חלוקת סרטי מחאה למען גלעד שליט, שלשום (צילום: קובי גדעון)
משועבדים
"בחוץ, ליד הדלת, הניחה אביבה [שליט] ארגז", מדווחת חן קוטס-בר, כתבת "מעריב", שבילתה אתמול בבית משפחת שליט. "ביקשה ממחלקי העיתונים שישאירו אותם שם. אלה העיתונים שיתעדו את מסע חייהם. המסע להצלת גלעד".
קוטס-בר אינה מציינת על אילו עיתונים מנויה משפחת שליט, אך יש להניח כי מקום של כבוד בארגז שמור ל"מעריב". העיתון שאיבד בימים האחרונים כל רסן בהתגייסות למען הצלחת צעדת שליט ממשיך גם היום להתעלות על כל מתחריו. הכותרת הראשית – שליט. השער כולו – שליט. למעלה ממחצית עמודי החדשות בעיתון – שליט.
מובן שאין הצדקה עיתונאית לסיקור כה מנופח של הפגנה עוד בטרם יצאה אל דרכה. נוסף לתצלומים רבים, העמודים 2–13 מלאים דיווחי-דמה מאת כתב "מעריב" לענייני צעדת שליט, אלי לוי. אחרי שהסביר לנו את משמעות הצבע הצהוב ודיווח בהרחבה על פרטי הפרטים השוליים ביותר של ההכנות לצעדה, חתום הבוקר לוי, בין היתר, על ידיעה שחושפת את "האנשים שמאחורי הצעדה" (רכז המשימות של התנועה הקיבוצית, יואל מרשק, ופעילת המטה למען שליט, אלה חפץ); ידיעה שלפיה "גם המיילדת של גלעד צועדת"; וידיעה שבמרכזה המידע כי "בראש הצועדים שייצאו ממצפה-הילה ייסע טרקטור מיוחד" (שימש בעבר את אריאל שרון). יש לקוות כי לוי הוא עיתונאי המאמין בכל לבו בצדקת הדרך של משפחת שליט וצוות יועצי התקשורת שלה, כמו גם בהתגייסות המוחלטת של "מעריב" למשימה. אחרת בוודאי היו לו הימים האחרונים קשים מנשוא.
מדוע כעס צבי שליט?
כותרת ידיעה נוספת מאת לוי ב"מעריב" קוראת: "הסב צבי שליט מתעקש לצעוד בכוחות עצמו". בפסקה השלישית בידיעה מדווח לוי כי "צבי שליט כעס אתמול מאוד על שר האוצר יובל שטייניץ לאחר שהתבטא בנוגע לצעדה ובנוגע לאפשרות של שחרור מחבלים עם דם על הידיים. 'ההתבטאות של השר שטייניץ היא גועלית', אמר. 'נפגעתי ממנו מאוד. כשר אוצר הוא צריך לחשוב טוב לפני שהוא מדבר ולהיזהר בלשונו".
כשבני משפחת שליט יוציאו את גליון "מעריב" מהארגז הם יידעו בוודאי על מה מדובר, אך מה באשר לציבור הרחב? כיצד הוא אמור לנחש מה אמר השר שטייניץ שכה הכעיס את סבו של גלעד שליט? בידיעה לא נאמר. למעשה, גם מי שיקרא בעיון את כל עמודי עיתון "מעריב" הבוקר יתקשה למצוא את התשובה. כך נראה עיתון שהתגייסות למשימה העבירה אותו על דעתו. לא רק שהוא מתמלא בתוכן שאינו בעל ערך עיתונאי, הוא עושה זאת על חשבון תוכן בעל ערך עיתונאי.
לפי כותרת ידיעה שפורסמה אתמול באתר nrgמעריב, הכעס של צבי שליט על שר האוצר נראה תמוה. "שטייניץ: אם גלעד היה בני הייתי נוהג בדיוק כמו הוריו", דיווח האתר לגולשיו. ובכל זאת צבי שליט כועס על שטייניץ ומכנה את ההתבטאות שלו בנוגע לצעדה "גועלית". כדי להבין מדוע יש לקחת בחשבון שגם האתר מבית "מעריב" משועבד לצעדה של שליט (ואף שינה את הלוגו שלו כך שהאות עי"ן בשם "מעריב" עשויה מסרט צהוב המסמל את ההזדהות עם הצעדה).
