מאז ההפיכה הצבאית שהתרחשה במצרים ביולי 2013, התאפיינה תקופת כהונתו של גנרל א-סיסי בדיכוי של כל גילוי של התנגדות או ביקורת לשלטונו ולמדיניותו. משטר הדיכוי האכזרי שהנהיג עבד אל-פתאח א-סיסי אינו מבחין בין אויבים ותיקים כמו האחים המוסלמים, לבין גורמים שתמכו בו בעבר ערב ההפיכה הצבאית שביצע.
תחת משטרו של א-סיסי הוצאו צווים וחוקים רבים שנועדו להצר את צעדיה של האופוזיציה ולהגביל את חופש הביטוי, ונעצרו עשרות אלפים מכל קצוות הקשת הפוליטית, חלקם יושבים בין כותלי הכלא ללא משפט.
במאמר שפרסמה העיתונאית המצרית אימאן עוף באתר "א-ספיר אל-ערבי" היא מסבירה איך משטרו של א-סיסי משתמש בחוקים בעלי אופי לגיטימי לכאורה כדי לרדוף מתנגדי משטר או אנשי אופוזיציה.
כחלק ממאמציה של ממשלת מצרים שלא להיחשף לביקורת בינלאומית על התנהלותם של מנגנוני הביטחון שלה כלפי האופוזיציה, היא נוקטת שיטות לא-שגרתיות במרדף אחר איגודי עובדים, אנשי אופוזיציה ועיתונאים ביקורתיים. במקום להתעמת איתם ישירות, היא בוחרת בטקטיקה של שימוש בכלים כמו בדיקות סמים ומעקב ביטחוני.
עיקר הדיון במאמרה של עוף עוסק בחוק מס' 73 משנת 2021, המאפשר פיטורי עובדים שמשתמשים בסמים. עם ההחמרה בתנאים הכלכליים במצרים, הפכו בדיקות הסמים לאחד הכלים העיקריים בשימוש הממשלה לפגיעה בפעילי עבודה מאורגנת. הרשויות מציגות בדיקות אלה כצעד שנועד לשפר את סביבת העבודה, אך לפי עוף ישנן אינדיקציות ברורות לכך שהן מנוצלות באופן סלקטיבי נגד מנהיגי האיגודים.
הכותבת מביאה את סיפורו של אחמד ס', עובד בחברת תחבורה ציבורית, אשר גולל בפניה את החוויה שעבר לאחר השתתפותו בשביתה לשיפור שכר העבודה. הוא סיפר כי עובדי החברה התבקשו לעבור בפתאומיות בדיקות סמים, ולאחר שהגיעו התוצאות התברר כי הן היו חיוביות אצל כמה מראשיו של איגוד העובדים שהשתתפו בשביתה, זאת על אף שכולם מכירים את התנגדותם לשימוש בסמים. אותם עובדים הגישו קובלנות וביקשו לבצע בדיקה חוזרת, אך בקשתם נדחתה ולעומת זאת נתקבלה החלטה לפטר אותם מעבודתם.
עוף מוסיפה כי לא מדובר במקרה אלא בדפוס שחוזר על עצמו ברחבי מצרים. באחד ממחוזות מצרים - בני סואף – נמצא כי כ-25 מורות מבתי ספר שונים עברו בדיקות סמים, ותוצאותיהן היו חיוביות. אותן 25 מורות היו מעורבות בארגון שביתה נגד התנהלותו של משרד החינוך והתרבות.
מנהיג איגוד מקצועי באחת הרשויות הכפופה למשרד החינוך המצרי סיפר לעוף כי מילא תפקיד מרכזי בשביתה שאורגנה על ידי עובדי אותה רשות בכל רחבי המדינה. לטענתו, בתום השביתה איים עליו אחד מראשי הרשות בצורה מפורשת כי הוא יואשם בצריכת סמים, וכי הוועדה האמונה על ביצוע הבדיקות פועלת לפי הוראות הדירקטוריונים וגופי הביטחון.
עורך הדין עלי מחרוס, המתמחה בנושאי עובדים במחוז מיניה, מתח ביקורת על החוק שמתיר פיטורי עובדים המשתמשים בסמים. הוא ציין כי חוק זה נעדר שקיפות ומעניק לרשויות הנוגעות בדבר סמכויות רחבות שניתן לנצלן לצורך השגת מטרות פוליטיות.
מחרוס הסביר כי לעובדים אין זכות לערער על תוצאותיהן של בדיקות הסמים והם נחשפים לפיטורים שרירותיים. הוא הוסיף כי הצעדים הללו הפכו לכלי להפעלת לחץ על אנשי האיגודים המקצועיים, שנאבקים כדי לשפר את תנאי העבודה.
עם הזמן התרחב השימוש השרירותי בחוק בדיקת הסמים. לא רק עובדים ופעילי איגודים מקצועיים סומנו כמטרה לרדיפה בשם חוק זה, אלא גם פעילים פוליטיים ועיתונאים. ממשלת מצרים תחת הנהגתו של א-סיסי פעלה כדי למנוע מעשרות ואף מאות עיתונאים לעבוד בגופי תקשורת מצריים.
עוף מביאה את סיפורה של העיתונאית הביקורתית רשא עזב, שנמצאת זה זמן על הכוונת של הממשלה. עזב נתונה למסע הטרדות מתמשך לאחר שרכשה מוניטין במסגרת עיסוקה בנושאי זכויות אדם ובמאבק הפמיניסטי במצרים. במהלך עבודתה היא עמלה לחשוף פגיעה בזכויות אדם של אזרחי מצרים: זכויות נשים, צדק חברתי וחופש הביטוי. עזב, שנחשבת לאחת העיתונאיות הבולטות במצרים, ספגה בעבר ביקורת מצד גורמי ממשל במדינה בשל מאמריה פורצי הדרך על סוגיות של זכויות אדם ושוויון מגדרי.
ההטרדות נגד עזב החלו להסלים בחודשים האחרונים. לדבריה, היא נתונה למעקב וחיה במצב של חרדה מתמדת. עזב הגישה תלונה לתובע הכללי דרך איגוד העיתונאים, שהביע הזדהות איתה. היא גם הגישה תלונה במשרד הפנים בדרישה להפסיק את הרדיפה אחריה. מספר גופים בינלאומיים הצהירו על הזדהותם עם העיתונאית, ובכלל זה הפדרציה הבינלאומית של עיתונאים, Human Rights Watch, קבוצת העיתונאיות המצריות ומאות עיתונאים ואישי ציבור.
גם הקמפיין נגד עזב אינו מקרה יחיד, כותבת עוף. בתקופה האחרונה התגברו תופעות כמו מעקב ביטחוני אחר עיתונאים ואיסור על עיתונאים להיכנס למוסדות תקשורת פרטיים וציבוריים בניסיון להשתיק קולות ביקורתיים. עיתונאים רבים חווים הטרדה משפטית, זימונים לחקירות ביטחוניות ומעצרים.
ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק - מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת