי לו על תוצאות המו"מ. [...] אם מישהו היה אומר לי (לרבות נוני) להפחית במחיר המו"מ, או אפילו להיות 'נחמד' במו"מ - הייתי מבטל את נסיעתי לז'נבה. פשוט לא הייתי נוסע".
התובעים טענו כי חברות אחרות בקבוצת פישמן קיבלו הערכת שווי לגבי אופציות שלהן לרכישת מניות ב-HOT, ממנה עלה כי השווי גבוה בהרבה מהמחיר שקיבל בסופו של דבר מוזס. הנתבעים טוענים מנגד כי אין מקום להשוואה שכן האופציות של החברות האחרות כללו זכות למינוי דירקטור ב-HOT וזכות וטו על חלוקת דיבידנד ועל כן שווייין האמיר ביחס לאופציות של "ידיעות אחרונות".
מוזס, נופך-מוזס ואנגל גם מכחישים שקיבלו את אותה הערכת שווי וטוענים כי ההחלטה לבצע את העסקה "הייתה נטועה בשיקולים עסקיים מבוססים שאין כל יסוד להתערב בהם".
אשר לטענה בדבר התמורה לכאורה שניתנה למוזס באמצעות הזמנת הפקות מחברת ADD, הנתבעים טוענים כי חברת ההפקות "אינה נוגעת כלל לידיעות ולפעילותה, ואין לה כל קשר לעסקת הוט".
53532-02-25