נוהל העלמת פצוע
"ידיעות אחרונות" מדווח הבוקר כי נער בן 13 בשם מוחמד חאלד קורד, תושב מחנה הפליטים עאידה, הסמוך לבית-לחם, נפצע אתמול קשה מפגיעת שני קליעים ברגלו, שגרמו לו לדמם בכבד ובריאות. העובדה שפגיעת שני קליעים ברגל של נער (מי ירה? אילו קליעים?) גורמת לו לדמם דווקא מאזור הכבד והריאות היא חוליה אחרונה בשרשרת ספקות וסימני שאלה שמרכיבה את הדיווח של "ידיעות אחרונות". קשה להאמין שקוראים רבים של העיתון יטרידו את עצמם בכך. עבודת העריכה בעיתון בכל הקשור לפציעתו הקשה של הנער הפלסטיני נועדה בראש וראשונה להסיר ספקות, להעלים סימני שאלה ובאופן כללי לגרום לקורא שלא להעסיק את עצמו יתר על המידה עם המתרחש בימים אלה בשטחים.
פציעתו הקשה של הנער מוזכרת בפסקה החמישית של ידיעה קצרה בעמ' 6 [דני אדינו אבבה, מאיר תורג'מן, אליאור לוי וסמדר פרי]. כותרת הידיעה מודפסת בגופן גדול ומנוסחת ככדור הרגעה: "בוער אבל פחות". בכותרת המשנה מוזכר, בין היתר, כי "שני נערים פלסטינים נפצעו באורח קשה". על אחד מהם, עודאי סרחאן בן ה-16, נכתב כי נפצע בראשו, אך לא מפורט כיצד (האם מכדור גומי או רימון גז שירו כוחות צה"ל, או דווקא אבן תועה שהשליך פלסטיני?). הפציעה מדווחת כאילו היתה אירוע טבע ספונטני, שנוצר יש מאין.
פציעת הנער בן ה-13 מדווחת מבעד למסך סמיך עוד יותר של חוסר ודאות. מוחמד חאלד קורד לא "נפצע" כמו הנער המבוגר ממנו, אלא נפצע "לטענת הפלסטינים", שטענו זאת באוזני אנשי ארגון בצלם. כדי להיוודע לעובדת פציעתו של נער בן 13 על הקורא לרדת עוד שלושה שלבים של ספקות בסולם האמינות – האויב טען באוזני הבוגדים. גם במקרה של הנער בן ה-13 לא מדווח כיצד קרה שנפצע קשה ומיהו הפוצע קשה. ב"ידיעות אחרונות" נערים פלסטינים פשוט נפצעים להם, והכבד והריאות שלהם נוטים לדמם לאחר ספיגת כדור ברגל.
לפי פסקת הפתיחה בידיעה וכותרת הגג שלה, "הרוחות בגדה עדיין סוערות". למרות זאת, בשער העיתון אין זכר למתרחש בשטחים. הכותרת הראשית עוסקת בחשד לשחיתות במפלגת הבית-היהודי, שתי הפניות בולטות מוקדשות לניסוי שנערך לטיל החץ ולשתי שחקניות נאות שזכו בפרסי אוסקר, ובצד השער מופנה הקורא לעיון בידיעות על הבחירות באיטליה, מכשירי סלולר זולים, משחק כדורגל שצפוי להתרחש הערב ומיזם של העיתון לבחירת "המורה של המדינה" (מן הסתם המורה שבשעת חברה יעדיף לדבר על הבית-היהודי, טיל החץ או טקס האוסקר מאשר על הנעשה בשטחים).
בשער "ישראל היום" דווקא נמצא מקום לשורה קטנה המפנה את הקורא לידיעה על המתרחש בשטחים, אולם אין בה זכר לפציעת הנער ("אלפים השתתפו בהלוויית האסיר הפלסטיני; הפרות סדר מעטות"). "עימותים, אבל פחות" היא הכותרת שנבחרה – לאחר סיעור מוחות עיקש, ללא ספק – לידיעה מאת דניאל סיריוטי, שלמה צזנה ולילך שובל בעמ' 7. בכותרת המשנה מוזכר, בין היתר, כי "בן 13 נפצע קשה מירי". בפסקה הרביעית מוקדשות לאירוע 15 מלים: "על-פי הדיווחים, נער פלסטיני בן 13 נפצע קשה. מצה"ל נמסר כי 'נסיבות האירוע נבדקות'". בלי שם, בלי זהות הפוצע ובלי הנסיבות, שעדיין נבדקות.
