אהבה עצמית חולנית

כיוון ש"ישראל היום" עדיין אינו מחלק מהדורות מעיתונו בימי שישי ברחבי הארץ, רק הבוקר ניתנת לו האפשרות להגיב כראוי לפרסומים שהביאו ביום חמישי "הארץ" ו"מעריב" על עדויות חיילים שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה". בעוד שב"מעריב" זנחו הבוקר את הסיפור, "ישראל היום" מקדיש לו שני עמודים, תוך שהוא מתייצב כעיתון הספקני והביקורתי ביותר ביחס לעדויות שפורסמו בימים האחרונים (נוסח אחר: העיתון השמרני והנאמן ביותר לעמדה הרשמית של צבא ההגנה לישראל).

חוט השני העובר בדיווחים של "ישראל היום" על הפרשה הוא הטענה שמדובר בעדויות שמיעה, ולכן מהימנותן מפוקפקת. הדיווחים נפתחים בסיכום של סיקור הפרשה בעיתוני העולם [בועז ביסמוט], סיכום הנפתח בציטוט מאת "גורמים בצבא", הטוענים כי "בישראל מבינים שהרבה מהתיאורים של החיילים הם מעדויות שמיעה. הנזק העיקרי של הפרסומים הוא דווקא באירופה ובארה"ב".

ביסמוט חתום גם על טור דעה המופיע באותו עמוד ונושא את הכותרת "אא"א: איש אחד אמר". בטור מתלונן ביסמוט כי עיתון "הארץ" קילקל לו את סוף השבוע, ומותח ביקורת על הקריטריונים העיתונאיים שהובילו לפרסום הידיעה בהבלטה כה גדולה. "יכול להיות שיש לי קשיי קליטה. אני הבנתי שמדובר בעדויות של עדי שמיעה שנשמעו בכנס", כותב ביסמוט, ובהמשך מוסיף: "בלשון מקצועית יש לזה שם: ידיעה אא"א – איש אחד אמר [...] אני מנסה להבין, מה היה הסקופ הגדול?".

בטור פרשנות אחר כותב ח"כ אריה אלדד על "שנאה עצמית חולנית" הקיימת בקרב חוגי השמאל הקיצוני בישראל, ושוב חוזר למוטיב השמועות: "אם יש עדויות מהימנות (להבדיל מעדויות שמיעה, שמועות ועלילות דם) – יש לחקור אותן". גם האלוף במיל' יעקב עמידרור, שמאמר פרי עטו מתפרסם הבוקר במדור הדעות של העיתון, מבקש לערער את מהימנות העדויות: "יש לזכור שאין שום עדות ראייה בדברים, אלא הד לשמועות, אשר רבות כמותן מתרוצצות אחרי כל מלחמה", הוא כותב.

בידיעה החדשותית היחידה על הפרשה מדווחת הכתבת לענייני צבא של העיתון, לילך שובל, כי "כמה מהחיילים המצוטטים כבר זומנו לשיחות עם מפקדיהם, ובחלק מהשיחות הללו צצו ספקות לגבי מהימנות העדויות שסיפקו כפי שאלו פורסמו בכלי התקשורת". על-פי הדיווח של שובל, שני החיילים שסיפקו את העדויות למקרים הקיצוניים ביותר, של הריגת משפחה פלסטינית והריגת אשה פלסטינית, חזרו בהם. במקרה הראשון אמר החייל באוזני מפקדו כי "לא ראה את הדברים שעליהם העיד בעצמו, אלא שמע סיפורים וביסס את דבריו על שמועות בלבד", ואילו באשר למקרה השני מדווחת שובל ש"בשיחה עם מפקדו הודה החייל כי אינו מכיר את פרטי הסיפור לאשורם". זהו מידע משמעותי, שאינו מופיע היום באף עיתון אחר.

