העיתונאים יונית לוי ועמית סגל, מחדשות 12, ראיינו את שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, בראיונו הראשון בתקשורת המשודרת מאז פיטוריו מהממשלה והתפטרותו מהכנסת על רקע המחלוקת בעניין חוק הגיוס.
בראיון המצוין שנמשך 51 דקות, גלנט אימץ את "קו ההגנה" של ראש הממשלה נתניהו תוך הבדלים מסוימים. בדומה לראש הממשלה נתניהו, גלנט מגלגל את עיקר האחריות לעבר צה"ל וגורמי המודיעין, ולמעשה טען שהוא לא שמע, לא ראה ולא ידע עד ה-7 באוקטובר על התוכניות וההתעצמות הצבאית של החמאס. רק להבדיל מראש הממשלה נתניהו וממקורביו, גלנט לא מוסיף לגלגול האחריות גם תיאוריות קונספירציה.
גלנט טען בראיון שהוא לא אחראי לקונספציה שהחמאס מורתע ולא רוצה מלחמה, אלא רק הסתמך על המידע השגוי שקיבל מגורמי הצבא והמודיעין, שלא נתנו לו "אפילו פסיק" של אינדיקציה אחרת. הוא הסביר ש"כאשר שר ביטחון צריך לקבל החלטות, הוא צריך להישען על המידע שמגיע אליו, או מהמודיעין או מכל הדיונים עם בכירים ועם אחרים - או מסיורים בשטח".
בדומה לראש הממשלה נתניהו, שטוען שלא העירו אותו באמצע הלילה ב-7 באוקטובר, גם גלנט טען בראיון ש"התסכול הכי עמוק שיש לי בחיים - זה שלא העירו אותי בלילה". כאילו אם הרמטכ"ל הלוי היה מושך בדש הפיג'מות של נתניהו וגלנט, הכל היה יכול להיות אחרת. אך בעוד שהשאלה מתי העירו את שניהם הינה חשובה, הרי שהתנהלותם הזוחלת אחרי שקמו מעידה שהם היו תקועים עמוק בקונספציה.
גם אם היו מעירים אותם באמצע הלילה, סיכוי טוב ששניהם היו חוזרים לישון. אם עד ה-7 באוקטובר שניהם הסתמכו לטענתם באופן "עיוור" על גורמי הצבא והמודיעין, אין סיבה להניח שבאמצע הלילה הם היו פתאום נוהגים אחרת.
כידוע, חלפו שעות ארוכות וגורליות עד שמדינת ישראל בראשותם "התעוררה" ו"נכנסה לאירוע". שעות בהם בסיסים וישובים נכבשו, חיילים ואזרחים נרצחו, עונו, נשרפו ונחטפו.
כך, כאשר הוא נשאל "מתי שר הביטחון של מדינת ישראל מבין שנכבשו שטחים בישראל בידי חמאס", גלנט השיב שהוא הבין ש"יש פה התקפה רחבה" אך הוסיף ש"אמצעי המודיעין נפגעו, התצפיות וכן הלאה. התמונה לא זורמת, היא בוודאי לא עוברת את עשרת הדרגים מהחייל ועד שר הביטחון".
כאשר הוא נשאל: "הכשל של אותו יום זה הרי לא רק ההפתעה. זה גם העובדה שלקח שעות ארוכות, כשמונה שעות, עד שהיה כוח צבאי משמעותי ביישובים", גלנט השיב שלוקח זמן לשנות את היערכות הכוחות.
הדברים נשמעים כתירוצים. מן הסתם, גלנט לא היה צריך לדעת באיזה בית בקיבוץ מסוים נמצאת באותו הרגע חוליית חמאס. בתקשורת הישראלית וברשתות החברתיות דווח מיד ובזמן אמת שבוצעה חדירה נרחבת מרצועת עזה ליישובים ולבסיסים, בליווי תיעוד של חלק מהזוועות שבוצעו. סביר להניח שאם גלנט לא היה מאמין בעצמו בקונספציה שחמאס מורתע ולא מסוגל לפעולות צבאיות נרחבות כאלה, אז הוא לא היה ממתין לקבלת מידע נוסף ופשוט דואג לשלוח באופן מידי לעוטף עזה כוחות גדולים לשחרור כל הבסיסים והיישובים ולהצלת התושבים.
להבדיל מראש הממשלה נתניהו, גלנט כן טען בראיון שיש לו אחריות מעצם כהונתו כשר ביטחון בתשעת החודשים שקדמו לטבח, אך הוא המציא עבור עצמו הגדרה מיוחדת של אחריות ללא אשמה. כך, כאשר הוא נשאל "האם אתה מרגיש גם אשמה על מה שקרה?", גלנט השיב "אחריות זה דבר שאנחנו צריכים לשאת אותו. בקשר לאשמה, אני מציע לתת את זה בידי מי שמוסמך לזה".
סירובו של גלנט לראות את עצמו כנושא באשמה כלשהי, קשור לעמדתו לגבי ההווה והעתיד הפוליטי שלו. להבדיל מראש הממשלה נתניהו, גלנט כן תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אך נראה שמבחינתו אין מניעה שישוב לכהן כשר ביטחון ואף כראש ממשלה כל עוד וועדת החקירה הממלכתית לא קבעה אחרת.
בהינתן שוועדה כזו טרם הוקמה וגם אם תוקם צפויות לחלוף שנים ארוכות עד שתסיים את עבודתה ותגיש את המלצותיה, לשיטת גלנט הוא רשאי להמשיך ב"עסקים כרגיל". כאשר הוא נשאל "אתה ממשיך בליכוד?", גלנט השיב "בוודאי", וכאשר הוא נשאל "אתה יכול להמשיך להיות בכיר בציבוריות הישראלית עם הכתם הזה של 7 באוקטובר?", גלנט השיב "את זה יקבע הציבור, ורצוי אחרי שהוא שמע ועדת חקירה ממלכתית שאומרת מי אחראי ולמה".
בהינתן שמדובר באחד האסונות החמורים בתולדות המדינה, היה מצופה שגלנט ישיב שעד שוועדת חקירה ממלכתית לא תזכה אותו, הוא לא יכהן בתפקיד ציבורי.
להבדיל מגלנט, הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי הסביר כי החליט להתפטר "מתוך הכרה באחריותי לכישלון של צה"ל ב-7 באוקטובר", וכי "אחריותי תלווה אותי כל חיי". לנוכח הקושי של גלנט לשאת באחריות ובאשמה וגלגולו אותן לעבר אחרים, הרי שבראיון שנתן לסגל וללוי הוא הוכיח שאין צורך להמתין לתוצאות ועדת החקירה הממלכתית כדי לדעת שהוא אינו ראוי לשאת בשום תפקיד ציבורי נוסף.