בשער "מעריב" מוקדשת הכותרת השנייה בגודלה לאירועים בשטחים, אולם גם כאן אין מוזכרת פציעתו הקשה של הנער הפלסטיני ("הערכה במערכת הביטחון: גל המהומות ביהודה ושומרון לקראת דעיכה"). כותרת דומה מודפסת בכפולה הפותחת של העיתון, מעל ידיעה מאת אסף גבור, אחיקם משה דוד ואלי ברדנשטיין, המזכירה בעומק הטקסט את העובדה כי "הפלסטינים דיווחו" שנער בן 13, חאלד אל-כורד לפי התעתיק של "מעריב", "נפצע מירי של צה"ל ופונה במצב קשה לבית-החולים בבית-ג'אלה". הפציעה אינה מוזכרת בכותרת הגג, כותרת המשנה, הפסקה הפותחת או בכיתובי התצלומים, אולם בידיעה עצמה נכלל מעט מידע רקע, ולפיו טרם הפציעה השליכו הפלסטינים "מטעני נפץ מאולתרים לעבר החיילים, ואלה הגיבו באמצעים לפיזור הפגנות".
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח בפירוט ובאורח בולט על נסיבות פציעתו של הנער הפלסטיני מירי כוחות צה"ל. הכותרת השנייה בגודלה בראש עמוד השער קוראת: "העימות בגדה: נער פלסטיני נפצע מנשק שנאסר לפיזור הפגנות". לשם ההגינות והאיזון מדווח בכותרת המשנה ובגוף הידיעה כי ילד ישראלי (=יהודי) בן 5 נפצע בראשו מזריקת אבנים ליד ביתר-עילית, אולם אין כל פרטים נוספים על אירוע זה ואפילו לא מוזכר מי זרק את האבנים. הן פשוט נזרקו – עוד תופעת טבע שנוטה להתרחש בשטחים.
בדיווח מאת גילי כהן, חיים לוינסון, ג'קי חורי וברק רביד מוגדר מוחמד חאלד כורד כנער בן 14 ונמסר מידע רב על נסיבות פציעתו. ב"הארץ" מקור המידע שהועבר לארגון בצלם אינו "פלסטינים", אלא "רופאי בית-החולים בבית-ג'אלה". הם אינם "טוענים", אלא "מדווחים".
הנער נפצע, כך מדווח בידיעה, משני כדורי טוטו (קליעי מתכת בקוטר של 0.22 אינץ'), האסורים ברגיל לשימוש לפיזור הפגנות. אחד הכדורים פגע ברגלו והשני בצדי גופו (מה שמסביר כמובן את הדימום מאזור הכבד והריאות). לפי הידיעה, בצה"ל אישרו לעיתון כי אכן נעשה שימוש אתמול בנשק זה, המתאפשר "רק במקרים של סכנת חיים, כתחליף לירי חי וכאמצעי פחות מסוכן". במקרה זה, ההפגנה "היתה אלימה וכללה גם השלכת רימונים שיכלו לסכן את החיילים עצמם ואת המתפללים בקבר הסמוך". משום כך קיבל צלף צה"ל אישור לפתוח באש. לפי גרסת צה"ל, הצלף פתח בנוהל מעצר חשוד וירה על משליכי הרימונים.
גודש של שחיתות
"50 אלף דולר בשתי חבילות סיגריות", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המתפרסמת בשער העיתון מעל תצלומו של ח"כ ניסן סלומינסקי ממפלגת הבית-היהודי. אתמול בבוקר דיווח כתב העיתון צביקה ברוט כי המשטרה חוקרת חשד לשחיתות בפריימריז באחת המפלגות, והבוקר מוקדשת כל הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" לסיקור הפרשה (כולל חותמות על חשיפת "ידיעות אחרונות" והדפסת גזיר העיתון מאתמול).
