תוכנית הטלוויזיה "הפטריוטים" של ערוץ 14 היא דוגמה ל"תקשורת פוליטית אלטרנטיבית", כלומר תקשורת "שאינה מצייתת לתפיסות המסורתיות של אובייקטיביות וניטרליות אלא מפגינה באופן ישיר את ההטייה הפוליטית שלה, לצד ביקורת על אידיאולוגיות וכלי תקשורת מתחרים".

כך מתוארת תוכנית הדגל של ערוץ 14, ערוץ התעמולה והכזבים של משפחת מירילשוילי הפועל בשירות בנימין נתניהו, במאמר שפורסם לאחרונה במכון רויטרס ללימודי עיתונות (RIJS) באוניברסיטת אוקספורד.

דוידה לרנר, עיתונאי איטלקי שעבד בעבר בדסק המערכת האנגלית של "הארץ", צפה באופן מדגמי בשמונה תוכניות של "הפטריוטים" בין מאי לאוגוסט 2024, כדי לבחון דרכן את השינויים שעוברים על התקשורת בישראל בתקופת מלחמת עזה.

"השינוי הדרמטי בשיח התקשורתי בולט במיוחד בערוץ 14", כותב לרנר, "כלי תקשורת ימני שצבר בולטות תחת הממשלה הנוכחית. ניתוח של שידוריו, אשר מציבים תחרות הולכת וגוברת לכלי התקשורת המרכזיים, מספק תובנה חשובה לגבי הכיוון אליו פונה נוף התקשורת הישראלי, ולגבי דרך החשיבה של הימין הקיצוני בישראל".

לפי לרנר, "ניתוח של שידורי ערוץ 14, אשר מציבים תחרות הולכת וגוברת לכלי התקשורת המרכזיים, מספק תובנה חשובה לגבי הכיוון אליו פונה נוף התקשורת הישראלי, ולגבי דרך החשיבה של הימין הקיצוני בישראל".

לרנר מתאר במילים פשוטות את התוכן המיליטריסטי והלאומני שמאפיין את "הפטריוטים" מאז ה-7.10, הכולל קריאות חוזרות ונשנות לביצוע פשעי מלחמה. "מעל לכל", הוא מציין כשהוא מונה את מאפייני סיקור המלחמה, "אפס דיווח על הסבל האנושי המתרחש בעזה".

לדבריו, "הכרה בנפגעים אזרחים בעזה היא טאבו בתוכנית, והתייחסויות פומביות לכך ממוסגרות כסוג של בגידה". הפלסטינים מתוארים כגרועים מנאצים, והתנגדות להכנסת סיוע הומניטרי לעזה ממוסגרת כמעשה רצוי. ממשל ביידן מתואר כעוין, גופים בינלאומיים שביקרו את התנהלות צה"ל מתוארים כ"אנטישמיים".

הבקשה של התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי כרים חאן להוציא צווי מעצר לנתניהו וגלנט, מציין לרנר ביובש, לא שימשה את פאנל "הפטריוטים" כמקפצה לדיון בהתנהלות צה"ל בעזה. במקום זאת היא גרמה לפאנליסט יותם זמרי להשוות את ה-ICC לבית דין של נאצים ולכנות את חאן אנטישמי.

אנשים שרק לפני מספר שנים נחשבו מחוץ לגבולות השיח הציבורי המקובל בישראל, כותב לרנר, מקבלים דרך קבע במה להשמיע את קולם בתוכנית "הפטריוטים".

לצד תיאור ההטייה המובנית בתוכן של "הפטריוטים", מספק לרנר גם תיאור של סגנון התוכנית.

"סט התוכנית, שמצולמת בפני קהל, נשלט על ידי שולחן כחול בצורת קשת ובעל מראה עתידני", הוא כותב. "המארח יושב במרכזו עם חברי פאנל משני הצדדים. סביב השולחן, חצי עיגול של עמודים אנכיים אדומים מעורר רושם של מעין פרתנון מודרני. האולפן שטוף בתאורה דרמטית, אדומה וכחולה, בעוד מסכי רקע מקרינים דימויים פטריוטיים בולטים, כולל דגלי ישראל גדולים וסיסמאות לאומניות כמו 'בעזרת ה' ביחד ננצח'".

