השופט בדימוס יעקב טירקל, בביתו בירושלים. 13.6.10 (צילום: דוד ועקנין)

לא שייך לכלום

נמצא האדריכל שתיכנן את ביתו של האלוף המיועד לרמטכ"ל יואב גלנט. "האדריכל: 'גאה בבית'", לשון הכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "זו גולת הכותרת של עבודתי האדריכלית ואבן דרך מקצועית שלי כאדריכל", אומר האדריכל עודד פפרמן לעופר פטרסבורג (שמחלק לו בנדיבות את התואר "אחד האדריכלים המקוריים והמנוסים בארץ"). "זה לא בית ראוותני, זה בית ים-תיכוני שיושב בבוסתן ולא חריג בנוף".

"מאיפה הכסף?", שואלת כותרת גג של ידיעה אחרת באותו עמוד של "ידיעות", וחוזרת על מידע שנמסר בשער העיתון: "עדיין משלם משכנתה". יוסי יהושוע מצטט "מקורבים" ש"סיפקו בסוף-השבוע הסבר לשאלה מנין הגיע הכסף שאיפשר לאלוף ולרעייתו לרכוש את השטח במושב עמיקם ולבנות עליו את הבית המפואר". עמוס הראל ב"הארץ" מדייק יותר: "מקור התקציב של גלנט לווילה: מכירת בית, ירושה ו-2 משכנתאות".

"הטירה והדירה", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "עסקים" של "מעריב", "המרחק בין הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, לרמטכ"ל המיועד, יואב גלנט: כמעט 7 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה לצד תצלומים של בתי השניים (אחוזה במושב, פנטהאוז בכפר-סבא).

"זו לא בנייה לעשירים. זו אפילו לא וילה מנקרת עיניים", אומר האדריכל אילן פיבקו ל"דה-מרקר", "אבל יש בה משהו שלא מתחבר עם דמות הרמטכ"ל ועם הישראליות". "זה בניין שלא שייך לשום דבר, אמורפי ולא מוגדר", אומר האדריכל ארד שרון ליעל געתון, המראיינת אותו בחלק ב' של "הארץ", ומוסיף: "אדריכלות של קיטש, אחת הדוגמאות הכי גרועות". "יכול להיות שהבית הגדול ניקר עיניים, אבל האם בן-אדם שבנה 500 מ"ר אינו ראוי להיות רמטכ"ל? זה בלתי סביר בעיני", אומר ל"דה-מרקר" ארז כהן, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין.

האם בן-אדם שבנה 500 מ"ר לא ראוותניים שמשתלבים בנוף או כאלה שהם הדוגמה הגרועה ביותר של קיטש אינו ראוי להיות רמטכ"ל? התשובה לשאלה זו היא כמובן שאלה אחרת: האם זו בכלל השאלה? "התמונה מהאוויר של בית הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט הצליחה להסעיר, מאז פרסומה, את כל המדינה", נפתח הראיון עם האדריכל ב"ידיעות אחרונות", ואכן, תצלום האוויר של "וילה גלנט", כדבר הכיתוב, על שער "הארץ" ביום חמישי הוסיף לפרשת עבירות הנדל"ן המיוחסות לגלנט את הנופך שהיה חסר להן כדי להפוך מסקנדל ציבורי במשקל זבוב, המטופל בעיתונות בעיקר על-ידי כתבים שזו מומחיותם, לפרשת שחיתות שגבולותיה פרומים וכולם בוחשים בה. ממילא נדחק העיסוק בעניין עצמו. בניגוד למה שאולי אפשר היה לחשוב, מי שמנצלים את המצב הזה הם דווקא "מקורבי" גלנט, שיחד עם תומכיו בתקשורת מנצלים זאת כדי לנסות לחולל ספין.

