הפגנות ענק נגד נשיא טורקיה רג'יפ-טייפ ארדואן תופסות תאוצה בשבועות האחרונים, בעקבות מעצר יריבו הפוליטי המרכזי, ראש העיר איסטנבול אקרם אימאמאולו. אלא שיתכן כי מרבית אזרחי טורקיה כלל לא מודעים להיקפן.
ה"גרדיאן" הבריטי פרסם השבוע כי מרבית כלי התקשורת הגדולים במדינה, רובם בשליטה פוליטית או כלכלית של ארדואן ותומכיו, נמנעים מסיקור ודיווח על המחאה הסוערת נגדו. בזמן שאלפי צעירים מפגינים ברחובות נגד הפגיעה בדמוקרטיה בטורקיה ומתנגשים עם כוחות המשטרה, בערוצי הטלוויזיה המרכזיים משדרים נאומים של ארדואן ומסקרים את המהלכים של ממשלתו.
כלי תקשורת שכן ניסו לסקר את המחאות ספגו לחצים כבדים ועשרה עיתונאים טורקים נעצרו כי סיקרו את המחאות, בהם גם עיתונאים שעבדו עבור כלי תקשורת זרים.
השימוש הפוליטי שארדואן עושה בתקשורת כדי לדכא ולהשתיק את המחאה נגדו צריך להטריד ולהעסיק גם אותנו כאן בישראל, על רקע התגברות ההפיכה המשטרית של נתניהו והמקום המרכזי שניתן לדיכוי התקשורת בתוכה.
אמנם בישראל מפלגת הליכוד וממשלתה לא שולטות ישירות באמצעי התקשורת כמו בטורקיה, שם לדברי ארגוני עיתונאים וחוקרים ארדואן שולט ב-85% מערוצי התקשורת, אך החקיקה המתקדמת נגד כלי התקשורת והלחצים הפוליטיים והכלכליים כאן בישראל מקרבים אותנו למצב דומה בקצב מפחיד.
מי שצופה בערוץ 14 או מאזין לתחנות רדיו אזוריות כמו גלי-ישראל בשבועות האחרונים, לא מודע להיקף המחאה והזעם נגד האצת ההפיכה המשטרית של נתניהו. אפילו העיתון "ישראל היום", שנוטה לימין אבל כבר לא נחשב לשופר של ראש הממשלה, נמנע בתחילת השבוע מסיקור ישיר של המחאה בעמוד הראשי שלו וניסה לשדר מסר מאוזן ומתון של "שמירה על הממלכה".
האפקט המצנן של המלחמה המתחדשת בעזה עושה את שלו - גם כלי תקשורת שלא נשלטים על ידי אנשי נתניהו חוששים להיתפס כשמאלנים וממתנים את הסיקור שניתן להפגנות ולביקורת על נתניהו ומהלכיו. את מה שלא עושה המלחמה עושים כמובן הלחצים הרגולטוריים, הכלכליים והמשפטיים - תאגיד השידור כאן או עיתון "הארץ" כבר תויגו כאויבי הממשלה וחרב החקיקה מונפת מעל כלי התקשורת המרכזיים.
אבל בהיבט אחר של השימוש בתקשורת כדי לדכא את הדמוקרטיה, נתניהו וארדואן הפוכים לחלוטין, למרות שהם חולקים את אותה מטרה של שימור שלטון היחיד שלהם.
באופן היסטורי ארדואן משלים את השליטה בתקשורת ובעיתונות עם צנזורה והחשכה של האינטרנט והרשתות החברתיות בשיאי המחאה, בתירוצים ביטחוניים שונים. גם במחאה הנוכחית הוא החשיך וסגר רשתות חברתיות ופלטפורמות תקשורת שונות כדי למנוע התארגנות והפצת מידע של מבקריו ושל מפגינים ברחובות. במשך שנים הוא מחוקק חוקים "נגד דיסאינפורמציה" שמאפשרים לו לחסום ולהעניש משתמשי רשתות שמפיצים מידע "שמסכן את המדינה", ועמודים אינספור של מתנגדי ומבקרי משטר אכן נחסמו.
בישראל, לעומת זאת, הסיכוי שנראה חסימה או החשכה של פלטפורמות וערוצי מדיה חברתית נמוך מאוד. הרשתות החברתיות דווקא משרתות את מטרותיו של נתניהו וממשלתו ואין לו סיבה להחשיך אותם או להטיל עליהם מגבלות.
במקום לחסום ולצנזר את הרשתות, נתניהו, בנו יאיר, חברי הכנסת הקולניים של הקואליציה ורשת של תומכים ופעילים נאמנים מציפים אותן במידע שקרי, בהסתה רעילה ובתיאוריות קונספירציה בסגנון ה"דיפ-סטייט" ו"תפירת התיקים". נתניהו מבין כי הצפה והרעשה כבדה של הרשתות במידע מקצין, מתסיס ומעורר רגש יכול להיות יעיל והרסני יותר למתנגדיו מאשר סגירה וחסימה של הרשת, צעד שנתפס עדיין קיצוני ולא לגיטימי בישראל.
זיהום והרעלת סביבת המידע הישראלית, ערעור האמון בתקשורת הממסדית והיציבות שלה והדהוד מסרים של קונספירציה, הסתה וחוסר אמון דרך כלי תקשורת נאמנים, משרתת כעת את נתניהו הרבה יותר מהחשכה וצנזורה. השימוש ברשתות החברתיות לצד דה לגיטימציה של העיתונות הממוסדת הם חלק בלתי נפרד מקידום חוקי ההפיכה שלו.
התנגדות להפיכה המשטרית ולפגיעה הקשה ביציבות הדמוקרטיה בישראל לא יכולה להתבצע רק בהפגנות ובעתירות לבתי המשפט. היא חייבת לכלול גם חיזוק ובנייה של החוסן והאמינות של סביבת המידע והתקשורת עליה אזרחים מבססים את תפיסת העולם שלהם.
זה כולל כמובן גם את האמון בכלי התקשורת הממוסדים ורמת העצמאות שלהם - אך גם את איכות ומגוון מקורות המידע ברשתות החברתיות, את הפעילות של החברה האזרחית והעיתונות העצמאית ובעיקר את היכולת האישית של אזרחים לגונן על עצמם ולהיות מסוגלים לאמת ולפענח חדשות ומידע שהם צורכים ברשת באופן עצמאי וביקורתי. מבחינה זו יש עוד הרבה מאוד עבודה לעשות כדי להגן כאן על הדמוקרטיה.
עידן רינג הוא מרצה וחוקר תקשורת. סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי