בתי-הזיקוק בחיפה (צילום: שי לוי)
פתאום שמעתי בום
אתמול דיווחו העיתונים, מי בהרחבה ומי בצמצום, מי בהצבעה על האחראים בראש הפירמידה ומי בהתעלמות מהם, את האסון שלשום בבתי-הזיקוק בחיפה, שמספר ההרוגים שגבה עלה אתמול לשלושה עם מותו של סאמר אל-חאג' בבית-החולים. היום נמשך הדיווח במרץ בכל העיתונים, עיתון-עיתון וסגנונו.
"הפצצה הבאה", כותרת באותיות צהובות על רקע תצלום של "בתי-הזיקוק בחיפה לאחר האסון, שלשום", מודפסת על חלק גדול משער "מעריב". מתחת לה חלקו של מאמר של אביב לביא, "פרשן הסביבה של 'מעריב'". "התאונה בבתי-הזיקוק היא רק השעון המעורר", נכתב בכותרת המשנה, "תתחילו להתרגל ל'פצחן המימני': המתקן החדש והמסוכן שיוצב במפרץ חיפה".
ה"פצחן" הוא מתקן זיקוק חדש, יקר ובעל פוטנציאל נזק גדול, שבתי-הזיקוק מתכוונים להתחיל להשתמש בו. "בבזן טוענים שהתסקיר הסביבתי שערכו מוכיח כי גם בתרחישים הגרועים ביותר הנזק יישאר בחצר המפעל, אבל ארגוני הסביבה מתייחסים בספקנות להערכות של מומחים שנשכרו על-ידי החברה", כותב לביא. "מצד שני, לארגונים עצמם אין את המשאבים הכלכליים הנחוצים כדי להעמיד בדיקה עצמאית ואובייקטיבית של פוטנציאל הסכנה".
לצד המאמר, דיווח של יונתן הללי על חקירת הדליפה. "הערכה ראשונית: מסכות המגן נשמטו, העובדים שאפו רעל", היא הכותרת. הפתיח החלטי פחות: "טעויות מקצועיות בעבודת הפועלים, כשלים טכניים או עבירות על הנהלים - אלו שלושת כיווני החקירה המרכזיים שהחלו להיבדק על-ידי המשטרה ומשרד התמ"ת".
"לחוקרים עדיין לא הגיע מידע שיצביע על רשלנות מצד מי ממנהלי העבודה במתקן", כותב הללי, "אבל למשפחות ההרוגים אין ספק: 'אי-אפשר לצפות שמשמרות יעברו בשלום כשעובד נדרש לעבוד מ-7 בבוקר ועד 12 בלילה ברציפות - גם אם הוא רוצה, הוא כבר לא רואה בעיניים'".
הללי מצטט את צוות החקירה, שקבע כי העובדים נפגעו מגז מימן גופריתי, "שנחשב לרעיל ומסוכן לא פחות מציאניד" ואף מנטרל את חוש הריח ואת האפשרות להרגיש בסכנה. הגז מביא לאיבוד הכרה, או למוות, תוך נשימות אחדות. "ברור שיש עובדים שלא היו מוכנים לעשות את העבודה הזאת גם אם היו נותנים להם אלף מסכות", מצטט הללי עובד במפעל, "אבל יש עובדים שרוצים פרנסה ויבצעו עבורה כל מטלה".
את המאמר של לביא והדיווח של הללי משלים בכפולת העמודים דיווח של אחיקם משה דוד, שכותרתו "משפחת עופר נזכרה להצטער בצהריים". גם העמוד הבא מוקדש כולו לסיקור האירוע, ומביא את קולותיהם של משפחות ההרוגים, כולם מכפר יפיע. "אם היה לנו אפילו חשש קטן, לא היינו שולחים אותם לעבודה", מצוטט יפיעי אלמוני. "אלה שמרוויחים מיליארדים צריכים לעשות היום חשבון נפש".