כדאי לזכור כי הדיווחים של "ישראל היום" הבוקר הם למעשה הפעם הראשונה שקוראי החינמון הזה נחשפים לעדויות שפורסמו בימים האחרונים, ולשים לב לכך שהחשיפה מתבצעת מבעד לפילטר גס. העיתון, שיחד עם "ידיעות אחרונות" הוביל בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" את הקו המיליטנטי ביותר בעיתונות הישראלית, מתעלם ממרבית העדויות שהובאו בכנס של המכינה הצבאית ע"ש יצחק רבין (דה-הומניזציה של תושבי עזה, ונדליזם, עירוב אנשי דת בתדרוכים שניתנו לחיילים), ומצטט מתוכו כמה משפטים בלבד, וגם אלה, כאמור, מוקפים מכל עבר בטקסטים חדשותיים ופרשניים המקעקעים את אמינותם.

"המטכ"ל מסיט את הדיון עכשיו, במתכוון, לעבר שני הדיווחים שנכללו בעדויות על הרג לכאורה של חפים מפשע", אומר קצין צה"ל לעמוס הראל, המפרסם הבוקר ב"הארץ" ידיעה קצרה על תגובות של קצינים לעדויות שנחשפו בעיתונו. לפי תיאור זה, נראה כי "ישראל היום" מבצע הבוקר באופן נאה מלאכת דברור לעמדת המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. אם מעל דפיו מאשימים את השמאל הקיצוני ב"שנאה עצמית חולנית", אפשר להאשים את העיתון בליקוי הפוך – "אהבה עצמית חולנית". מרבית הציבור, כבר די ברור, מעדיף שהתקשורת שלו תלקה במחלה זו מאשר בביקורתיות יתר.

חצי הכוס הריק

לא רק בועז ביסמוט תהה בסוף השבוע האחרון "איפה הסקופ" בעדויות החיילים מעזה, גם מתנגדיו הפוליטיים. "הכל היה ידוע מזמן למי שרצה לדעת, למי שקרא למשל את דיווחיה של עמירה הס מעזה", כותב הבוקר עמיתה לעיתון גדעון לוי במדור המאמרים של "הארץ".

הס עצמה, שזה שבועות ארוכים אוספת ומפרסמת עדויות מפי פלסטינים וזרים על פשעי מלחמה שביצעו חיילי צה"ל בעזה, מביאה הבוקר עדות חדשה – ישראלית. מסמך צה"לי, שהושאר בבית משפחת סמי דרדונה בג'בל א-ראיס, ממזרח לג'באליה, הגיע לידיו של תחקירן המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, ומשם עשה את דרכו להס ולציבור קוראי "הארץ". במסמך הוראה מוזרה על "החראת בתים", שאולי מתייחסת לנהלי ריקון הקיבה של חיילי צה"ל, אך המידע המשמעותי שבמסמך מתייחס לאישור לפתוח באש על כוחות חילוץ של פצועים פלסטינים.

המסמך, הכתוב בכתב יד ושכותרתו היא "הערכת מצב", הוא, על-פי הדיווח של הס, ככל הנראה סיכום שרשם לעצמו מפקד בשטח לפני תדריך שביקש להעביר חייליו. תחת כותרת משנה במסמך הקוראת "הוראות פתיחה באש" נכתב "אש גם על חילוץ. על נשים וילדים לא" (ושוב ב"הארץ" מתרכזים בחצי הכוס הריק).

"אחד הדיווחים מהרצועה שחזרו על עצמם בזמן המתקפה ומופיעים בעדויות רבות", כותבת הס, "היה שחיילי צה"ל ירו לעבר צוותי חילוץ פלסטיניים ושל הצלב-האדום, ובכך לא איפשרו חילוץ פצועים וגופות". אבל אלה, כאמור, היו עדויות ראייה של פלסטינים. הפעם זו עדות כתובה של חייל ישראלי, ולכן היא עשויה לעורר הד רב יותר.

היו דברים מעולם

ב"ידיעות אחרונות", כמו ב"מעריב", נזנח הבוקר המעקב אחר עדויות החיילים מעזה (פרט למאמר אחד במדור הדעות של העיתון), אבל תחת זאת מדווח על מקרה קטן של אפרטהייד בישראל. על פני כל עמ' 11 של "ידיעות אחרונות" מופיע דיווח מאת דני אדינו אבבה, ולפיו נאסר על פועלים פלסטינים העובדים בהר-אדר לנוע ביישוב באופן עצמאי. "חל איסור מוחלט על הפועלים להסתובב ברגל ביישוב", מצטט אדינו אבבה מהאתר הרשמי של הר-אדר, ומציג תמונה מטרידה: בעוד כוח העבודה של הפועלים הפלסטינים מנוצל, חופש תנועה שלהם נשלל.

