ערכי הלחימה והגיבוי של צה"ל

ידיעה קצרצרה בצד עמ' 16 של "מעריב" מוקדשת למה שנראה כנסיון רצח על רקע לאומני של מאבטח ליד ההתנחלות מעלה-אדומים. יוסי אלי מדווח כי אדם הגיע למחסום בכניסה ליישוב, אמר כמה מלים בערבית, שלף סכין ודקר את המאבטח בצווארו. הדוקר נמלט, המאבטח פונה לבית-החולים. ב"ישראל היום" ידיעה קצרה עוד יותר [אפרת פורשר] ולפיה הדוקר הוא פלסטיני שנמלט לכיוון הכפר עזריה. ב"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" אין אפילו דיווח קצר על המקרה.

התעלמות של שני העיתונים מנסיון פיגוע? כך נראה, ויותר מכך. בלילה שבין שישי לשבת התרחש אירוע בטחוני שגבה חייו של אדם. פלסטיני מעזה מת מירי כוחות צה"ל ושניים אחרים נפצעו, דיווחה סוכנות הידיעות מען. מאג'ד נבהאין, דווח באתר "וואלה", "עמד מחוץ לביתו במחנה הפליטים בורייג', שבמרכז רצועת עזה, ועדי ראייה סיפרו כי כוחות ארטילריה של צה"ל הפציצו את האזור. לדבריהם, נבהאין נפצע פצעים קשים מרסיסים, והובהל לבית-החולים בדיר אל-בלח. הרופאים קבעו את מותו כעבור זמן קצר". דובר צה"ל מסר בתגובה כי "חיילים שעסקו בפעילות שגרתית באזור שמעו קולות פיצוץ בקרבתם, ובתגובה ירו לעבר כמה נקודות חשודות".

באתר "חדשות 2" זוהה ההרוג כ"נאפז נאבחיין בן 35, אזרח בדואי תושב מחנה הפליטים", ותגובת דובר צה"ל כללה גם את המידע כי "הימצאות גורמי טרור בשטח הסמוך לגדר המערכת מנוצלת להנחת מטענים, תכנון פיגועים ונסיון חטיפה נגד חיילי צה"ל, ומסכנת את תושבי מדינת ישראל וכוחות הביטחון הפועלים באזור". גם באתרים ynet ו-nrg הופיעה ידיעה על הרג הפלסטיני (בזו האחרונה שינה דובר צה"ל את גרסתו וטען כי "הפלסטיני ככל הנראה נהרג לאחר שנפל מאופנועו וכי גורמי רפואה פלסטיניים קבעו שהמוות של הבחור נגרם בתאונת דרכים. הבחור הגיע עם פגיעת ראש וללא פגיעות רסיסים". פציעתם של שני הפלסטינים האחרים אינה מוסברת בתאונת דרכים).

בעיתוני הבוקר, לעומת זאת, מותו של הפלסטיני והטענה כי המוות נגרם מירי כוחות צה"ל אינם מדווחים. גם לא לצד ההכחשה של דובר צה"ל כי המוות נגרם מתאונת דרכים. פשוט התעלמות גמורה.

ועוד מאירועי סוף-השבוע: חיל הים ירה לעבר סירת דייגים שהפליגה מול חופי עזה, דיווח אתר ynet. מהירי נפצע ברגליו דייג. דובר צה"ל מסר כי "הסירה שטה צפונה, לכיוון ישראל, לאזור ימי שבו אסור היה לה לשהות. כוח צה"ל קרא לדייג לחזור על עקבותיו, וכשזה סירב נורו יריות 'לכיוון מנוע הסירה'". גם אירוע בטחוני זה אינו מוזכר כלל בעיתוני הבוקר.

ובינתיים, ב"מעריב", מדווח עפר שלח (שבדרך כלל חתום על טורי פרשנות בעיתון ולא על ידיעות חדשותיות) כי החייל שירה בטעות ברב דן מרצבך ז"ל תובע ממפקד פיקוד המרכז לבטל את ההחלטה להשעותו זמנית מתפקיד לוחם. "אף שעונשו של החייל הוא קל יחסית", כותב שלח, "טוען עורך-דינו במכתב שענישת החייל נוגדת את ערכי הלחימה והגיבוי בצה"ל".

