ארגוני סביבה הם קוץ בתחת. קוץ בתחת למפעלים מזהמים. קוץ בתחת לתעשיינים רשלנים. קוץ בתחת לפוליטיקאים מנומנמים. קוץ בתחת לגורמי תכנון. קוץ בתחת לקבלנים. קוץ בתחת למשרדי ממשלה. קוץ בתחת לקפיטליזם החזירי.

ובישראל? קוץ בתחת לקצא"א, לבז"ן, לשברון, להתאחדות התעשיינים, לאיגוד חברת הגז, ליצרני החשמל, לשרי האוצר, האנרגיה ולעתים גם הגנת הסביבה. כן, ארגונים שמטרתם לשמור על בריאות האדם ועל הסביבה מקבלים לעתים יחס כאל מטרד, במקרה הטוב.

בעולם השלישי, גורמים עבריינים, תאגידים וממשלות מוצאים לכך פתרון פשוט מבחינתם: כ-200 פעילי סביבה נרצחים מדי שנה בעולם בשנים האחרונות. פשוטו כמשמעו. מאבדים את חייהם בהגנה על אדמותיהם, עקרונותיהם ועציהם. בישראל טרם הגענו לכך, אבל ארגונים אחרים כבר עלולים להתקרב לאזור הדמדומים בחוק, עם אמירתו של יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' כי ארגוני זכויות אדם הם איום קיומי על ישראל וכי על הממשלה "לשים את ידה על הכספים" של אותם ארגונים ולפעול נגדם באמצעים משפטיים וביטחוניים.

נזכיר כי בית המשפט העליון הכיר בעבר כי בנסיבות מסוימות פגיעה סביבתית עלולה לעלות לכדי פגיעה בכבוד האדם, שהוא כידוע זכות חוקתית מוגנת, לפחות נכון לעכשיו. הקשר בין הגנת הסביבה לזכויות האדם ברור.

אבל אין צורך להרחיק לכת. בשקט בשקט ומבלי שכמעט איש מבחין בכך, הפוליטיקאים ואילי ההון מתקרבים למועד בו יוכלו לשלוף את כל הקוצים שהחדירו ארגוני הסביבה לישבנם, ואף להימנע מהשיח הקוצני הזה בעתיד. במה דברים אמורים?

פסקת ההתגברות. ודאי שמעתם את המושג הזה פעמים רבות בהקשר לניסיונותיו של נתניהו להימלט מאימת משפטו או באופן כללי בקשר לדמוקרטיה בישראל. פסקת התגברות היא מנגנון הקיים בחוק יסוד (או חוקה), המאפשר לתקף חקיקה הסותרת את חוק היסוד (או החוקה). לרוב מקובל כי תוקף כזה יינתן בדיעבד, לאחר שבית המשפט העליון פסל חקיקה בנימוק שהיא סותרת חוק יסוד (או סעיף בחוקה), אך ניתן גם לקבוע זאת מלכתחילה, כדי למנוע פסילה אפשרית. חקיקת פסקה כזו עמדה במרכזו של השיח הציבורי על המו"מ הקואליציוני, ופוליטיקאים רבים בקואליציה המתגבשת כבר הצהירו בדבר נחיצותה.

בתוכי תוכו המושג פסקת ההתגברות מקפל עומק שאיש לא נוגע בו, עדיין, על אף שהוא מאיים על חיים רבים ועל היבטי חיים רבים.

בחודש מאי 2007, לאחר מגעים שהחלו עוד בשנות התשעים, הוזמנה מדינת ישראל ע"י מועצת השרים של ה-OECD, הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, לפתוח בדיונים לקראת הצטרפותה לארגון. בסוף אותה שנה אושרה ב- OECD  מפת הדרכים לצירוף ישראל לארגון. מידת התאמתה של ישראל להצטרפות לארגון נבחנה על ידו לאורך כשנתיים.

לאורך תקופה זו קידמה ישראל צעדי חקיקה מסוימים, על-מנת לעמוד בסטנדרטים שקבע הארגון. בתוך כך נערכה מהפכה של ממש בחקיקה הסביבתית הישראלית, עת נחקקו כמה הסדרי חקיקה מהפכניים לזמנם. למשל, נחקק חוק אוויר נקי שהסדיר לראשונה ובאופן מקיף את הרגולציה הנוגעת לזיהום אוויר בישראל, בדומה לחוק אוויר נקי האמריקאי. נחקקו חוקי אחריות יצרן כדוגמת החוק להסדרת הטיפול באריזות והחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, שהחילו לראשונה את עקרון אחריות היצרן המורחבת בדין הישראלי, ועוד.

