ביום ראשון יצאה הכנסת לפגרה, תוך הצבעה אחרונה על "חוק האונס", שמחמיר עם עברייני מין על רקע לאומני. רוב חברי המחנה-הממלכתי, העבודה ויש-עתיד הבריזו מההצבעה. החוק נכנס לספר החוקים בלי מאבק.

אקורד הסיום הזה לימד לא מעט על האופוזיציה: מדד ראשון של "הפרלמטר" שלנו גילה כי חלק גדול מהם הבריזו משליש מההצבעות במליאה. ביניהם כל יושבי הראש של המפלגות: איימן עודה, מרב מיכאלי, יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן.

אחרי ששבי גטניו סיים עם חישובי טבלאות האקסל - הוא שיגע את המבריזנים בטלפונים כדי לקבל הסבר - אבל הם החליטו להתעלם ולא להגיב. האופוזיציה לא גרמה לקואליציה להזיע, אלא ויתרה מראש על הקרב במליאה ואף לא רואה צורך לתת הסברים. קראו את טורו של גיא רולניק מ"דה מרקר", שעסק בחשיפת "שקוף" ובהתעלמותם של חברי הכנסת.

איך אנחנו בוחרים על מה לכתוב?

השאלה הזו מלווה אותנו מאז הקמת "שקוף". בשנים האחרונות המול"ים (התומכים) בחרו שנעמיק בעיסוק הסביבתי. בחרנו את מפעל "נשר" כמוקד מרכזי, כי התקשורת הזניחה אותו, לתושבים לא היו סוללות יח"צ ולוביסטים, ואפילו ארגוני הסביבה עדיין לא התגייסו לצדם.

השבוע, אחרי שנתיים של פרסומים אובססיביים - 33 תחקירים וחשיפות של הכתבת יעל געתון - המשרד להגנת הסביבה נקט בצעד חריג: צו מנהלי ואיום להשבתת חלקים מהמפעל. ברשימת הסיבות - מידע שהגיע למדינה בעקבות שתי כתבות שלנו.

קראו את הסיפור המלא על הצו, את הראיון בו מנהל המחוז במשרד מגלה כיצד ההדהוד הציבורי משפיע על הנהלת "נשר" - וטור ב"עין השביעית" על חשיבותה של עיתונות עצמאית.

זה לא נגמר. בינתיים, לתומכים ולתומכות שלנו: תודה. בלעדיכם לעולם לא היינו יכולים לעשות עיתונות כזו.