כמה רע יהיה

"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד הבוקר שמקדיש בשערו כותרת לממצאי דו"ח חדש של מרכז אדווה ("דו"ח הפערים: העשירים התעשרו, העניים הידרדרו"). למען הדיוק, "ידיעות אחרונות" הוא העיתון הכללי היחיד שמדווח על הדו"ח. "מעריב" ו"הארץ", שבקיץ האחרון סיקרו בהרחבה את המחאה החברתית, מתעלמים לחלוטין מדו"ח המוקדש, למעשה, לסיבות להתפרצותה.

רוב כפולת העמודים השלישית ב"ידיעות אחרונות" סוקרת את הממצאים: הפער בין העשירים לעניים הולך וגדל. "בשנת 2010 הרוויחה משפחה ממוצעת מהעשירון התחתון 3,894 שקל בחודש בלבד, ובסך-הכל 28 שקלים יותר מהשכר הממוצע לעשירון זה בשנת 2000", כותבת נעם ברקן. "לעומתה, משפחה ממוצעת מהעשירון העליון מרוויחה מדי חודש 47,525 שקל, לאחר שבמהלך עשור זה גדל שכרה ב-1,682 שקלים".

עוד עולה מהדו"ח כי בעשור האחרון נותרו על כנם פערי השכר בין גברים לנשים ובין אשכנזים למזרחים (בין שכירים שאביהם נולד בארצות אסיה ואפריקה ובין שכירים שאביהם נולד בארצות אירופה ואמריקה). את הידיעה מלוות שתי משפחות לדוגמה, משפחת טנצר-הרציגר מעשירון בינוני, שנאלצת לערוך את קניותיה בשלושה מרכולים כדי למצוא את המחירים הזולים ביותר לכל מוצר, ומשפחת קיבריק מהעשירון התחתון, שנאלצת לוותר על תרופות ולקושש נדבות כדי לספק אוכל לילדיה.

בעיתוני הכלכלה סיקור פערי שכר וחברה תדיר ומעמיק יותר גם הבוקר. ב"דה-מרקר" מתפרסמות שלוש ידיעות המתבססות על ממצאי הדו"ח. הילה ויסברג מדווחת על פערי השכר, ליאור דטל מדווח על פערי החינוך ("שיעור בוגרי התיכונים מהיישובים המבוססים ביותר שהתקבלו לאקדמיה גבוה פי שניים משיעור בוגרי התיכונים מהיישובים הלא מבוססים"), ורוני לינדר-גנץ מדווחת על פערי הבריאות ("סל הבריאות של ישראל נשחק בצורה קשה בעשור האחרון [...] החוסר במשאבים ציבוריים מתמלא באמצעות הכבדת התשלומים מכיסם של האזרחים, בעיקר דרך תשלומי השתתפות עצמית, וכן באמצעות תשלומים על ביטוחים פרטיים").

ב"כלכליסט" מראיינים נעמה סיקולר ושאול אמסטרדמסקי את פרופ' מנואל טרכטנברג ושומעים את דעתו הפסימית על הצפוי בשנה הקרובה, ראיון ראשון בסדרה של ראיונות על שנת 2012. "לדעת טרכטנברג", הם כותבים, "השאלה המרכזית היא לא 'האם יהיה טוב או רע בשנת 2012, אלא עד כמה רע יהיה'". בין היתר מעריך טרכטנברג כי האבטלה בישראל תעלה. ביחס ליכולת של השלטון להתאים את עצמו לדרישות ההמונים אומר טרכטנברג: "אינני אופטימי". לדבריו, "ב-15 השנים האחרונות כל מדינות העולם, למעט מדינות הזויות כמו צפון-קוריאה, אימצו פחות או יותר את כלכלת השוק הפתוחה, הגלובלית, הקפיטליסטית". הבעיה אינה בשיטה, אלא בהפחתת הרגולציה.