חקיקה זו, לצד חוקים סביבתיים נוספים כגון חוק המזהם משלם, חוק הפיקדון (והרחבתו ב-2021), חוק שמירת הניקיון (על תיקוניו), חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, חוק לסילוק ומיחזור צמיגים, חוק שמירת הסביבה החופית ועוד, מאפשרים מארג רחב של פקודות ותקנות לצורך הגנה על הציבור, בריאותו וסביבתו.

אמנם חסרה במחוזותינו סדרה של חוקים שישראל מתמהמהת בחקיקתם, דוגמת חוק האקלים, חוק האזורים הימיים וחוק התלמ"ת (תכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן- נפט לסוגיו), אך החקיקה הקיימת חשובה ואף אפקטיבית.

נמחיש. במלאת עשור לחוק אוויר נקי הציג המשרד להגנת הסביבה ניתוח כלכלי לפיו התועלת שהביא יישום החוק למשק ולסביבה מתבטאת בחיסכון של 115 מיליארד שקל לעומת השקעה של 38 מיליארד שקל. כלומר יחס של 1 ל-3 לכל שקל שהושקע ביישום החוק. הרווח לציבור ובריאותו: העלאת תוחלת החיים, צמצום ימי האשפוז, צמצום אובדן ימי עבודה.

את כל הטוב והיופי הזה, שעוד יש לשקוד ולשפר הלאה, אנו עלולים לאבד ברגע. חקיקת פסקת ההתגברות עלולה לעודד את אלו הסבורים שהרגולציה הסביבתית הקיימת מחמירה יתר על המידה (הלו, קצא"א, שומעים?) וביתר שאת את אלו הסבורים שאין צורך בהחמרת החקיקה הקיימת. הם יוכלו כעת לפעול באמצעות מהלכים פרלמנטרים כדי להקל ואף לבטל חקיקה סביבתית קיימת, או כדי לקדם חקיקה חדשה שתקל ביחס להסדרים הקיימים. במידה ופסקת ההתגברות תיחקק - בית המשפט העליון לא יוכל למנוע את הפגיעה בחקיקה הסביבתית. אם כך יהיה, נחזור עשרות שנים לאחור. חיי אדם ייפגעו. לא פחות.

יתרה מזו: אם פסקת ההתגברות תאפשר לכנסת לבטל גם פסיקה ביחס להחלטות מנהליות (אוסף של תקנות, הוראות ורגולציות המוגדרות על ידי גורמים ממונים במשרדי הממשלה השונים), מצבו של הציבור יוחמר עוד יותר. במקרה של עתירה כנגד החלטה מנהלית – עניין שאין חולק כי הוא מצוי בליבת שיקול דעתו של בית המשפט המוסמך לכך, יוכל מי שנפגע מאותה עתירה לעקוף את בית המשפט, פשוטו כמשמעו, ולהביא לביטול החלטתו באמצעות הכנסת.

כך למשל קצא"א תוכל להרחיב את הכמויות המוגדרות בהיתר הרעלים שלה ולממש את מלוא ההסכם לשינוע נפט מאיחוד האמירויות, נפט שאינו לצרכי מדינת ישראל, דרך אדמת ומימי ישראל. בז"ן תוכל לוודא קבלת הקלות על היתר הפליטה שלה לאוויר, היתר שחלקו עתיד להתחדש בשנה הבאה. נשר תמשיך לפלוט רעלים לריאות תושבי רמלה, לוד ומועצה אזורית גזר. שברון תשים לחוכא ולאיטלולא את הנחיות המשרד להגנת הסביבה. וכי"ל? כי"ל תמשיך לככב בראש מצעד המזהמים של ישראל.

כולנו מכירים את דריסת הרגל החזקה של ברוני הגז, אילי ההון והלוביסטים שלהם במשכן הכנסת. לאחרונה התבשרנו שחלק מהלוביסטים אף קיבל חניה חינם במשכן. לא כולנו מכירים את עוצמת האחיזה של התאחדות התעשיינים בממשלה. "שחקן וטו" בממשלה, כינה אותה פעם פקיד ממשלתי בכיר. במילים אחרות, שחקן שווה משקל לאגף התקציבים או ליועץ המשפטי לממשלה. לוביסטים עוצמתיים במיוחד, אך כאלו ללא "שרוך כתום" מזהה.

במידה ותיחקק פסקת ההתגברות, הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, שכבר כיום נאנקת תחת מגפו הדורסני של ההון ונציגיו, תהפוך בן לילה להיות הרשות המבצעת של ברוני גז, טייקונים ובעלי מפעלים מזהמים. על הציבור הרחב, מימין ומשמאל, אלו שבריאותם ובריאות ילדיהם תיפגע, להשמיע קול זעקה ולמנוע את ההתדרדרות הזו.

יוני ספיר הוא יו"ר עמותת "שומרי הבית" ומייסד "הפורום לאנרגיה נקיה", עו"ד מתן גרפינקל הוא היועץ המשפטי של עמותת "שומרי הבית"