ארבעה עשר חודשי מאסר נגזרו על רוני קאשי (47), שהורשע בעבירות של זילות בית המשפט ופרסום דיון שהתנהל בדלתיים סגורות. קאשי פירסם עשרות פרסומים מכפישים על שופטים ופירסם דברים מתוך דיונים בבית הדין למשפחה, האסורים בפרסום. בעבר זכה קאשי לסיקור תקשורתי כאחד ממובילי מחאה נגד היחס של מערכת המשפט לגברים גרושים, בין השאר במסגרת קבוצת "אבות בכתום". הוא גם השתתף בקמפיין הבחירות של מפלגת זהות.
קאשי נאשם בכך שפירסם בחשבונות הפייסבוק והיוטיוב שלו התקפות וגידופים נגד שופטים והקלטות מתוך הדיונים בעניינו בבית הדין למשפחה. המתקפות של קאשי כוונו בעיקר נגד שני שופטים שדנו בעניינו בבית הדין למשפחה, השופט שמואל בר יוסף והשופט ליאור ברינגר (שניהם פסלו עצמם מהדיונים עם התמשכות המתקפה עליהם).
קאשי כתב על השופטים מניפסטים מכפישים בהם כינה אותם בין היתר, שוב ושוב, עבריינים, שקרנים, נוכלים, מושחתים, סדיסטים, מתעללים, חולי נפש ועוד כיוצא בזה, וקרא להעמידם למשפט "על פשעים נגד האנושות". לפי כתב האישום, פרסומיו של קאשי זכו לתשומת ליבם של מאות גולשים לפחות. קאשי פירסם גם הקלטת אודיו ופרוטוקולים מהדיונים בבית המשפט בסכסוך בינו לבין גרושתו, למרות איסור הפרסום על דיונים בבתי הדין למשפחה, המתנהלים בדלתיים סגורות.
קאשי הודה בחקירתו במעשים המיוחסים לו ואף הצהיר כי הוא גאה בהם, אך בבית המשפט כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, סירב להעיד להגנתו ומנגד בחר לנהל את המשפט עד תומו, כשרוב רובו הוקדש לחקירת עדי התביעה בידי ההגנה. עובדה שעמדה לו לרועץ בשלב הטיעונים לעונש.
השופט אבנון פסק כי הפרסומים שפירסם קאשי אינם עולים לכדי ביקורת כנה ואדיבה, וכי הם מכוונים בפירוש לפגוע במעמדם של השופטים שדנו בעניינו, ולגדפם כדי לפגוע בדרכי השפיטה
לקראת סופו של המשפט הודה קאשי במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אולם חלק על משמעותם המשפטית. בין השאר טען כי חשבון הפייסבוק שלו היה פרטי וכי פרסום בפייסבוק אינו עולה לכלל "פרסום" כלשונו בחוק. השופט גיא אבנון מבית המשפט השלום בנתניה דחה את הטענות, וציין בין השאר כי חשבון היוטיוב של קאשי היה ציבורי.
קאשי טען גם כי יש להאשימו בעבירה של העלבת עובד ציבור, שהעונש המרבי בגינה הוא 6 חודשי מאסר, לעומת עבירה של זילות בית המשפט, שהעונש המרבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר, אך השופט קבע כי מעשיו מתאימים באופן מובהק לעבירת של זילות בית המשפט.
חוק העונשין קובע כי אדם רשאי לפרסם "ביקורת כנה ואדיבה" על שופט, אולם יורשע בזילות בית המשפט אם אמר או כתב דבר מה על שופט כדי לפגוע במעמדו, או אם פרסם דברי גידוף נגד שופט כדי "להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה". השופט אבנון פסק כי הפרסומים שפירסם קאשי אינם עולים לכדי ביקורת כנה ואדיבה, וכי הם מכוונים בפירוש לפגוע במעמדם של השופטים שדנו בעניינו, ולגדפם כדי לפגוע בדרכי השפיטה.
השופט דחה גם את טענת ההגנה לפיה דבריו של קאשי מוגנים בזכות לחופש ביטוי. "תהום עמוקה פעורה בין אמרותיו המבזות ומכפישות שופטים ואת מערכת המשפט, לבין חופש הביטוי. ואם להיתלות באילנות גבוהים: 'קללות וגידופים אינם ביטוי פוליטי, אינם בגרעין הזכות לכבוד ולא בליבת הזכות לחופש ביטוי' (כב' השופט י' עמית, רע"פ 5991/13 סגל נ' מדינת ישראל)".
נימוס וכבוד
לאחר ניהול המשפט ולאחר שהורשע, השתנתה מנגינת ההגנה. במעמד הטיעונים לעונש ציין פרקליטו של קאשי, כך לפי הכרעת הדין, כי "אין מדובר באדם שבבוקר בהיר החליט לצאת למאבק במערכת המשפט או בשופט כזה או אחר. ברקע לעבירות – הליך משפטי מורכב וממושך המתנהל מזה שנים רבות בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בין הנאשם לבין אם בנו. ולראיה, עובר לאותו סכסוך בין השניים, לא הסתבך הנאשם מעולם עם החוק. נהפוך הוא, בית המשפט יכול היה להתרשם מהנאשם במהלך ניהול משפטו, כמי שהתנהל בנימוס ובכבוד כלפי בית המשפט, וגם בדיונים המתקיימים בימים אלה בבית המשפט לענייני משפחה, אין לנאשם טענות כלפי בית המשפט באשר לאופן ניהול ההליך".
בנוסף, הוצגה בשלב זה על-ידי ההגנה חוות דעת של עובדת סוציאלית, בה כתבה בין היתר, כך לפי גזר הדין, כי קאשי "הביע ביקורת עצמית קשה בהתייחס לבחירותיו ולמעשיו, מבין את השלכות מעשיו על עצמו, על הקשר עם בנו, ואת משמעות הפגיעה במערכת המשפט ונציגיה. ניכר כי הוא מזהה עיוותי חשיבה שעמדו ברקע לביצוע העבירות, וכי הוא מזהה כיום נזקים שגרם בהיבטים נוספים, דוגמת אבות עמם היה בקשר ואשר יכלו לקבל ממנו דוגמא שלילית ולחקות את פעולותיו".
"אני מכה על חטא על כל מה שעשיתי ועל הפרסומים. לא פגעתי רק בכבוד השופטים, אלא מהמקום שלי אני יודע שפגעתי גם במוסד מערכת המשפט, ויש לי עבודה לעשות עם עצמי"
גם קאשי עצמו מסר לבית-המשפט במעמד הטיעונים לעונש כי הוא מודה לבית המשפט, לעורך-הדין של התביעה ולעורך דינו על "ניהול הליך משפטי הוגן", ואמר כי ביצע את העבירות בהן הורשע "על רקע מצב רגשי קשה בו היה נתון בעקבות ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה. הוא הביע הערכה למערכת המשפטית וחרטה על מעשיו, בצד ביקורת על החלטות שניתנו בעניינו במהלך השנים".
"אם יש משהו שמנחם אותי זה הדבר הזה, שיש בית משפט בישראל", אמר קאשי בדיון בגזר דינו בבית-המשפט, "אני מכה על חטא על כל מה שעשיתי ועל הפרסומים. לא פגעתי רק בכבוד השופטים, אלא מהמקום שלי אני יודע שפגעתי גם במוסד מערכת המשפט, ויש לי עבודה לעשות עם עצמי. לכל אחד מאתנו יש מצפון ויש מצפן, וגם אם המצפן שלי לרגע לא היה מכויל, אני מחויב לחברה שלנו. אני מוצא את עצמי שאני חלק בלתי נפרד ממנה, וגם אם יש לי ביקורת, יש דרכים לתקן".