מי שיקרא את הידיעה בnrgמעריב במלואה יגלה כי שטייניץ אמר גם דברים אחרים ביחס לצעדה. אפשרות אחרת לקבל מידע על עמדת הממשלה ביחס לצעדה היא להתבונן בכותרת של ידיעה שעלתה במקביל באתר ynet – "שטייניץ: ההחלטות על שליט לא יתקבלו ברחוב".
כשתיאלם תרועת הפסטיבלים
"שטייניץ: החלטות על גלעד לא יתקבלו ברחוב", קוראת הבוקר גם כותרת הגג לראשית בעיתון "ישראל היום", ואילו הכותרת הראשית של "הארץ" [אלוף בן] מנוסחת כך: "נתניהו דורש 'עמידה איתנה' מול צעדת המחאה כדי לאלץ את החמאס להתגמש". על-פי הדיווח ב"הארץ", "הממשלה מתכוונת להפגין עמידה נחושה במשא-ומתן שהיא מנהלת עם החמאס לשחרור החייל השבוי גלעד שליט תמורת מאות אסירים פלסטינים, ולא להגמיש את הצעותיה בלחץ המחאה הציבורית".
יש בדיווח זה דווקא כדי לעודד את משפחת שליט. הרי טון דומה יצא מלשכת ראש הממשלה ביחס למצור הישראלי על עזה, עד שמשט ספינות שנעצר במחיר חיי תשעה בני-אדם הביא לשינוי גישה. "משט יבשתי", מכנה דן מרגלית ב"ישראל היום" את הצעדה של משפחת שליט. הוא עצמו אינו נלהב מהמיזם ומהתגובות לו. "התקשורת התייצבה כמעט כאיש אחד לעזרת הוריו", הוא כותב. "זו קואליציה מנומשת שכללה את מי שקראו מהרגע הראשון להיכנע לתכתיבי חמאס וממי שנואשו במרוצת ארבע שנות השבי מאוזלת היד של שתי ממשלות ישראליות להחזיר את החייל הביתה. [...] הלחץ הציבורי-תקשורתי כלא את אהוד אולמרט ועתה, ביתר שאת, את בנימין נתניהו, בעמדת נחיתות במשא-ומתן. גלעד שליט הוא חייל סובל הנתון לסכנת חיים והאומה למדה להזדהות איתו ולאהוב אותו, ואילו 27 הישראלים שנרצחו בידי מחבלים אשר שוחררו תמורת אלחנן טננבאום נשכחו מהזיכרון הלאומי ושקעו אל תהום הנשייה".
"ישראל היום" אינו מתייצב לעזרת הורי שליט. ספק אם במשפחת שליט ירוו נחת מעלעול בגליונות העיתון שיצטברו בארגז שליד דלת ביתם. העיתון נוקט לשון זהירה ביחס לצעדה ושומר אמונים לעמדת ראש הממשלה. במקביל הוא מדווח על סימנים ראשונים למחאת נגד. הכותרת הראשית בעיתון חלוקה ("המסע – והדילמה"). חשוב מכך, בעיתון ידיעות חדשותיות – ולא רק מאמרי דעה – המערערות על עמדת משפחת שליט. גדי גולן ושלומי דיאז מדווחים על דברי שטייניץ אתמול, שלמה צזנה מדווח על מספר הישראלים שנפגעו כתוצאה משחרור מחבלים בעסקאות קודמות, ואילו אפרת פורשר מדווחת כי ארגון אלמגור, הפועל למען נפגעי טרור, יחלק סרטים אדומים כדי להביע מחאה על צעדת שליט.
