חדשות שליט

"79% בעד", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", העיתון שיודע להריח הכי טוב את הקונסנזוס הישראלי. "24 שעות לחיבוק", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", העיתון שיודע למשמש טוב עוד יותר אותו קונסנזוס (חינם לא עולה כסף). "הכנות אחרונות לחזרת שליט", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". מה בהכנות? "נועם שליט מתייצב בבג"ץ מול המשפחות השכולות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", ו"בג"ץ ידון היום בעתירות המשפחות השכולות; אביבה שליט: כל עיכוב בעסקה יסכן את גלעד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". הנה, נמצא עניין לענות בו, וכעת נשארו רק 24 שעות של רעש לבן.

"זאת בושה למדינה. אף אחד לא הכין אותנו", נכתב באותיות לבנות על רקע שחור ואדום בכותרת הראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". האותיות מסודרות בהטיה דרמטית והרקע לשער כולו – שחור משופשף (תצלום תקריב של הג'ינס של הגרפיקאי?) – דרמטי באותה מידה (דרמה בשקל ותשעים, להגדיל לך את הפונט?). "רבקה טולדנו לא מבינה למה היתה צריכה לשמוע מהתקשורת על השחרור של רוצחי בעלה, נסים. 'כל הפצעים שלנו נפתחו מחדש. התפללנו לשחרור גלעד, אבל המחיר כבד מדי'", נכתב בכותרת המשנה.

במרכז השער תמונת פספורט של טולדנו, לבושת מדים של שירות בתי-הסוהר, שערה אסוף לאחור ועגילי זהב גדולים נתלים מאוזניה. כיצד התפללה טולדנו? האם התפללה, "אלוהים שלי, אנא שחרר את גלעד, הילד של כולנו, אבל רק תמורת 900 מחבלים, משום שאלף הוא מחיר כבד מדי"? או שהתפללה שהרוצחים ייצאו לחופשי חוץ ממי שרצח את בעלה?

הדילמה הקורעת של טולדנו היא דילמת אמת. בחסות התקשורת היא הפכה לדילמה של כולנו במובנה הרדוד והמזיק ביותר. תחושת הצדק של קרובי קורבנות הטרור היא המרכיב הפחות חשוב בדיון על טיבה של עסקת שליט, אבל בעיתונות הישראלית היא קיבלה את הדגש הגדול ביותר (מצד ה"נגד"). ממילא אפשר כעת להלהיט את הרוחות סביב עוד סוגיה שעניינה כבוד ורגשות ותחושות עלבון; מדוע לא התקשרו לכל אחד מקרוביהם של הנרצחים שרוצחיהם שוחררו (האם היה צריך להתקשר רק לקרובים מדרגה ראשונה או גם מדרגה שנייה ושלישית? ומי שלא רוצח קרובו שוחרר, אלא רק מי שסייע לרצוח אותו?).

פיצול האישיות שבציטוט של טולדנו שב"ידיעות אחרונות" בוחרים להבליט הוא פיצול אישיות בחסות התקשורת. מי שמחפשים נזקים קונקרטיים של סופת ההיסטריה התקשורתית סביב גלעד שליט יכולים למצוא אותם בשער הזה. האופי שלבש הסיקור, שהתמקד ברובו בליבוי רגשות ("הילד שלנו") ויצרים ("הרוצח של בעלי"), וההיקף האדיר שלו היו מלאכת מחשבת של הנדסה הפוכה לטיפול פסיכולוגי המוני. התקשורת הישראלית זיהתה את קווי השבר הנפשיים של אזרחי המדינה, את הבלוטות הכי רגישות ומוגלתיות – והיכתה בהם בפטיש של גסות, ציניות וקהות חושים.

ממילא טולדנו אינה יכולה שלא להתפלל "לשחרור גלעד" למרות ש"המחיר כבד מדי"; רק בגלל האופן שבו סיקרה התקשורת הישראלית את סוגיית גלעד שליט היה הציבור הישראלי יכול להפריד בין "גלעד" ל"מחיר". כי כשהסיסמה היא "בכל מחיר", ממילא אין מחיר, וכשהחשבון מוגש לפירעון, הוא מלווה בהפתעה גדולה – וכל הנזקים הנפשיים שהיא גוררת.

יכולה היתה התקשורת הישראלית לתמוך בשחרורו של גלעד שליט בפה מלא תוך שהיא נעמדת על רגליה האחוריות ומציגה באומץ את מכלול השיקולים. אבל אלו (שיקולים, טיעונים, נימוקים, דיון, מחשבות) נדחקו לירכתי הבמה ופינו מקום לפסטיבל שחגג (כן, חגג) לא איזה רצון קולקטיבי לשחרור חייל שבוי, אלא את העונג שבהרגשת הדאגה, ומגעיל עוד יותר – את ההתענגות על הרגשת האימה. רק כך אפשר להסביר טקסטים של ספרות סנאף שהופיעו שוב ושוב בעיתונים, כאילו מתחרים בהצגות המקאבריות של חמאס עצמו.