"היחצנים שמייעצים ליואב גלנט הצליחו לאתר בסוף-השבוע את נקודת החוזק שלהם", כותב הבוקר קלמן ליבסקינד ב"מעריב". "את כל 'מקורביו' של האלוף הם שלחו לכלי התקשורת כדי להסביר שכל הבלגן מקורו בפרשנות לסוגיות של חוקי התכנון והבנייה. זה היה רעיון גאוני. חוקי תכנון ובנייה נשמעים משהו משעמם, מסובך, שאף אחד לא ממש מבין בו, ומשכך אפשר לסלוח לאלוף אם גם הוא התבלבל בהבנת אחד הסעיפים.

"הקו הזה הוא הולכת שולל שאסור ליפול בה. בין הפרשה הזו לבין חוקי התכנון והבנייה אין ולא כלום. הפרשה שאנחנו עוסקים בה ב'מעריב' כבר למעלה משנתיים היא מסכת ארוכה, מתגלגלת, של הפרת חוק וצפצוף על גורמי האכיפה של המדינה. הא ותו לא. כאן לא מדובר בטעות, במעידה או בהחלקה. כאן מדובר בשיטה. בדרך.

"[...] בדיוק כמו הסיפור שסיפר בסוף-השבוע לעיתונים ולמבקר המדינה, לפיו כשקנה את הנחלה היה בכלל סגן-אלוף חסר קשרים ולכן לא היה יכול להגיע לכל מה שמייחסים לו. הרי אף אחד מעולם לא טען דבר נגד עצם רכישת הנחלה. הטענה היא נגד הדרך שבה הצליח לחלץ מהמינהל קרקעות, ואת זה הוא עשה בשנת 2003, כשהיה אלוף, מזכיר צבאי בלשכה של אריק שרון".

הכותרת הראשית של "מעריב" היא "גלנט מול המבקר" (הלוגו המלווה את הכותרת, "בעקבות תחקיר 'מעריב'", הגיע כנראה לעיצוב סופי, כעיטור הצטיינות אדום). "גלנט היום לשימוע אצל מבקר המדינה" היא הראשית של "ישראל היום". כותרת המשנה מדגישה את הצד של האלוף: "גלנט: 'אני בטוח שהאמת תנצח, הטענות נגדי – טכניות'. מקורביו אמרו כי הוא משוכנע שהפרשה לא תמנע ממנו להיות רמטכ"ל". עוד נכתב כי "המבקר לא יפרסם דו"ח וההכרעה תיפול בבג"ץ". לפי הפרשנים, זו תהיה זירה נוחה יותר לגלנט.

"מבחן האמת" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה את הזרקור לא לטעמו העיצובי של גלנט ואפילו לא לחשדות כי עבר על החוק הנוגע לענייני תכנון ובנייה: "היום: גלנט בשימוע אצל מבקר המדינה. גורמים משפטיים: מינויו לרמטכ"ל תלוי בשאלה אם שיקר – או שביצע רק חריגות מינהליות".

"גלנט ייחקר היום על-ידי מבקר המדינה", נכתב בכותרת על שער "הארץ". לצדה מודפסת הכותרת הראשית: "ליברמן גיבש מפה למדינה פלסטינית בגבולות זמניים"; "המטרה היא לבלום הכרה בינלאומית במדינה בגבולות 67'. על-פי ההערכות, ישראל תציע לפלסטינים מדינה על 50% מהגדה, בלי פינוי יישובים והעברת שטחים נוספת עד חידוש המו"מ".

"אסור שיואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא של צה"ל", כותב גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ". "זה עשוי אמנם לקרות, אבל מהסיבות הלא נכונות. פרשת גלנט רק מוכיחה באיזה ליקוי מאורות נמצאת החברה בישראל, נסערת מזוטות (יחסיות) ומעלימה עיניה מהעניינים החמורים באמת. כמה עשרות דונמים של אדמת טרשים מטרידים אותה הרבה יותר ממאות הרוגי שווא".

