הפסד לרב אמנון יצחק: בית המשפט דחה את תביעת הדיבה שהגיש, יחד עם עמותת שופר המפיצה את תורתו, נגד גוגל ומטא. יצחק ושופר חויבו לשלם לענקיות הטכנולוגיה למעלה ממאה אלף שקלים בהוצאות בית משפט.
עם זאת, בית המשפט קרא לבחון את הרחבת האחריות המוטלת על פלטפורמות הרשתות החברתיות, בנוגע לפרסומים משמיצים שנעשים בידי משתמשי הפלטפורמה.
לפני קרוב לחמש שנים הגישו יצחק וארגון שופר תביעה בסך 1.8 מיליון שקלים שעיקרה הופנתה נגד גוגל ומטא, בדרישה להסיר מיוטיוב ופייסבוק עשרה פרסומים שהשמיצו אותם. הפרסומים כללו טענות כי יצחק הוא "חילוני שמתחזה לרב", שחסידיו "נפגעים נפשית ונוקטים באלימות", כי הוא "ראש כת" ש"מקלל ומאיים על חסידיו", כי התעלל בילדיו, ועוד שלל הכפשות.
מלבד תביעת חצי מיליון שקלים מגוגל וחצי מיליון שקלים ממטא, נתבעו שורה של אזרחים בדרישה לפיצוי בסך 100 אלף שקלים כל אחד, משום שהגיבו לפרסומים המשמיצים בדברי השמצה משלהם. את יצחק ועמותת שופר ייצגו עורכי הדין מתן שוק ודור נחמן.
עוד לפני הגשת התביעה פנה יצחק לגוגל בדרישה שיסירו את התכנים מיוטיוב משום שמדובר בלשון הרע. בגוגל מסרו לו בתגובה כי החליטו שלא להסיר את התכנים משום שאין ביכולתם לקבוע שהם אינם חוקיים או מפרים את הדין הישראלי. בהמשך פנה יצחק פעם נוספת, הפעם בטענה להפרת זכויות יוצרים, ובגוגל הסכימו להסיר את התכנים.
פניות דומות למטא לא צלחו. בחברה מסרו כי הפוסטים שעליהם דיווח אינם מנוגדים לכללי הקהילה.
לטענת יצחק ושופר, הפרסומים היו חלק מקמפיין ממומן בהשקעה כספית עצומה שמטרתו להשחיר את דמותו. פנייתם של יצחק ושופר לגוגל ומטא טרם הגשת התביעה, נטען בכתב התביעה, "מייצרת אחריות על בעל הפלטפורמה כמונע הנזק היעיל מקום בו זה מסרב להסיר ללא צידוק סביר את הפירסום המעוול מכח עוולת הרשלנות וכן ובמקביל מקימה אחריות כלפי בעל הפלטפורמה והא ייחשב למסייע לעוולה".
בגוגל טענו, באמצעות עורכי הדין רועי ששון ושירה אידלמן, כי אינם אחראים לפרסומים שכן הפלטפורמה שבבעלותם לא פרסמה אותם אלא רק סיפקה שירותים למפרסמים. עוד נטען מטעם גוגל כי המבחן הקובע להסרת פרסומים הוא מבחן "השקר הברור", כלומר רק כשלא נדרש כל בירור עובדתי לגבי פרסום, על הפלטפורמה להסירו בלא צו מבית משפט. אין זה המקרה הנוכחי, טענו.
במטא טענו, באמצעות עורכי הדין שי כגן ומעין שגיא, כי לא ניתן להטיל עליהם אחריות בנזיקין בגין תוכן שפורסם על ידי צד שלישי. בנוסף טענו כי לא הוכח שהפנייה להסרה היתה ראויה ואף כי לא הוכח שהפרסומים התפרסמו בפייסבוק.
השופט רפי ארניה מבית-משפט השלום בראשון-לציון דחה את התביעה.
לפי השופט ארניה, אף שהפרסומים עולים לכדי לשון הרע, התפרסמו גם בפייסבוק וכי יצחק וארגונו לא היו צריכים להגיש במקביל גם תביעה לחשיפת המפרסמים, הרי שלא ניתן לטעון כי אי הסרת פרסום הופך את הפלטפורמה למי שפירסמה אותו.
"המסדת [פלטפורמה, א"פ] לא נקטה באקט פוזיטיבי של פירסום. מי שעשה כן הוא יוצר התוכן ומי שפירסם אותו במרשתת, ולא המסדת", קבע ראשית לכל השופט ארניה.