פגע באופן חמור בשלטון החוק
רוב רובו של המשפט כלל חקירה של עדי התביעה על ידי עורך-דינו של קאשי, שזימן לעדות בין היתר את גרושתו. זו טענה, כך לפי הכרעת הדין, שנפלה קורבן, יחד עם עורכת-דינה והשופטים שדנו בתיק הגירושין, ל"מסע הכפשות והשמצות רחב היקף במרשתת" ואף התלוננה בשל כך במשטרה. המדינה התייחסה לכך בטיעונים לעונש.
"הנאשם רשאי היה כמובן לנהל את משפטו כפי בחירתו, אך בדיעבד בזבז את זמנו של בית המשפט וזמנם של העדים, ולבטח אינו זכאי להקלה הניתנת למי שמודה במיוחס לו, נוטל אחריות ומביע חרטה", טען עו"ד נדב אוחנה מפרקליטות מרכז, "הנאשם פגע באופן חמור בשלטון החוק, בתפקודם של נפגעי העבירה – שני שופטים התפטרו מניהול ההליכים בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה, ופגע בפרטיותם ובשמם הטוב. במעשיו מגולמת הקלות הבלתי נסבלת לפגוע בכל אדם בלחיצת כפתור, ושימוש מאסיבי לרעה במרשתת".
המדינה ביקשה כי על קאשי ייגזרו בין 20 ל-30 חודשי מאסר, ולא מלוא חודשי המאסר הקבועים בחוק, "בשל ראשוניותו של ההליך, והעובדה כי עד כה הוגשו כתבי אישום מעטים בלבד בעבירות דומות". בא-כוחו של קאשי, עו"ד אבי אוחנה, טען כי המדינה "מנסה לייצר באופן לא הגון איזושהי תיאוריה או דוקטרינה שתמלא תוכן במקום שיש כבר אות מתה, ולהחיותה מחדש", וכי מדובר באישום "ייחודי, על גבול התקדימי".
הגנת סרק
השופט אבנון לא התרשם מאוד מהבעת החרטה של קאשי. "הנאשם ניסה ליצור מצג לפיו במהלך ניהול המשפט הגיע לתובנות בדבר חומרת מעשיו, וכי הוא מבקש עתה להביע חרטה כנה ולהכות על חטאיו. לא שוכנעתי, ואנמק. נזכיר, הנאשם ביצע את מעשיו במהלך תקופה ארוכה, משך קרוב לשנתיים. הוא נחקר מספר פעמים במשטרה, וניתנו לו הזדמנויות להימלך בדעתו ולהפסיק את מעשיו העברייניים. לשווא".
לפי השופט אבנון, "אפילו כתב האישום החמור שהוגש נגדו, לא נתן אותותיו בנאשם, אשר בדיעבד התברר כי ביכֵּר לנהל הגנת סרק". הדבר אינו מצדיק החמרה בעונשו, אך "מנגד, ברי כי איננו זכאי להקלה הניתנת למי שמודה במיוחס לו ומקבל אחריות על מעשיו".
"אין כל מתאם בין דברי ביקורת, חריפים ככל שיהיו, לבין האופן האלים והעברייני בו בחר הנאשם לבטא את קצפו וכעסו"
"הקביעה כי הנאשם מתחרט על ניהול ההליך הפלילי איננה מתיישבת עם האופן בו ניהל את ההליך עד תומו", הוסיף השופט, "כך, ההחלטה שלא להעיד איננה משום אינדיקציה בדבר נטילת אחריות, אלא החלטה טקטית הכרוכה בניהול המשפט, בדיוק כשם שהנאשם בחר, משיקוליו, שלא ליתן מענה מפורט לכתב האישום. עובדה היא שלאחר שהתברר המשפט עד תומו, מבלי שנוהלה פרשת הגנה, כפי זכותו של הנאשם כמובן, השמיעו הצדדים את סיכומיהם, וב"כ הנאשם ביקש לזכות את מרשו מכל אשמה".