"שיחות הגרעין עם איראן נכשלו", נכתב בכותרת דיווח של יוסי מלמן על שער "הארץ". "בלייר: לשקול לפעול נגדה בכוח".

קטעי יומן אותנטיים

היום יובא דו"ח ששינסקי, ובו המלצות להעלאת הכנסות המדינה ממשאבי הגז והנפט של ישראל, לאישור הממשלה. "באוצר מעריכים שהמלצות ששינסקי יזכו הבוקר לרוב מכריע", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הפותחת את המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". גד ליאור מדווח גם כי "המדינה מתחייבת לממן עד מחצית מהוצאות האבטחה של פעילות הנפט והגז – הנאמדות בעשרות מיליוני שקלים בשנה".

"בישראל שותפות לווייתן עושות שרירים – אך בגזרה הקפריסאית היחסים מתחממים", נכתב ב"דה-מרקר" בידיעה שכותרתה "מנכ"ל דלק לנשיא קפריסין: 'הגז שלנו יוכל להוביל את פיתוח כלכלת האי". "למען הסר ספק", נכתב במסגרת צרה בתחתית עמ' 12 של "כלכליסט", "הטור של אמיר זיו ב'מוסף כלכליסט' האחרון היה טקסט סאטירי, ולא קטעי יומן אותנטיים של יצחק תשובה". אם גלנט הוכיח לעם ישראל שכסף לא קונה טעם טוב, תשובה מוכיח שכסף לא קונה חוש הומור.

המופע של טירקל

"דו"ח המשט: ישראל פעלה כחוק", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "ועדת טירקל תפרסם היום את מסקנותיה בחקירת ההשתלטות על ה'מרמרה'". "דו"ח טירקל: צה"ל פעל בהגנה עצמית", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום".

"לא צריך להאמין כי עצירת המשט בדרך שבה בוצעה היתה מיותרת, רשלנית, מטופשת או פושעת כדי להביע דאגה (או בעתה) מעבודתה של ועדת טירקל", כותב הבלוגר תום בפתח סקירה מפורטת של התנהלות הוועדה, תחת הכותרת "המופע של טירקל". "ההפך הוא הנכון: אדם יכול להאמין כי עצירת המשט היתה חיונית ונחוצה, וכי כוחות צה"ל פעלו בריסון יוצא דופן במהלך הפעולה, ועדיין לקוות כי ועדת טירקל עושה את עבודתה כהלכה.

"אדם כזה, אם הינו אדם הגון, עדיין היה מעדיף ודאי כי ועדת החקירה, אם כבר הוקמה, תחקור את האירועים ברצינות וביסודיות, ולא מתוך קביעת מסקנות על בסיס הנחות יסוד ידועות מראש. ועדות חקירה נועדו לחקור; מטרתן לבדוק אם פעולות מסוימות בוצעו באופן מחושב, יעיל ומוסרי, לא לקבוע מראש כי כך בדיוק הן בוצעו ו'לבסס' זאת באמצעות מראית עין של חקירה".

"תשעה ימים באוגוסט, שני דיונים בלבד על בסיס נתונים לוקה בחסר ושמיעה של גורמים בעלי עניין – כל אלו הספיקו לוועדת טירקל כדי להכשיר את מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. כך, בהחלטת בזק, תוך התעלמות מנורות האזהרה, סללה הוועדה שהיתה אמורה לשמש שומרת הסף של טוהר המידות במינויי הממשלה את שביל הגישה ודרך המילוט של גלנט אל כס הרמטכ"ל", כותבת עפרה אידלמן בפתח סקירה שלה ועדה אחרת בראשות השופט בדימוס יעקס טירקל, זו האחראית על מינויים בכירים בשירות הציבורי.