"הארץ" מקדיש את הכפולה הפותחת שלו לסיקור הצעדה, כשהוא חותר לבצע עבודה עיתונאית כהלכתה. כתבי העיתון מדווחים, בין היתר, על קטטה שפרצה בסוף השבוע ברומא, בין מפגינים למען שליט למפגינים למען תושבי עזה. יוסי שריד מפרסם טור ובו הוא מחמיא לעיתונים המתגייסים למען שליט, אך מבקר את הדרך. "אין בי אהדה לתקשורת מגויסת, אך אהדתי שמורה לתקשורת מתגייסת", כותב שריד, ובהמשך מתלונן: "למה אי-אפשר לנהל כאן, לשם שינוי, מסע ציבורי רציני ומנומק, בלי כל היחצנות המוחצנת הזאת, בלי הפזמונאות האינפנטילית הזאת, ובלי כל הצהוב-הצהוב הזה; בלי ניצול רגשות ובלי סחיטת דמעות".
אבירמה גולן, שאף היא בילתה אתמול בבית משפחת שליט במצפה-הילה, מתבוננת על הנעשה מנקודת מבט שונה מזו של קוטס-בר ב"מעריב". בעוד קוטס-בר, כמו "מעריב" כולו, נטמעה במיזם ההפגנתי ומהווה חלק ממנו, גולן ו"הארץ" מנסים להתבונן עליו מן הצד. על-פי גולן, גם משפחת שליט עצמה עושה כן.
"אלמלא קרה לנועם ולאביבה שליט אסון נורא כל-כך, המתמשך על פני ארבע שנים בלתי אפשריות, ספק אם אחד משניהם היה מחליף ולו מלה אחת עם עיתונאי", כותבת גולן ומוסיפה: "אף שברור שהם מוקפים באנשים שאוהבים אותם ורוצים לעזור להם, נראה שהפסטיבל שמסביבם קשה להם כשאול. ניכר בהם שהם שונאים את החשיפה. ואף על פי כן, היום הם ימשיכו לעשות כל מה שמייעצים להם, כל מה שהם עצמם יוזמים כדי לעורר את דעת הקהל וכל מה שאפשר".
יתר חדשות היום
דווקא "ידיעות אחרונות", הטבלואיד להמונים, העיתון שעודד את הציבור הישראלי לשלוח מסרונים לאות הזדהות עם הצעדה והתחייבות לקחת בה חלק, העיתון שאחיו המקוון ynet מלווה את הצעדה בשידורים חיים – מקדיש הבוקר את השטח המצומצם ביותר מבין כל העיתונים לסיקור הצעדה: כותרת ראשית וכפולה פותחת בלבד (קטנה בכמחצית משטח הכפולה הפותחת של "הארץ", נזכיר).
הכותרת הראשית אינה חד-משמעית ("הצעדה והמחיר"), ותחתיה שני מאמרי דעה המביעים תמיכה נלהבת בצעדה ותמיכה מסויגת בביצוע העסקה לשחרור שליט במתכונתה הנוכחית. שלמה ארצי, שעתיד להשתתף בימים הקרובים בקונצרט למען שליט שיתקיים על גבול רצועת עזה, מבקש מהקוראים להצטרף לצעדה ("צאו לצעוד. לכו בדרכים שנקבעו מראש. היו חלק ממשהו אמיתי", הוא כותב).
נחום ברנע מציג את שתי האפשרויות העומדות בפני ממשלת ישראל וכותב כי "פייסנות כלפי אויב, כניעה לתכתיב, היא מהלך משפיל, והוא משפיל במיוחד כאשר מדובר בתנועת טרור שחותרת להשמדת ישראל. עם זאת, השפלה לאומית יכולה להיות עניין יחסי". ברנע מזכיר את שינוי התפיסה המהיר ביחס לסגר על עזה בעקבות הלחץ הבינלאומי על ישראל.
מרבית קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לאירועים אחרים, שאיכשהו בכל זאת התקיימו בשעות שלפני רדתו של העיתון אל הדפוס, תוך התעלמות בוטה ממועד היציאה לדרך של צעדת שליט. למזלם של מארגני הצעדה, לא היה משט נוסף שניסה לפרוץ את המצור על עזה. למען האמת, התחרות על תשומת הלב הציבורית בישראל קלה יחסית אל מול יתר אירועי היום.