באתר "העוקץ" מבחין יוסי דהאן, בעקבות דו"ח מרכז אדווה, בין טעמים מוסריים לגיטימיים לאי-שוויון ובין טעמים בלתי מוסריים ובלתי לגיטימיים. "חברה שיש בה אי שוויון הזדמנויות, אי-שוויון במעמד אזרחי וחוסר הוגנות היא חברה המתרחקת מאידיאלים דמוקרטיים", הוא כותב. "כך שהבעיה היא לא קנאה ולא השאיפה להפוך לצפון-קוריאה".

ב"עסקים", מוסף "מעריב", מדווחת יעל דראל, על פני כפולת עמודים שלמה, על התכנון לפתוח מחדש את נמל תל-אביב לעגינת כלי שיט. "מי שמחזיק היום בכלי שיט בישראל נתון במצוקת חניה קשה", נכתב בכתבה. "בארץ יש שבעה אתרי עגינה בלבד – עכו, חיפה, הרצליה, אתרים, יפו, אשדוד ואשקלון – וכמעט בכולם התפוסה נעה בין 100% ל-110%". גם זו בעיה.

הכותרות הראשיות

"על סף אנרכיה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום"; "הדם חזר לרחובות קהיר", קוראת זו של "מעריב"; ב"הארץ" מדווחת הכותרת הראשית כך: "עימותים קשים בקהיר: שוטרים היכו מפגינים למוות לעיני המצלמות". במרכז השער של "מעריב" ו"הארץ" תצלום זהה [רויטרס] של שוטרים בועטים במפגינה וגוררים אותה. ב"מעריב" חלק מהתצלום מפוקסל (חולצתה של המפגינה נמשכה לאחור וחשפה את חזייתה).

אבי יששכרוף מדווח בעמ' 2 של "הארץ" כי במהומות האחרונות נהרגו לפחות עשרה ונפצעו כ-300 איש. "רשת הטלוויזיה המצרית הפרטית CBC", הוא מציין, "תיעדה בשידור חי קבוצה של שוטרים חובטים שוב ושוב בשני מפגינים השרועים על הקרקע, עד שנותרו חסרי תנועה. לאחר מכן דיווחו מפגינים כי השניים מתו מפצעיהם".

לפי יששכרוף, "המפגינים אינם מסתפקים בבחירות מסודרות לפרלמנט, או בהודעה של המועצה הצבאית כי הבחירות לנשיאות תתקיימנה עד חודש יוני, ולאחר מכן יועברו סמכויות השליטה במצרים לידי הנשיא. הם דורשים את פיטורי המועצה באופן מיידי, מבלי שיהיה ברור מי יחזיק ברסן השלטון בתקופה זו. ובמלים אחרות – האנרכיה תחגוג". כאמור, הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "על סף אנרכיה".

את הטענות של המפגינים בקהיר משווה יששכרוף לדברי אוהד בית"ר ירושלים במערכון של הגשש-החיוור: "במערכון נשאל האוהד מדוע הוא וחבריו שורפים את המועדון. האוהד (גברי בנאי) הסביר כי 'המועדון עשוי מעץ ועץ נשרף מהר'". ב"ישראל היום" חוזה בועז ביסמוט את הצפוי בעתיד הקרוב: "הגענו לשלב שבו הצדדים מסירים את המסכות: הצבא יתחיל לנהוג באופן קשוח יותר ויותר, המוסלמים ימשיכו לנצל זאת כדי לחבל במעמדו, והצעירים החילונים ימשיכו לחטוף".

ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "אנרכיה", מדווחת סמדר פרי על ההתפתחויות האחרונות. דיווחה נקטע במפתיע. "נעלמו בימים האחרונים עקבותיה של סמירה אבראהים", מדווחת פרי, "הצעירה שהגישה תלונות נגד בכירי מערכת הביטחון על מעצרה השרירותי ועל בדיקת הבתולים שנאלצה לעבור לעיני עשרות חיילים. ההערכה היא".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מוקדשת לטניה רוזנבליט, נוסעת אוטובוס מאשדוד לירושלים, שסירבה לדרישה לעבור למושבים האחוריים. "הם לא יגידו לי איפה לשבת" הוא הציטוט שמודפס במרכז שער העיתון, לצד תצלום של רוזנבליט במושב קדמי באוטובוס.

