עד כמה משפיע הרייטינג על הליין-אפ של תוכניות התחקירים בערוצים המסחריים? והאם יש תחקירים שעיתונאים מסוגלים ומעוניינים לבצע, אבל בחיים לא יבצעו מחשש לנתוני צפייה זעומים? את התשובות של רביב דרוקר אפשר לתמצת כ"מאוד" ו"בהחלט". "המקור", תוכנית התחקירים שדרוקר מוביל בערוץ 13, דווקא ידועה כבימה שמשדרת גם תחקירים שנתפסים כמורכבים עד כדי הרתעת הצופים, בוודאי ביחס ל"עובדה" של קשת. אבל דרוקר מודה שיש נושאים שגם הוא יתקשה לטפל בהם מטעמי רייטינג.
"אני לא אמכור את השטויות של 'רייטינג הוא לא חשוב' – רייטינג הוא מאוד חשוב", אמר דרוקר במפגש פתוח שהתקיים החודש בתל-אביב, כחלק מסדרת "מועדון העיתונות" של ספריית בית-אריאלה בהנחיית עמנואל אלבז-פלפס ואלדד יניב. "בכל ישיבת מערכת, כשאנחנו חושבים על הסיפור הבא שנעשה ב'מקור' או באייטם שנעשה – הרייטינג נמצא שם", הדגיש.
"שלא יהיו אי-הבנות, אם לא עשינו עד היום כתבה על מה שקורה במסאפר יטא (באזור דרום הר חברון; מ"ש) וגירוש הפלסטינים משם – זה מכיוון שאנחנו צופים שיש שמונים איש שירצו לראות את זה, ורובם גרים במסאפר יטא ואין להם טלוויזיה אפילו. אז רייטינג זה דבר חשוב, והוא פוגע בהרבה מאוד מהעבודה העיתונאית שלנו. שלא יהיו רמאויות בקשר לדבר הזה. הרבה אייטמים אתה לא עושה כי אתה מניח שלא יהיה להם רייטינג".
"ולכן שידור ציבורי זה דבר חשוב?", שאל אלדד יניב.
"קריטי! קריטי! כי רק הם יכולים לעשות דברים", השיב דרוקר. "הרבה פעמים כשכתב בא עם סיפור, אני אומר לו: 'אם עכשיו היינו בתאגיד, היינו עושים את זה, אבל פה אנחנו לא נעשה את זה'.
"רייטינג זה דבר חשוב, והוא פוגע בהרבה מאוד מהעבודה העיתונאית שלנו. שלא יהיו רמאויות בקשר לדבר הזה. הרבה אייטמים אתה לא עושה כי אתה מניח שלא יהיה להם רייטינג"
"אני לא רוצה להיות דודו טופז, ולא מצפים ממני להיות דודו טופז, והכל בסדר. אפשר להשלים עם רייטינג שנמצא בתחתית של רצועת האלכסון – אבל כשאתה יורד מתחת לרצועה הזאת, יש מקרים שבהם אתה הופך להיות כמו סטנדאפיסט שמופיע מול אולם ריק. אף אחד לא יחזיק אותו, ולא יחזיקו אותנו. כך שאתה עושה לעצמך כל הזמן את הברירה הזאת.
"רבים מעמיתנו המכובדים מאוד, ואני לא אנקוב בשמות, עוקבים דקה אחר דקה ויודעים מה הרייטינג של כל אייטם וכל מרואיין: כמה עשה אייטם עם דוברת הספארי על פיל שנולד, ועכשיו כשעברנו לאלדד יניב – האם זה עלה או ירד. אני בחיים לא עושה את זה. זה מוגזם. אבל אני צריך לדעת ציון סופי. פחות או יותר איפה אני עומד. אם תתחיל לבדוק מה קרה כל דקה – אתה לא תגמור עם זה, זה מוות סופי".
"אתה לא בודק מי מהכתבים, נגיד מהמערכת, מביא יותר רייטינג כשהוא יושב אצלך בפאנל?", שאלה עמנואל אלבז-פלפס.
"לא, לא, אני לא מוכן להגיע לזה", השיב דרוקר. "אני רוצה שהכתב ידבר מעניין, שידבר חשוב, ואני מקווה שזה יביא את הרייטינג. אם התוצאות יהיו כל-כך נוראיות, קודם יורידו אותי מהמסך – ויחסכו לי את ההתלבטות. אבל יכול להיות שאני אעשה שינויים תוך כדי התוכנית, כשאתה רואה שמשהו נורא-נורא לא עובד".