ב"ידיעות אחרונות" מראיינים ליאור אל-חי וישראל מושקוביץ את טוני ח'ורי, עובד במפעל: "אני הייתי הראשון שהתעלפתי שם. הורידו אותי למטה ונתנו לי מים עד שהתעוררתי. אחר-כך מנהל המשמרת חייב את תאמר מרג'יה לעלות למעלה עם עוד שני עובדים. בזמן העבודה, תאמר התעלף ונפל למרות שהיה עם מסכת חמצן. השניים האחרים באו לעזור לו, וגם הם התעלפו". ארבעת הנפגעים לקו בדום לב, שלושה מתו. אחד עדיין מאושפז.
ב"ידיעות אחרונות" מביאים את הטענות נגד מדיניות המפעל כשמאחוריהן פנים ושמות גלויים: "לבתי-הזיקוק אין רחמנות", המשך הציטוט של ח'ורי, "הם מחייבים אותנו לעבוד בכל יום עד אחת בלילה כדי שנסיים את העבודה במתקן". "כל יום איחור בפרויקט זה הפסד של הרבה כסף", מצוטט עובד אחר, ג'ורג' שחאדה, "לכן לא משנה להם אם העובד יעבוד 20 ו-24 שעות רצוף כדי לעמוד בלוח הזמנים".
ב"הארץ" הטענות מגיעות לכותרת על שער העיתון: "אסון הדליפה בבתי-הזיקוק: אחד העובדים התעלף, אך המפקח לא עצר את העבודה". ג'קי חורי ופאדי עיאדאת מדווחים כי לא ברור אם העובדים, עובדי קבלן, הוכשרו ותודרכו לפי הנהלים. כתבי "הארץ" מצטטים גם את העובד שהתעלף, שב"הארץ" שמו טוני דחדל. ח'ורי הוא עובד אחר שהיה במקום ואומר ל"הארץ": "אף אחד מהאחראים לא התקרב למקום, כולם ברחו וחששו לחייהם. עבר זמן רב עד שהצליחו לחלץ אותם".
עוד מוסרים הכתבים כי במשפחות ההרוגים מתכוונים לפנות לייעוץ משפטי ולפתוח בהליכים נגד האחראים לדעתם על האסון. דובר בתי-הזיקוק של משפחת עופר "מסר בתגובה כי החברה משתתפת בצער המשפחות וכי כל נושא התאונה נמצא בשלבי חקירה. עידן עופר, מבעלי השליטה בבתי-הזיקוק לנפט, מסר אתמול כי הוא חש צער עמוק על מותם של שלושת העובדים". שאר הדיווחים בעמ' 4 של "הארץ" מוקדשים לנושאים דומים: "המשרד להגנת הסביבה: שריפה במכרה פוספטים גרמה למחנק ולצריבות בדימונה", מדווח יניר יגנה, ו"דו"ח האו"ם: ריכוז גזי החממה באטמוספירה שובר שיאים" מדווח אסף שטול-טראורינג.
ב"ישראל היום" מקדישים לנושא את עמ' 5. בשולי העמוד ידיעה על תגובת מטה המאבק להקמת תחנת כוח בקריית-מלאכי: "האירוע בחיפה הוא הוכחה לסכנות הגדולות של מפעלי גז בקרבת אוכלוסייה". הידיעה המרכזית בו מוקדשת לציטוט של שר התמ"ת, בנימין בן-אליעזר, שהשווה את המפעלים הכימיים לפצצות אטום. "כמו פצצה גרעינית" היא כותרת הדיווח.
"כמה טוב לדעת שבעתות משבר יש לנו מנהיגים שיודעים לנסוך בציבור שלווה וביטחון", כתב לביא ב"מעריב" על דברים אלה של בן-אליעזר. "לא ברור מתי חל הרגע המדויק שבו שר הביטחון לשעבר התחיל להיות מודאג מפצצות גרעיניות. הרי על-פי מקורות זרים, פזורות עוד כמה כאלה ברחבי הארץ. האם פואד מתכוון לטפל גם בהן?".
