מספסרים
אולי זו האחריות החברתית, אולי זה יום המשפחה, אולי הצורך לרדד כל סוגיה, חשובה ככל שתהיה, למימד האנושי השטחי ביותר שלה. תהא הסיבה אשר תהא, ב"ידיעות אחרונות" החליטו להקדיש את שער הגיליון הבוקר למצוקת הזוגות הנשואים של מפעל פרי-הגליל, שבסכנת סגירה. את מרבית שטח השער מכסה תצלום [אפי שריר] הנראה מעט מבוים: שלושה זוגות משלבים ידיים על רקע שער המפעל. ואם הם לא היו משלבים ידיים, לא היה מובן שהם זוגות? במובן השכלי כן, אבל לא במובן הרגשי, והרי זה מה שמחפשים עורכי העיתונים (לא רק ב"ידיעות אחרונות"). יום אחד מספסרים במצוקה של חייל שבוי ובני משפחתו, יום אחר במצוקתם של פועלים קשי יום.
"ממה נחיה?", שואלת הכותרת הראשית, וכותרת הגג מציגה את הסיפור האנושי: "אם ייסגר פרי-הגליל בחצור-הגלילית, תונחת מכה כפולה על עשרה זוגות שעובדים יחד באותו מפעל". ומה לגבי הפועלים שלא מצאו אהבה במפעל? אובדן מקור פרנסתם עשוי היה להגיע לשער העיתון בעבר; כיום יש צורך באובדן כפול.
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מביאים אושרת נגר-לויט ודוד רגב עדויות אישיות רבות על מצוקה ומחסור, ומעט מידע. כל שלומד הקורא על הנסיבות שהביאו לסכנת הסגירה מתמצה במשפט: "אף שנחשב לרווחי, נקלע המפעל לחובות [...] בשל ניהול כספי בעייתי".
אלי אשכנזי מדווח על המקרה ב"הארץ" מאותה הזווית בדיוק. הכותרת שנבחרה לדיווחו (במהדורה המודפסת): "הזוגות הנשואים שעובדים בפרי-גליל מתפללים שלא יישלחו הביתה". שתי אפשרויות עולות מיד עם ההבחנה בדמיון בין שני המסגורים. האחת, שלפועלים במפעל מייעץ איש יחסי-ציבור היודע מה התקשורת רוצה. האחרת, שלעורכים בשני העיתונים, השונים כל-כך, זה הפופולרי ביותר בישראל וזה האליטיסטי ביותר, קו מחשבה ודרך פעולה זהה.
גם בדיווח שמופיע ב"הארץ" הדגש הוא על סיפורים אנושיים (קשים באמת), כמו פועל שאינו יכול לשלם 19 שקל תמורת בדיקה רפואית של בתו, וזוג פועלים שנמנעים מלחמם את חדר השינה שלהם כדי לחסוך בהוצאות ביתם, ולא על מידע שיסביר לקוראים מדוע נקלע המפעל לסכנת סגירה. הבדל אחד בכל זאת בולט: בתצלום המופיע ב"הארץ" [דרור ארצי / ג'יני], הזוג הנשוי העובד במפעל אינו משלב ידיים. זה הפער בין העיתונים, זה המקום שנותר למחשבה העצמאית של קוראי "הארץ".
דווקא ב"ישראל היום", שם הדיווח קצר בהרבה ואינו עוסק כלל בעובדה כי במפעל מועסקים כמה זוגות נשואים, מופיע הבוקר מידע מעניין על נסיבות סגירתו. לפי הדיווח של דני ברנר, יושב-ראש ועד העובדים במפעל אמר: "זהו מפעל מרוויח שנושא על גבו את הפסדי חברת ויטה, שהיא שותפה במפעל. אין שום סיבה שמפעל רווחי כזה ייסגר". יו"ר הוועד מצוטט גם ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ", אבל הפרט המהותי הזה אינו מופיע בדבריו כפי שהם מתפרסמים בעיתונים אלה.
ב"מעריב" משלבת מיכל גרינברג בין השניים. הסיפור כולו ממוסגר כסיפור אנושי משפחתי ("יום משפחה עצוב בגליל" היא כותרת הענק הנפרשת לרוחב כל הכפולה השנייה של העיתון), אבל הפסקאות האחרונות בכתבה מוקדשות להסבר קצר על מצבו המשפטי והכלכלי של המפעל: המפעל "אינו סובל מהפסדים, אלא מהפסדיהם של המפעלים האחרים" של הבעלים.
