"המוצא מן הסבך, או מן התסביך, הוא בטענה, כי כולם אשמים, או, לפחות, כי כולנו אשמים. מעולם לא שמענו במדינה חופשית, שבה פועלת ממשלה נבחרת, טענה אנטי דמוקרטית כזאת. מילא, במדינה טוטליטרית. אבל במדינה דמוקרטית?".

את הדברים הללו כתב יו"ר הליכוד וראש הממשלה לעתיד, מנחם בגין, בטור שפורסם ב-30 בנובמבר 1973 מעיתון "מעריב" ועסק באחריות הממשלתית למחדל מלחמת יום הכיפורים. הכותרת: "ובכן, כולם אשמים...".

הטור, שנכתב לפני 51 שנים כנגד רה"מ גולדה מאיר וממשלת המערך, יכול להיקרא באותה המידה ככתב אישום נגד ממשלת הליכוד הנוכחית בראשות רה"מ בנימין נתניהו.

הטור של בגין נכתב בימי הפסקת האש הרעועה אחרי מחדל מלחמת יום כיפור, שבוע וחצי אחרי הקמת ועדת החקירה הממלכתית לחקר המחדל (ועדת אגרנט), וחודש לפני הבחירות לכנסת השמינית.

"כלל גדול הוא, כי הממשלה מנהלת את ענייני האומה, כי היא האחראית לפעולותיה ומחדליה, ואין זולתה האחראית להם", כתב יו"ר מפלגת הליכוד המיתולוגי כנגד ממשלת גולדה-דיין, בניסוח שלמרבה האירוניה ייחשב בימינו לאנטי-ביביסטי מובהק, "בעד משגים, או מחדלים, הרבה פחות חמורים מחליף פרלמנט ממשלה, אפילו בהסכמת תומכיה, או עם משנה את הרכבו של בית הנבחרים, המוציא מתוכו ממשלה חדשה".

ראש הממשלה גולדה מאיר משיבה לביקורת האופוזיציה על הממשלה, במליאת הכנסת בירושלים, 10.3.1974 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

ראש הממשלה גולדה מאיר משיבה לביקורת האופוזיציה על הממשלה, במליאת הכנסת בירושלים, 10.3.1974 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

לפי המסורת הליכודניקית היטיב בגין לצאת נגד התקשורת שלטענתו מקדמת בהכנעה את הנרטיב הנוח לגולדה ודיין, "אצלנו כותבים עיתונאים, המטיפים כל ימות השנה לדמוקרטיה, כי בעד מחדל ממשלתי ברור ומזעזע, אין הממשלה אחראית אלא כולם אשמים. במלים אחרות, תעשה ממשלה נבחרת אשר תעשה, יש להשאירה על כנה. יש לפקפק, אם אי פעם ניתן לציבור, ובמיוחד לדור הצעיר, חינוך אנטי דמוקרטי יותר, מאשר בהטפה החסודה לאשמת הכל".

לעמדת בגין, לשאלה מתי התריע הדרג הצבאי בפני רה"מ מאיר, או האם היה זה הדרג הצבאי שהיה שבוי בקונספציה והטעה אותה - אין משקל בכל הנוגע לאחריותה האישית למחדל. בהשוואה לימינו, הרי שלפי עמדת בגין אין כל משמעות מתי צלצלו לנתניהו ב-7 באוקטובר ומה גרס הדרג הצבאי במשך שנות שלטונות לגבי האיום שמהווה חמאס – האחריות כולה עליו ועל ממשלתו. מה עוד שבניגוד למאיר, נתניהו שלט בממשלות ישראל 13 מתוך 14 השנים לפני הטבח.

"כולם אשמים? האמת הפשוטה היא, כי לא כולם הרדימו, ולא כולם הורדמו. אבל אפילו היו הכל נמים, עדיין היתה זו חובת הממשלה לנקוט אמצעי זהירות פשוט כנגד ריכוזי אויב, הידועים לה, כדי להגן על עם העלול להיות מותקף", כתב בגין.

מוזר, אמרתם שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר

ביומה השלישי של "מלחמת חרבות ברזל", כפי שמכנה אותה צה"ל, שודרה הצהרה של רה"מ נתניהו שבפתחה טען כי "אנחנו ביום השלישי למערכה. אנחנו במלחמה על הבית, מלחמה על הבטחת קיומנו, מלחמה שבה ננצח".

