ראש המוסד לשעבר מאיר דגן מרצה אתמול במפגש של "המועדון המסחרי התעשייתי" בתל-אביב (צילום: יוסי זליגר)
רעשים ואותיות
בספר "פרל הארבור: אזהרה והחלטה" "נותחה בפעם הראשונה באופן מקיף ויסודי ההבחנה בין 'רעשים' (Noises), המוגדרים כמידע לא רלבנטי שרק יכול להטעות, לבין 'אותות' (Signals), המוגדרים כמידע איכותי", נכתב היום בטורו של בועז ביסמוט בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "במלחמת העצבים הזו, הכל כמעט לגיטימי. האזרח הסביר, ובשלב הזה כנראה גם המודאג למדי, צריך לקחת בחשבון שהמשמעות האמיתית של הדברים אינה זו שנראית לעין במבט ראשון, ושקטעים ניכרים מהתמונה מתגבשים באופן סמוי", כותבים היום עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ".
הדברים אמורים, כמובן, בסוגיית התקיפה הישראלית האפשרית של מתקני הגרעין באיראן, התופסת היום את הכותרות הראשיות ואת מירב תשומת הלב בכל העיתונים, התוקפים אותה מכמה זוויות. הפופולרית שבהן היא זו הקפקאית, דהיינו: דיון ציבורי בשאלה אם ראוי שיהיה דיון ציבורי בסוגיית התקיפה באיראן. בעת הזו הדיון הספציפי הזה מגוחך מכל כיוון: מצדדי השקיפות נדמים כמי שמפשפשים ברשיונותיו של אדם המחזיק פצצה עם פתיל בוער בכניסה לקניון; מצד מגני השקיפות הרי שעצם הדיון הוא בבחינת הפרה של השקפת עולמם.
כך או כך, מפני שיש לזווית הזו לבוש אישי וסנסציוני, היא זו שמככבת בכותרות הטבלואידים: "מי שמדבר על תקיפה באיראן זה נתניהו וברק. אני עבריין? שיעמידו אותי לדין", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המצטטת את "ראש המוסד לשעבר מגיב להאשמות נגדו". "מעריב" מציג אותה כותרת ראשית: "דגן: שיעמידו אותי לדין" ("ראש המוסד לשעבר הודף את הביקורת עליו בנושא הגרעין האיראני: 'אני לא עבריין של בטחון שדה'"). את הדברים אמר דגן אתמול בהרצאה בתל-אביב. אותו נושא בדיוק מופיע בכותרת הראשית של "ישראל היום", רק מהזווית ההפוכה: "יעלון: דגן נוהג באופן לא לגיטימי", נכתב בה. המלים "דגן: שיעמידו אותי לדין" מופיעות באמצע כותרת המשנה.
קצת רקע היסטורי ומעט היסטריה: מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, התבטא בפומבי נגד ביצועה של תקיפה באיראן. זאת, לאחר שהסוגיה עלתה בגלוי אצל פרשנים שקשרו בינה ובין הסכסוך בין שר הביטחון ברק לרמטכ"ל דאז אשכנזי (סכסוך שהגיע לשיאו בפרשת הרפז). אלו טענו, איש בסגנונו, כי רצונו של שר הביטחון בתקיפה והתנגדות ראשי מערכת הביטחון הם המפתח להבנת הסכסוכים השונים בצמרת. כמה מהפרשנויות אז נצבעו בצבעי החצר שאליה השתייכו הפרשנים, והד לכך יש גם בשולי הנכתב בעיתונים היום.