חרם הצרכנים הגדול

"טורקיה תשקיע מיליון דולר במסע פרסום להחזרת התיירים מישראל", נכתב בכותרת ידיעה של עירית רוזנבלום ב"דה-מרקר". "היקף התיירות הישראלית לטורקיה לא מתאושש, וב-2010 הגיעו אליה 110 אלף ישראלים בלבד. הקונסול הטורקי חסן שראטפג'י מקווה ש-2011 תהיה שנת מפנה, אך בתעשיית התיירות בישראל לא אופטימיים: 'מדובר בחרם הצרכנים הגדול ביותר מאז קום המדינה".

הדבר הכי טוב שקרה לו

"סיכוי למפלגת העבודה" נכתב בכותרת מאמר המערכת של "הארץ", לצד הקריקטורה של עמוס בידרמן שבה נראים שמונה חברי-הכנסת של העבודה כשהם רוקדים ועולצים מתחת לסלוגן "שחר של יום חדש". לפי "הארץ", הנסמך על סקר שפירסם ביום חמישי, "פרישת אהוד ברק וארבעת תומכיו לא הביאה על מפלגת העבודה את קצה". הנה סיבה למסיבה.

"הכל זה כיסאולוגיה" נכתב בכותרת מאמר של אודי מנור במדור הדעות של "מעריב". "המערכת הפוליטית מושחתת קודם כל כי הנבחרים לא מקיימים את הבטחותיהם. שמאל הוא ימין, ימין הוא שמאל, והאידיאולוגיה מתה". "הפילוג מהעבודה היה נכון", נכתב בכותרת המשנה לטור של אדם רז, המודפס מימין לטור של מנור. "המפלגה תוכל לבנות מחדש את שורותיה, וברק ימשיך להיות שר ביטחון בממשלה שבלעדיו היתה צרה ומסוכנת". "הזדמנות שנייה" היא כותרת טורה של יעל-פז מלמד, בצד השמאלי של אותו מדור. "המהלך של ברק אילץ את דניאל בן-סימון להישאר בעבודה. זה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לו מאז שנכנס לכנסת".

"השרים בן-אליעזר, ברוורמן והרצוג ייצגו בממשלה את שלושת המשרדים החברתיים. כעת האוצר יהיה הפוסק היחיד בתחום החברתי", כותב סבר פלוצקר במוסף "ממון" על השלכה נוספת של פרישת אהוד ברק מהעבודה והתפטרות שריה. "אהוד ברק הצליח לחסל את הגוש החברתי של העבודה בממשלת נתניהו. מה יביא במקומה? את חזית ה'ריכוזיות'. תוביל אותה מן הסתם ח"כ עינת וילף, חביבתם ומושא הערצתם של לוחמי הריכוזיות בישראל".

"ח"כ אמנון כהן: אקדם שוב הצעת חוק פרטית לצמצום כוחן של קבוצות הריכוז", נכתב בכותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "דה-מרקר".

עד התביעה

"הנאשם: עו"ד יוסי שגב. החשד: התחמק ממס", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", המפנה לחשיפה של ענת רואה. מי שהביאה לקוראים את עלילות משפט וינרוט, שנאשם בשוחד של שכר טרחה מופחת לפקיד מס כדי שייטיב עם לקוחותיו האוליגרכים, מספקת כעת סיפור חדש, שגם בו עו"ד יעקב וינרוט מככב.

"בחצי השנה האחרונה מתנהל לו הרחק מהרדאר התקשורתי משפטו של פרקליט הצמרת יוסי שגב, הנאשם בהעלמת מס של 2.8 מיליון שקל. עד התביעה המרכזי נגד שגב הוא עו"ד יעקב וינרוט, שהסתכסך עם שגב וכעת מעיד נגדו. בדרך מתאפשרת הצצה נדירה לאסטרטגיות המתוחכמות של הפרקליטים, הקלטות, שכר טרחה בגובה של מיליוני דולרים וקרב משפטי אחד גדול על ירושת המיליונים של משפחת אייזנברג".

