באיראן ובישראל חלה החרפה חדה בהגבלות על חופש העיתונות מאז החריפה המלחמה הישירה בין המדינות עם התקיפה הישראלית ב-13 ביוני.

איראן היא אחת המדינות הכושלות בעולם מבחינת חופש העיתונות במדינה. היא ניצבת במקום ה-176 מתוך 180 מדינות וטריטוריות במדד חופש העיתונות של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" (RSF). התקשורת האיראנית, רובה ככולה, בשליטת משטר האייתוללות הפונדמנטליסטי וחופש הביטוי במדינה מוגבל באופן כמעט מוחלט.

ובכל זאת, מאז המתקפה המצב החריף.

התובע הכללי באיראן קרא מיד לאחר המתקפה הישראלית לכל פעילי הרשת להימנע מ"להתייחס לנושאים שפוגעים בביטחון הנפשי של החברה", והזהיר כי מי שיפרסם "מידע כוזב" ו"שקרים" יטופל בהתאם לחוק.

משרד המשפטים האיראני הודיע ב-17.6 על הקמת כוח משימה מיוחד שינטר את  כלל הפרסומים באיראן, מכלי התקשורת המרכזיים ועד לרשתות החברתיות, במטרה לזהות את מי שמפר את הוראת התובע הכללי. הבעת תמיכה בישראל הפכה לעבירה פלילית.

במקביל, מיד לאחר התקיפה הישראלית באיראן זומנו עיתונאים לשיחות אזהרה אצל מעסיקיהם, כך לפי דיווח בוועד להגנה על עיתונאים (CPJ). העיתונאים הוזהרו לבל יעזו לפרסם דעות או דיווחים בחשבונותיהם ברשתות החברתיות ונאמר להם כי אם יעשו זאת יאבדו את מקום עבודתם.

עיתונאי גולה העיד כי מיד לאחר המתקפה קיבל מסר מהמשטר האיראני כי אם יעז לדווח על הנעשה במדינה, בני משפחתו שנותרו מאחור יעצרו. לפי RSF, מדובר במגמה. בשבוע שעבר דיווחו עיתונאים איראנים גולים רבים, שמשדרים ב-BBC בפרסית וברשת "אירן אינטרנשיונל", על התגברות האיומים כלפי בני משפחותיהם שנותרו באיראן.

נוסף על כך, מיד עם פרוץ המלחמה הגביל המשטר את הגישה לאינטרנט וב-18.6 נחסמה לאזרחי איראן כל גישה לרשת. המשטר האיראני טען כי חסם את הרשת כדי להגן על המדינה מפני מתקפות סייבר, אולם החסימה מונעת כמובן גם מאזרחי המדינה גישה למקורות מידע חיצוניים ואפשרות לתקשורת זמינה בתוך איראן פנימה. רק לאחר שלושה ימים החלו לזהות סימנים לתעבורה מקוונת במדינה, אולם ההיקף עדיין נמוך מהרגיל.

בינתיים, בישראל

מדינת ישראל ניצבת במקום ה-112 מתוך 180 מדינות וטריטוריות במדד חופש העיתונות של RSF, הנמוך ביותר מאז החל המדד להתפרסם, בין היתר בשל החרם של רה"מ נתניהו על העיתונות הישראלית, קמפיינים של חדשות כזב ועליית שיח לאומני קיצוני, חקיקת חוקים לדיכוי חופש הביטוי והמתקפה של שר התקשורת קרעי על השידור הציבורי.

אולם גם כאן חלה החמרה מאז תחילת המערכה נגד איראן.

בעקבות קריאות פומביות של השר לביטחון פנים איתמר בן-גביר ושר התקשורת שלמה קרעי, שהסיתו נגד צוותי תקשורת זרים הפועלים בישראל, עיתונאים דוברי ערבית סובלים מהתנכלויות מצד שוטרים ועוברי אורח כאחד. ההתנכלויות "זולגות" וגם עיתונאים יהודים או כאלו העובדים עבור כלי תקשורת דוברי עברית, סובלים מאלימות ברחובות.

השבוע הפרידה כיתת כוננות של משטרת תל אביב, בראשות איש הימין הקיצוני יואב אליאסי המכונה "הצל", בין עיתונאים זרים לישראלים. סגנית ראש עיריית בית שאן מנעה מכתב חדשות 13 עלי מוגרבי לשדר מהמקום, ומוקדם יותר באותו יום תושבי האזור ניסו למנוע ממנו לשדר. לדברי מוגרבי, האיבה כלפיו לא נבעה משום שהוא ערבי אלא משום שהוא עובד בחדשות 13, שבעיני נאמני השלטון נחשב לכלי תקשורת לא לגיטימי.

הצנזור הצבאי הראשי, תא"ל קובי מנדלבליט, הוציא צו המחייב כל אדם להעביר מראש לביקורת הצנזורה לצורך אישור פרסום בדבר מקום פגיעת טיל. לשכת העיתונות הממשלתית, בראשות העיתונאי לשעבר ניצן חן, הוציאה הודעה שקרית לפיה יש להעביר לצנזורה כל דיווח מזירת נפילה (הצנזורה הבהירה כי אין לכך בסיס).

בעקבות הצו, השרים בן-גביר וקרעי הנחו את שוטרי משטרת ישראל למנוע מעיתונאים זרים לתעד זירות נפילת טילים. היועמ"שית גלי בהרב-מיארה העלתה ספק לגבי הבסיס החוקי של הנחיית השרים בן-גביר וקרעי אולם לפי דיווח של ג'וש בריינר ב"הארץ", שוטרים כבר הונחו למנוע תיעוד זירות נפילה לפי שיקול דעתם, ואף לעצור עיתונאים.

במקביל ניכרת החמרה ביחס המשטרה למוחים נגד הממשלה בכלל, ונגד המלחמה בפרט. בנוסף, ישראל תקפה את בניין ערוץ השידור הממלכתי של איראן, והרגה עיתונאית ועובד נוסף.