לפי דיווחו של ברוט הבוקר, קלטות מפלילות בדבר השוחד לכאורה הגיעו בחודש ספטמבר לידי העיתון וכלי תקשורת נוספים, אולם אז הציג בפניהם ח"כ סלומינסקי קלטת משלו, שהפריכה את החשדות. הפרסום יצא לאור כעת בעקבות פניית החוקר הפרטי שאסף את החומרים המפלילים למשטרה. ברוט מספק, בין היתר, תמלול מקלטת חדשה, שטרם נחשפה, המחזקת את החשדות. ידיעה נפרדת, מאת ברוט ומורן אזולאי, מוקדשת למי שהזמין את החוקר הפרטי – יו"ר הבית-היהודי נפתלי בנט. "גורמים בסביבתו" מסרו לעיתון שבנט הזמין את החוקר בשל "חשדות לשחיתות". במפלגה ציינו כי הם "מחזקים את ידי המשטרה".
גם ב"ישראל היום" זוכה בנט לתשומת לב, אך לא לידיעה דומה לזו שמתפרסמת על אודותיו ב"ידיעות אחרונות". להפך. "האם אכן היתה שחיתות בפריימריז בבית-היהודי, והאם ראוי שמתמודד יפעיל חוקרים פרטיים מול יריביו מבית?", נכתב בראש עמוד השער של "ישראל היום". הכותרת הראשית של העיתון קוראת "בנט, הבלש וסלומינסקי: המשטרה פתחה בחקירה".
"הבית רועד", קובעת-מקווה הכותרת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "פניה החדשים של המפד"ל הישנה, הקרויה עתה הבית-היהודי, הוכתמו בגודש של שחיתות, אשר הובילה כראוי לחקירה פלילית מטעם המשטרה. התחלה רעה", כותב דן מרגלית. "מביך לגלות כי יושב-הראש הנבחר של הבית-היהודי נפתלי בנט ראה לעצמו לנכון או לנחוץ לעשות שימוש בשירותיו של בלש כדי לעמוד מקרוב על התנהלות אחד המועמדים, ניסן סלומינסקי".
הכתב הפוליטי מתי טוכפלד מוסיף טור משלו, וגם בו ביקורת ישירה על חושף השחיתות, יו"ר הבית-היהודי, יותר מאשר על החשוד בשחיתות. "בתרבות הפוליטית שלנו פוליטיקאי השוכר חוקר פרטי, המגיע בזהות בדויה ליריבו ומנסה להוציא ממנו מידע לא חוקי או בעייתי, נחשב לפוליטיקאי שמשחק מלוכלך", כותב טוכפלד, ולמען רפי השכל מבין קוראי "ישראל היום" חוזר עוד פעמיים על הטענה: "קשה להציג את זה כפוליטיקה חדשה ונקייה. מה לעשות, איך שלא הופכים את זה – העסק הזה נקי הוא לא".
ב"ישראל היום" מתעלמים מתרומת "ידיעות אחרונות" לחשיפת הפרשה. דן מרגלית מעניק את הקרדיט לעמית סגל, כתב "חדשות 2", שפירסם אמש את מלוא הפרטים על הפרשה, ובכפולה הפותחת של העיתון מתפרסמת ידיעה שלפיה החשיפה המקורית היתה בכלל של "ישראל היום", באוקטובר אשתקד.
בעליו של "מעריב", שלמה בן-צבי, הוא קרוב משפחה ושותף עסקי של התורם הגדול ביותר לבנט בבחירות המקדימות של הבית-היהודי. עד היום סיפק העיתון סיקור נוח ביותר ליו"ר המפלגה, אולם עד היום היה בנט סיפור הצלחה.