בכפולה הפותחת של העיתון מדווח דני ספקטור בהרחבה על האירוע, שהתרחש ביום שישי בבוקר בקו 451 של אגד. ידיעה נפרדת מוקדשת לסיפורה של האמריקאית השחורה רוזה פארקס, שלפני 56 שנה סירבה לדרישה לעבור ממושב קדמי לאחורי בשל צבע עורה. פארקס נעצרה והועמדה לדין. רוזנבליט סירבה לבקשת שוטר שהוזעק למקום לעבור לשבת מאחור, נותרה במושב הקדמי, ולאחר עיכוב של כחצי שעה המשיך האוטובוס בנסיעתו.

כל העיתונים נפתחים בדיווחים על הנושא המופיע בכותרת הראשית, למעט "ישראל היום". בעוד שהכותרת הראשית בעיתון מוקדשת לנעשה במצרים, הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת כולה לתאונה אווירית שגבתה את חייהם של שניים. בין היתר מודפס בכפולת העמודים טור פרשנות של אהרון לפידות תחת הכותרת "טיסה נמוכה מעל בתי תושבים – סכנת נפשות".

כל המלעיזים

ביום שישי האחרון דיווח תלם יהב ב"ידיעות אחרונות" על החלטת בית-המשפט העליון לבטל את הפיצויים לפליטים עיראקים שנכלאו ועונו בישראל. הבוקר מרחיב ב"הארץ" תומר זרחין בנוגע לעדות על העינויים שעברו לכאורה הפליטים, ואחרים.

הטענה לעינויים התבססה על אדם המכונה ח', שהיה עד לשיטות החקירה של החוקר "ג'ורג'" ומסר את עדותו לעו"ד צבי ריש, שייצג את העיראקים כמו גם אסירים בטחוניים אחרים. בין היתר טען ח' שראה את "ג'ורג'" מחדיר אלה לפי הטבעת של נחקר. "כעת מתברר", כותב זרחין, "כי שנים לאחר הפנייה לריש נחקר ח' באזהרה ביחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל). בחקירה חזר בו ח' מעיקרי הדברים".

על אף שח' חזר בו מעיקרי הדברים בחקירה, זרחין מדווח בהרחבה על הטענות לעינויים, כפי שנמסרו בזמנו לעו"ד ריש. בין היתר הוא מציין כי ח' ביקש להקליט את עדותו כדי שאם בעתיד יופעל עליו לחץ לחזור בו מהדברים, תיוותר ההקלטה כעדות מוצקה. בידיעה של זרחין כמה וכמה ציטוטים מדברי ח' על מעשיו של "ג'ורג'". כדאי ללחוץ על הקישור ולקרוא.

"גורם המקורב לקפטן ג'ורג' אמר אתמול ל'הארץ' כי הניסיון 'להפיל' על קפטן ג'ורג' מעשים אסורים בחקירת דיראני או בחקירת הפליטים מעיראק לא יצלחו", כותב זרחין. "[...] עוד הוא אמר כי קפטן ג'ורג' לא נקט מעולם אלימות כלפי נחקרים ותמיד פעל ברשות ובסמכות, והראיה היא כי ח' חזר בו מהטענה שהעלה ביחס לאלה. 'העובדה היא שבעוד כל המלעיזים מצאו את עצמם מחוץ למערכת, קפטן ג'ורג' עדיין זוכה להערכה ומועסק בתפקיד בכיר למען המדינה'".

ידיעת סביבה אחת

צפריר רינת מדווח ב"הארץ" כי מחקר בינלאומי חדש שבדק 4,000 דו"חות "אחריות חברתית" שפירסמו תאגידים בכל רחבי העולם מצא כי פחות מ-17% מהחברות שנבדקו דיווחו על כל פליטות גזי החממה שבהן היו מעורבות. המחקר לא כלל חברות מישראל.