סיקור סוגיית גלעד שליט היה מפגן של ניצול. תומכי העסקה סברו שהם מנצלים את התקשורת ואת היחצנים לצרכיהם, יחצני הקמפיין להחזרת שליט סברו שהם מנצלים את תומכי העסקה ואת התקשורת לצרכיהם, התקשורת סברה שהיא מנצלת את תומכי העסקה ואת היחצנים שלהם לצרכיה, והציבור נוצל ונוצל ונוצל.

הניצול היה גם קניבלי. העיתונים ניצלו בציניות את העיתונאים הבכירים שלהם. "זה לא הזמן לנפח הזה, זה הזמן לגלות איפוק", נכתב באותיות שחורות מודגשות בפתח תמצית טורו של נחום ברנע, בכיר פרשני "ידיעות אחרונות", המודפס על שער העיתון. מעליו כותרת ענק בעניין שליט, לצדו עוד שלושה מאמרים, ובמרכז השער תצלום פניו של גלעד על לוח שנה מאויר ועליו המלה "מחר". "גם הוא משתחרר: המחבל מהלינץ'", נכתב ברצועה בתחתית עמוד השער.

"מה שמתרחש ביממה האחרונה, המהווה המשך ישיר למה שקורה פה בחמש השנים האחרונות, גובל בטירוף מערכות", נכתב בפתח תמצית הטור של עפר שלח, הפרשן הצבאי הבכיר של "מעריב", הקובל על "קמפיין ילדותי ובכייני". לצד הטור: תצלום של נועם ואביבה שליט, הוריו של גלעד שליט, בחצר ביתם. נועם שליט משוחח בפלאפון. אביבה שליט בגבה אל המצלמה. היא נועלת כפכפים. "24 שעות לחזרת גלעד", נכתב בכותרת הגג מעל לכותרת הראשית.

בעיתונות הישראלית יש עוד קולות כמו אלו של שלח וברנע, המסוגלים לכתוב על נושא טעון ללא היסטריה, פאניקה או התלהמות קיצונית. במקום אחר היו אולי משתמשים בהם כפנים של העיתון, מי שמכתיבים את הטון. בישראל, ובמיוחד ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", בחרו לכרוך על השער סרטים צהובים ותמונות של הילד גלעד שליט בתלבושת ליצן. בהשקפת העולם של העיתונאים הבכירים שלהם מעדיפים עורכי העיתונים בישראל להשתמש רק כעלה תאנה.

עוד קצת רקורסיה

"התקשורת הפעילה עוצמה בלתי רגילה. אני אומרת את זה לא כשיפוט ערכי, אבל נראה לי שעוד נצטרך לבחון בעתיד את שאלת התנהלות התקשורת בסוגיית שליט", אומרת אילה חסון (ערוץ 1), באנדרסטייטמנט לא אופייני, ללי-אור אברבך ורועי ברק מ"גלובס". "עצם בחירת מלים כמו 'הבן של כולנו' או 'הילד' – ולא 'החייל שנפל בשבי' – מעידה על פוזיציה שהתקשורת לקחה. זה כמובן נאמר בהכללה, כי הרי יש פלורליזם ולא כולם אוחזים באותה דעה ובאותה עמדה".

"אני לא יודע מה זה 'תקשורת מגויסת'", אומר להם רוני דניאל (ערוץ 2), "אני יודע לדבר על מה היה בבית שלי. בערוץ 2 היו מגוון דעות, ולכולן ניתן ביטוי". "לסיקור התקשורתי היתה השפעה על החלטת הממשלה?", שואלים השניים. "חד-משמעית כן", אומר אלון בן-דוד (ערוץ 10).

"בדרך-כלל הדיון הציבורי הוא לא מעמיק יותר ממה שאתה יכול לנסח בתור סטיקר", אומר בן-דוד למראיינים ב"גלובס". "סיפור מורכב שאין בו אמת מוחלטת, ולכן יותר קשה לקיים דיון עמוק בתקשורת ויותר קל להיאחז בנארטיבים אמוציונליים", מפרשת חסון.

"הגעתו של שליט לביתו לא תתועד. גם הצלמת המלווה את המשפחה, טל גורן, לא תורשה לצלם את כניסתו, וגם לא נציגי דובר צה"ל. סביב בית המשפחה תוצב שמירה על המשפחה, על מנת למנוע מצב דומה לזה שהתרחש כאשר הגיעה הקלטת מגלעד, אז טיפסו כתבים על גדר הבית", כותבים אברבך וברק.

התמונה המרכזית בכפולה הפותחת של "מעריב" היא של נועם שליט צועד ברחוב היישוב הכפרי שבו הוא מתגורר, מחזיק בידיו חבילת מסמכים ונרתיק משקפיים. 13 העמודים הראשונים של העיתון מוקדשים לידיעות הנוגעות לגלעד שליט. בעמודים 13-12 מתפרסמים תצלומים של אביבה שליט, אמו של גלעד שליט, משקה את הדשא; של נועם שליט הולך בגינה, של צימר במצפה-הילה ושל בריכת שחייה בצימר במצפה-הילה.