כך למשל כותב ב"ישראל היום" דן מרגלית, מי שאמון על דברור עמדותיו של אהוד ברק: "אתמול הופיע בשמי הדיון ההרסני גורם מדיני אלמוני שחיפש שעיר לעזאזל והצביע לעבר אהוד ברק. אודי סגל אמר בערוץ 2 כי המקור הוא משה (בוגי) יעלון, אבל השר הכחיש. מכל מקום, אין לטענה זו יסוד. הפרסומים הראשונים בעניין טהרן יוחסו בעיקר לדגן ולתומכי גבי אשכנזי בתקשורת, שטענו כאילו הרמטכ"ל וראש המוסד לא זכו להארכת כהונתם בגלל התנגדותם לתקיפה באיראן ולא עקב מעורבותו הבעייתית והמביכה [של הרמטכ"ל לשעבר] בפרשת המסמך של בועז הרפז. לחישות אלה ותדריך על גבול ההזיה של דגן בסיום כהונתו כראש המוסד, ולאחר מכן בהרצאה סנסציונית באוניברסיטה, הציתו את האש".
מנגד, מי שאמון על דברור עמדת אשכנזי, בן כספית, כותב היום ב"מעריב": "'העובדה שראשי מערכת הביטחון בעבר, ואולי גם בהווה, יוצאים לתקשורת בעניין האיראני מעידה על כך שאין להם אמון בהנהגה הבטחונית של מדינת ישראל', כך אמר לאחרונה גורם מדיני בכיר ביותר ל'מעריב'. דבריו של הגורם מצטרפים למה שאומרים כמה וכמה גורמים בטחוניים רמי דרג בשיחות סגורות בימים האחרונים. הנה תמציתם: 'יש משבר אמון חריף וקשה ביותר בין צמרת הצבא כולה, כולל הרמטכ"ל בני גנץ, וצמרת המוסד כולו, כולל ראש המוסד, לבין שר הביטחון [...] זה לא רק המינויים. זה הכל. לצבא וגם למוסד יש בעיה קשה ביותר עם ברק גם בעניינים אופרטיביים/מבצעיים אסטרטגיים'". כספית גם חוזר על מה שפירסם אמנון אברמוביץ' לפני כמה ימים: מבקר המדינה צפוי להצטרף גם הוא לחגיגה האיראנית.
שר הביטחון אהוד ברק, שלשום בכנסת (צילום: ליאור מזרחי)
ההתבטאויות של דגן היו ביוני, לפני כמה חודשים, שהם כמה עשרות שנים בזמן-עיתון. ביום שישי הציף "ידיעות אחרונות" את הסוגיה בכותרתו הראשית (נחום ברנע), לאחר שזו רחשה בתוככי טורי הפרשנות הקשורים לעסקת שליט (התיאוריה היתה כי נתניהו בחר בעסקה כדי "לנקות את השולחן" לקראת תקיפה באיראן).
הסברה הרווחת, שגם מצאה ביטוי בפרשנויות על הפרשנויות, היא כי דגן הוא מי שמתדרך עיתונאים בנושא, אם משום שזה אכן המצב ואם משום שידוע כי זו עמדתו וטרם אותר מי הוא זה, אם יש כזה, שעומד מאחורי הקמפיין הנוכחי. "בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו [...] בטוחים שמי שעומד מאחורי מחול השדים הם ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ויו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ שאול מופז", כותב למשל איתמר אייכנר היום ב"ידיעות אחרונות". בימים האחרונים תקפו את דגן השרים בני בגין ויובל שטייניץ והאשימו אותו בהפקרת סודות המדינה ועבירות של בטחון שדה. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מבליטים היום את תגובתו של דגן, כאמור:
"דגן הדף את הטענות כאילו הוא זה שיצר את מחול השדים בימים האחרונים סביב שאלת התקיפה הצבאית באיראן", נכתב על שער "מעריב". "'שר הביטחון וראש הממשלה הם אלה שאמרו בכמה הזדמנויות בנושא הזה כי כל האופציות פתוחות, לרבות האופציה הצבאית. מאז מכוני מחקר רבים בחו"ל, וגם בישראל, עוסקים בעניין", מצטטים אותו כתבי "מעריב" חנן גרינברג ואחיקם משה דוד. עוד נשוב לציטוט הזה. ב"ישראל היום", כאמור, ממשיכים את המתקפה על דגן ומוצאים שר נוסף שינזוף בו. מצד "ישראל היום" מדובר, לפי הפשט, בשמירת מסורת ובעמדה אוטומטית, זאת משום שלפי הגלוי, דגן מתקיף את נתניהו, התומך בתקיפה, וממילא "ישראל היום" נזעק להגן עליו ולתקוף את מתקיפיו.