עוד העיר השופט בעניין זה: "הנאשם ביקש לזקוף לזכותו את הנסיבות שהובילו אותו לביצוע המעשים – תחושות התקוממות ומורת רוח בשל החלטות בית המשפט לענייני משפחה בעניינו. דא עקא, אין כל מתאם בין דברי ביקורת, חריפים ככל שיהיו, לבין האופן האלים והעברייני בו בחר הנאשם לבטא את קצפו וכעסו".
לסיכום קבע השופט אבנון: "בניגוד לטענות הנאשם, לא הפנמה ולא שיקום עומדים לנגד עינינו, כי אם אדם שהבין כי הגיעה שעתו ליתן את הדין על מעשיו הרעים, ומנסה בתום משפטו למזער את עונשו".
מפיץ את תרעלתו מרחוק
בבואו לקבוע את גזר הדין, השופט התחשב בריבוי הפרסומים של קאשי, בכך שבוצעו באופן מתוכנן ומחושב ("כשהנאשם ספון בנחת מול מחשב ומפיץ את תרעלתו מרחוק"), בכך שקאשי "חטא והחטיא אחרים, אשר שבו והפיצו את דברי הבלע והשטנה", בכך שהמשיך במעשיו למרות שהוזהר שוב ושוב, בכך שפגע בפרטיות המעורבים במשפט "לרבות בנו עצמו ובשרו", ובכך שסיכל את האפשרות לנהל את ההליך המשפטי בבית הדין לענייני משפחה "ללא חשש מהפרעות והשפעות חיצוניות, כפי שהורה אותנו המחוקק".
"פוטנציאל הנזק כתוצאה ממעשיו של הנאשם חמור מאוד – הן בפגיעה אישית בשופטים שדנו בעניינו, הן במעמדם כשופטים, הן בהליכים המשפטיים שהנאשם היה צד להם, והן במערכת המשפט בכללותה, באמון הציבור בה ובחובה לכבד את פסיקותיה", כתב השופט אבנון.
לדבריו, "הפעמים הרבות בהן שב הנאשם על מעשיו והאופן בו פעל, בראש חוצות, בעשרות פרסומים פומביים חוזרים ונשנים שכוונו לכולי עלמא, בניסיון להביא לצפייה על ידי רבים ככל הניתן, וכל זאת תוך התרסה כלפי גורמי האכיפה שהזהירו אותו פעם אחר פעם מפני משמעות מעשיו וחומרתם" מעמידים את העבירות שביצע "בדרגת חומרה גבוהה במידה ניכרת" מהרשעות קודמות בעבירה של זילות בית המשפט (למעט, מציין השופט, העבירות של לורי שם טוב, שניהלה גם היא מסע הכפשות נגד שופטים).
"בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, ותוך נקיטת זהירות המבוססת על מיעוט המקרים בהם הוגשו עד כה כתבי אישום בעבירות מסוג זה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש על הצד המתון, בין 24-12 חודשי מאסר בפועל. קביעה ואזהרה בצדה. עסקינן בעבירות קלות מאוד לביצוע. כל שנדרש – מחשב או טלפון המחוברים למרשתת. ככל שירבו עבירות דומות, נקל להניח כי יהיה מקום לשקול החמרה במדיניות הענישה, בדגש על אינטרס ההרתעה.
"גם בשלב גזירת הדין החלטתי להתחשב במיעוט המקרים שנדונו עד כה בעבירות אלו, וליתן משקל רב מהרגיל לנסיבות העומדות לזכותו של הנאשם, תוך מתן דגש למהלך חייו הנורמטיבי. משכך החלטתי למקם את עונשו אך מעט מעל תחתית המתחם. כמו כן, לנוכח העובדה שהנאשם עתיד לרצות לראשונה בחייו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אסתפק בקנס מתון מאוד ביחס לחומרת העבירות", סיכם השופט אבנון.
גזר הדין ניתן ב-13 בדצמבר 2022.
ת"פ 60110-12-19