לפי לרנר, "צילומי התגובה בתוכנית חושפים קהל באולפן שלובש חולצות עם סיסמאות לאומניות או עם דגלי ישראל עטופים על כתפיהם. הם פורצים במחיאות כפיים ספונטניות ונלהבות לכאורה אחרי קטעי וידאו של נתניהו או הצהרות חזקות של חברי הפאנל".

התוכנית "מתאפיינת בקצב מהיר ומשתמשת בהומור וסאטירה בצורה משעשעת ומרתקת", מוסיף לרנר, ומציין: "דיווחים על המלחמה מתבססים לרוב על צילומים מבצעיים של צה"ל ומלווים במוזיקה קליטה ומפארת".

רה"מ נתניהו מקדם בחשבון הטוויטר שלו את ערוץ 14 (צילום מסך)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, כותב לרנר, מעניק לערוץ ראיונות בלעדיים ומעניק לכתביו את זכות השאלה הראשונה במסיבות עיתונאים. נתניהו, מוסיף לרנר, גם משתף את תכני הערוץ בחשבונותיו ברשתות החברתיות.

במקביל לקידום האינטרסים של ערוץ 14, כותב לרנר, כלי תקשורת אחרים מותקפים על ידו באופן קבוע. המחבר מקשר גם זאת לתוכן של "הפטריוטים".

"חברי הפאנל ב'פטריוטים' מאמצים את הרטוריקה האנטי-תקשורתית של נתניהו, לעתים קרובות תוך התייחסות ביקורתית ל'תקשורת', כאילו שהם לא חלק מהתעשייה", הוא כותב, "הדבר מזכיר את הנטייה של נתניהו לנגח את 'האליטות' בישראל למרות שהוא בשלטון כבר שנים רבות".

לרנר מספק רקע לקוראיו על ההקלות הרגולטוריות שקיבל הערוץ על בסיס דו"ח מכון זולת ומפנה לדיווח באתר "העין השביעית" בדבר פניית ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל ליועמ"שית בדרישה לבדוק חשד לשימוש פוליטי בתקציבי הפרסום הממשלתיים לטובת הערוץ.

אולם לרנר מדגיש כי סיקור המלחמה בערוץ 14 אינו שונה מהותית מסיקור המלחמה במרבית התקשורת בישראל. החוקר מפנה לממצאי "מדד הייצוג", מיזם משותף של "העין השביעית" ועמותת סיכוי-אופוק, ולפיהם מתוך כ-72 אלף דוברים שהשתתפו בתוכנית החדשות והאקטואליה במחצית הראשונה של 2024, רק כ-1.5% היו אזרחים ערבים. בקשת 12 שיעור הייצוג עמד על 0.8% בלבד, השיעור הנמוך ביותר שנמדד בכלי תקשורת כלשהו מאז החל המדד ב-2016.

לרנר משוחח עם ד"ר איילה פנייבסקי, שחקרה את סיקור המלחמה בחדשות 12. פנייבסקי  בחנה 700 דיווחים ב-50 מהדורות חדשות לאורך חצי שנת המלחמה הראשונה, הוא מציין, ומצאה רק ארבעה אזכורים לאזרחים עזתים שנהרגו.

"המצב מדאיג הן ברמת המידע והן ברמת הרמזים המוסריים", אמרה פנייבסקי בראיון למחבר. "קהלים ישראליים גדולים אינם נחשפים לרבות מהזוועות שאנחנו רואים מכיוון שהם צורכים חדשות בעברית בטלוויזיה הישראלית. אבל זה גם קשור לאותות שהעיתונאים הישראלים מעבירים: גם אם תיתקל בתמונות מחרידות של נפגעים אזרחיים בעזה, לא תאמין - כי האנשים שאתה סומך עליהם אמרו לך שזה לא נכון".

"גם בזמן עימות", מסכם לרנר, "כלי תקשורת צריכים לשאוף לשלב בסיקור שלהם את הנרטיבים והשינויים הפנימיים שמתרחשים בצד השני. התקשורת הישראלית עשתה זאת בעבר, וככל שהחברה מחלימה לאט מפצעי המלחמה, ייתכן שסיקור פתוח ומכליל יותר יחזור. אך במצב הנוכחי, יותר מדי קולות - ועובדות - נאלמים".

לרנר מציין כי בערוץ 14 לא הגיבו לפנייתו לקבלת תגובה.