לא תמיד נותר זמן לערוך שינויים כאלה. דרוקר הציג דוגמה מנובמבר 2021: תחקיר שלו ושל כתבי "המקור" איתי רום וגיא אסיף על הלינץ' בבת-ים בזמן מבצע "שומר החומות", שכלל ראיון עם הקורבן סעיד מוסא ותיעוד מקיף של התקרית. "לקחנו את כל המצלמות שהיו שם", סיפר. "המשטרה אספה את כל המצלמות, ואנחנו הצלחנו להשיג את התיק המשטרתי. היה לנו הכל, שנייה אחרי שנייה: את הבנאדם, מה הוא עשה, את הסמסים, מה הוא כותב לפני, מה הוא כותב אחרי, איך הוא מוחק. איזה אגרוף, מי בא – היית יכול לשחזר את זה בדיוק פלסטי.
הלינץ' בבת-ים, מתוך תחקיר "המקור" (צילום מסך מתוך שידורי רשת 13)
"הבאנו מוצר שחשבנו שהוא מוצלח, אבל בדרך לשידור כבר הבנתי באיזה ברוֹך אנחנו. נגיד, אמא של ענת (גורן, אשתו וחברת מערכת 'המקור'; מ"ש) אמרה שהיא בחיים לא תצפה בזה. ועוד אנשים אמרו – רק על סמך הפרומואים – שהם לא רוצים לראות מי עשה מה ואיך, את הבנאליות של הרוע. לא רוצים לראות אלימות קיצונית על המסך, פשוט נרתעים מזה. למה זה מגיע להם כל הרע הזה, ועוד בערב? הם רוצים לראות כתבת דוקו נעימה, קומדיה, דרמה, תחקיר, ריאליטי. אבל את זה? את האלימות הקיצונית? הוא מוכה, על הרצפה, זה מכה בו עם האלה וההוא משסה בו את הכלב. לא רוצים לראות את זה. לא רוצים לשמוע את הפרופיל המעמיק שלנו, של מי זה הבנאדם הזה ואיך זה קרה.
"קיבלנו רייטינג נוראי. אמרתי לחבר'ה שלי: 'לא נוכל לעשות עוד דברים כאלה'. אולי זה חשוב, ואולי זה לא חשוב, אבל יש רף שאם אתה יורד מתחתיו – אתה פשוט לא יכול לעשות את זה. זה ערוץ מסחרי, והוא חי מהרייטינג הזה".
"אני זוכר שפעם מישהו בא אלי עם סיפור, נדמה לי שזה היה על יוסי מימן, וזה לא היה תחקיר מוגמר אלא קצה חוט. אמרתי לו: 'שמע, אני יכול להתחיל – אבל איזה בנאדם שאפנה אליו יאמין שאני עושה תחקיר על יוסי מימן?'"
אלבז-פלפס, בהמשך המפגש, שאלה את דרוקר אם קרה לו שוויתר על תחקיר בגלל ניגוד אינטרסים של עצמו או של הערוץ. "אני לא זוכר דבר כזה, אבל אולי אני עושה לעצמי הנחות", השיב דרוקר.
"אני זוכר שפעם מישהו בא אלי עם סיפור, נדמה לי שזה היה על יוסי מימן (בעל המניות המרכזי בערוץ 10, שבו שודרה 'המקור' לפני המעבר לערוץ 13; מ"ש), וזה לא היה תחקיר מוגמר אלא קצה חוט. אמרתי לו: 'שמע, אני יכול להתחיל – אבל תבין, איזה בנאדם שאפנה אליו יאמין שאני עושה תחקיר על יוסי מימן? זה פשוט לא יצליח. אם היית מביא לי תחקיר מוגמר, זה משהו אחר'".
במקרה אחר, אמר דרוקר, הוא דווקא לא היסס לפרסם תחקיר שעסק גם בבעלי הערוץ: תחקיר "ביביטורס" על בנימין נתניהו ובעלי ההון שמימנו לו ולבני משפחתו כרטיסי טיסה. "כשעשינו את 'ביביטורס', שניים מהבעלים של ערוץ 10, ארנון מילצ'ן ורון לאודר, היו מכוכבי התחקיר", ציין.
"היו לחצים מטורפים מצד לשכת נתניהו ולאודר לא לשדר את זה, ואני זוכר את יוסי ורשבסקי, מנכ"ל הערוץ, שואל אותי מה אורך התחקיר. אמרתי לו שזאת תוכנית שלמה, 45 דקות. ורשבסקי תפס את הראש בייאוש ואמר: 'אמרתי לאנשים של לאודר שזה 20 דקות'. אמרתי לו, 'מה אתה רוצה שאני אעשה? אני לא יכול לקצר זה'. בסוף לאודר הריץ את ורשבסקי לארצות-הברית כדי לתת הסברים על התחקיר הזה, שהוא הבטיח לאנשי נתניהו שלא ישדרו אותו – ובכל זאת, הוא שודר. זה היה חתיכת דבר".
מארי שוורץ היא סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. הידיעה מתפרסמת במסגרת תוכנית התמחות משותפת של האוניברסיטה ואתר "העין השביעית"