"השב"כ לא תמיד יודע עם איזו קריזה יתעורר פלסטיני, הרי היו דברים מעולם", מסביר קצין הביטחון של היישוב, יאיר פישר.

ובינתיים, בכותרות

העיתונים כולם מקדישים את הכותרות הראשיות הבוקר לפיגוע התופת שכמעט היה אמש בחיפה ולחזרתם הביתה של הורי החייל השבוי גלעד שליט ממאהל המחאה שהקימו. "ידיעות אחרונות" מביא את הכותרת הדרמטית ביותר ("מכונית תופת בחיפה"), שממנה לא עולה כי האירוע הסתיים בפיצוץ מבוקר ונטול נפגעים. ב"מעריב" הכותרת נותנת קרדיט למו"ל הגדול שבשמים – "נס בקניון".

ועוד הערה קצרה

הידיעה כי משטרת ישראל מנעה אתמול את קיומם של עשרות אירועי תרבות בירושלים ובאזור נצרת מופיעה הבוקר במדור חדשות התרבות של "הארץ" [יהונתן ליס וג'קי חורי]. המשטרה, כך מדווח, פעלה בהוראת השר לבטחון פנים, שהנחה "לדכא ביד קשה" את האירועים, מאחר שהיו תחת חסות פלסטינית.

לפי "מעריב" [עמית כהן, רוני מלול, אריק בנדר ואחיקם משה דוד], האירועים היו חלק מפרויקט "בירת התרבות הערבית", המתקיים מדי שנה על-ידי ארגון אונסק"ו של האו"ם. לפי "הארץ", מי שיזמה את החגיגות היא דווקא הרשות הפלסטינית, בעקבות הכרזת האו"ם על ירושלים כבירת התרבות הערבית לשנה זו. הבחירה של "הארץ" לשלב את הידיעה במדור התרבות ולא בעמודים המוקדשים לסיקור חדשות היום, שלא כמו "מעריב" ו"ישראל היום" (ב"ידיעות אחרונות" לא מתפרסמת הבוקר ידיעה בנושא), מעוררת תמיהה – באירועים שולב מימד פוליטי, וזה הרי מה שהביא לפסילתם על-ידי השר לבטחון פנים, ולא התוכן התרבותי שנכלל בהם.

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי זכיינית ערוץ 2 רשת הגישה תלונה במשטרה נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, בטענה כי מסמכים סודיים שנדרשה להעביר לרשות הודלפו לעיתונות. איזיקוביץ מזכירה כי לפני כעשרה ימים הופיעו ב"דה-מרקר", העיתון הכלכלי מבית "הארץ", נתונים על הכנסותיה והפסדיה של הזכיינית.

במדור חדשות החוץ של "מעריב" מופיעה ידיעה [סוכנויות הידיעות] המספרת ששתי עיתונאיות אמריקאיות נעצרו על גבול סין–צפון-קוריאה.

אילנה דיין מקבלת במה בעמודי המאמרים של "הארץ" כדי להביא את סיפורם של חיילים שנפצעו במלחמת לבנון השנייה ו"ננטשו בסבך הביורוקרטי" (ובמקביל כדי לקדם את תוכניתה "עובדה", שבה תשודר כתבה בעניין זה מחר). להזכירכם, בתפקידו הקודם היה סגן עורך "הארץ", אבי זילברברג, עורך "עובדה".

זאב חספר, מנכ"ל נענע לשעבר ואחד ממקימי ynet, אומר בראיון ל"דה-מרקר" [מעיין כהן ואופיר בר-זהר] כי "מהחיבור בין 'ידיעות אחרונות' ל-ynet, למשל, עד היום יש לי צלקות", אבל אינו מפרט.

ב"מעריב" מתפרסמת הבוקר מודעה עצמית החוגגת את העיצוב החדש ("אריזה ויזואלית יוקרתית") של רשת המקומונים "זמן מעריב".