עצם ההתגייסות של התקשורת לסקר מאבק עובדים ראויה לשבח. חבל שבעיתונות, הרגילה לדווח על הכל מבעד לפילטר הסיפור האנושי, תופסת המסכנות מקום על חשבון טענות ענייניות.
הסיפור הצהוב שבפרשה
ואולי יש סיבה נוספת לכך שסיפור זוגות העובדים במפעל פרי-גליל מקבל הבוקר את כל שער "ידיעות אחרונות" – ההתעקשות להתעלם ככל הניתן מפרשת עמוס גלעד, שהחלה את דרכה מעל דפי העיתון המתחרה. "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד הבוקר שלא רומז אפילו על פרשת גלעד בעמוד השער שלו. כשהעיתון מגיע לטיפול בפרשה, בכפולה השלישית, הוא מציג בהבלטה את עמדת לשכת ראש הממשלה. הכותרת המרכזית היא "לשכת אולמרט: 'גלעד לא עסק בשחרור שליט'"; הכותרת "משרד הביטחון: 'החלטת אולמרט פוגעת בישראל'" מסתפקת בטור צד קטנטן. האם תפיסת העמדה מרמזת על כעס כלפי גלעד, שדיבר עם "מעריב" ולא עם "ידיעות אחרונות"? אין לדעת, "מעריב" כלל אינו מוזכר בדיווחים.
"הארץ" מציג תמונת מראה: הכותרת הראשית של העיתון קוראת "ברק: הדחת עמוס גלעד פוגעת במדינה", ורק בעמוד השני מקבלת עמדת ראש הממשלה כותרת משל עצמה. במקביל, הכותרת של "הארץ" מסתירה את המידע החדש שמביאים כתבי העיתון. מתחת לה מדווחים אבי יששכרוף, ברק רביד ועמוס הראל כי במגעים בין ישראל לחמאס לשחרור החייל שליט חלה "התקדמות משמעותית", כך לפי מקורות פלסטיניים. מידע זה, המופיע בפסקה הראשונה של הידיעה, מגיע רק לסופה של כותרת המשנה במהדורה המודפסת, וגם זאת באמצעות דיווח על הכחשה שהעביר דובר חמאס.
ב"ישראל היום" בחרו בדרך ביניים: שם מבליטים בכותרת את עמדת ידידי שליט, שקראו אתמול לראשי המדינה "להתעסק בגלעד הנכון". מובן שמקריאת הידיעה עצמה [שלמה צזנה] ראש הממשלה לא ירווה נחת. בכיר במערכת הביטחון אומר ל"ישראל היום": "ברור שעמוס גלעד התפוצץ נגד אולמרט, אבל זה הסיפור הצהוב שבפרשה", ומסביר כי לא נותנים די דגש לתוכן דבריו של גלעד.
וב"מעריב"? ב"מעריב", כצפוי, חוגגים. תצלום גוף מלא של עמוס גלעד מכסה את מרבית השער, "בעקבות חשיפת 'מעריב'" בראש העמוד, הכותרת "סערת גלעד" ותחתיה תמצית העמדות של כל הגורמים הנוגעים בדבר. נראה שהחגיגה כה גדולה עד שבעיתון החליטו לשנות את הטרמינולוגיה. בפרסום המקורי, הציטוטים מפי גלעד שחוללו את הסערה הנוכחית הוגדרו כשיחה עם "אחד ממקורביו". הבוקר, לאותם ציטוטים ממש מתייחסים בעיתון כאל ראיון. "בעקבות הראיון שנתן ל'מעריב'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה העוסקת בנושא [מיה בנגל ואמיר בוחבוט], וגם בגוף הידיעה נעשה שימוש במינוח זה.