דבריו אלו של נתניהו אחרי מחדל ה-7.10, מהדהדים את הדברים שאמרה רה"מ מאיר אחרי מחדל יום הכיפורים, דברים שאליהם מתייחס בגין בטורו: "היא אמרה לפני ציונים מאנגליה כי ב-48 השעות הראשונות התעורר החשש שאנו מפסידים במלחמה. במילים אחרות, נשקפה לנו, בהנהגתה של הגברת מאיר וחבריה, סכנת שואה".

אם כך אכן היה, ממשיך בגין ושואל, כיצד הגיעה ישראל, שבשנים לפני כן כולם סברו כי ביטחונה מבוצר, במיוחד בידי הנהגת גולדה-דיין, למצב בו במשמרתם עמדה המדינה על סף חורבן? ומדוע אין הם לוקחים על כך אחריות?

מנחם בגין נואם בכנסת, מול דוד בן-גוריון וגולדה מאיר, 1961 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

מנחם בגין נואם בכנסת, מול דוד בן-גוריון וגולדה מאיר, 1961 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

דברי בגין מתאימים באותה המידה לנתניהו, שהרבה לתאר את המלחמה נגד החמאס כ"מלחמה על הבית" - אחרי 15 שנות שלטון של נתניהו והליכוד, שבהן "מר ביטחון" חזר וטען כי מצבנו מעולם לא היה טוב יותר, וכי הוא האדם היחיד המסוגל לדאוג לביטחון ישראל.

נתניהו גם מנסה למתג את המלחמה הנוכחית כ"מלחמת תקומה", מבלי להידרש לשאלה כיצד יתכן שמדינה בת 75 נזקקת ל"תקומה" ובאחריות מי הגיע החורבן שלפני התקומה?

גולדה מעולם לא לקחה אחריות, גם לא נתניהו

בסיומו של הטור פונה בגין לאלוהים: "ריבונו של עולם, את מי באת להעניש על שנטלת משרינו את השכל הישר? על ממשלה כזו אין עוד לסמוך. חפצי חיים אנחנו; משום כך עלינו לשנות את הרכבה, במהרה".

לריבונו של עולם לקח כמה שנים להיענות לבקשה, אולי לקח זמן לבקשה להגיע ליעד. בבחירות דצמבר 1973 מפלגת המערך בראשות גולדה זכתה ב-51 מנדטים, התוצאה השנייה הכי טובה אי פעם של המפלגה, וגולדה הקימה ממשלה נוספת.

למעשה, באופן שלבטח הרתיח את משפחות קורבנות מחדל יום הכיפורים – גולדה בחרה להקים מחדש בדיוק את אותה ממשלה שכיהנה בעת המחדל, אפילו מינתה שוב את משה דיין לשר הביטחון. מעשיה דיברו בעד עצמם באופן ברור, מתריס ומקומם: המחדל לא התרחש באשמתה או אשמת מי מחברי ממשלתה.

בנימין נתניהו, נאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בפתח יום עדותו השני. בית המשפט המחוזי בתל אביב, 11.12.2024 (צילום: הדס פרוש)

בנימין נתניהו, נאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בפתח יום עדותו השני. בית המשפט המחוזי בתל אביב, 11.12.2024 (צילום: הדס פרוש)

ב-1 באפריל 1974 פורסמו מסקנות הביניים של ועדת אגרנט, שממשלת מאיר לא הסמיכה לעסוק באחריותו למחדל של הדרג המדיני. אולם התכסיס של רה"מ מאיר לא צלח ופעל כמו בומרנג כנגדה. הטלת האחריות כולה על הדרג הצבאי בראשות הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), הייתה כל כך לא הוגנת ולא הגיונית, שלאורה התעוררה מחאה ציבורית חסרת תקדים.

הזעם הציבורי הגדל והולך ייצר לחץ פנים מפלגתי במפלגת השלטון, שהוביל להתפטרות רה"מ מאיר ב-3 ביוני 1974, חודשיים אחרי פרסום מסקנות הביניים של ועדת אגרנט.

גולדה לא לקחה מעולם אחריות למחדל יום הכיפורים. גם ביבי, כנראה, לא יודה לעולם באחריותו לטבח הגדול בתולדות מדינת ישראל. השאלה שנותרה פתוחה היא האם העם יידע לחרוט על לוח ההיסטוריה את אחריותו של נתניהו, כמו שידע לחרוט את אחריותה של מאיר. הפעם, בצד השני לא ניצב נואם מחונן כמו בגין.