אחד המשפטים שנתקלנו בהם המון בהקשר של האיום בסגירת התאגיד הוא: "אנחנו אוהבים את התכנים, אבל למה אנחנו צריכים לשלם על זה?". הרי אם זה טוב, זה אמור להצליח בזכות עצמו, לא? ואת זה כואב לשמוע. כי זה כל כך שגוי מצד אחד, ומצד שני הנזק הפוטנציאלי בסגירה, הפרטה או קיצוץ של התאגיד כל כך גדול.

האמת היא פשוטה – במציאות הטלוויזיונית הישראלית של היום, אם כסף ציבורי לא יוקדש בחלקו הקטן למטרה של שימור תרבות הטלוויזיה המקומית, פשוט לא תהיה כזו.

הסיבה לכך גם היא פשוטה – דרמה (או קומדיה) מקורית ישראלית היא עסק לא כלכלי. השוק קטן מדי, כמות המנויים בלוויין ובכבלים בקריסה כתוצאה מכניסת גופי הסטרימינג הבינלאומיים, וכך מצטמקים באופן ישיר תקציבי היצירה המקורית. מה כל זה אומר? שללא התערבות דרך כספי המיסים שלנו – לא יהיה הגיוני להפיק דרמה ישראלית מקורית. בחשיבה כלכלית נטו, אין סיבה שלא להפיק אך ורק תוכניות אולפן וריאליטי. ואם ניקח בחשבון שהטלוויזיה היא גורם מרכזי בתרבות היום, חלק מהזהות של כולנו, האם אלה המרכיבים היחידים שנרצה שיהיו בה?

עוד דבר שכדאי להבין על תעשיית הטלוויזיה – כשאין כסף, קשה לקחת סיכונים. סדרה כמו שלנו, מאת יוצרים צעירים, שמלאה בפרצופים לא מוכרים ושנוצרה בסביבה של חופש יצירתי – מסוכנת במונחים כלכליים. אלה סיכונים שלגוף מסחרי, שצריך לשרוד כלכלית, פשוט לא שווה לקחת. אם השיקול היחיד יהיה מסחרי, סדרות כמו "חזרות", "עלומים", "מנאייכ", "שעת אפס", "קופה ראשית", "היהודים באים" ועוד – פשוט לא יהיו.

אם הן לא יהיו, זו תהיה פגיעה אנושה ובלתי הפיכה ביצירה המקורית בישראל, באלפי משפחות שיאבדו את פרנסתן. זה יהיה קיצוץ אלים ושרירותי ביותר מחצי מהיצירה הטלוויזיונית, ומה שיישאר ממנה יהיה בהכרח חופשי פחות, אמיץ פחות ומגוון פחות. וכל זה מבלי לדבר אפילו על האיום הפוליטי על ערוץ חדשות, וכהשלכה ישירה – על כל ערוצי החדשות.

אבל מה על הכסף שלנו, תשאלו? אז בואו נדבר רגע על הכסף. 0.1% מתקציב המדינה. משהו כמו שישה שקלים בחודש למשפחה, שבמקום שילכו ליצירה, יוסטו למגוון מטרות פוליטיות עלומות. כי בואו, הכסף הזה שהממשלה רוצה "לחסוך" על תאגיד השידור, לא יחזור לכיס שלכם. הוא גם לא "יפוזר" מחדש בשוק כדי לעודד תחרות, כי תאגיד השידור לא מתחרה באף אחד. אפשר להניח בזהירות שאותו כסף גם לא יופנה להצלת מערכות הבריאות והחינוך.

אם הדיון באמת היה על שימוש אחראי בכספי המיסים שלנו, אולי שווה היה להתחיל אותו מה-99.9% האחרים מתקציב המדינה, שמהם נראה שהממשלה החדשה פחות מודאגת – אותו חלק בתקציב שלא מהווה צינור חיים חיוני ליצירה הישראלית.

עטרה פריש וניר ברגר הם יוצרי וכותבי "המפקדת"