התצלום בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" הוא של נועם ואביבה שליט יושבים בחצר. לשונה של אביבה שליט מבצבצת מבין שפתיה, נועם שליט אוחז בסנטרו בידו. 12 העמודים הראשונים מוקדשים לענייני גלעד שליט.

"עוד 24 שעות, גלעד. רק עוד 24 שעות. ואז תקבל חיבוק ענק מאמא אביבה. וגם מאבא נועם ומיואל ומהדס", נכתב בטור של חגית רון-רבינוביץ', המודפס כולו במרכז עמוד השער של "ישראל היום". "חמש שנים ואף אחד לא אימץ אותך אל לבו חזק חזק, וחיבק אותך חיבוק שמעצים ומנחם גם יחד, חיבוק שמערסל בתוכו את כל מה שמלים לא יכולות לתאר. חמש שנים ואף אחד לא לחש לך לאוזן: 'אנחנו אוהבים אותך, גלעד'". סמדר שיר, מאחורייך.

עסקים כרגיל

"מוזי ורטהיים מתריע", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב". מה קרה? פרצה מלחמה? גילו חומרים מסרטנים בקולה? ובכן, לא. "בעל השליטה בבנק מזרחי-טפחות: 'כשראיתי את הגיליוטינה ברוטשילד כאב לי הצוואר", נכתב בכותרת המשנה. "תוקף את המחאה נגד בעלי ההון", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף "עסקים", המצטטת את ורטהיים: "זה גל מכוער. כשראיתי את הגיליוטינה ברוטשילד, הצוואר התחיל לכאוב לי". "המחאה? 'גל מכוער שיעבור'", נכתב שוב בכותרת המשנה לכתבה עצמה, בכפולה הפותחת של "עסקים" (מראיין: יהודה שרוני). עם או בלי קשר, בתצלום הנלווה לכתבה נראה ורטהיים יושב אל שולחן מנהלים מפואר ולפניו פגיון מעוטר בקישוטי זהב.

"'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", נכתב שוב ושוב מתחת לידיעות במוסף הכלכלי של "מעריב" שעסקו באחת החברות שבשליטת נוחי דנקנר, השולט בתאגיד אי.די.בי. זה היה סמוך למועד שבו רכש דנקנר את העיתון, במחצית השנה. מאז הפך הנוהג הזה שכיח פחות. כנראה פחתו הידיעות הנוגעות לחברות אי.די.בי, ואולי ב"מעריב" מצאו את הגילוי הנאות הזה מביך. כך או כך, היה ראוי לצרף לכתבת השער של "עסקים", הזוכה כאמור גם להפניה משער "מעריב" עצמו, את הגילוי הנאות: "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", או לפחות לכתוב "בעל השליטה ב'מעריב' הוא מגדולי עשירי ישראל ומי שבעקבות המחאה החברתית הפך סמל לחוליים במשק הישראלי". מצד שני, אפשר להבין מדוע ב"מעריב" ויתרו על גם על הגילוי הנאות זה.

אגב, אתם זוכרים שמוזי ורטהיים הוא בעל השליטה בערוץ 2?

עסקים כרגיל (2)

על שער מוסף "כלכליסט" מתפרסמת ידיעה שכותרתה "רשות ני"ע בודקת האם נעשה שימוש במידע פנים יום לפני מכירת שופרסל".

"סכסוך עבודה לקראת מכירת שופרסל: העובדים דורשים בונוס", נכתב בכותרת ידיעה על פני כמחצית מעמ' 14 של "דה-מרקר".

במוסף "עסקים" של "מעריב" הידיעה "ההסתדרות הודיעה על סכסוך עבודה ברשת שופרסל" תופסת עשר שורות בשולי עמ' 7 ומנוסחת כהודעה לעיתונות.

עסקים כרגיל (3)

"הבורסה וגלעד" (כותרת טור פרשנות במוסף "עסקים" של "מעריב").

ענייני תקשורת

"גלובס", "כלכליסט", "דה-מרקר", "ממון" (של "ידיעות") ו"ישראל היום" מפרסמים היום כתבות מפרגנות על העסקים של חברת סופר-פארם בפולין. ב"גלובס" וב"ישראל היום" מתפרסמת ההבהרה כי העיתונאים היו "אורחי החברה".
תוספת, 17.10: העירו את תשומת לבי לכך ש"בפסקה השלישית של הכתבה על סופר-פארם ב'כלכליסט' נכתב שהרשת 'אירחה משלחת עיתונאים ישראלים בפולין'".

"ערוץ 10 חייב לשלם חוב של 45 מיליון שקל עד סוף השנה", נכתב בכותרת ידיעה במוסף "עסקים". "גורם בכיר בערוץ: 'כרגע אין כסף. אנחנו מקווים שנצליח לגייס אותו'", נכתב בכותרת הגג.