האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל הוקם ב-1946, ובמשך שנים היה נציג העיתונאים בכל משא ומתן בענייני שכר מול המעסיקים. האיגוד מורכב משלוש אגודות מקומיות ואוטונומיות, אגודת העיתונאים של ירושלים, אגודת העיתונאים של תל אביב ואגודת העיתונאים של חיפה והצפון. כל עיתונאי שחבר באחת האגודות הללו חבר גם באיגוד הארצי. תקציב האיגוד הארצי מורכב מסכום שווה שמעבירות מדי שנה כל אחת מהאגודות המקומיות.
לפי תקנון האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, כל אגודת עיתונאים מקומית רשאית להחליט על פרישה מהאיגוד הארצי אם עולה בידה להחתים שליש עד שני שלישים מחברי האגודה על הצהרת פרישה מהאיגוד.
האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל אחראי להפעלתם של כמה מוסדות:
הנהלת האיגוד הארצי: הגוף המוסמך לקבלת החלטות והנפקת מסמכים ותעודות בשם האיגוד הארצי, המופקד גם על מינוי מזכ"לי האגודות המקומיות. מונה 14 חברים – יו"ר האיגוד, ממלא מקומו וארבעה חברים מכל אגודה מקומית. אחראית להקמתן של ועדות משנה שונות. בסמכותה של הנהלת האיגוד הארצי להכריז על שביתה ארצית, ולפי התקנון שביתה זו מחייבת כל אחד מחברי האיגוד (האחריות על שביתות מקומיות היא בחזקתן של האגודות המקומיות).
האסיפה הכללית: הגוף העליון של איגוד העיתונאים הארצי, האחראי בין היתר לבחירת יו"ר האיגוד. פורום ייצוגי המנוהל על ידי נשיאות האסיפה הכללית, שבה מכהן חבר אחד מכל אגודה מקומית. באסיפה משתתפים 30 צירים מכל אגודת עיתונאים מקומית ועד 15 צירים נוספים מהנהלתה של כל אגודה מקומית. בין סמכויות האסיפה הכללית: פסיקה בעניין ערעורים על החלטות הנהלת האיגוד.
ועדת ביקורת ארצית: תפקידה לבקר את כל פעולותיה של הנהלת האיגוד הארצי. ועדת הביקורת נבחרת על ידי האסיפה הכללית, וחברים בה שישה נציגים ושני יושבי ראש. מחשש לניגוד עניינים, יו"ר ועדת הביקורת אינו יכול להיות חבר באגודה המקומית שבה חבר יו"ר האיגוד הארצי.
ועדת אתיקה ארצית: הגוף המוסמך על גיבוש כללי האתיקה המחייבים את כלל העיתונאים בטרם יובאו לאישור הנהלת האסיפה הכללית. ועדת האתיקה נבחרת על ידי האסיפה הכללית, וחברים בה שמונה נציגים.
בית דין חברים ארצי: גוף שתפקידו לשפוט חבר איגוד שעבר על כללי האתיקה, ולשמש ערכאת ערעורים על פסקי דין של בתי הדין המקומיים בכל אגודה. בבית הדין הארצי מכהנים שמונה חברים שעל כל אחד מהם להיות בעל ותק של שבע שנים לפחות באגודה המקומית. בבית הדין לא יכולים לכהן חברי הנהלת האיגוד הארצי, חבר ועד באגודה מקומית, חבר בוועדת אתיקה ארצית או מקומית, חבר בוועדת ביקורת ארצית או מקומית וחבר בבית דין של אגודה מקומית. החלטת בית הדין הארצי מחייבת את האיגוד הארצי ואת האגודות המקומיות.
האיגוד הארצי היה ממקימי מועצת העיתונות ב-1963, ומשמש בה כנציג העיתונאים. מאז שנות התשעים חלה שחיקה ביציגות של האיגוד, עקב התרבותם של כלי תקשורת, כגון מקומונים ומגזינים, שעובדיהם אינם חברים באגודות העיתונאים המקומיות, ועקב המעבר ההדרגתי של שוק העבודה העיתונאי מהסכמי עבודה קיבוציים לחוזי עבודה אישיים.
עבור העיתונאים שאינם חברים באיגוד הארצי מוסמכת הנהלת האיגוד הארצי להקים "חטיבות מקצועיות" ארציות ומקומיות, שאליהן יוכלו להצטרף עיתונאים שאינם חברים באיגוד הארצי, או כאלה שאינם עיתונאים אך מועסקים על ידי כלי תקשורת. על פי תקנון האיגוד הארצי, מטרתן העיקרית של החטיבות המקצועיות היא "להרחיב את מסגרת הסכם השכר בעיתונות ולהחילו גם על כלי תקשורת שאינם חתומים עליו כיום".
יושבי ראש
יגאל לב
אלישע שפיגלמן
אריה שקד
תוספות
בחודש יולי 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, הודיעו האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל ואגודות העיתונאים בתל אביב ובירושלים על פרישתם של הנציגים הישראלים מהפדרציה העולמית של העיתונאים. ההודעה התקבלה בעקבות סירובו של מזכ"ל הפדרציה, אידן וייט, לחזור בו משורת האשמות נגד ישראל בעקבות הפגזת אולפני ומשרדי שידור של תחנת הטלוויזיה של ארגון החיזבאללה, "אלמנאר", ובהן הטענה כי "כשצד אחד מחליט לנטרל ארגון תקשורת כיוון שהוא רואה במסרים שלו פרופגנדה, כל כלי התקשורת נמצאים בסכנה. במצבי קונפליקט עיתונאים לא חמושים לא יכולים לזכות ליחס של לוחמים, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות". העיתונאי ירון אנוש, יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים וחבר הנהלת הפדרציה, אמר אז לאתר ynet כי "פרסום ההודעה מטעם הפדרציה הוא מבחינתנו תמיכה גלויה בטרור".
"האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל" ב"העין השביעית"
"מי צריך את אגודת העיתונאים", מאת רוביק רוזנטל, גיליון 24.
קישורים
תקנון האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל באתר אגודת העיתונאים בירושלים.
מאמר ביקורת על החלטת הפרישה של איגוד העיתונאים הישראלי מפדרציית העיתונאים העולמית, מאת חברת אגודת העיתונאים בתל אביב, אשת "קול ישראל" חדוה ישכר (ynet, 22.7.206)
ביבליוגרפיה
"המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1948-1990", דן כספי ויחיאל לימור. הוצאת עם עובד, "מכון אשכול" האוניברסיטה העברית, 1992.