יחצ מגיד
"חגי פלג: היו לי יחסים אישיים עם המתלוננת א', מתחרט שהתפטרתי", מצטטת כותרת על שער "הארץ". הדיווח על פרשת עבירות המין המיוחסות לבר-לב עומד היום בסימן מתקפת הנגד של החשודים. "בר-לב: 'אני אופטימי'", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "הצד היפה" נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות" לצד תצלום של הניצב בר-לב עם אשתו (סופין, ראשונה משמאל), כשהוא מחבק את שתי בנותיו ואת חברתו של הבן היושב למרגלותיו. לצד התצלום כותרת נוספת: "בר-לב: 7 שעות חקירה". "יצאתי בהרגשה טובה", מצוטט בר-לב בכותרת המשנה.
ב"מעריב" מובא על השער אותו ציטוט, שמיוחס ל"מקורבי בר-לב". הכותרת הראשית היא "מבחן האמת" ולצדה תצלום של בר-לב "ביציאה מהחקירה". בניגוד לתצלומיו עם צאתו מהחקירה, שהתפרסמו מוקדם יותר השבוע בעיתונים, בר-לב לא נראה הפעם מוכה ומיוסר, אלא אדם שחיוך מסתתר בזוויות פיו. ובקיצור: בר-לב שכר יחצן. ב"הארץ" מביאים את שמו: צחי ליבר. הוא יתמודד מול נסים דואק, היחצן ששכרה א'. "א' מבטיחה: 'בקרוב איחשף'", נכתב בכותרת גדולה בכפולה הפותחת של "מעריב", העיתון שכבר חשף בטעות את שמה של א' (וטרח לפרסם עמוד שלם של תצלומים מפוקסלים שלה, בנסיבות קלות לזיהוי, לטובת הציבור).
"ההחלטה גמלה בלבה של א' והיא תיחשף בקרוב", כותב נועם שרביט. "למרות העניין הציבורי הרב בתלונה נגד בר-לב, א' דווקא שמה את הדגש על ההטרדה המינית וההתנכלות שעברה לכאורה על-ידי המנכ"ל המתפטר של המשרד לבטחון פנים, חגי פלג". הכותרת הנוספת בכפולה של "מעריב" היא "האמת שלו מול האמת שלהן", כותרת מתאימה מאין כמוה לשלב שבו העיתונאים עוברים להיות ניזונים לא באופן אקראי מצוות החקירה ושוטרים מקורבים, אלא בצורה מסודרת מיחצני שני הצדדים.
"מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שנכחה במפגש, אמרה כי א' סיפרה 'שהיה לה קשה עם העובדה שלא התלוננה בעבר על בר-לב. היא סיפרה על הקושי שבחשיפה התקשורתית. על הקושי עם העובדה שלא מכבדים את החוק שנועד להגן על קורבנות עבירת מין ושכל פרטיה האישיים פרושים בעיתונים ובאינטרנט היא בפנים חשופות", מדווחת נעם ברן ב"ידיעות אחרונות".
"רצינו גם להציף את הבעיה שעוברת כל אשה שרוצה להגיש תלונה נגד איש ציבור", מצטטת ברקן אשת מקצוע אחרת, "איזו הכפשה היא עוברת. איזו שיפוטיות. אילו דימויים מלבישים עליה. איזו דה-לגיטמיציה היא עוברת בציבור ובתקשורת. התופעה הזאת מוכרת לנו במרכז הסיוע מאישי ציבור קודמים כמו עופר גלזר, חיים רמון, משה קצב". "יועץ התקשורת של א' טוען כי ההתמודדות התקשורתית נכפתה עליה מרגע שהוקפא מינוי המפכ"ל", נכתב ב"הארץ".