הבוקר נוהג העיתון בזהירות יחסית, אך שומר על רמת סיקור הוגנת וראויה וכלל אינו מתקרב לרמת ההטיה שמאפיינת את "ידיעות אחרונות" (ביחס לציפי לבני ויאיר לפיד, בין היתר) או את "ישראל היום" (ביחס לבנימין נתניהו ורעייתו). "מעריב" אינו מתעלם כלל ועיקר מהסיפור, גם אם הביקורת שבעיתון מתמקדת בסלומינסקי. "המשטרה בודקת אם סלומינסקי קנה קולות", מדווחת הכותרת הראשית של העיתון. בכפולה השנייה מתנוססת הכותרת "קבלן הקולות טען: סלומינסקי העביר מאות אלפי שקלים בקופסאות סיגריות".
על אף שהביקורת ממוקדת בסלומינסקי, בנט כלל אינו נוכח-נעדר. בצד כפולת העמודים המוקדשת לסיקור הפרשה, תחת הכותרת "השאלות הפתוחות", מודפסות, בין היתר, השאלות הבאות: "מקורבי בנט טוענים כי לא הוגשה תלונה רשמית במשטרה – מדוע?", "מה גרם לבנט להפעיל חוקר פרטי נגד אנשים ממפלגתו?" ו"מדוע הכחיש בנט בעבר כי הפעיל חוקר פרטי?". ידיעה נפרדת מוקדשת לתגובה ארוכה יחסית מאת סלומינסקי ובא-כוחו, עו"ד אילן בומבך.
מדד שופרסל
בשבוע שעבר שברה רשת שופרסל צום בן למעלה משלושה שבועות, ושבה לפרסם בעיתון "מעריב".
הבוקר מפרסמת הרשת מודעות ב"ידיעות אחרונות" (שני עמודים) וב"ישראל היום" (עמוד אחד). ב"מעריב" לא מתפרסמת מודעה מטעם הרשת.
ענייני תקשורת
זהו היום השלישי שהעמודים הפותחים ב"כלכליסט" מוקדשים לפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג. אם הפרסום שלשום היה הישג עיתונאי בעל חשיבות ציבורית עמוקה והפרסום אתמול היה מעשה עיתונאי ראוי שנועד להרחיב את היריעה, הפרסום הבוקר (עמודים 2–5) עוסק בשולי, ממחזר ציטוטים שכבר פורסמו בעיתון ובעיקר מעורר את הרושם שב"כלכליסט" לא יודעים מתי לעצור. אפשר היה להסתפק בעמוד אחד או שניים בעומק העיתון כדי לדווח על "כל מערכוני טרכטנברג" ו"האופי של כל אחד מחברי הוועדה".
במדור הדעות של "דה-מרקר" מתפרסם טור מאת שחר כהן, חבר ועדת טרכטנברג לשעבר, המבקר את עצם חשיפת הפרוטוקולים. "אי-אפשר להתעלם מההשלכות ההרסניות של פרסום הפרוטוקולים על הנכונות של חברים בוועדות ממשלתיות עתידיות לדבר בחופשיות ולצאת נגד מוקדי כוח", הוא טוען. "[...] חשיפה מוגזמת שלהם עלולה למנוע מהמגזר הציבורי לנהל תהליך עבודה בריא".
מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש לדו"ח שפירסמה באחרונה האגודה לזכויות האזרח על השתקת ביקורת באמצעות תביעות דיבה ואיומים משפטיים.
במדור הדעות של "ישראל היום" טוען רון בריימן כי התקשורת הישראלית מעודדת אינתיפאדה שלישית. בריימן קורא לתקשורת העברית שלא לכנות את האירועים בשטחים במושג שמקורו ערבי ובאופן כללי להימנע מלראיין את נציגי האויב.
ב"גלובס" מבקר מתי גולן בחריפות את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד "הארץ" בשל הפרת צו איסור הפרסום בעניינו של בן זיגייר. "זה פתטי שכך נוהג יועץ משפטי", כותב גולן.
לקונטרס החדשות של "הארץ" מצורפים הבוקר ארבעה מוספים – שניים מערכתיים ("גלריה" ו"דה-מרקר") ושניים פרסומיים ("אנרגיה +" ו"אקדמיה +"). סך העמודים במוספים המערכתיים – 52. סך העמודים במוספים הפרסומיים – 48.