זהו המעגל הראשון של עיסוק בסוגיית התקיפה באיראן, והוא אינו כולל, למעשה, שום דיון בסוגיית התקיפה באיראן (הוא כן כולל, אגב אורחא, התייחסות לעסקת שליט, שדגן, באותה הזדמנות שבה התייחס להאשמות נגדו, חזר על התנגדותו לה. העיתונים מצטטים במיוחד את ההתבטאות "גלעד שליט אינו גיבור"). המעגל השני הוא זה של התרחשויות עכשוויות במערכת הביטחון הישראלית וגם בזו האיראנית והבינלאומית, שהעיתונים כורכים יחדיו:
"דבריו של דגן באו בסופו של יום עמוס במה שנראה כ'רמזים' של ישראל לאיראן ולעולם", נכתב בתוך ידיעה על שער "מעריב". כותרת המשנה לראשית ב"הארץ" מתמצתת אותם: "צה"ל ערך אתמול ניסוי בשיגור של טיל בליסטי ארוך טווח. חיל האוויר ביצע בשבוע שעבר תרגיל נרחב בשמי איטליה, שכלל תדלוק אווירי. פיקוד העורף החל בתרגיל המדמה פגיעת טילים במרכז הארץ, ובמסגרתו תישמע הבוקר צפירה". הכותרת מופיעה מעל תצלום של "מטוס F16 של חיל האוויר בתרגיל בסרדיניה בשבוע שעבר". גם בשער "מעריב" מתפרסם תצלום קטן של "מטוס קרב ישראלי בשמי איטליה". מטוסים ישראליים לצד איטלקיים מופיעים גם על שער "ישראל היום". עוד מציינים על שער "מעריב" כי "הרמטכ"ל הבריטי ביקר בארץ בחשאי".
מה רומזים הרמזים? לכאורה, מדובר ברמז גלוי וברור. ישראל מסמנת למשטר בטהרן כי היא מתכוננת לעימות צבאי איתו, הן התקפתית והן הגנתית. זה המסר שכל העיתונים למעט "ידיעות אחרונות" מבליטים בשעריהם. זה גם המסר שפרשני וכתבי כל העיתונים, למעט זה של "ידיעות אחרונות", מתייחסים אליו בפקפוק, כשהם מזכירים כי ניסויים בליסטיים ותרגילים עורפיים מתוכננים זמן רב מראש וכי "צירוף מקרים" הוא כנראה ההסבר הנכון לעיתוי שבו הם מתרחשים כעת. אם נדמה לכם שאת החלל שבין המסר על שערי העיתונים ובין המסר בעמודים הפנימיים ממלא אבסורד, ייתכן שאינכם טועים.
על שער "מעריב" התייחסות גם למתרחש בצד האיראני: "העיתון הבריטי 'הגרדיאן' חושף", נכתב מעל לכותרת המודפסת לרוחב מעלה שער "מעריב": "איראן התגברה על 'התולעת'. מעבירה את העשרת האורניום למתקן תת-קרקעי". תת-קרקעי, משמע יהיה חסין לתקיפה ישראלית, כמובן. ובצד הבריטי: "עוד פורסם", ממשיכה כותרת המשנה, כי "הצבא הבריטי מעדכן את תוכניות המגירה לתקיפה באיראן, למקרה שיסייע לפעולה אמריקאית" וכי "הרמטכ"ל הבריטי ביקר בארץ בחשאי". כותרת המשנה מציינת גם כי "בקרוב יוגש בווינה דו"ח חריף של סבא"א על תוכנית הגרעין האיראנית".