הכי גבוה
"גנץ פורש: 'רציתי להיות רמטכ"ל'" היא כותרת ידיעה בתחתית עמ' 6 ב"ידיעות אחרונות". "במסיבת עיתונאים לא הסתיר גנץ את אכזבתו: 'כל אחד רוצה להגיע הכי גבוה בארגון שבו הוא נמצא'", נכתב בכותרת המשנה של דיווחו של יוסי יהושוע. אתמול דיווח "הארץ" בכותרתו הראשית על ההודעה הצפויה בימים הקרובים על זהותו של ראש המוסד החדש. בתוך הדיווח כתב יוסי מלמן כי כעת צפויות התפטרויות של בכירים במוסד וכי ראש הממשלה עמל לשכנע אותם שלא יתפטרו, כדי שלא ייגרם נזק למוסד. היום נמשכים הדיווחים והניחושים והדיווחים על הניחושים.
כשחיים רמון עזב את הכנסת לאחר שהורשע בעבירת מין, ספדו לו הפרשנים הפוליטיים וביכו את העובדה שלא הגיע להיות ראש הממשלה. רמון, בתגובה, אם אני זוכר נכון, הגיב בכך שמנה את התפקידים שמילא וההישגים שהשיג ותהה מדוע צריך האדם לשאוף לתפקיד הרם ביותר ולא לעשייה בפני עצמה. אי-אפשר שלא לקשור בין התשוקה הזו למקום "הכי גבוה", תשוקה שאין לה דבר עם התשוקה לשרת את הציבור (את עם ישראל, כפי שהיו מנסחים זאת בעיתונות הפטריוטית), תשוקה שכשהיא אינה מסופקת, אותם בעלי תפקידים פורשים כדי "לעשות לביתם", ובין הפרשות והסקנדלים המכוערים על רקע המירוץ לאותם תפקידים גבוהים בצבא ובמשטרה.
ענייני תקשורת
התפטרותו של ראש עיריית רמת-גן צבי בר מראשות ועדת התכנון בעירייה, על רקע החשדות נגדו כי קיבל שוחד מיזמים תמורת קידום פרויקטים נדל"ניים, מקבלת היום כיסוי נרחב בעיתונים, אולם נעדרת כליל מהעיתון "מעריב".
"ידיעות אחרונות" מפרסם גם היום על השער מודעה על כתבה שתתפרסם במוסף "7 לילות" ביום שישי ותעסוק בשף וכוכב הטלוויזיה איל שני: "שיטת הפוקצ'ה" היא הכותרת, וכותרת המשנה: "הנושים שהוא חייב להם מיליונים, הדרכים שבהן הוא מתחמק מתשלום, בת זוגו לשעבר שחייה נהרסו. הצד האחר של איל שני, השף ששר לעגבנייה".
ביום שישי אפשר יהיה להתרשם מהכתבה של גבי בר-חיים וצח שפיצן, ולקרוא אם מדובר בחשיפת מידע משמעותי ומרשיע או בעוד כתבת חיסול חשבונות בעולם הבידור ש"7 לילות" פירסם כמה מהן בשנים האחרונות. הניסוח המעורפל של המודעה והאיבה בין "ידיעות" ובין "קשת", ששני הוא כוכב התוכנית המצליחה ביותר שלה כרגע, מעוררים חשש מסוים.
ב"ישראל היום" מדווחת הכותרת על השער כי "'מרכז שהייה פתוח' למסתננים יוקם בקציעות"; הכותרת הראשית של "הארץ" היא "ראש הממשלה מבקש להקים מתקן כליאה ענק למסתננים מאפריקה".
העיתונים מפרגנים היום לכרמלה מנשה, הכתבת הצבאית של קול-ישראל, שהוענק לה אתמול פרס אמ"ת. "אפילו ראש הממשלה בא לברך", נכתב על שער "מעריב", ובעמודי הפנים של העיתון מהלל אותה דובר צה"ל, אבי בניהו, שמספר כיצד עזרה לו מנשה בתחילת דרכו ככתב משטרה ב"על המשמר".