על פרימיטיביות וחשכה

"נהיה איזשהו בון-טון להיות חד-הורית ולעשות ילד מחוץ למשפחה, ואחר-כך לבוא למדינה ולבקש הטבות על זה ועל זה, וכולם מבסוטים", "אשה בגיל 30 שזרקו אותה על הדשא וחיכתה מאה שנה עד שהוא עולה לתפקיד, ופתאום היא מודיעה", "כשגבר מחמיא לי אני מבסוטית, זה חלק מהאיזון הטבעי שבטבע", אמרה בשבוע שעבר ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (קדימה) בכנס אנטי-פמיניסטי, וחיים לוינסון פירסם ב"הארץ".

היום מראיינת סמדר שיר את חברת-הכנסת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "אני פרימיטיבית?", שואלת שמאלוב-ברקוביץ' ב"ידיעות אחרונות", "אני חשוכה?", היא תוהה, "אני נגד נשים?". בהמשך מתארת הכתבה כיצד נכנסה שמאלוב-ברקוביץ' – ש"הקימה את שני גופי התקשורת המשמעותיים בשפה הרוסית" (עיתון "וסטי" וערוץ 9) – לכנסת: חיים רמון עף אחרי שהורשע בעבירת מין, והתפנה מקום ברשימה.

ענייני תקשורת

"אריק שמידט, האיש שהפך את גוגל מסטרט-אפ לאימפריית חיפוש, מפנה את מקומו ללארי פייג', המייסד הצעיר של החברה", נכתב במוסף "ממון". "הסיבות: רצף התבטאויות מביכות, כשלונות עסקיים מהדהדים ונטישת בכירים לטובת פייסבוק המתחרה". "עם שווי של 200 מיליארד דולר", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", "גוגל תנסה לחזור להיות סטרט-אפ".

"היום תדון ועדת השרים בהצעת החוק של ח"כ יריב לוין, שמבקשת להחליש את כוחם של נציגי הציבור בדירקטוריוני חברות החדשות בטלוויזיה – כך שלא יוכלו להשפיע על מינוי או פיטורי המנכ"ל", נכתב בכותרת משנה לכתבה של אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר". "גורמים המעורים בשוק התקשורת חוששים כי אם יתקבל, עשוי המהלך לפגוע בחופש העיתונאי". כותרת הכתבה היא "ח"כ שלי יחימוביץ': 'חברות החדשות ייהפכו לשופר של בעלי ההון'".

"מי שצפה בשבועות האחרונים בחדשות ערוץ 2, יכול היה להבחין בכמה כתבות שבהן נמתחה ביקורת בנוגע לאפשרות שהתמלוגים מההכנסות על הגז הטבעי יהיו נמוכים מהמלצות ועדת ששינסקי", כותבת בר-זהר. "לכתבות אלה השפעה ישירה על דעת הציבור בעניין זה. סביר להניח כי מי שלא רווה נחת מהכתבות הוא טייקון האנרגיה יצחק תשובה, שמנהל כיום את הקרב להפחתת התמלוגים ומחזיק באמצעות בתו, גל נאור, 20% מזכיינית ערוץ 2 קשת".

"ללא מודעות מסחריות, ללא כתבי שטח וללא סקופים שמפילים ממשלות: תופעת בטאוני העדות בישראל הולכת ומתרחבת", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער מוסף "המגזין" של "מעריב", המפנה לכתבה של כרמית ספיר-ויץ. "בתפריט: מתכונים, צלילים מבית סבא, זכרונות של זקני העדה, ברכות, איחולים וגם השתתפות בצער. TGI? לא מפחיד אותם". "אין כמעט ביקורת על תכנים", אומר לספיר-ויץ מיכה לימור, לשעבר העורך הראשי של "מבט לחדשות" וכיום העורך של "יקינתון", כתב-עת המוקדש ליוצאי גרמניה ואוסטריה ומופץ בקרב 4,500 מנויים. "עיקר הביקורת הוא על טעויות בעברית ובפיסוק".