"אובמה ידרוש: סוף למצור", מדווח שמעון שיפר לקראת הפגישה בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל, הצפויה להתקיים בעוד כשבועיים. לדבריו, אובמה רואה במדיניות ישראל כלפי עזה "ענישה קולקטיבית"; "בדרך לפוליטיקה", קוראת כותרת לדיווח מאת בת-חן אפשטיין-אליאס על כוונותיו של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ. "זה בוער בעצמותי כשאני רואה לאן המדינה הולכת", אמר חלוץ. בתיבה נפרדת מציין יובל קרני כי "על-פי מקורביו של חלוץ, הוא מחזיק בעמדות המאפשרות לו להשתלב באחת משלוש המפלגות – ליכוד, עבודה או קדימה". קרני מוסיף ומציין את מה שברור מעצם הדיווח הנרחב על הצהרת הכוונות של חלוץ – הרמטכ"ל לשעבר "נחשב מקורב יותר לתנועת קדימה" ו"בחודשים האחרונים הוא ניהל כמה שיחות עם ציפי לבני ובין היתר שוחחו השניים על האפשרות כי יצטרף לתנועה"; "בן של שופט דרס בן של שופט", קוראת כותרת בראש הכפולה המרכזית של העיתון [ירון דורון].
נראה כי "ידיעות אחרונות" עושה מאמץ מודע למלא את עמודיו הבוקר בידיעות שאינן קשורות לשליט. כך, למשל, נמצא מקום לידיעות גדולת יחסית על פליטים עיראקים שחיים בטרמפיאדה, בדואי שנרשם לתחרות חתן התנ"ך הארצי, צעיר שנפגע ממאבטחים בכניסה למועדון, ונער מדרפור שייצא למסע אל מחנות ההשמדה בפולין. הימים הקרובים יגלו אם מדובר במדיניות מערכתית או במקרה חד-פעמי.
ידיעה שתופסת מקום של כבוד בכל יתר העיתונים אך נעדרת מ"ידיעות אחרונות" עוסקת בפרישתו הצפויה של ראש המוסד מאיר דגן. אמנון אברמוביץ' דיווח על כך ב"אולפן שישי" של ערוץ 2, והעיתונים עוסקים הבוקר בזהות יורשו. "למנות מחליף, ומהר", קורא יואב לימור ב"ישראל היום". "לא טוב לישראל שיהיו לה יותר מדי ראשי ארגונים 'על תנאי'", הוא כותב, "מספיק רמטכ"ל שמצפה להודעה על מחליפו, לא צריך שני ארגונים שהצמרת שלהם עסוקה במאבקי ירושה".
"הדס, גלנט ודיסקין במירוץ לראשות המוסד", קוראת כותרת לידיעה מאת אמיר בוחבוט ואלי ברדנשטיין ב"מעריב". השניים מזכירים גם את איש המוסד המכונה ת' כמועמד לתפקיד. ב"הארץ" מסביר יוסי מלמן את הבעייתיות במציאת מי שייכנס לנעליו של ראש המוסד. "דגן, בגלל שיטת ניהולו השנויה במחלוקת ואישיותו, לא טרח לייעד לעצמו יורש", כותב מלמן. מלמן מציין כיורש אפשרי, נוסף לשמות שמוזכרים לעיל, גם את יובל דיסקין וסגנו של דגן, המכונה ר'.
ענייני תקשורת
מנחם גנץ מפרסם במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כתבה על מאסומי נג'אד, עיתונאי איראני היושב באיטליה. נג'אד נעצר לפני כמה שבועות באשמת ריגול לטובת איראן וסחר בלתי חוקי בנשק. מאז שוחרר למעצר בית, ובינתיים ממשיך לעבוד כעיתונאי. גנץ רומז כי לחץ איראני, מדינה שעימה מקיימת איטליה קשרי מסחר ענפים, הביא לאישור החריג של העיתונאי/מרגל להמשיך בעבודתו, ומביע חשש כי לחץ זה מאפשר לנג'אד להמשיך בשתי מלאכותיו.