חוק איסור לשון הרע בנוסחו הישראלי, הוסיף, אינו מאפשר להפוך את הפלטפרומה למפרסמת, שכן הוא דורש "אקט פוזיטיבי של פירסום". החוק הישראלי, הוסיף, "לא עבר התאמה" לעידן הנוכחי ולא קבע כי פלטפורמה מהווה אמצעי תקשורת.
בנוסף, פסק השופט ארניה, לא ניתן להטיל על הפלטפורמות אחריות כמי ש"תמכו בתוכן הפירסומים" רק בשל העובדה שבחרו שלא להסירם.
"סבורני כי הוכח שגוגל ומטא פעלו ללא כל יחס נפשי שהוא בנוגע לתוכן הפירסומים", כתב השופט. "סירובן להסירם לא נבע מכך שלשיטתן המדובר היה בפירסומים שתכנם הוא אמת, או שהן מסכימות ומאשרות את האמור בהם, אלא נבע מתפיסת עולמן הכללית בכל הנוגע לתפקידן בעולם הווירטואלי, שלפיה אם לא הובאה בפניהן הוכחה לכך שהפירסום כולל דבר שקר ברור, הרי שלא מוטלת עליהן חובה כלשהי להסיר את הפירסומים. זאת מכח עקרונות של חופש הביטוי במרשתת, שאיפתן שלא לשמש כ'צנזור על' ולהימנע מיצירת אפקט מצנן על חופש הביטוי ברשת".
לפיכך, נדחתה התביעה נגד גוגל ומטא בעילת לשון הרע.
השופט דחה גם את הטענות לרשלנות של הפלטפורמות. לדבריו, "לפירסום מכפיש במסדות ורשתות חברתיות קיים פוטנציאל לפגיעה בעוצמה גבוהה ובלתי רברסבילית", ולפיכך "יש לקבוע שמסדות חבות בחובת זהירות מושגית כלפי פרטים אשר נפגעו מאי הסרת פירסומים פוגעניים שפורסמו במסדות, וזאת אף שהמסדות הינן מתווכי תוכן גרידא, ולא יוצרי הפירסום".
יחד עם זאת, פסק השופט ארניה, הרי שבמקרה הנוכחי הפלטפורמות לא הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים, שכן פעלו על פי "מבחן השקר הברור", כפי שנקבע בפסיקה הישראלית.
"התובע לא הצביע על שום קטע קונקרטי שברור לגביו שהינו שקרי בעליל על פניו, במובן זה שאינו דורש שקלא וטריא", פסק השופט. "[...] אכן, המדובר בפירסומים פוגעניים, מכפישים, אשר מטבע הדברים אינם נעימים כלל לאיש, וודאי לתובע. הם בוודאי עולים כדי 'לשון הרע' ובהחלט חורגים מהבעת דעה. ואולם, קשה לאמר כי מתקיים בהם כלל השקר הברור, במובן זה שניתן להציג הוכחה נגדית ניצחת, ובלתי ניתנת להפרכה, שאינם נכונים".
בהקשר זה מעיר השופט ארניה כי "ייתכן שבאה העת להרחיב את אחריותן הנזיקית של מסדות ביחס לפירסומים בהן, מעבר למבחן השקר הברור, ולהחיל מבחנים חדשים לבחינת סירובן להסיר פירסום מעוול, וזאת תוך שימוש בחובות מתחום המשפט הציבורי, ומתוך השקפה על המסדות כגופים דו מהותיים הכפופים לדואליות נורמטיבית, ובאמצעות המשפך של דיני הנזיקין".
לפי השופט ארניה, "ניתן לטעון, כי משהוגשה בקשת הודעה והסרה על ידי מי שטוען שנפגע מפירסום במסדת, מוטלת על מסדת החובה לפנות למפרסם ולבקש את עמדתו בנוגע לבקשה זו, ולהסיר את הפירסום או לסרב להסרתו תוך שקילת עמדת המפרסם, שתובא אף בפני מבקש ההסרה. לאפשרות זו, הלקוחה מתחום המשפט הציבורי (הנובעת מחובות השמיעה והשקיפות אשר בהן מחוייבת רשות ציבורית) עשויות להיות השלכות רבות, החורגות מתחום דיוננו כאן".
השופט ארניה חייב את יצחק וארגון שופר לשלם לגוגל ומטא שכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקלים כל אחת. בנוסף דחה את התביעה נגד אחד המגיבים וחייב את התובעים לשלם לו הוצאות בסך 10,000 שקלים. תביעות נגד שני מגיבים נוספים התקבלו אך הם חויבו בפיצויים נמוכים של 1,000 ו-5,000 שקלים.
54478-09-20
* * *