הסוד של נתניהו ו"ישראל היום"
ב"גלובס" מדווחים כי סמנכ"ל "ישראל היום", נתן אשל, מועמד לתפקיד ראש לשכת ראש הממשלה של בנימין נתניהו [סטלה קורין-ליבר ולילך ויסמן]. לפי הדיווח, "אשל מקורב לנתניהו ובני משפחתו שנים ארוכות ונחשב לאיש אמונם וסודם הקרוב ביותר. הכוונה היא שאשל יקבל את התפקיד בו צריך יהיה את האמון הגדול והקרוב עם ראש הממשלה". על הסודות של נתניהו ישמור אשל, אבל מה על הסודות של "ישראל היום"? מדוע באתר העיתון, בעמוד המוקדש לסגל הניהולי, אין כל זכר לחבר הצוות שהוא גם האיש המקורב כל-כך לראש הממשלה הבא של ישראל?
מתי הזמן להתאכזב?
שחר אילן ועמית סגל, שהביעו לפני כמה ימים עמדות חלוקות באשר לחופש הבעת הדעה של הכתב הפרלמנטרי, ממשיכים להיות חלוקים בעמדותיהם. לקראת טקס השבעת הכנסת החדשה, שיתקיים היום, מביעים השניים מעל דפי "הארץ" הערכות מנוגדות על עתיד הכנסת. לפי אילן, הכנסת הבאה תהיה "פחות איכותית" מזו היוצאת. הוא צופה "כנסת בוערת עד צונאמית. הרבה צעקות. הרבה עלבונות. הרבה עבודה לוועדת האתיקה". סגל, לעומתו, כותב כי "אפשר להעריך שיש לה סיכוי לא רע להצליח". לדבריו, "עוד תהיינה די הזדמנויות להתאכזב מהכנסת. לפחות היום, עדיין אפשר גם להתפעל ממה שיש".
פרסום סמוי אינטואיטיבי ונכון
לפני ימים אחדים סיקרנו כאן את האופן שבו העיתון "גלובס" מתייחס, וביתר דיוק אינו מתייחס, לפרסום סמוי בתוכניות חדשות. הבוקר, במסגרת סיכום חודשי של "התוכן השיווקי האפקטיבי ביותר" [ענת ביין-לובוביץ'], מתייחס העיתון ישירות לשילוב פרסום סמוי בתוכנית אקטואליה.
לאחר חלוקת מחמאות על שיתוף פעולה בין התוכנית "מה קורה" לחברה מסחרית שפירסמה בה ("הנראות של המותג בפעילות היתה טובה והועברה באמצעות הזיהוי הגרפי של הכניסה לסניפים"), מובעת עמדה על עצם השילוב של המותג בתוכנית אקטואליה: "החיבור הבסיסי בין התוכנית שעוסקת באקטואליה ובדעות של הגולשים לבין הנושא בו טיפל המותג הוא אינטואיטיבי ונכון ורמת המרכזיות שלו גבוהה". במלים אחרות, הגישה עסקית נטו, ורואה את השורה התחתונה כשורת רווח והפסד כספי בלבד, ללא כל שיקול ערכי או אתי.
הכל נשאר במשפחה
בעוד שבעמודי החדשות של "מעריב" משתלבות בימים האחרונים ידיעות המשווקות לקהל הקוראים עסקים חיצוניים, בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" משתלבות ידיעות המשווקות את עסקיה של משפחת "ידיעות אחרונות".
בעמוד הלפני אחרון בגליון הבוקר מופיעה ידיעה [ראובן וייס] שנועדה לקדם את הרשת החברתית "בונה", פורטל הצעירים של ynet. בשער האחורי של העיתון מופיעה ידיעה [ללא קרדיט לכותב] המהווה פרסומת למוסף "זמנים מודרניים" שיצורף לעיתון מחר. במקביל מקדמת הידיעה גם סדרה שעתידה לעלות בערוצי חברת הכבלים הוט, שחלק ממנה שייך לבעלי "ידיעות אחרונות".
ענייני תקשורת
במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי משרד המשפטים של קולומביה חושד ששירותי בטחון הפנים במדינה צותתו לטלפון ולדואר האלקטרוני של נשיא המדינה, שופטים ועיתונאים.
ב"ישראל היום" מדווחת אפרת פורשר כי בעקבות פסיקת בית-המשפט, ישלמו יאיר לפיד ו"ידיעות אחרונות" פיצויים בסך 12 אלף שקל לחננאל דיין, בגלל טור שפירסם לפיד במוסף "7 ימים" תחת הכותרת "החייל האמיץ חננאל".