סבא"א היא הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והדו"ח האמור הוא זה שמככב במעגל השלישי של ההתייחסויות לסוגיה האיראנית היום בעיתונים. כך ביסמוט טורח לפרט מה הם לדעתו הרעשים ומה הם האותות. לצד הרעשים הוא מונה את חדשות היום. לצד האיתותים הוא מונה את הדו"ח: "החודש צפויה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לפרסם דו"ח חמור במיוחד בנושא פרויקט הגרעין האיראני. לראשונה צפויה הסוכנות להגיש כתב אישום נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן: פניה לפצצה". ביסמוט כותב כי עם הפרסום צפויה ארה"ב לפנות לאו"ם כדי שיאשר סבב סנקציות חמישי, חמור במיוחד, נגד איראן, במטרה למוטט כלכלית את המשטר שם, ומזכיר גם כי מצבו רעוע ממילא במיוחד בשל פרשיות שחיתות, מתחים פוליטיים ואבטלה גואה.
"כולם מחכים לסבא"א", מסכם ביסמוט. בתחילת השבוע הוא מחה בחריפות נגד עצם הדיון הציבורי בסוגיית התקיפה. היום הוא מתייחס לכך כאל רעש. מה גרם לשינוי בעמדתו של עורך חדשות החוץ של "ישראל היום"? ומהי, אם כן, משמעות האיתות? הראל ויששכרוף צועדים ב"הארץ" באותו משעול של ביסמוט, שבסופו דו"ח סבא"א. בניגוד אליו, טורם נקי מרעשים. האיתות שלהם הוא כמעט תיאוריית קשר: גל הפרסומים האחרונים בעניין התקיפה באיראן ניזום על-ידי נתניהו וברק עצמם, כלוחמה פסיכולוגית המכוונת לא לאיראן, אלא לעולם, כדי שזה אכן יפעל בחריפות נגד איראן עם פרסום הדו"ח:
"קצב האירועים בחזית המתלהטת ישראל-איראן מתחיל להזכיר מציאות של ערב מלחמה. ועדיין, נדמה שאפשר להמתין קצת עם הירידה למקלטים. מה שמתרחש כעת בין ירושלים לטהרן הוא מלחמת איומים ואיתותים פומבית, שאינה מכוונת בהכרח לקהל היעד הביתי, אלא יותר לווינה ולניו-יורק, ללונדון ולוושינגטון. האופן שבו ייקלטו שם ההכרזות ויתורגמו למעשים, בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, במועצת הביטחון של האו"ם, בבירות המערב, הוא שיכתיב את ההתפתחויות בשבועות הבאים".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפתיחת מושב החורף של הכנסת. 31.10.11 (צילום: ליאור מזרחי)
האם הכוח המניע מאחורי הדיון הציבורי בסוגיית התקיפה באיראן הוא לא מאיר דגן אלא אהוד ברק? האם ההתקפות של שרי נתניהו על הדיון הציבורי בסוגיה הן טריק מתוחכם של בנימין נתניהו? התיאוריה הזו מציעה קריאה נוספת של המידע המופיע היום בעיתונים. לאורה, דבריו של דגן בדבר היותם של נתניהו וברק האחראים על ההצפה הפומבית של הנושא נקראים לא כהטחה סתמית במסגרת חילופי האשמות, אלא כציון עובדה משמעותית. גם הגינויים נגד דגן עצמו נקראים אחרת: הראל ויששכרוף מציינים כי מרידור ובגין, המגנים, הם דווקא בין השרים המתנגדים לתקיפה, לא אלה התומכים בה.
השר המגנה השלישי, יעלון, מככב בידיעה בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות", ובמסגרתה הוא מאשים לא את מאיר דגן בחוסר אחריות, כדבריו ב"ישראל היום", אלא את שר הביטחון אהוד ברק (בניגוד להכחשה שמצטט מרגלית ב"ישראל היום"). "השר יעלון מאשים בשיחות סגורות את ברק כי הוא זה שאחראי לדיבורים על התקיפה. מקורבי יעלון טענו כי ברק עידכן גורמים שאינם שותפי סוד כדי לשכנע אותם מדוע יש לתקוף באיראן. לדבריהם, ברק דוחף לתקיפה צבאית כדי להצדיק את עצם המשך הישארותו בממשלה". הכתב, איתמר אייכנר, מציין כי בעבר פורסם שיעלון מתנגד לתקיפה. באותה כפולה מזכירים גם כי ברק עצמו התבטא שלשום ברמיזה לאפשרות שישראל תתקוף את איראן.