משאבים בלתי נדלים

"מדובר במועמד מרשים, שופע רעיונות מקוריים ויצירתיים במגוון רחב של סוגיות פוליטיות, חברתיות, כלכליות וטכנולוגיות. הוא מסוגל להיות יריב ראוי לאובמה גם מבחינת כושר הביטוי שלו", כותב במדור הדעות של "ישראל היום" פרופ' אברהם בן-צבי על ניוט גינגריץ', מי ששואף להיות המועמד של המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה"ב.

"בהשוואה לפרובינציאליות, לבורות ולחוסר ההתמצאות המינימלית בהוויות העולם שהפגינו פרי וקיין", ממשיך בן-צבי, "גינגריץ' רחב אופקים ובעל מסד ידע עשיר (החורג בהרבה מתחום התמחותו בהיסטוריה אמריקאית). הוא אינו נזקק לספרי תדריכים מפורטים כדי לדקלם מהם כתוכי עובדות ונתונים בסיסיים".

יחד עם זאת, בן-צבי מציין כי "הדרך המובילה לזכייה ארוכה ורצופת מהמורות". בין היתר "מאחר שמיט רומני נהנה מתשתית ארגונית וכספית איתנה (בהשוואה לגינגריץ', שהמערך הארגוני שלו רחוק עדיין מגיבוש). [...] משאביו הבלתי נדלים של מושל מסצ'וסטס בעבר יאפשרו לו גם למקד את אלומת האור ביתר עוצמה בנקודות התורפה של גינגריץ', הקשורות הן לחייו האישיים והן לדפוס התנהלותו במישור האתיקה הציבורית".

מה בדיוק בחייו האישיים והאתיקה הציבורית נחשב לנקודת חולשה אצל גינגריץ'? הס מלהזכיר ב"ישראל היום". ומה עומד לגינגריץ' מול "משאביו הבלתי נדלים של מושל מסצ'וסטס"?

האתר "פוליטיקו" דיווח לפני כמה ימים כי שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" ומי שכבר תרם כמה מיליוני דולרים לגינגריץ' בעבר, הבטיח להעביר עוד 20 מיליון דולר לקמפיין הבחירות שלו (בהמשך הוכחש הסכום).

ענייני תקשורת

ברדלי מנינג, הנאשם בהדלפת מאות אלפי מסמכים צבאיים לאתר "ויקיליקס", הופיע ביום שישי בציבור, לראשונה מאז מעצרו בשנה שעברה. במדור חדשות החוץ של "הארץ" ידיעה [AP] שבה מדווח על פתיחת ההליך המשפטי נגד מנינג. "הוא נראה רזה אך מרוכז", נכתב, "וענה תשובות ישירות".

ב"דה-מרקר" מדווחים צבי זרחיה ונתי טוקר כי ח"כ כרמל שאמה-הכהן פועל לקדם את פרסומו של המכרז להפעלת ערוץ חדשות ייעודי, כפיצוי אפשרי לסגירתו הצפויה של ערוץ 10.

רותם סלע ומיה מנע מדווחים ב"עסקים", מוסף "מעריב", כי הממשלה צפויה לאשר היום הורדה נוספת של 5% באגרה ופטור מהפקות מקור לרשות השידור. ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על התנגדות איגודי היוצרים לפטור.

משה גורלי כותב ב"כלכליסט" על הצעת תיקון החוק שתאסור פרסום חומרים שהודלפו מחקירות. "החוק שיהפוך עיתונאי לעבריין", מסבירה כותרת רשימתו.

במדור "קריקטוריסט" של "כלכליסט" מציג יונתן וקסמן זוג הצופה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2. "הערב", אומרת יונית לוי, "במקום תוכנית התחקירים, משדר מיוחד – האופרה 'לה-מרמור' מאת פרלש".

ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה כי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, סירב לפרסם מאמר בעיתון "ניו-יורק טיימס", "בטענה לחוסר אובייקטיביות". כדאי לקרוא את המכתב המלא ששלח יועצו של נתניהו, רון דרמר, לעיתון האמריקאי.

ב"הארץ" כותבת מיה סלע על מותו של העיתונאי והסופר כריסטופר היצ'נס.