גם בידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות", בסופה, כותבים יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ואודי עציון כי "סמיכות הזמנים בין הניסוי [הבליסטי] וההודעה על התרגיל האווירי יכולה להיות תוצאה של צירוף מקרים, או ספין תקשורתי שנועד להוסיף שמן למדורת הדיון הציבורי על תקיפה באיראן", אבל מוסיפים: "ייתכן אף שהבהילות מכוונת דווקא לקהילה הבינלאומית, ערב הגשת דו"ח חדש של הסוכנות לאנרגיה אטומית". הכתבים מציינים כי אף שהתרגילים נקבעו זמן רב מראש, הרי ש"אין ספק" כי ההודעות הבולטות על אודותיהם שיצאו מדוברים ממשלתיים הן "איתות של מערכת הביטחון לקהילה הבינלאומית ולאיראן שהיא מאיצה את בניית הזרוע האסטרטגית שלה".
"משחק מסוכן", מסכמים הראל ויששכרוף את התיאוריה הפרשנית שלהם. "עוד כמה שבועות של בניית מתח מכוונת, ואחד הצדדים עלול לעשות טעות קטלנית". בעוד שהמסקנה הזו נכונה תמיד, התיאוריה עצמה, כדרכן של תיאוריות מבריקות, כנראה אינה נכונה. יותר מדי חלקים בפאזל הגלוי אינם מתיישבים איתה. אולם פרטים ממנה ודאי נכונים, והיא מסייעת לקורא בבחינת הפרסומים בסוגיה. קשה להגיד זאת על הכותרת הראשית של "הארץ" עצמו.
משום מה, האופן שבו מצליחים פרשני "הארץ" לחלץ מעט בהירות מערפל הקרב הישראלי-איראני אינו מיתרגם להחלטות המערכתיות בעיתון. "בעד התקיפה סמסו כוכבית שלוש, נגד סמסו כוכבית ארבע", אומרת דמותו המצוירת של צביקה הדר (מנחה תוכנית הריאליטי "כוכב נולד"), מעל מסך טלוויזיה מצויר אל צופים מצוירים היושבים בספה מצוירת בסלון מצויר בקריקטורה של עמוס בידרמן ב"הארץ". האירוניה הקהה של הקריקטורה הופכת משוננת ממש למקרא הכותרת הראשית של "הארץ" עצמו: "41% תומכים בתקיפת איראן; 39% מתנגדים".
יש גם הסבר אחר, נוסף, למה שהטבלואידים מכנים "מחול שדים": טמטום, טיפשות, קנאה וצרות עין. התיאוריה הזו מקודמת ב"ידיעות אחרונות". "הממשלה מגנה את הדיון על איראן - ומוסיפה שמן למדורה", נכתב בכותרת גג לכפולה הפותחת של העיתון. מתחת לה מתפרסמת אינפוגרפיקה הכורכת יחדיו את ההתבטאויות הלוחמניות של ברק ונתניהו עם ההודעות לעיתונות של מערכת הביטחון על הניסויים השונים.
"כשרוצים לשמור סוד, יודעים איך לעשות את זה", כותב איתן הבר בטור פרשנות סמוך, אולם המסקנה שלו אינה כי מדובר במהלך תעמולתי מתוחכם של ראש הממשלה ושר הביטחון, גם לא ב"תוכנית מתוחכמת סודית [...] תוכנית הטעיה של זוכי פרס נובל הישראלים", אלא ב"בלגן מאורגן, חוסר משילות, אובדן דרך ואיש הישר בעיניו ידבר". "אין בישראל אפילו אדם אחד שיודע מה יקרה ומה ייעשה", הוא קובע. בפרשנות של הבר ושל "ידיעות אחרונות" אין ברק או תחכום, אבל היא נשענת על קונבנציה מוצקה ומוכחת: מקריות, טיפשות ויצרים נפוצים יותר מההפך שלהם.
הזדמנות נוספת
"בעולם הלחוץ של הטלוויזיה המסחרית, עולם התלוי למחייתו בגובה אחוזי הצפייה, ברור מנין נובעת הדרישה לתוצאות כאן ועכשיו", נכתב במאמר המערכת של "ז'ורנל" ("מעריב"). "השאלה היא מה עושים ב-95 אחוז מהמקרים האחרים, אלה שאינם מניבים תוצאות מיידיות".
"גם תפקידו הנועז בסרט 'יומן הרום', שעולה היום לאקרנים, לא עוזר לג'וני דפ", נכתב בכותרת המשנה לכתבה ב"ז'ורנל". "השחקן הכי רווחי בהוליווד איבד את זה". לצד אותה תמונת יח"צ נכתב בכותרת על שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות": "אלכוהול, הימורים וים קעקועים. עם צאת סרטו החדש, ג'וני דפ לא מבין למה הוליווד מוכנה 'לשלם לי סכומים מטופשים'".
מעשה מטריד
"אישום: הרב מוטי אלון ביצע מעשים מגונים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "מקורביו: 'הרב יילחם על צדקתו'", נכתב בכותרת המשנה. "בפורום תקנה נשמו לרווחה - עם עצם בגרון", כותב יאיר אטינגר ב"הארץ". "הגשת כתב האישום נגד הרב מרדכי אלון מוכיחה לכאורה את צדקת הטענות שטען הפורום במשך כמה שנים בשם קורבנותיו של הרב אלון. בשנים שחלפו הואשם הפורום בידי חסידי הרב אלון כי בחר לנהל מסע שקרי אחרי בחיר בניה של הציונות הדתית, רב כריזמטי ומשפיע, וכעת מתברר כי לחשדות על ניצול המרות הרוחנית והחינוכית של הרב יש גם תוקף פלילי. האישומים נושאים כעת חותמת של מדינת ישראל.
"אתמול הסתיים אפוא תפקידו של הפורום בתיק אלון, אבל לא בכדי הטריבונל הפנים-קהילתי, שספג ביקורת רבה בבית וגם בחוץ, שומר בינתיים על שתיקה תקשורתית נוכח כתב האישום, ולא לחינם רבניו המובילים סירבו להתראיין. סיבה אחת עשויה להיות נפח האישומים, שהצטמק מאוד מאז יצא לדרך מידי הרבנים כתיק עב כרס המכיל תלונות על מעשים קשים ביותר שיוחסו לרב אלון. כתב האישום נשען על שני מתלוננים, היחידים שהסכימו להעיד נגדו, עם מקרים מינוריים יחסית למה שייחס הפורום בתחילת הדרך.
"[...] כעת, בעקבות הגשת כתב האישום, קשה להגיד שהפורום יוצא מחוזק. בציבור הדתי עדיין תלויה נגדו הביקורת על ההתנהלות האגרסיבית בפרשת אלון וגם ביקורת שהעלו כמה רבנים על כך שהליכי הבירור והחקירה לא נעשו על-פי דין תורה ולא על-פי החוק במדינת ישראל. מבחינתם של חסידי הרב אלון, ברור כי האשם היחיד בפרשה הוא פורום תקנה. בעבור רבים בציבור הדתי, מפלתו של הרב היא רגע של משבר, איך שלא הופכים את זה".
ידיעת תקשורת
"מוש דנון פורש מתפקידו כיו"ר איגוד המפיקים", נכתב בכותרת הידיעה הפותחת את מדור החדשות של "ז'ורנל". "כיום הענף נמצא במשבר הכי גדול שלו. יש הרבה סיבות לכך, בהן ירידה מאוד משמעותית בהכנסות של תחנות השידור ומהלכים שיתרחשו לקראת הכניסה למשטר של רשיונות. הענף נמצא במשבר, בכאוס ובאי-ודאות", מצטטים אותו במוסף.